החצי הראשון
מאת מיכל המאלפת(שולטת)
24 באפריל 2007
ראיתי אותה בים. שוכבת על מגבת דהויה, קצת מתפוררת, רגליה שקועות בחול החם וחול זהוב מפוזר על גופה בצורות א-סימטריות.שערה הכהה והלח גולש על כתפיה, תלתלים תלתלים, וקצוות סוררות נכנסות לפיה ומצליפות על עיניה הכחולות מידי פעם. היא ליקקה את שפתיה, אולי כדי להזיז את השיער, אולי מצמא. ניגשתי אליה והצעתי לה מהשתייה שלי. היא חייכה. חיוך מהפנט, תמים, שליו ואמיתי. הבטתי בה לוגמת בשקט, עוצמת את עיניה בכל פעם שהשמש סנוורה אותה וידעתי שזו היא.
היא החזירה לי את המשקה, עדיין מחייכת ולא אומרת מילה. רק עיניה אמרו "תודה" כשידה התחככה בידי, ספק טעות, ספק בכוונה. ליטפתי אותה. סתם כך, בלי לגשש, בלי לשאול, בלי לדבר. עיניה נשארו נעוצות בעיני, עדיין מודות ומצפות.
"מיכל", אמרתי, "ואת?"..
"עדן", היא ענתה בקול שקט ורך.
קירבתי את פניי אל פניה והיא לא זזה. היא לא התמתחה לאחור, לא הסיתה מבט, וגם לא קפאה. פשוט הייתה שם, מחכה, מאשרת, מבקשת. מצחי נגע במצחה ושפתנו נפגשו ברפרוף קל, מגשש ומתוק. היא הייתה טהורה. כמו בתולת ים שנפלטה אל החוף, רגישה, רכה, כואבת.
אספתי אותה אליי ביד אחת וביד השנייה הסטתי את שערה לאחור. היא הטתה את ראשה, נותנת לי לכוון את הזווית בה יהיה מונח על צווארה. עיניה עדיין מביטות בי, הפעם בתחינה אילמת, כאילו מבקשת שאוהב אותה. עוצמת הכאב שנפלטה ממנה הרעידה אותי לרגע, ומייד לאחר מכן הרגשתי עוצמה. יכולתי לחוש את האבדון שבה ומשום מה זה גרם לי לרצות לאהוב אותה ולהכאיב לה בו זמנית.
שוב העברתי יד בשערה, הפעם בחוזקה, מושכת אותו לאחור וגורמת לה להרים את ראשה ולחשוף צוואר ארוך ועדין, היא לא התנגדה. גל עשיר של חוזק עלה בי, מעביר צמרמורת קלה של תשוקה. עיניה פעורות מולי, מתחננות כמעט, ועורה סומר עם כל מגע קל שלי.
פיזרתי את שערי, פורמת את סרט הקטיפה שאסף אותו, נותנת לרוח לשחק במחלפותיי. סרט הבד התנחשל כאשר ליפפתי אותו סביב פרקי ידיה העדינות. נדמה היה לי שאני שומעת את נשימותיה מתגברות תוך כדי הליפוף, או אולי היו אלה נשימותיי?
פיה נפער לסדק צר, כאילו רוצה לומר לי משהו ועוצרת את עצמה. מנסה להתקרב אליי ואני אוחזת בסרט האוזק אותה ומונעת ממנה לזוז. רגליה הארוכות המשיכו להתחפר בחול, נמלטות מהרוח הקלילה. שמתי יד על רגלה הימנית, הקרובה אליי, והיא מייד הפסיקה לזוז, מצייתת למגע החד משמעי שלי. רכנתי לעברה והיא נשענה לאחור, נשכבת על המגבת הדהויה שלה, מחכה שאפסל את גופה בהתאם לצרכיי.
חזיית בגד הים הוורדרד שלה נפתחה בקלות ונפלה בשקט לצידי גופה, חושפת שדיים זקופים שלא היו זקוקים לתמיכתה. העברתי יד על החזה הרך, ממששת אותו, לשה אותו ופתאום צובטת את הפטמה. היא עיוותה את פניה בכאב ולא זזה מהתנוחה בה השארתי אותה, מביטה בי בתחינה, מחכה לבאות. המשכתי ללוש את פטמותיה, ממוללת אותן בין אצבעותיי, מעבירה בה צמרמורות הנאה ואנקות קטנות של כאב. השמש שינתה את מיקומה בשמיים, צל קטן של שמשיה רחוקה הסתיר את ברכיה, יכול להיות שכבר חלפה שעה?
לפתע היא הזדקפה ובראש מורכן מעט שאלה אם היא יכולה לענג אותי. קולה הרך, ששמעתי כל כך מעט ממנו, היה חם. אישרתי לה והיא התחילה לנווט את דרכה לאט אל בין ירכיי. לשונה הייתה חמימה ונשימותיה הרטיטו אותי. היא טעמה אותי באיטיות ששיגעה אותי, גורמת לי לפלוט אנחות לא רצוניות. אחזתי בראשה, ממסמרת אותה אליי ונעה בקצב מתחתיה.
נתתי לה להמשיך לענג אותי, לגעת בי במקומות מלאי געגוע, נקודות שחיכו רק לה. יכולתי לראות את עיניה העצומות, מתרכזת בי ובהנאה שלי, קשובה לקולי ולגופי, נכנסת כל כולה אליי, מביאה אותי לפסגות. ידיה, עדיין עטופות בסרט הקטיפה, מחפשות דרך לענג ולספק. היא התאמצה. גופה התפתל בחול, מבקש לפרוק מטען משלו, נע כנחש פתלתל וחלק ומתמלא בגרגרים זהובים.
אספתי את שערה לצרור תלתלים ששימש אותי כידית אחיזה נוחה, לא נותנת לה אפשרות תזוזה חופשית, מכתיבה את הקצב, את המגע, את החוזק, והיא המשיכה, מתוך חוסר אונים, מתוך הנאה. גם כאשר הגברתי את הקצב, היא לא פיגרה. מעכתי איברי על פניה הרכות, מתחככת בה בעוצמה, שוכחת איפה אני, ובגניחה רמה מגיעה על סיפוקי. ידי נטשה את שערה באיטיות תוך שאני מנסה להסדיר את נשימותיי.
היא החזירה לי את המשקה, עדיין מחייכת ולא אומרת מילה. רק עיניה אמרו "תודה" כשידה התחככה בידי, ספק טעות, ספק בכוונה. ליטפתי אותה. סתם כך, בלי לגשש, בלי לשאול, בלי לדבר. עיניה נשארו נעוצות בעיני, עדיין מודות ומצפות.
"מיכל", אמרתי, "ואת?"..
"עדן", היא ענתה בקול שקט ורך.
קירבתי את פניי אל פניה והיא לא זזה. היא לא התמתחה לאחור, לא הסיתה מבט, וגם לא קפאה. פשוט הייתה שם, מחכה, מאשרת, מבקשת. מצחי נגע במצחה ושפתנו נפגשו ברפרוף קל, מגשש ומתוק. היא הייתה טהורה. כמו בתולת ים שנפלטה אל החוף, רגישה, רכה, כואבת.
אספתי אותה אליי ביד אחת וביד השנייה הסטתי את שערה לאחור. היא הטתה את ראשה, נותנת לי לכוון את הזווית בה יהיה מונח על צווארה. עיניה עדיין מביטות בי, הפעם בתחינה אילמת, כאילו מבקשת שאוהב אותה. עוצמת הכאב שנפלטה ממנה הרעידה אותי לרגע, ומייד לאחר מכן הרגשתי עוצמה. יכולתי לחוש את האבדון שבה ומשום מה זה גרם לי לרצות לאהוב אותה ולהכאיב לה בו זמנית.
שוב העברתי יד בשערה, הפעם בחוזקה, מושכת אותו לאחור וגורמת לה להרים את ראשה ולחשוף צוואר ארוך ועדין, היא לא התנגדה. גל עשיר של חוזק עלה בי, מעביר צמרמורת קלה של תשוקה. עיניה פעורות מולי, מתחננות כמעט, ועורה סומר עם כל מגע קל שלי.
פיזרתי את שערי, פורמת את סרט הקטיפה שאסף אותו, נותנת לרוח לשחק במחלפותיי. סרט הבד התנחשל כאשר ליפפתי אותו סביב פרקי ידיה העדינות. נדמה היה לי שאני שומעת את נשימותיה מתגברות תוך כדי הליפוף, או אולי היו אלה נשימותיי?
פיה נפער לסדק צר, כאילו רוצה לומר לי משהו ועוצרת את עצמה. מנסה להתקרב אליי ואני אוחזת בסרט האוזק אותה ומונעת ממנה לזוז. רגליה הארוכות המשיכו להתחפר בחול, נמלטות מהרוח הקלילה. שמתי יד על רגלה הימנית, הקרובה אליי, והיא מייד הפסיקה לזוז, מצייתת למגע החד משמעי שלי. רכנתי לעברה והיא נשענה לאחור, נשכבת על המגבת הדהויה שלה, מחכה שאפסל את גופה בהתאם לצרכיי.
חזיית בגד הים הוורדרד שלה נפתחה בקלות ונפלה בשקט לצידי גופה, חושפת שדיים זקופים שלא היו זקוקים לתמיכתה. העברתי יד על החזה הרך, ממששת אותו, לשה אותו ופתאום צובטת את הפטמה. היא עיוותה את פניה בכאב ולא זזה מהתנוחה בה השארתי אותה, מביטה בי בתחינה, מחכה לבאות. המשכתי ללוש את פטמותיה, ממוללת אותן בין אצבעותיי, מעבירה בה צמרמורות הנאה ואנקות קטנות של כאב. השמש שינתה את מיקומה בשמיים, צל קטן של שמשיה רחוקה הסתיר את ברכיה, יכול להיות שכבר חלפה שעה?
לפתע היא הזדקפה ובראש מורכן מעט שאלה אם היא יכולה לענג אותי. קולה הרך, ששמעתי כל כך מעט ממנו, היה חם. אישרתי לה והיא התחילה לנווט את דרכה לאט אל בין ירכיי. לשונה הייתה חמימה ונשימותיה הרטיטו אותי. היא טעמה אותי באיטיות ששיגעה אותי, גורמת לי לפלוט אנחות לא רצוניות. אחזתי בראשה, ממסמרת אותה אליי ונעה בקצב מתחתיה.
נתתי לה להמשיך לענג אותי, לגעת בי במקומות מלאי געגוע, נקודות שחיכו רק לה. יכולתי לראות את עיניה העצומות, מתרכזת בי ובהנאה שלי, קשובה לקולי ולגופי, נכנסת כל כולה אליי, מביאה אותי לפסגות. ידיה, עדיין עטופות בסרט הקטיפה, מחפשות דרך לענג ולספק. היא התאמצה. גופה התפתל בחול, מבקש לפרוק מטען משלו, נע כנחש פתלתל וחלק ומתמלא בגרגרים זהובים.
אספתי את שערה לצרור תלתלים ששימש אותי כידית אחיזה נוחה, לא נותנת לה אפשרות תזוזה חופשית, מכתיבה את הקצב, את המגע, את החוזק, והיא המשיכה, מתוך חוסר אונים, מתוך הנאה. גם כאשר הגברתי את הקצב, היא לא פיגרה. מעכתי איברי על פניה הרכות, מתחככת בה בעוצמה, שוכחת איפה אני, ובגניחה רמה מגיעה על סיפוקי. ידי נטשה את שערה באיטיות תוך שאני מנסה להסדיר את נשימותיי.
