פרידה

אני נדחפת לעבר המיטה, נופלת וישר מסתובבת על הגב, חייבת לראות מאיפה זה הגיע. אתה מטפס מעלי, חונק אותי וסוטר לי חליפות. אחת הסטירות כל כך חזקה, מצלצלת באוזניים, ואני מתחילה לבכות. הרגליים מושטות למעלה, והשוט מתחיל להכאיב יותר ויותר. אני מתפתלת. הרגליים נקשרות בתגובה למרד, הציצים עטופים בגאפר. אתה עולה מעלי, אוטם לי את העיניים בשני ריבועי גאפר, ראשי מוטה אחורה מעבר למיטה. הרגליים נקשרות למוט שנמצא בין ברכיי המכופפות, ידיי נכרכות מעבר למוט, הציצים מחוברים גם הם. אתה יורד מהמיטה ונעשה שקט. זרם שתן לתוך פי נבלע ללא היסוס. אני מועברת למצב ישיבה.
כמה סטירות והצלפות על החזה ואני מושכבת על הגב, אטבים מחוברים לשפתיים החיצוניות, אטב אחד על הדגדגן. כואב, אבל יש תחושה של לקראת משהו. אתה שואל אם אני מוכנה למחטים. אני מתחילה לבכות, ומהנהנת.
"בטוחה?"
כן.
רשרושי הניילון של פתיחת המחטים מגבירים את המתח.הבכי הופך לכמעט היסטרי. עוד גבול עומד להיחצות.
המחט הראשונה ננעצת, אני מייבבת, יותר מבהלה. במחט השנייה הבכי שוכך. השלישית והרביעית ננעצות בשקט, ובחמישית אני כבר מחייכת. זה טוב.
אנחנו נחים.
אתה מסובב את המחטים מדי פעם ומנשק אותי, הנשיקות נעימות לי, קצת רוך באמצע.
אתה שואל אם אני מוכנה למחטים בפטמה ואני מסכימה. אתה מוריד את האטבים מהשפתיים, הסרת האטב מהדגדגן הוציאה פרץ כאב עז ואני שוב בוכה.
עם רשרושי הניילון של המחטים אני משתתקת מאימה, חוזרת ומזכירה לעצמי את המנטרה שמלווה אותי מילדות, "רק הכאב הוא זמני". המחט מתחילה להיכנס וצעקת הכאב נפלטת לי מהבטן, מהאצבעות, מהכוס, זה כואב. אני נזכרת בתיאוריה ששמעתי שפירסינג בפטמה הוא הכאב הכי מיני שיש. תנסי ליהנות, דאמיט. הכאב הזה לא טוב, לא. ואז הכאב נגמר, ומחט שנייה נשלפת. אלכוהול מחטא את האזור המיועד, ושוב כאב ארוך, תובעני ולא מוותר. אני מייבבת ומייללת. הכאב נפסק, ואני נהנית. ההנאה מתרגמת לרעידות בלתי פוסקות בכל הגוף. לאחר מעט זמן המחטים מוצאות. אתה מתחיל לזיין אותי, אנחנו מזדיינים, וזה נגמר. עוד נשיקות. עוד חיבוק. אפטר קר במיטבו.
אני שלמה שוב.

* * *

היה שלום, אהובי, תודה על הכול.