הצגה ראשונה
מאת גוליבר(שולט)
30 בספטמבר 2003
ביום שלישי אחרי הצהריים הוא החליט להפתיע אותה, יצא מהעבודה כמה שעות קודם ובא לקחת אותה מהקפה שבו מילצרה, לא רחוק מכיכר רבין, מיד אחרי סוף המשמרת שלה. בלי לחכות יותר מדי הוא הצמיד אותה לקיר אחד הבתים ונישק אותה ממושכות, לא שוכח להכניס יד כאילו-מקרית מתחת לחולצה, מתעלם ממחאותיה הנבוכות.
אחר-כך הם המשיכו ללכת. הוא קנה לשניהם גלידה בגביע של ופל, ואחרי כמה דקות היא התחילה לצחוק. תסתכל על עצמך, היא אמרה, כולך מוכתם בגלידה. כמו ילד קטן.
תשמרי בבקשה על הפה שלך, חצופה קטנה, הוא אמר לה.
למה בדיוק, היא הרהיבה מולו עוז.
ככה, הוא סתם, מופתע מעוצמת המרי. אבל היא רק התעודדה להמשיך.
כאן אתה לא האדון, כאן ברחוב אני השולטת, היא אמרה בחצי-חיוך מהתל, מתבוננת בו, סקרנית לראות כיצד יגיב.
באמת, הוא אמר. את רוצה שאני אראה לך שלא?
מה, אתה רוצה להצליף בי כאן, רעיון מצוין, היא אמרה. הנה פה, אתה יכול לקשור אותי לעמוד של האין כניסה. חבל שלא הבאנו את האזיקים. אבל אולי אפשר לבקש מאיזה שוטרת. אתה חושב שהיא תסכים? היום השוטרים מאוד בקטע של "הסבר פניך לאזרח", לא כל שכן לחובבי הסאדו.
את מתגרה בגורל, הוא אמר לה. אחר-כך, אולי כדי להמחיש לה את הצפוי לה, ואולי סתם כי לא היה לו משהו אחר לעשות, לקח פתאום את ידה וניגב בעזרתה את שאריות הגלידה מפניו.
איכס, מגעיל אחד, היא אמרה, מושכת את ידה אליה.
בזה הרגע חרצת את גורלך, הוא אמר.
משם הם המשיכו לגן מאיר, וישבו על אחד הספסלים כדי להתמזמז. היא הסתכלה סביב, לראות מי מתבונן בהם, אבל הוא עשה עצמו כמתעלם מהעולם. הצמיד אותה אליו, ובמשך שעה שלמה לא עשה דבר מלבד לנשק אותה, לנשוך אותה, לשלוח ידיו מתחת לחולצתה, ללטף את שדיה; ידיו היו בכל מקום, והיא הייתה חסרת אונים. די, היא אמרה לו בשלב מסוים, אנשים מסתכלים, והוא נהנה לשמוע את גוון קולה, שהיה כמעט נואש מרוב תשוקה. בוא נלך הביתה, היא אמרה, אבל הוא המשיך, ידע שנוכחות האנשים מעוררת אותה כשם שהיא מביכה אותה. לבסוף קם במפתיע, בתנועה חדה, ומשך אותה אחריו.
בואי, הוא אמר.
הביתה, היא שאלה בתקווה.
לא, הוא אמר. הולכים להצגה ראשונה בקולנוע לב.
דווקא עכשיו קולנוע, היא התפלאה, אבל הוא נראה נחוש בדעתו. הוא קנה להם זוג כרטיסים, והם התיישבו בסוף האולם, יחד עם עוד עשרים וכמה אנשים שבאו לצפות בסרט.
מיד כשכבו האורות נשלחו ידיו לשוטט שוב על גופה. כעת, בחסות החשיכה, הרשה לעצמו אפילו יותר. ידיו בלשו בתוך שערה, חרצו סימנים על שוקיה, מיששו את צלעותיה, צבטו את פטמותיה מבעד לבד הדק של חולצת הטי שירט.
היא ניסתה להחזיר לו בנגיעות משלה, אבל הוא לא התיר לה.
בהפסקה היא ישרה את חולצתה, וביקשה ממנו שילכו הביתה. אני במילא לא מסוגלת להתרכז בסרט, היא אמרה. קולה מתנשף מעט. אנשים יתחילו לשמוע אותי.
לשמוע אותך, למה שישמעו אותך, הוא שאל, מיתמם.
אתה יודע שקשה לי להישאר בשקט, היא אמרה.
אה, הוא אמר, שכחתי להגיד לך. אני חושב שהגיע זמן העונש שלך.
איזה עונש, היא שאלה, ואז כבו האורות באולם הקולנוע.
לכל אחד, הוא לחש לאוזנה באפילת האולם, יש חולשה.
ואז היא הבינה, אבל כבר לא יכלה לעשות דבר.
הוא החל בחצאית המיני שלבשה, ידיו מושכות אותה אט אט אחורה, לעבר התחתונים. היא תפסה בידיו, מנסה למנוע ממנו, אבל הוא השתחרר ממנה בקלות. בידו האחת חיבק אותה והצמיד את שתי ידיה לגופה, וביד השנייה החל ללטף בין רגליה, באיטיות המשגעת שבה נהג לעשות את זה בדירתם.
וכמו בדירתם, היא החלה לגנוח -
אבל נזכרה מיד שאסור לה. הוא חייך כשראה את שפתיה מתמתחות, והמשיך לגרות אותה. לאט, לאט, שיחק עם בד התחתונים, אצבעותיו כמעט אינן נוגעות בעור גופה, אבל כשנגעו, סחטו ממנה אנחת תענוג שרק במאמצים כבירים הצליחה להחניק.
היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו, ללא הועיל.
הוא המשיך לגרות לאותה. בקצות אצבעותיו חש את הרטיבות שנבנתה כל אחר-הצהריים בגן מאיר. כל גופה השתוקק אליו, אבל היה עליה להישאר בשקט, והיא ידעה שזה מאבק אבוד.
בבית, כשהיו שוכבים, הם היו מקפידים לסגור את כל החלונות, ולפעמים נאלצו גם לסכור את פיה בגאג, כדי שלא לטרוד את מנוחת השכנים.
כעת הייתה נותנת הכול תמורת גאג קטן לפיה.
בבקשה, לאטו שפתיה, מתחננות. הוא חייך. הוא ידע שהיא לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת שלא לפלוט צרחה קטנה כשהיא גומרת. זה היה מעל לכוחותיה, מעבר לשליטתה; וכרגע כל גופה היה מעבר לשליטתה. עכשיו גם ידו השנייה הצטרפה לעינוי, מעסה בעדינות את שדיה, צובטת את פטמותיה בדיוק בדרך המיוחדת שהייתה גורמת לה לצרוח מכאב ומתענוג. הוא חייך כשראה כיצד היא נושכת את שיניה בכוח, מתרכזת כולה במאמץ להישאר בשקט.
בין רגליה שיחקו אצבעותיו בשיערה, מלטפות לאט את שפתיה, מעוררות לאט לאט את נחשול התענוג שהיא ניסתה בכל כוחה לעצור. גופה היה זקוק לאורגזמה הזאת כפי שלא נזקק לה מימיו, אבל אסור היה לה להגיע לשם, אם לא רצתה שכל הקולנוע ישתתף בחוויה.
די, היא לחשה בייאוש, אני לא יכולה יותר.
הוא לא הגיב, ידיו ממשיכות לענות אותה.
במאמץ פתאומי ומפתיע היא הסבה את גופה הצידה ושיחררה את אחת מידיה מאחיזתו כדי להצמיד אותה לפיה ולעצור מבעד למבול האנקות שאיים לשטוף אותה. הוא הגיב מיד וביעילות, אחז בידה בכוח והחזיר אותה אל צדי גופה.
עוד כמה שניות וזה יקרה, היא ידעה, ואין דבר בעולם שמסוגל לעצור אותה. הוא ידע בדיוק כיצד להצית בה את הניצוץ, וככל שניסתה, לשליטה העצמית שלה היה גבול, גבול שאותו עמדה לחצות בכל רגע. היא גם ידעה, שהיה מחיר למאמץ הנואש שלה בכל השעה האחרונה להישאר בשקט. כשתגמור, ולא היה לה ספק שהיא לא תוכל להימנע מכך, ייפרץ הכול מפיה בצרחה מתוקה של תענוג, ולא היה דבר בעולם שהייתה יכולה לעשות נגד זה.
עוד כמה שניות. עוד כמה שניות. היא תנסה להחזיק מעמד, אולי הסרט ייגמר.
ניסתה לחשוב על דברים אחרים, על המבחן באוניברסיטה, על סבתא שלה, על -
היא לא הייתה מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר.
היא ניסתה שוב להשתחרר, ללא הועיל.
ולפתע הבינה מה עליה לעשות.
סליחה, היא לחשה לו.
מה, הוא השים עצמו כלא שומע.
סליחה - מצטערת, אני - מתחרטת, היא נאקה, בקושי מסוגלת לדבר. הוא לא הרפה.
במאמץ אחרון למנוע את האורגזמה היא עצמה עיניה וחישקה את שפתיה עד כדי כאב, אבל ידעה בתוכה פנימה שהמאבק אבוד, וכבר הרגישה את הגל מתנחשל ובא, ומציף אותה, וכל גופה מתחיל לרעוד, והיא חסרת אונים -
וברגע האחרון, לא שנייה אחת לפני, ידו זינקה אל פניה, ונצמדה בכוח אל פיה, ובתוך כך גם מצמידה אליו את גופה. התענוג הכה בה, כל גופה מתפתל בכוח על הכיסא, והצרחה שביקשה כל השעה האחרונה לפרוץ מגופה נעצרת בכף ידו הגדולה שעל פיה.
היא הספיקה לסדר את בגדיה ממש לפני שעלו האורות.
אחר-כך הם המשיכו ללכת. הוא קנה לשניהם גלידה בגביע של ופל, ואחרי כמה דקות היא התחילה לצחוק. תסתכל על עצמך, היא אמרה, כולך מוכתם בגלידה. כמו ילד קטן.
תשמרי בבקשה על הפה שלך, חצופה קטנה, הוא אמר לה.
למה בדיוק, היא הרהיבה מולו עוז.
ככה, הוא סתם, מופתע מעוצמת המרי. אבל היא רק התעודדה להמשיך.
כאן אתה לא האדון, כאן ברחוב אני השולטת, היא אמרה בחצי-חיוך מהתל, מתבוננת בו, סקרנית לראות כיצד יגיב.
באמת, הוא אמר. את רוצה שאני אראה לך שלא?
מה, אתה רוצה להצליף בי כאן, רעיון מצוין, היא אמרה. הנה פה, אתה יכול לקשור אותי לעמוד של האין כניסה. חבל שלא הבאנו את האזיקים. אבל אולי אפשר לבקש מאיזה שוטרת. אתה חושב שהיא תסכים? היום השוטרים מאוד בקטע של "הסבר פניך לאזרח", לא כל שכן לחובבי הסאדו.
את מתגרה בגורל, הוא אמר לה. אחר-כך, אולי כדי להמחיש לה את הצפוי לה, ואולי סתם כי לא היה לו משהו אחר לעשות, לקח פתאום את ידה וניגב בעזרתה את שאריות הגלידה מפניו.
איכס, מגעיל אחד, היא אמרה, מושכת את ידה אליה.
בזה הרגע חרצת את גורלך, הוא אמר.
משם הם המשיכו לגן מאיר, וישבו על אחד הספסלים כדי להתמזמז. היא הסתכלה סביב, לראות מי מתבונן בהם, אבל הוא עשה עצמו כמתעלם מהעולם. הצמיד אותה אליו, ובמשך שעה שלמה לא עשה דבר מלבד לנשק אותה, לנשוך אותה, לשלוח ידיו מתחת לחולצתה, ללטף את שדיה; ידיו היו בכל מקום, והיא הייתה חסרת אונים. די, היא אמרה לו בשלב מסוים, אנשים מסתכלים, והוא נהנה לשמוע את גוון קולה, שהיה כמעט נואש מרוב תשוקה. בוא נלך הביתה, היא אמרה, אבל הוא המשיך, ידע שנוכחות האנשים מעוררת אותה כשם שהיא מביכה אותה. לבסוף קם במפתיע, בתנועה חדה, ומשך אותה אחריו.
בואי, הוא אמר.
הביתה, היא שאלה בתקווה.
לא, הוא אמר. הולכים להצגה ראשונה בקולנוע לב.
דווקא עכשיו קולנוע, היא התפלאה, אבל הוא נראה נחוש בדעתו. הוא קנה להם זוג כרטיסים, והם התיישבו בסוף האולם, יחד עם עוד עשרים וכמה אנשים שבאו לצפות בסרט.
מיד כשכבו האורות נשלחו ידיו לשוטט שוב על גופה. כעת, בחסות החשיכה, הרשה לעצמו אפילו יותר. ידיו בלשו בתוך שערה, חרצו סימנים על שוקיה, מיששו את צלעותיה, צבטו את פטמותיה מבעד לבד הדק של חולצת הטי שירט.
היא ניסתה להחזיר לו בנגיעות משלה, אבל הוא לא התיר לה.
בהפסקה היא ישרה את חולצתה, וביקשה ממנו שילכו הביתה. אני במילא לא מסוגלת להתרכז בסרט, היא אמרה. קולה מתנשף מעט. אנשים יתחילו לשמוע אותי.
לשמוע אותך, למה שישמעו אותך, הוא שאל, מיתמם.
אתה יודע שקשה לי להישאר בשקט, היא אמרה.
אה, הוא אמר, שכחתי להגיד לך. אני חושב שהגיע זמן העונש שלך.
איזה עונש, היא שאלה, ואז כבו האורות באולם הקולנוע.
לכל אחד, הוא לחש לאוזנה באפילת האולם, יש חולשה.
ואז היא הבינה, אבל כבר לא יכלה לעשות דבר.
הוא החל בחצאית המיני שלבשה, ידיו מושכות אותה אט אט אחורה, לעבר התחתונים. היא תפסה בידיו, מנסה למנוע ממנו, אבל הוא השתחרר ממנה בקלות. בידו האחת חיבק אותה והצמיד את שתי ידיה לגופה, וביד השנייה החל ללטף בין רגליה, באיטיות המשגעת שבה נהג לעשות את זה בדירתם.
וכמו בדירתם, היא החלה לגנוח -
אבל נזכרה מיד שאסור לה. הוא חייך כשראה את שפתיה מתמתחות, והמשיך לגרות אותה. לאט, לאט, שיחק עם בד התחתונים, אצבעותיו כמעט אינן נוגעות בעור גופה, אבל כשנגעו, סחטו ממנה אנחת תענוג שרק במאמצים כבירים הצליחה להחניק.
היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו, ללא הועיל.
הוא המשיך לגרות לאותה. בקצות אצבעותיו חש את הרטיבות שנבנתה כל אחר-הצהריים בגן מאיר. כל גופה השתוקק אליו, אבל היה עליה להישאר בשקט, והיא ידעה שזה מאבק אבוד.
בבית, כשהיו שוכבים, הם היו מקפידים לסגור את כל החלונות, ולפעמים נאלצו גם לסכור את פיה בגאג, כדי שלא לטרוד את מנוחת השכנים.
כעת הייתה נותנת הכול תמורת גאג קטן לפיה.
בבקשה, לאטו שפתיה, מתחננות. הוא חייך. הוא ידע שהיא לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת שלא לפלוט צרחה קטנה כשהיא גומרת. זה היה מעל לכוחותיה, מעבר לשליטתה; וכרגע כל גופה היה מעבר לשליטתה. עכשיו גם ידו השנייה הצטרפה לעינוי, מעסה בעדינות את שדיה, צובטת את פטמותיה בדיוק בדרך המיוחדת שהייתה גורמת לה לצרוח מכאב ומתענוג. הוא חייך כשראה כיצד היא נושכת את שיניה בכוח, מתרכזת כולה במאמץ להישאר בשקט.
בין רגליה שיחקו אצבעותיו בשיערה, מלטפות לאט את שפתיה, מעוררות לאט לאט את נחשול התענוג שהיא ניסתה בכל כוחה לעצור. גופה היה זקוק לאורגזמה הזאת כפי שלא נזקק לה מימיו, אבל אסור היה לה להגיע לשם, אם לא רצתה שכל הקולנוע ישתתף בחוויה.
די, היא לחשה בייאוש, אני לא יכולה יותר.
הוא לא הגיב, ידיו ממשיכות לענות אותה.
במאמץ פתאומי ומפתיע היא הסבה את גופה הצידה ושיחררה את אחת מידיה מאחיזתו כדי להצמיד אותה לפיה ולעצור מבעד למבול האנקות שאיים לשטוף אותה. הוא הגיב מיד וביעילות, אחז בידה בכוח והחזיר אותה אל צדי גופה.
עוד כמה שניות וזה יקרה, היא ידעה, ואין דבר בעולם שמסוגל לעצור אותה. הוא ידע בדיוק כיצד להצית בה את הניצוץ, וככל שניסתה, לשליטה העצמית שלה היה גבול, גבול שאותו עמדה לחצות בכל רגע. היא גם ידעה, שהיה מחיר למאמץ הנואש שלה בכל השעה האחרונה להישאר בשקט. כשתגמור, ולא היה לה ספק שהיא לא תוכל להימנע מכך, ייפרץ הכול מפיה בצרחה מתוקה של תענוג, ולא היה דבר בעולם שהייתה יכולה לעשות נגד זה.
עוד כמה שניות. עוד כמה שניות. היא תנסה להחזיק מעמד, אולי הסרט ייגמר.
ניסתה לחשוב על דברים אחרים, על המבחן באוניברסיטה, על סבתא שלה, על -
היא לא הייתה מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר.
היא ניסתה שוב להשתחרר, ללא הועיל.
ולפתע הבינה מה עליה לעשות.
סליחה, היא לחשה לו.
מה, הוא השים עצמו כלא שומע.
סליחה - מצטערת, אני - מתחרטת, היא נאקה, בקושי מסוגלת לדבר. הוא לא הרפה.
במאמץ אחרון למנוע את האורגזמה היא עצמה עיניה וחישקה את שפתיה עד כדי כאב, אבל ידעה בתוכה פנימה שהמאבק אבוד, וכבר הרגישה את הגל מתנחשל ובא, ומציף אותה, וכל גופה מתחיל לרעוד, והיא חסרת אונים -
וברגע האחרון, לא שנייה אחת לפני, ידו זינקה אל פניה, ונצמדה בכוח אל פיה, ובתוך כך גם מצמידה אליו את גופה. התענוג הכה בה, כל גופה מתפתל בכוח על הכיסא, והצרחה שביקשה כל השעה האחרונה לפרוץ מגופה נעצרת בכף ידו הגדולה שעל פיה.
היא הספיקה לסדר את בגדיה ממש לפני שעלו האורות.
