הפינה של נריסה - על סדקים ובאסטונרים
מאת nerissa(אחרת)
6 בינואר 2008
את יושבת בכיף בסלון, עד שהעיניים מתחילות לשוטט ונתקלות בו.
הסדק.
זה.. החריץ הקטנטן הזה שיושב שם על הקיר מולך ו.. מקלקל לך את התפאורה! וכך בכל יום.. בהתחלה המבט שלך נתקל בו בהיסח הדעת.. עד שהוא מתחיל למשוך את תשומת לבך. והוא לא נותן מנוח המניאק הקטן.
יושב לו שם על הקיר הצחור שלך ומציק לך!
כולנו מסתובבים עם הסדקים שלנו. חלקם גדולים, חלקם קטנים.. אנחנו אוספים אותם מרגע שנולדנו בערך. בילדות, בגיל ההתבגרות, ואחר כך.. במהלך חיינו. אוספים סדקים.
מרובם אנחנו מצליחים להתעלם. הם זניחים. נכון – הם שם, אבל הם לא מפריעים לנו (כוס אמו הסדק ההוא מאחורי הויטרינה! )
לעיתים במהלך החיים יש סדקים שחייבים לטפל בהם. הם גדולים מידי, מסוכנים מידי. בשביל זה יש את הטייחים והמשפצים המקצועיים.
גם לעולם הבדסמ אנחנו מגיעות עם הסדקים שלנו.
ואז הסדקים האלה עלולים לבלבל אותנו ולהפוך ל.. אתגרים. במיוחד כשיש כמה באסטונרים בסביבה שמשוכנעים שמספיק דלי עם קצת טיח בפנים והם מקצוענים. נו מה – הרי הם אפילו שמו כסף ופרסמו את עצמם במקומון במודעה 20 מילים!
הם "אדונים".
הם לא אשמים. יש בינינו בנות שמזמינות אותם עם החלוק פתוח. מזמינות אותם לחטט להן בסדקים. לרוב זה הסדק בלב שהיא מטריד אותן.. והרי הם שמעו על שמעון שהוא אחלה במילוי סדקים כאלה..
איש יקר, אהוב וחכם אמר לי הערב:"אני בא להפוך אותך שלמה. לא ליצור בך סדקים". זו היתה שיחה שנסובה סביב אחד הסדקים שהתמקם באמצע השיחה.. ובדיוק הגישה הזו שלו היא זו שמתקנת בי הרבה מאוד מהסדקים האלה. באופן טבעי.. בקלילות.. בלי להסתכן.
ההוא עם הדלי והטיח שנכנס אליך הביתה, מסתובב ומחפש את כל הסדקים שלך, מסמן אותם בעיגול אדום ואומר לך:"ג'ורג'ט.. מאמי.. יפה שלי – אני באתי לסתום לך את כל החריצים. מקסימום ישבר – נתקן. אני מקצוען אני." והוא מוציא את הפטיש ומתחיל להרוס לך את הסלון.. ואת מוקסמת מהשרירים שרואים לו מתחת לזיעה. עד שלא ייפול לך הקיר על הראש – את לא מצליחה לראות את שמעון עם החריץ השעיר מציץ לו מהמכנסיים כפי שהוא.
חלטוריסט.
יש לנו סדקים קטנים כאלה שיושבים שנים באותו מקום, לא גדלים.. סתם נמצאים שם. תתחילי לגרד את הטיח סביבם ואת עלולה לגלות שבר שלא תוכלי להתמודד איתו. גם לא שמעון.. אין לו את הכלים לבנות קירות מחדש.. הוא רק בא לחטט לך בסדקים ולמרוח עליהם טיח.
לא צריך. פשוט לא צריך. לא צריך להפוך כל סדק לאתגר או לגבול שאפשר או צריך לדחוק. ברגע שאת ומי שאיתך תקבלו את העובדה שעם הגיל, הבית שלנו אוסף סדקים. ככה זה.
ומותר לך להתכרבל בנעימים בנינוחות שלך בפנים. כן – עם הסדקים.
את יכולה להיות שלמה עם הסדקים שלך. שום דבר לא יקרה. אנחנו לא יכולים להיות מושלמים. לא נהייה.. לא חשוב כמה "שמעונים" למיניהם יגידו שהם יכולים לשפץ לך את הבפנים שיהיה מושלם.
אנחנו נתקלים בעולם הבדסמ ביותר מידי "שמעונים" ו"מאמיות" שמסתכנים לשווא.
אני לא מאמינה שהעולם שלנו קיים לתקן סדקים. הוא בא להפוך אותנו שלמים עם מה שיש בנו.
אני לא אומרת להתעלם מהסדקים. כן רצוי להיות מודעים להם. לעקוב.. בזהירות..
ואם הסדק מתרחב – לקרוא למקצוענים. לא לסמוך על החלטוריסט הצ'כונתי .
הסדק.
זה.. החריץ הקטנטן הזה שיושב שם על הקיר מולך ו.. מקלקל לך את התפאורה! וכך בכל יום.. בהתחלה המבט שלך נתקל בו בהיסח הדעת.. עד שהוא מתחיל למשוך את תשומת לבך. והוא לא נותן מנוח המניאק הקטן.
יושב לו שם על הקיר הצחור שלך ומציק לך!
כולנו מסתובבים עם הסדקים שלנו. חלקם גדולים, חלקם קטנים.. אנחנו אוספים אותם מרגע שנולדנו בערך. בילדות, בגיל ההתבגרות, ואחר כך.. במהלך חיינו. אוספים סדקים.
מרובם אנחנו מצליחים להתעלם. הם זניחים. נכון – הם שם, אבל הם לא מפריעים לנו (כוס אמו הסדק ההוא מאחורי הויטרינה! )
לעיתים במהלך החיים יש סדקים שחייבים לטפל בהם. הם גדולים מידי, מסוכנים מידי. בשביל זה יש את הטייחים והמשפצים המקצועיים.
גם לעולם הבדסמ אנחנו מגיעות עם הסדקים שלנו.
ואז הסדקים האלה עלולים לבלבל אותנו ולהפוך ל.. אתגרים. במיוחד כשיש כמה באסטונרים בסביבה שמשוכנעים שמספיק דלי עם קצת טיח בפנים והם מקצוענים. נו מה – הרי הם אפילו שמו כסף ופרסמו את עצמם במקומון במודעה 20 מילים!
הם "אדונים".
הם לא אשמים. יש בינינו בנות שמזמינות אותם עם החלוק פתוח. מזמינות אותם לחטט להן בסדקים. לרוב זה הסדק בלב שהיא מטריד אותן.. והרי הם שמעו על שמעון שהוא אחלה במילוי סדקים כאלה..
איש יקר, אהוב וחכם אמר לי הערב:"אני בא להפוך אותך שלמה. לא ליצור בך סדקים". זו היתה שיחה שנסובה סביב אחד הסדקים שהתמקם באמצע השיחה.. ובדיוק הגישה הזו שלו היא זו שמתקנת בי הרבה מאוד מהסדקים האלה. באופן טבעי.. בקלילות.. בלי להסתכן.
ההוא עם הדלי והטיח שנכנס אליך הביתה, מסתובב ומחפש את כל הסדקים שלך, מסמן אותם בעיגול אדום ואומר לך:"ג'ורג'ט.. מאמי.. יפה שלי – אני באתי לסתום לך את כל החריצים. מקסימום ישבר – נתקן. אני מקצוען אני." והוא מוציא את הפטיש ומתחיל להרוס לך את הסלון.. ואת מוקסמת מהשרירים שרואים לו מתחת לזיעה. עד שלא ייפול לך הקיר על הראש – את לא מצליחה לראות את שמעון עם החריץ השעיר מציץ לו מהמכנסיים כפי שהוא.
חלטוריסט.
יש לנו סדקים קטנים כאלה שיושבים שנים באותו מקום, לא גדלים.. סתם נמצאים שם. תתחילי לגרד את הטיח סביבם ואת עלולה לגלות שבר שלא תוכלי להתמודד איתו. גם לא שמעון.. אין לו את הכלים לבנות קירות מחדש.. הוא רק בא לחטט לך בסדקים ולמרוח עליהם טיח.
לא צריך. פשוט לא צריך. לא צריך להפוך כל סדק לאתגר או לגבול שאפשר או צריך לדחוק. ברגע שאת ומי שאיתך תקבלו את העובדה שעם הגיל, הבית שלנו אוסף סדקים. ככה זה.
ומותר לך להתכרבל בנעימים בנינוחות שלך בפנים. כן – עם הסדקים.
את יכולה להיות שלמה עם הסדקים שלך. שום דבר לא יקרה. אנחנו לא יכולים להיות מושלמים. לא נהייה.. לא חשוב כמה "שמעונים" למיניהם יגידו שהם יכולים לשפץ לך את הבפנים שיהיה מושלם.
אנחנו נתקלים בעולם הבדסמ ביותר מידי "שמעונים" ו"מאמיות" שמסתכנים לשווא.
אני לא מאמינה שהעולם שלנו קיים לתקן סדקים. הוא בא להפוך אותנו שלמים עם מה שיש בנו.
אני לא אומרת להתעלם מהסדקים. כן רצוי להיות מודעים להם. לעקוב.. בזהירות..
ואם הסדק מתרחב – לקרוא למקצוענים. לא לסמוך על החלטוריסט הצ'כונתי .
