הפינה של נריסה - טור אישי חדש
מאת nerissa(אחרת)
28 ביוני 2007
פנתה אלי מלכת האתר, לירז, ואני – איך שלירז פונה אלי ישר נופלת אפיים ארצה, דוחפת קצת את כלובי שיהיה מקום ומחכה למוצא פיה.
מוצא פיה הוביל לכאן. טור שבועי קבוע.
מה יהיה לנו כאן?
כתיבה אישית על מגוון נושאים, מרביתם קשורים, כמובן, לעולמינו העמוס. בהמשך אשמח לתגובות לתא המסרים שלי, לשאלות ולהכוונות לנושאים ספציפיים שאתם מעוניינים לקרוא עליהם.
במשך שנים עולם הבדס"מ היה עולם מקביל לעולם "המציאותי" שלי, ליום-יום. חייתי את שני העולמות המקבילים כשאני עסוקה מרבית הזמן במציאת הבלאנס בין שניהם. ג'אגלינג. לא פשוט בכלל לנסות ולאזן בין שתי מערכות יחסים עמוקות כל כך, חשובות כל כך, כאלה המשלימות את הבפנים שלי.
כל אחד מהעולמות האלה היה חסר משהו שהיה בצד השני, חוסר שלמות שהביא למאבק ל"מושלמות" פנימית.
כיום אני נמצאת במקום אחר. כיום שני העולמות התאחדו. כל אחד חסר כשהיה, ומשלים כשהיה.
כיום אני ובעלי מזה חמש-עשרה שנה משחקים שנינו בצללי עולם הבדס"מ, מתבלים את צבעי האפור של השיגרה בשחור-אדום-לבן של הבדס"מ (עם מעט שטפי דם כחולים מדי פעם...). היומיום כבר לא כמו שהיה אז, אבל גם הבדס"מ שלי לא כמו שהיה אז.
כמו בכל מערכת יחסים, לומדים להתפשר. כל החיים אנחנו מוצאים עצמנו בסיטואציות בהן אנו מתפשרים למען מטרה טובה או נעלה יותר.
אני חיה חיים של פשרה. טוב או לא – זה כבר מאוד אינדיבידואלי.
יש כאן בינינו אנשים שיראו אולי את מהלך חיי כמטרה האולטימטיבית של חייהם שלהם. לעומתם יש שיגידו שהפשרות שעשיתי גורעות מאיכות החיים שיכולה הייתה להיות לי, מהרעיון של לחיות חיים "מלאים יותר".
מעולם לא חתרתי למושלמות. אני בהחלט מאמינה שכל אחד ואחד חייב לחתור לשלמות. לא למושלמות.
לא מאמינה בדברים מושלמים. עבורי – זו פיקציה. אני מאמינה שתחושת מושלמות באה על חשבון משהו. תמיד. תחושת מושלמות קיימת כשאנחנו מתעלמים מהפגום.
אין ספק שזה אפשרי, אין ספק שנקודתית זה מופלא, אבל זו בריחה מהאמת.
לאן הדברים שכתבתי מובילים?
אל הדברים שאכתוב בעתיד.
אתם תחשפו לשברירים של עולם מאוחד: עולם היומיום ועולם הבדס"מ.
מי מאיתנו לא חלם או חולם על חיים מושלמים, חיים בעולם הבדס"מ שישתלבו כמו פיסות לגו בחיי היומיום שלו.
שלא יצטרך להסתתר יותר,
להסתיר.
שיוכל לחיות את היומיום משולב בבדס"מ עם אהבת חייו. עם בן זוגו לחיים.
לא לחשוש שהמשפחה תגלה, שהשכנים ידעו, שבעבודה ידברו על זה.
עולם מושלם. פיקציה.
כן – לכאורה אני חיה את העולם המושלם הזה. אני מקבלת מסרים יומיומיים כמעט, מסרים של הערכה על שהגעתי כביכול אל המנוחה והנחלה, מסרים המתחננים לנוסחת הקסמים שתוביל אל עולם מושלם שכזה.
בואו ואגלה לכם: הוא לא קיים!
בטורים הבאים אני אפרק את הסלט הכי טעים ומושלם בעולם, ומדי פעם אתייחס למרכיב אחר שבו.
אכתוב על חלקלקות השמן,
על מתיקות הירקות האדומים,
על רעננות הירוקים,
על מרירות החסה ועל חריפות התבלינים.
הבנתי שגם משהו לא מושלם יכול למלא אותנו עד תום, ומצד שני, שגם בעולם המושלם ביותר יש צללים של פשרה.
אני חיה את עולם הבדס"מ בחיי הנישואין שלי עם האיש הכי מושלם עבורי עלי אדמות. אהבת חיי. האבא של הילדים שלי.
העולם שלי הוא העולם הפגומושלם שרבים מכם סקרנים לגביו. שואפים אליו.
אחלק אתכם את זווית הראיה הפרטית שלי על הקורה סביבי. יהיו נושאים חמים יותר ופחות, נושאים אישיים וכלליים, ומדי פעם, נושאים שלא קשורים לכלום.
ברוכים הבאים לפינה שלי.
נריסה.
מוצא פיה הוביל לכאן. טור שבועי קבוע.
מה יהיה לנו כאן?
כתיבה אישית על מגוון נושאים, מרביתם קשורים, כמובן, לעולמינו העמוס. בהמשך אשמח לתגובות לתא המסרים שלי, לשאלות ולהכוונות לנושאים ספציפיים שאתם מעוניינים לקרוא עליהם.
במשך שנים עולם הבדס"מ היה עולם מקביל לעולם "המציאותי" שלי, ליום-יום. חייתי את שני העולמות המקבילים כשאני עסוקה מרבית הזמן במציאת הבלאנס בין שניהם. ג'אגלינג. לא פשוט בכלל לנסות ולאזן בין שתי מערכות יחסים עמוקות כל כך, חשובות כל כך, כאלה המשלימות את הבפנים שלי.
כל אחד מהעולמות האלה היה חסר משהו שהיה בצד השני, חוסר שלמות שהביא למאבק ל"מושלמות" פנימית.
כיום אני נמצאת במקום אחר. כיום שני העולמות התאחדו. כל אחד חסר כשהיה, ומשלים כשהיה.
כיום אני ובעלי מזה חמש-עשרה שנה משחקים שנינו בצללי עולם הבדס"מ, מתבלים את צבעי האפור של השיגרה בשחור-אדום-לבן של הבדס"מ (עם מעט שטפי דם כחולים מדי פעם...). היומיום כבר לא כמו שהיה אז, אבל גם הבדס"מ שלי לא כמו שהיה אז.
כמו בכל מערכת יחסים, לומדים להתפשר. כל החיים אנחנו מוצאים עצמנו בסיטואציות בהן אנו מתפשרים למען מטרה טובה או נעלה יותר.
אני חיה חיים של פשרה. טוב או לא – זה כבר מאוד אינדיבידואלי.
יש כאן בינינו אנשים שיראו אולי את מהלך חיי כמטרה האולטימטיבית של חייהם שלהם. לעומתם יש שיגידו שהפשרות שעשיתי גורעות מאיכות החיים שיכולה הייתה להיות לי, מהרעיון של לחיות חיים "מלאים יותר".
מעולם לא חתרתי למושלמות. אני בהחלט מאמינה שכל אחד ואחד חייב לחתור לשלמות. לא למושלמות.
לא מאמינה בדברים מושלמים. עבורי – זו פיקציה. אני מאמינה שתחושת מושלמות באה על חשבון משהו. תמיד. תחושת מושלמות קיימת כשאנחנו מתעלמים מהפגום.
אין ספק שזה אפשרי, אין ספק שנקודתית זה מופלא, אבל זו בריחה מהאמת.
לאן הדברים שכתבתי מובילים?
אל הדברים שאכתוב בעתיד.
אתם תחשפו לשברירים של עולם מאוחד: עולם היומיום ועולם הבדס"מ.
מי מאיתנו לא חלם או חולם על חיים מושלמים, חיים בעולם הבדס"מ שישתלבו כמו פיסות לגו בחיי היומיום שלו.
שלא יצטרך להסתתר יותר,
להסתיר.
שיוכל לחיות את היומיום משולב בבדס"מ עם אהבת חייו. עם בן זוגו לחיים.
לא לחשוש שהמשפחה תגלה, שהשכנים ידעו, שבעבודה ידברו על זה.
עולם מושלם. פיקציה.
כן – לכאורה אני חיה את העולם המושלם הזה. אני מקבלת מסרים יומיומיים כמעט, מסרים של הערכה על שהגעתי כביכול אל המנוחה והנחלה, מסרים המתחננים לנוסחת הקסמים שתוביל אל עולם מושלם שכזה.
בואו ואגלה לכם: הוא לא קיים!
בטורים הבאים אני אפרק את הסלט הכי טעים ומושלם בעולם, ומדי פעם אתייחס למרכיב אחר שבו.
אכתוב על חלקלקות השמן,
על מתיקות הירקות האדומים,
על רעננות הירוקים,
על מרירות החסה ועל חריפות התבלינים.
הבנתי שגם משהו לא מושלם יכול למלא אותנו עד תום, ומצד שני, שגם בעולם המושלם ביותר יש צללים של פשרה.
אני חיה את עולם הבדס"מ בחיי הנישואין שלי עם האיש הכי מושלם עבורי עלי אדמות. אהבת חיי. האבא של הילדים שלי.
העולם שלי הוא העולם הפגומושלם שרבים מכם סקרנים לגביו. שואפים אליו.
אחלק אתכם את זווית הראיה הפרטית שלי על הקורה סביבי. יהיו נושאים חמים יותר ופחות, נושאים אישיים וכלליים, ומדי פעם, נושאים שלא קשורים לכלום.
ברוכים הבאים לפינה שלי.
נריסה.
