פנטזיה של מתחיל

אני מגיע לקצה הרחוב כפי שקבעת, ערב, חשוך, האור היחיד מגיע מהרמזור אותו עליי לחצות.
אני מגיע לרמזור, אור אדום.
בזמן שאני מחכה אני שומע צעדי נעלי עקב שנעצרים ממש מאחורי, אני יכול לשמוע את הנשימות, להרגיש את הבל הפה על אזני.
האור מתחלף, אני חוצה את הכביש, הדמות עדיין מאחורי, צמודה אליי.
אני עולה על המדרכה ומתחיל לסובב את הראש, "עצור! הסתכל ישר! תמשיך ללכת!"
ממשיך להתקדם עוד כמה עשרות מטרים, הסקרנות אוכלת אותי מבפנים.
"עמוד!"
צעיף מכסה את עיניי, "פנה ימינה ועלה במדרגות, משמאלך תהיה דלת - כנס פנימה!"
בדרך למעלה את משחקת איתי, צובטת, שורטת "נו קדימה, מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?"
נכנסתי פנימה, "תתפשט!"
בזמן שאני מתפשט את שמה על צווארי קולר ומושכת אותי, אני מנסה לשמור על שיווי משקל, נתקע בקיר.
- הי - את צועקת - העבד הוא הרכוש שלי ולאף אחד אין זכות לפגוע בו! סטירה!
חושך. אנדרנלין זורם בדם, זיקפה, פחד, אני שומע אותה מתקרבת, מרגיש איך העיניים שלך בוחנות אותי, שקט...
פתאום מועכת את האשכים "מתרגש לראות את המלכה שלך, הא?", דוחפת אותי אל הרצפה.
"נראה איך תסתדר בחושך, ואל תשכח אוי ואבוי לך אם תפגש בעבד שלי!"
"קדימה בוא אליי, בוא אליי," קוראת לי ושורקת לי, ואני על ארבע מנסה להגיע אליך...
אני נתקל בכורסא ומרים את היד למשש איפה אני, הידיים שלך תפסו את פניי ודחפו אותם אלייך "תתחיל ללקק כמו שאתה יודע!"
אני מלקק כשפתאום את דוחפת אותי עם רגלייך "זה מה שלימדתי אותך?" אני חש את השוט על רגליי וישבני.
מושכת אותי אל הכורסא, "שב ידיים על המשענות", קושרת את ידיי,
"זה מה שקורה למי שלא מספק אותי!, את ממחילה להכות אותי עד שאני מתחנן שתפסיקי.
"להפסיק? אין בעיה אני אפסיק!" תוך שניות אני חש הכאב מישבני כשאת חודרת אליי באגרסיביות.
אחרי מספר דקות את יוצאת מתוכי, משחררת אותי ודוחפת אותי שוב לרצפה "נו, בוא נראה אם סדרת החינוך עזרה לך?"
אני שוב מתקרב אל הכורסא ושוב את דוחפת אותי אלייך, הפעם אני מלקק אותך כראוי ולאט לאט את מתחילה לגנוח.
ככל שמתפתחת האורגזמה את לוחצת אותי יותר ויותר אליך ואחרי האורגזמה את מנתקת מגע.
קמה מהכורסא, זורקת עליי את בגדיי "תתלבש וצא החוצה, אני אהיה אתך בקשר!" ויוצאת מהחדר.
אני מתלבש במהירות, שומע את המים זורמים במקלחת, יוצא במהירות מהבית, עד לפעם הבאה...