GO FISH

החדר בביתם של המארחים היה חשוך. אורות ספורים שבקעו מנקודות שונות, שיוו לו מראה מרתפי- מקלטי נוסח שנות ה- 70. דירת המארחים לא הייתה חדשה, גם לא משופצת או מיוחדת. דירת 3 חדשים פשוטה, ממוקמת בקומה האחרונה בבניין, עם יציאה קטנה לגג רחב. ביום רביעי בשבוע, כמו בכל יום רביעי, התאספו המשתתפים לחדר המיוחד למשחק קלפים. המארחים חשבו אם כדאי לערוך את הטורניר בסלון ואז החליטו שאף שהסלון הינו ראוי ומספק, אין בו את האווירה המתאימה שאומרת - לך על כל הקופה. המצחיק הוא שלא היה מדובר באיזה משחק הימורים כבד כמו פעם. את זה הפסיקו לאחר שכמעט איבדו את הרכב שקיבלו בירושה. לאחר מכן עברו לטאקי, מיץ פטל וסודה. והרבה הרבה מסתורין.

בדרך כלל המארחים, זוג ותיק ומשופשף, עורכים משחקים מצומצמים, כדי שההתמודדות תהיה ארוכה יחסית, אבל אופציות הפרסים ממוקדות. הפעם אירחו רק זוג אחד. האורח הביא איתו סאבית חדשה, שהייתה מפוחדת מדי מתוצאות המשחק. הם מעולם לא הבינו למה הוא משקיע את האנרגיה שלו בחדשות האלה. בינם לבין עצמם התאכזבו במקצת מהמספר המצומצם של המשתתפים, שכן הוא כבר מזמן רצה לנסות "דם חדש" והקשר הזוגי אפשר לו את זה.

אפרת ובני - יוהנה ורפיק, או איך שלא תזהו אותם באתרים, הם הכי זוג שיש. הוא פגש אותה ביציאה מהשירותים של "לומינגרס", אחרי שהקיא את נשמתו על הרצפה השחורה המבריקה. היא בדיוק חמקה ממסיבת רווקות יבשה, ופגשה אותו באותה נקודה. הוא היה כל כך עייף וסחוט שהיא מצאה את זה תמים ומקסים. הוא נתקל בה, מעד והפיל אותה יחד איתו. האינסטינקט הראשוני שלה היה לבעוט בו ולזרוק איזו הערה פוגעת, אבל ליפול בידיים השיכורות שלו היה אחד הדברים המוצלחים ביותר שקרו לה. הם לא נפרדו מאז.

די מהר, עשו שיחת תיאום ציפיות. תוך ארבעה חודשים, עברו לגור יחד בדירה שאפרת קיבלה מדודה עזובה, שנמקה בבית אבות רחוק. הדירה, הרכב, והרבה יותר מדי ג'אנק אירופאי עתיק במזווה. הם חלקו את אותה תשוקה - השפתיים של אפרת, וניזונו מאותה אהבה - השליטה של בני. הוא גילה שהחיבור ביניהם היה כמעט קוסמי. זה לא מובן מאליו ובהחלט לא קל לספר לבחורה שרק פגשת, בשיא עליבותך, שאתה בקהילה, שאתה שולט, ושיש לך חיים פעילים ועמוסים, בעיקר בסאביות. אפרת התגוררה במושב כל חייה, והשוט היחיד שהיא נתקלה בו היה של סבא פרומיק, וגם הוא נועד לבהמות ולחיות המשק. "סאביות" הייתה בשבילה מילה נרדפת למערכת קולנוע ביתית או למאכל מטוגן מהולנד. בשורה התחתונה, הם היו שני עולמות אחרים ומנוגדים. כמו שצריך.

שנתיים לאחר מכן, הם ניהלו את מעונם במשטר נעים וקדחתני כאחד. היא מדריכת יוגה ומורה מחליפה בבית ספר קרוב. הוא תסריטאי מעופף, מברמן מדי פעם במסיבה כזאת או אחרת, עובד קשה מדי עבור הערוץ המסחרי, ומטפח תסריט שאולי סקורסזה יקרא פעם. הוא זנח את הסאביות ועבר לסשן את אפרת, שהייתה כעיוור שקיבל זוג עיניים במתנה. התלהבותה ההולכת וגוברת בצירוף תשוקתה שלא ידעה שובע, מילאו את זמנו עד מעל הראש. בהסכמה מהולה בחשש אפרת קיבלה שתהיינה לו נשלטות לסשנים חדשים או לאיזה "טריק" שרצה לנסות על אובייקט חדש, אבל הוא הבטיח שלא לנשק אותן. לעולם. בערבים הבית היה פתוח לחברים משותפים, לשעות פשוטות של עדכונים וצחוקים, או למפגשים מהסוג שעמד לשנות את כל האיזון שהם ידעו עד לאותו הערב.

שום דבר כבר לא יישאר כשהיה.

אפרת הכינה את החדר הגדול, אשר בדרך כלל שימש כחדר טיפולים ואימונים. היא הציבה במרכזו שולחן עגול ממתכת, פרשה מפה רקומה, ומיקמה את חבילת הקלפים במרכזה. סביה השולחן היא הציבה ארבעה כסאות ברזל עתיק, מרופדים בקפידה. הנרות מוקמו במקומות שונים בחדר, וקטורת עדינה הפיצה ריח מעושן מתקתק. בקרן פינה מרוחקת, ניצב לו שולחן נוסף. לעין הונילית, היה זה שולחן שאינו מעורר סקרנות מיוחדת, אך בני אהב לסדר את השולחן הזה. שתי קופסאות מהגוני עתיקות, שאת תוכנן החליף בכל טורניר, שימשו כאלמנט הפתעה. בתחתית השולחן, חבלים מגולגלים ואביזרים נוספים נועדו לשימושם של המנצח והמפסידה. כן. זו תמיד תהיה מפסידה.

בסלון הוצבו כסא ענק, כלוב לחובבי הז'אנר, פרגוד ויקטוריאני מסיבי, ותחפושות מקופלות בקפידה. הבר היה גדוש, כרגיל, במשקאות מגוונים, חטיפים מלוחים וסושי.

בשעה היעודה התייצבו המשתתפים בדירת המארחים. בני חיבק בכוח את דרור, מעיף מבט חטוף בדמות שנכנסה איתו לדירה. אפרת לחצה את ידה של האישה, וכולם ערכו היכרות קצרה. מלאני הייתה חטובה, דקה וחיוורת. בדיוק הטיפוס של בני. הוא נלחץ.

אפרת מעולם לא התיימרה להיות הפנטזיה הפרועה שלו, כי אז היה נאלץ לחלק אותה לשתיים, או, במקרה שלה, להוסיף אחת שרק תחזיק משהו בזמן שהם חבטו את המיטה בקיר, השפריצו נוזלים או בזבזו ילדים על הסדינים. אפרת הייתה הכי טובה בכל קנה מידה. הכי גמישה, הכי מפנקת, הכי טיזרית, הכי פרועה, הכי עגלגלה, הכי מתוקה, הכי רעה והכי ג'ינג'ר להסתער עליו ולקלף ממנו את הקליפה. בני היה חייב להימחץ ממנה כי היא לא הותירה לו ברירה. היא סחפה אותו בלילה אחד והוא זה שנותר מבויש ומרותק לטלפון.

כעת הוא העיף מבט נוסף בדרור, שהקפיד לשמור על סנטימטר מרחק ממלאני, ומלאני, אח, מלאני קרעה ממנו את המעטפת באותה השנייה.

כלל אינה מודעת להתגלגלות של בן זוגה מגבר - לסמרטוט, חייכה אפרת את חיוך המארחים שלה והזמינה את כולם לבר. דרור נתן לה נשיקה קלה על הלחי והודה להם על ההזמנה. כמה דרינקים, כמה נשנושים, והם החלו לפסוע לאורך המסדרון שהואר בנרות קטנטנים על הרצפה. לאפרת היה חוש ליצירת אוירה, או, במקרה שלהם, אשליה.

טאקי היה משחק פשוט למדי. מקבלים רצף של קלפים, וצריך להיפטר מכולם הכי מהר והכי נקי ולקחת את הפרס. דרור ובני המציאו כללים חדשים: כולם משחקים, אך המנצח יכול להיות רק שולט. אם המנצחת היא אחת הבנות, הניצחון עובר אוטומאטית לשולט שלה. המנצח יוצא תמיד עם בת הזוג של השולט המפסיד. תמיד. הוא רשאי לקחת אותה לסלון ולבצע בה כול שברצונו.

דרור הביא את "מנת הפתיחה" ובני התכונן לנצח. בכל מקרה, חשב, לא רצה את דרור ואפרת מאחורי אותו פרגוד, כך שהתמריץ נעשה כפול. בעיני רוחו ראה את אפרת ומלאני מנשקות, מתחבקות, מתערטלות, מצונפות, ובחשאי, ניגב דמעה של אושר. הוא ידע שאפרת תעשה הכול, כמו תמיד. מלאני, לעומת זאת, נראתה מהוססת יותר, כאילו עוד לא החליטה באיזה צד של הגדר היא רוצה ליפול. כל עוד התהום תהיה באותו צד, כנראה.

מבוסמים קלות, הדליק דרור סיגרית התחלה, מלאני טרפה את הקלפים, אפרת חילקה, ובני החזיר את הקלפים שנשארו למקום. מסורת כזאת אסור היה לה להשתנות. החדש תמיד טורף, בעלת הבית מחלקת, השולט שלה מחזיר, ודרור, דרור תמיד מעשן.

הסבב הראשון התחיל. היו כמה נקודות שבהן אפרת הייתה משוכנעת שמלאני הולכת ומשתחררת. היא אפילו זיהתה חיוך קטן כשדרור הפסיד ונאלץ להמתין תור או שניים. מדי פעם היא הסתכלה קצת בחדר, מנסה למצוא את מקומה, תוהה על מיקומו של שולחן נוסף. מדי פעם היא ביקשה מאפרת שתייה, לקחה שכטות קטנות מדרור, והקפידה להשתעל מכל אחת מהן. לשחרור, הסבירה בביישנות, מסגירה את המבטא שלה, שגרם לבני לשכוח את הספירה.

בני הפסיד את הסבב הראשון. אפרת קמה מכיסאה ועברה עם דרור לסלון.

דרור אהב את זה פשוט. לשמוע אותן צורחות, לצפות בהן נאבקות, לראות מבטים חדשים משתקפים מהעיניים בעקבות שלל הדברים שביצע בהן, להריח את גופן מזיע ולסמן אותן, אבל רק בסימנים שיורדים במים או אחרי כמה ימים.

בדרך לסלון, דרור סימן לאפרת לרדת על ארבע, לכרוך לעצמה את הקולר הורוד שהיא אוהבת, ולזחול.
בסלון עצמו אפרת התיישבה על הספה ממתינה להוראות. הוא ידע שבני מעריך את אפרת כדבר הכי קרוב לשלמות שקיים עלי אדמות מבחינת נכונות, התמסרות ודמיון. הוא גם ידע שאסור להתקרב לאיבר המין שלה, רכושו של בני, וגם לא לשפתיים שלה, סתם בגלל שגם הן שלו.

הוא הורה לה להתפשט הפוך, כלומר, להתחיל מהבגדים התחתונים, רק משום שנהנה לראות אותה מסתבכת עם הפרטים הקטנים, כמו איך להשתחל מהחולצה מבלי שיראה את החזייה, כי ברגע שהוא ראה את החזייה כשהיא עליה, היה עליה להתיישב ולנבוח שיר של כוורת לבחירתה. היא שנאה לנבוח את האקורדים של סנדרסון. כדי שלא לייבש את המשתתפים הנותרים, הם הוזמנו מדי פעם לצפות בחלק מהפעילות.

לאחר שאפרת סיימה להתפשט, בני הורה לה לזחול אליו כשהשוט שעל השולחן בפיה. היא בחרה את השוט הקל והחלה לזחול לקראתו. הוא שלף את השוט בעדינות מפיה והורה לה לרקוד מעליו במשך כמה שניות. תוך כך, הוא בעדינות באחוריה. זקפה אינה דבר סימפטי להמשיך איתו משחק, לכן ביקש ממנה להפסיק ולהתלבש.

בסיבוב השני, שמשום מה ארך עשר דקות בלבד, אפרת ניצחה וחשה גאווה עצומה. בני הבין שזו הזדמנות הפז שלו לשחרר את מלאני. מלאני התמתחה בכיסאה כשהיא מביטה בבני בחוסר עניין, ורק שפתה העליונה רעדה מדי פעם וחשפה את ההתרגשות והפחד שסערו בתוכה.

היא נעמדה ליד כסאה. בני נפנה לשולחן הצדדי וחזר ממנו עם כיסוי עיניים. מלאני הביטה בדרור מחפשת ישועה מהשולט התורן. דרור הביט בה בחום ומצמץ פעם אחת לאות הבנה. קשורת עיניים, היא הובלה לסלון. עצבנית ומבוהלת בתוכה, אולם קרת רוח ומרוחקת כלפי חוץ, היא נעמדה היכן שהציב אותה. הוא הסביר לה בלחש כי הוא עומד לקשור אותה, ושאל אם היא מעדיפה צורה מסוימת. מלאני הנידה בראשה לשלילה והושיטה ידיה קדימה. בני חייך ואסף אותן אל מאחורי גבה. לאחר מכן הוא קרא לדרור ואפרת להצטרף, והשניים התיישבו במקומות פנויים וצפו בטבילת האש הפומבית של מלאני.

מלאני כשלעצמה טשטשה את קולות ההיגיון שעינו אותה, נזכרת שכשפגשה את דרור באינטרנט, הוא נראה לה בחור אפילו חמוד.היא לא שעתה לרגע לפרטי הכרטיס שלו, בו הצהיר כי הוא בעניין יחסי שליטה, ותמיד יפה סאבית אחת יותר. אחרי הבליינדייט הכי מוצלח בעולם, שבמהלכו חשבה שזהו, היא מצאה את אהבת חייה, הוא החל לשוחח עימה ארוכות, מפרט בפרטי פרטים את ניסיונו והתנסויותיו, ולא הבין מדוע היא קמה פתאום ומתרחקת. מה שגרם לה לחזור ולהתעשת הייתה הנשיקה המדהימה שהדביק לשפתיה, ולרגע סאביות נראתה אפשרית. לאחר מכן, הוא סישן אותה מספר פעמים. הם שכבו בערך כפליים מכמות הסשנים שעשו, ועל כל קשירה או נשיקה, היא קיבלה ממנו ירידה אולימפית. ואז, בלית ברירה, נשארה. זה נכון, אכן יש לנו מח קטן יותר.

מצידו, דרור נהנה לפנק אותה, לענג אותה, היא הייתה כחומר בידיו. לאט לאט למד את כל נקודות התורפה ומילות החיזור לרצות ולשכנע. גם כשהיה מעצבן ובלתי אפשרי, וגם כששברה את המגן שקיבל מהיחידה לפני שנים, כי שוב רצה לסשן אותה כשעוד לא עברו 24 שעות מהפעם האחרונה. מלאני הייתה יפה מדי מכדי לבזבז אותה על פוסטרים בלבד, והייתה שלו.

דרור נאלץ לצפות בבני מפשיט את זוגתו עד לבגדיה התחתונים. איש לא נותר אדיש בחדר. הוא הוריד את מלאני לברכיה והורה לה לנשק את כף ידו, ואת את כף ידו האחרת, ללקק את אצבעו, להפנות אליו את ישבנה, ובסופו של דבר, לנשק את רגליו. לציווי האחרון, מלאני לא הסכימה, ודרור נעשה חסר מנוחה. לאחר שדיבר איתה, הסכים להמיר את המשימה בהתערטלות מוחלטת ונשיקה עם אפרת. בתור הסאבית שלו - אפרת מחויבת. בתור הפרס שלו, ולאור הפגנת האדיבות הנדירה מצידו, גם בידה של מלאני לא נותרה ברירה. אפרת התפשטה, כי רק כך מותר לנשק נשים אחרות, ואילו הוא התיר את ידיה של מלאני. השתיים נעמדו אחת מול השנייה. מלאני עדיין "עיוורת", ואפרת עירומה.

אפרת ליטפה את פניה של מלאני בעדינות, מונעת מכוחו של אינסטינקט כלשהו שלא הבינה מהיכן הגיע. משהו במלאני שידר לה שהיא צריכה ליטוף לפני הפלישה. לאחר מכן היא טעמה את שפתיה, והמתינה לה שתתאפס. לבסוף הן חתמו את הרגע בנשיקה לוהטת וארוכה, כמו התנשקו עם נשים בלבד כל חייהן.

בסיבוב השלישי, בני הפסיד שוב. הפעם, ידו הלמה על השולחן הכבד, אולם מיד הסתיר את רגשותיו בחיוך ושפשף את אזנו השמאלית. אפרת הבינה את המשמעות.

דרור הורה לאפרת לגשת לכלוב ולהמתין לו שם. למלאני הוא סימן להיעלם. ואז פנה לבני והודיע לו שהפעם אפרת משחקת על הכול. בני שקל את ההודעה כמו ששוקלים איזה ילד שלך למכור לסודנים. הוא אהב את אפרת אהבת נפש, וסוכם ביניהם כבר מזמן ששום גבר לא ייגע בה מלבדו, ובוודאי שלא דרור, חברו הטוב שהולך איתו שנים אחורה. לאחר הסירוב הראשון דרור פתח במו"מ. מלאני. בני התרכך.

לאחר שיחה קצרה, נפנה בני לכלוב שבו המתינה אפרת, לבושה בבגד עשוי מרצועות עור בלבד, וידא שהוא נעול – על כל מקרה, ירד לגובה עיניה והביט בה. תחילה היא חייכה כשראתה אותו, אולם עד מהרה נמחק החיוך מפניה. הוא הסביר לה בשקט כי החוקים השתנו, וכמו שהיא יודעת, מותר להם לשנותם כי הם המחליטים. אפרת נשכה את שפתה התחתונה בחוסר אמון. כל זה בשביל מה? - שאלה את עצמה. בני שלח יד לתוך הכלוב והחזיק את ידה. אחר כך ביקש ממנה להתנהג יפה והבטיח שהיא תקבל תגמול הולם על הקרבתה.

מלאני הייתה כבר סיפור אחר. בני הפריע לזוג באמצע פעילות אוראלית אינטנסיבית. דרור כבר מזמן הבין שהדרך להסכמה מלאה עוברת דרך החריץ הקטן ונקודת הכפתור שמרימה ומפילה עולמות. מלאני הייתה כפותה בידיה וברגליה וכמו ממסומרת למיטה, עיניה ופיה חסומים. דרור פינה את הדרך לבני,
והאחרון נפנה מיד להמשיך מאותה נקודה. דרור רצה להסביר לו איך לכוון את האצבע בדיוק למעלה, לנקודה שמענגת אותה במיוחד, אולם לא רצה להמשיך ולצפות ועזב את החדר

מלאני ידעה שבני עלול לדרוש ממנה משהו, ולכן הסכימה להיכפת ולהתענג על לשונו של דרור כאמצעי שכנוע. ריח גופה והחשיפה המלאה שלה עוררו את בני אותו בבת אחת. השפתיים הורדרדות, הישבן הקטן - היא הייתה התגלמות היופי בעיניו, ועכשיו, גם בידיו.

דרור הגיע לסלון, צופה באפרת מבלי שתבחין. הוא החל ללחוש לה, אך היא לא שעתה ללחישותיו. הוא הורה לה לענג את עצמה, אך היא התקשתה לעשות כן בתוך הכלוב. התברר לה, לאפרת, בבת אחת, כי בני מכר אותה ואת כל עקרונותיהם לטובת השפטה חד פעמית של ברבי משבדיה. היא החליטה למצות את העניין עד הסוף.

אפרת התפשטה לחלוטין ונתלתה על הסורגים, ואז הרימה רגל ושפשפה את עצמה על אחד מהם, מדמה שהיא נהנית, מדמה שהיא מזיינת את בני וזונחת אותו לתמיד. הטעם המר של הבגידה חרך את פיה. היא חיפשה במבטה את דרור, אולם הוא כמו התמזג עם הרהיטים והוילונות של הבית, ורק ישב במרחק מה וצפה בה. לפתע דרור הגיח מבין הצללים ותפס את ידיה שאחזו בברזלים. הוא הוריד אותה לארץ בכוח ופתח את מכנסיו. הוא זרק לתוך הכלוב את הקולר שלה, והיא ענדה אותו ללא היסוס. לאחר מכן הוא הודיע לה שהיא הולכת לענג אותו עד לפרטים האחרונים. בתמורה, הוא יראה לה מה זה זיון אמיתי.

דרור שיחרר את אפרת מכלובה, לא לפני שנתנה הבטחה להתנהג כיאות. בתחתונים בלבד השתרע על הספה. היא דילגה לקראתו בדממה, ומבלי ששם לב, תחתוניו הועפו לקצה החדר. היא מעולם לא הורשתה לגעת בגבר אחר, לא מאז שבני והיא התאהבו. היא מעולם לא נתנה את הדעת לחלקים מוצנעים ופרטיים של חברים או סתם כאלה שהגיעו בשביל הקיק. כעת לקחה לפיה את דרור כמו שרק בחורה כועסת ונוקמת מסוגלת לעשות – בלהט.

רגע לפני שדרור גמר בפיה של אפרת, הוא משך את שיערה לאחור בכוח מכאיב. ראשה הוסט באחת לאחור, נוזליו מתקשים על שפתיה. הוא סובב אותה וליטף את ישבנה, מתכונן לבדוק אחת ולתמיד מה הופך את אפרת, שאינה האישה המדהימה ביופייה בעולם, לזיון המאה ששבה את חברו.

בינתיים, בחדר השינה של אפרת ובני, נאבקה מלאני בכל כוחה כדי להשתחרר מהכבלים. טעמה היה מר בפיו של בני, והוא נרתע לאחור לאחר שתיים או שלוש נגיעות. לפתע התגעגע לסדק הנעים והחמים של אפרת, אפרת שמסר אותה ברגע לטובת מימושה של פנטזיה אשר מתמוססת לו כעת בבת אחת בין הידיים ומותירה בו טעם נגוע, תרתי משמע.

בבת אחת נמלט בני לסלון, משאיר את הברבי כפותה. לחרדתו, מצא שם את דרור, מממש את כל שהבטיח, ואת אפרת, מקבלת אותו ללא סייג. הוא הוסיף לעמוד שם, מבין שהם לא חשים בנוכחותו, אך לא מבין מדוע נראה שהיא נהנית כל כך, ודרור מרוכז כל כך. לעיניו של בני, דרור אחז בה, זז בתוכה בלי סוף, והיא נרכנת ונמתחת, גונחת ומזיעה, והגרוע מכל, כלל לא נראית כמו האפרת שהוא הכיר. מישהי אחרת, כורעת שם, בתנוחה שהוא אוהב. מישהי אחרת מעיפה את שיערה וצווארה לצדדים באכסטזה. מישהי אחרת מבקשת שוב ועוד. מישהי.

בני חזר לחדר השינה שחלק עם אפרת, והביט במלאני, שבינתיים הפסיקה להיאבק. הוא שאל אותה אם מותר לו לנסות עליה כמה דברים, והיא, קפואה במקומה, הנהנה מעין הסכמה מאולצת. הוא הוציא קונדום, ואז מצלמה, והניח את המצלמה על חצובה.

הוא עזב את החדר וחזר אליו כעבור מספר רגעים עם כל הקלפים של המשחק, ופיזר אותם סביבה על המיטה. הניח מצבטים קטנים על פטמותיה של מלאני, והתעלם ממצוקתה. הוא כרך צעיף משי אדום לצווארה וקשר אותו בלולאה, שעל-פי רצונו תתהדק, ועל-פי רצונו תשתחרר ותאפשר לה לנשום. מלאני ביקשה ממנו לחדול. הוא הדליק את המצלמה והתחיל להסריט.

ככה ייראה הסרט האחרון.