ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ריק

מאת olaa     17 בספטמבר 2003
זהו לא שיר ולא מחשבה
זהו אומר מפי אחת שאיבדה את התקווה
איבדה את התקווה באנשים ואמון
איבדה את התקווה באהבה וקיום.

איבדה את הדרך ואובדת עצות
איבדה את עצמה ואולי גם הכל
לא מוצאת את מקומה בעולם
וגם לא את העולם בו היא חיה
מחפשת אך לא יודעת אחר מה.

אני עומדת מול המראה ולא רואה כלום. ריק.
עוברת ברחוב ולא רואה אנשים
אלה רק חללים ריקים.
שוכבת עם מישהו ולא רואה פרצוף
לא רואה את עצמי וגם לא משהו אמיתי.


אבודה.

crazy_toast​(שולט){אליס}
גם אני ככה
תראי את הסרט ונילה סקיי ותביני איך אני חי ואולי איך גם את חיה. אני לא יודע מה מציאות ומה חלום. לאט לאט אני נמשך למקומות של טירוף,רק כדי לשוב ולראות שאני עדיין חי.
17 בספט׳ 2003, 22:40
זאלופון​(שולט)
זה חזק
ומה שהופך אותו לכזה הוא ההזדהות שקל לחוש אל המילים ואל התחושות. התקופות האבודות הללו, בהן לא ברור מה מחפשים אבל ברור מאד שאין סיכוי למצוא את זה, הן משהו שרבים עוברים, גם באופן כללי וגם ספציפית בבדסמ. למרבה המזל, כדרכן של תקופות הן אכן תקופתיות, והן וחולפות. בשלב מסוים קורה "משהו", פנימי או חיצוני, שעושה סוויץ' ולפתע הריקנות נעלמת והפאזל מורכב לתפארת. אני מאמין שבלי להיות קצת אבודים קשה למצוא את עצמנו. עוד תבטחי, עוד תאהבי, עוד תמצאי.
18 בספט׳ 2003, 0:28