תכולת-העיניים

הוא הסתובב כל היום בחיפושים קדחתניים אחר ציוד הכרחי. "איפה לעזאזל אני מוצא כאן אזיקים עם פרווה?", מלמל, שיחרחר קללה בפרסית ונעמד עגמומי. כל ההתחלות קשות וגם זאת לא ממש הבטיחה נצורות. הוא יצא מן התחנה המרכזית והרהר שמא מישהו כאן חוץ ממנו מדבר עברית. "אוף! כל פעם שאני עובר כאן, אני מוצא לפחות עשרים חנויות סקס, ועכשיו?! לאן כולן נעלמו?" הוא סינן קללה בערבית, ופנה לעבר התחנה המרכזית הישנה. "טיפקס לא ממש הזכירו בשיר שלהם חנות סקס" הוא ניסה לחשוב, ואז נגלתה לשמאלו החנות המיוחלת.

בדרך כלל הוא נמושה. צליל של סיכה נופלת מרחק עשרים רחובות והוא נלחץ וקופץ: "מה קרה?". אבל היום נפל דבר והוא כמו נכנס לתפקיד נחוש כולו, כאילו כל ימי חייו יועד לכך. הוא נכנס לחנות בלי לחשוב פעמיים, ודרש לראות את מבחר האזיקים. לאחר שמצא זוג מסיבי במיוחד על אף הפרווה הורודה, הוא פנה להשלים את הארסנל הרצוי לו.

"איפה השוטים?" הוא שאל בביטחון רב, ובעל החנות הציג בפניו שוטים מפרגולים שונים. "לסשן אחד בלבד אתה יכול לקנות את זה," הצביע המוכר על אביזר שנראה כמו שימש במרוץ סוסים. "אבל אם אתה בקטע רציני עדיף לקחת את זה," הציג שוט עור קומפקטי בעל גדילים בינוניים והצליף לעצמו על היד.

כמו מקצוען אמיתי הוא בחן את הסחורה, בחן את העור ואף הצליף על ידו קלות כדי להתרגל להרגשה. בחיוך רחב ותחושת ניצחון הוא יצא עם השלל החדש שלו והחל לתכנן את סשן הבתולים שלו. כל הנסיעה חזרה לביתו הוא חשב איך יכסה את עיניה, יקרב אותה למיטתו, יניח עליה את האזיקים, ויתחיל סופסוף להעניש אותה במכות שוט חזקות ונמרצות.

"חכי לי בחצות על המיטה בדירה בג'ינס צמודים וחזייה שחורה" הדהדה הודעת הסמ"ס במכשיר הסלולארי שלו ולאחריה: "הודעה נשלחה בהצלחה". היא לא רצתה בו עוד. היא רצתה לרעות קצת בשדות זרים. הייתה צריכה קצת זמן לעצמה. היא העבירה אותו דרך ייסורים. הוא לא אכל, לא ישן ולא חדל לבכות מזה מספר ימים. הוא חש כמו נידון למוות שמייחל להפסקת חשמל בעודו על הכיסא. חש כל הזמן צורך להקיא, צורך לסיים את תחושת הבטן הנוראית המלווה אותו. היא, כך חשב, התייסרה לא פחות. זאת הייתה הזדמנות אחרונה לפני שמנתקים את המכשירים על מערכת היחסים הזאת. הוא קשר את נעליו ויצא לשחק כדורסל כולו תקווה אחרונה, כולו אופטימיות כרגיל.

הוא חזר לביתו לאחר משחק מתיש, כולו יזע ודמעות. הוא החל עולה במעלה המדרגות, ועם כל מדרגה שחלפה חש את פעימות ליבו מתגברות ומתחזקות. "זה עכשיו או אף פעם" לחש ליבו אל מול דלת דירתו שלא נותרו בה סימנים של כניסה או פריצה. הוא סובב את המפתח באיטיות והביט פנימה – דממה.

הוא צעד בקלילות לעבר חדר השינה ומעבר לדלת נגלה לו הנוף היפה ביותר בעולם: תכולת העיניים בג'ינס צמוד ובחזייה שחורה. ליבו פעם בחוזקה יותר מאשר קודם. הוא לא היסס ולא אמר מילה, אלא ניגש אליה וקשר את עיניה בצעיף. היא נשארה דוממת.

הוא ניגש לארון והוציא קופסה קטנה. הוא שלף את האזיקים מאריזתם והניח אתם בחופזה על ידיה. היא הוכתה בתדהמה, העלתה חיוך על שפתיה. הוא הדביק את ידיה האזוקות לחבל שאלתר על הקיר. היא שיתפה פעולה ללא כל התנגדות. הוא הסיר ממנה את כיסוי העיניים, וצעק: "הרשיתי לך לחייך שפחה? תמחקי מייד את החיוך!". חיוכה נעלם מייד, והוא סינן קללה באיטלקית. "הגיע הזמן שתיענשי ובענק מיסטרית! היית ילדה רעה מאוד ועכשיו את תשלמי על זה ביוקר!". לאחר שתיקה קצרה היא אמרה "כן, אדוני", והוא ניגש לארון להביא את השוט.

עיניים כחולות רחבות-אישונים ליוו את ידיו המראות את השוט. היא הייתה המומה לחלוטין. היא רצתה זאת יותר מכל, אך לא חשבה שזה יקרה כך דווקא עימו. הרעיון מצא חן בעיניה מאוד והמחשבה על ההצלפות הקרובות גרמה לה לרעידות של עונג.

שוב עלה חיוך שובב על שפתותיה. הוא הבחין בכך מיידית. "אמרתי לך למחוק את החיוך, שפחה!" - והצליף בחוזקה על כתפה הימנית. החיוך נמחק אך לא תחושת העונג העילאית שבתוך-תוכה. "את רוצה עוד, שפחה, נכון?" אמר לה, כולו צמרמורת, ההתרגשות של הסשן הראשון כבר מאחוריו. הוא החל להתרגל לרעיון שמאוד מצא חן בעיניו. היא ענתה: "כן, אדוני, אם זה מה שאדוני רוצה".

לאחר שעלו מכתפיה ניחוחות של עור חרוך חדש, מעורבים בשטפי דם פנימיים, הוא פנה להביא את יצרו על סיפוקו. עיניה התכולות ליוו את כל תנועה שלו בדקדקנות יתרה, כאילו רצתה להעיר לו על אופן עבודתו חסר הניסיון, אך היא היסתה את עצמה. הוא הוריד את מכנסיה, זרק אותם על הכיסא, ומייד הצטרפה לחגיגה גם החזייה השחורה.

היא ישבה כעת על המיטה עירומה כבולה ומוכנה. הוא הרטיב את אצבעותיו ברוק והחל לשפשף לה את הדגדגן. היא החלה להיאנח. הוא החל מכניס לה אצבעות אחת אחרי השנייה ואז הפסיק בפתאומיות. היא הביטה בו מבוהלת, לא מבינה מה השתבש. ואז משומקום הוא דחף לתוך תוכה את כל אגרופו, והיא נאנחה מעונג. לפתע משום מקום הוא לחש לה: "אני רוצה אותך 24/7!", והיא ענתה: "כל מה שאדוני יחפוץ אני לפקודתך". עמוק פנימה היא חשה הקלה, אושר קטן.

הוא שלף את איברו הזקור והחל לחכך אותו סביב הכוס הנוטף שלה, חיכוכים קלים ומתגרים. "את אוהבת את זה כך, נכון, זונה? את רוצה שאני אזיין אותך חזק, נכון? כל כך חזק שתשפריצי כאן מעונג!". היא התגרתה ורצתה אותו בתוך תוכה חזק, עמוק וללא הפסקה, אך נותרה כנועה וענתה: "כן אדוני". הוא הפך אותה על ברכיה, ודחף לה את איברו מאחור. "תצרחי כלבה! תצרחי שכולם ישמעו כאן מי שולט! תצרחי את שמי, שפחה!".

הוא זיין אותה מהר וחזק כמו שתמיד חלם ומעולם לא העז. הזין שלו חדר ונסוג עמוק בתוכה, והיא רצתה לומר שהיא מרגישה אותו עד עומק הריאות, אך לא העזה להמרות את פיו. היא צרחה את שמו בחוזקה, והוא התלהב ועמד לגמור. "אני רוצה להרגיש אותך משפריצה יחד איתי! שלא תעיזי לגמור לפני, שפחה!" היא חיכתה והתאמצה. היא הייתה מגורה בטירוף, אך התאמצה להחזיק מעמד.

הם צרחו יחדיו כשנוזליהם החמים התערבבו ונזלו על המזרן. התנשפויות מילאו את חלל החדר. הוא שיחרר אותה מאזיקיה, והם התנשקו בלהט.

תכולת-העיניים חזרה.