מלכה שחורה
מאת מורגן(שולטת)
24 באוקטובר 2008
היא עמדה בגבה אל האח הדולקת. לובשת שמלת טפטה ענקית. מרשרשת. שחורה. צווארון עומד ונוקשה כיסה את כל תפארת ראשה ושערה גלש משני צדי הצווארון. הוא נכנס אל החדר בחשש. לובש טוקסידו, חולצה לבנה מעומלנת של ארמאני ושעון אומגה. הוא פירק את עניבת הפפיון שלו והשאיר אותה תולה על צדה. שב, היא אמרה לו מבלי להסתובב.
הוא מזג לעצמו כוס ברנדי והתיישב על הספה המרופדת קטיפה. החדר כולו היה עשיר בפרטים והאח המבוערת הוסיפה הילה לדמותה הגבוהה. הוא הניח שהיא נועלת נעלי עקב חדות וארוכות בנוסף לגובהה. השמלה השחורה רשרשה כשהיא הסתובבה אליו. הוא אהב שהיא מפתיעה אותו כך כשחזר תמיד מבית הלורדים שאליו השתייך.
הכוס כמעט נשמטה מידו כשהסתובבה אליו.
השמלה השחורה העצומה שנראתה כמו קרינולינה מאחור היתה למעשה מחוברת במחוך בלבד. מחוך שחור שנסגר בעזרת שרוכים מתחת לשדיה הגדולים והזקופים עם הפטמות הוורודות שכה אהב לנשק בעודו שוכב והיא אוחזת באשכיו בחוזקה. מתגרה. נושכת, מכה בו בברכיה ועוצרת את נשימתו מרוב כאב. הוא הביט מתחת למחוך. הכוס שלה, הבהיר, הלא מגולח, המם אותו בכל פעם מחדש. הוא רצה עוד. רצה להיות כבר לרגליה.
היא רק הסתכלה בו מלמעלה. השמלה הקיפה את כל גופה התמיר. המחוך עטף רק את מותניה. רגליה נחשפו עד אליו.
היא התיישבה על כסא קטיפה גבוה בעל ידיות. הניפה את רגליה על ידיות הכסאות ופתחה את גופה אליו.
רד לי! פקדה.
היא הוציאה שוט קצר ועבה מעור תנין שהביא לה פעם. הושיטה יד וקרעה ממנו את חולצתו היקרה. הורידה את מכנסיו ומשכה אותו על ברכיו. ביד אחת משכה בשערו כך כך חזק עד כי פלט אנקה והוא הרגיש את עיניו דומעות בכאב. הוא שנא שהיא גורמת לו לבכות כל כך מהר.
היא הורידה לו את הראש אל עבר הכוס החם שלה וביד השנייה הכתה בו בישבנו בשוט התנין הרחב שלה. היא קרעה רצועות רצועות בבשרו והוא, כל שיכול היה להרגיש היה את הכוס המלוח, המתוק, החם שכולו שלו.
היא השאירה את רגליה פתוחות לקראתו אבל הורידה אותן מהכסא והמשיכה להכות בו. שדיה נגעו בראשו כשהתכופפה אליו והוא הרים לרגע קל את פיו מהכוס, כשהיא נאנחת, ושלח את לשונו לפטמתה. היא נתנה לו את השנייה ומיד הורידה לו סטירה. "אני הרשיתי?" אמרה לו.
היא צלצלה בפעמון קטן שהיה ליד השולחן. הוא, שחזר ללקק לה את הכוס, נשבר. היה זה סימן שהוא לא מספק אותה, והיא קוראת לתגבורת. משרת הבית נכנס כשהוא לבוש רק מכנס שחור. גופו השרירי היה שזוף ומבריק. המשרת אפילו לא חיכה לסימן ממנה והצטרף אליו להתעסקות בפי הטבעת שלה. היא הצליפה גם בו. בידה האחת הצליחה להוריד את ראש שניהם ולמשוך בשיערם. היא הצליפה עכשיו בגב שלהם כשהיא חורצת חריצים רחבים וקצרים בגבם. הם נאנקו. היא צרחה. עוד. שמלתה הענקית עטפה אותם. נעלי הסטילטו החדות ננעצו גופם. הם רק רצו לרצות אותה עוד ועוד ועוד.
היא גמרה.
הוא מזג לעצמו כוס ברנדי והתיישב על הספה המרופדת קטיפה. החדר כולו היה עשיר בפרטים והאח המבוערת הוסיפה הילה לדמותה הגבוהה. הוא הניח שהיא נועלת נעלי עקב חדות וארוכות בנוסף לגובהה. השמלה השחורה רשרשה כשהיא הסתובבה אליו. הוא אהב שהיא מפתיעה אותו כך כשחזר תמיד מבית הלורדים שאליו השתייך.
הכוס כמעט נשמטה מידו כשהסתובבה אליו.
השמלה השחורה העצומה שנראתה כמו קרינולינה מאחור היתה למעשה מחוברת במחוך בלבד. מחוך שחור שנסגר בעזרת שרוכים מתחת לשדיה הגדולים והזקופים עם הפטמות הוורודות שכה אהב לנשק בעודו שוכב והיא אוחזת באשכיו בחוזקה. מתגרה. נושכת, מכה בו בברכיה ועוצרת את נשימתו מרוב כאב. הוא הביט מתחת למחוך. הכוס שלה, הבהיר, הלא מגולח, המם אותו בכל פעם מחדש. הוא רצה עוד. רצה להיות כבר לרגליה.
היא רק הסתכלה בו מלמעלה. השמלה הקיפה את כל גופה התמיר. המחוך עטף רק את מותניה. רגליה נחשפו עד אליו.
היא התיישבה על כסא קטיפה גבוה בעל ידיות. הניפה את רגליה על ידיות הכסאות ופתחה את גופה אליו.
רד לי! פקדה.
היא הוציאה שוט קצר ועבה מעור תנין שהביא לה פעם. הושיטה יד וקרעה ממנו את חולצתו היקרה. הורידה את מכנסיו ומשכה אותו על ברכיו. ביד אחת משכה בשערו כך כך חזק עד כי פלט אנקה והוא הרגיש את עיניו דומעות בכאב. הוא שנא שהיא גורמת לו לבכות כל כך מהר.
היא הורידה לו את הראש אל עבר הכוס החם שלה וביד השנייה הכתה בו בישבנו בשוט התנין הרחב שלה. היא קרעה רצועות רצועות בבשרו והוא, כל שיכול היה להרגיש היה את הכוס המלוח, המתוק, החם שכולו שלו.
היא השאירה את רגליה פתוחות לקראתו אבל הורידה אותן מהכסא והמשיכה להכות בו. שדיה נגעו בראשו כשהתכופפה אליו והוא הרים לרגע קל את פיו מהכוס, כשהיא נאנחת, ושלח את לשונו לפטמתה. היא נתנה לו את השנייה ומיד הורידה לו סטירה. "אני הרשיתי?" אמרה לו.
היא צלצלה בפעמון קטן שהיה ליד השולחן. הוא, שחזר ללקק לה את הכוס, נשבר. היה זה סימן שהוא לא מספק אותה, והיא קוראת לתגבורת. משרת הבית נכנס כשהוא לבוש רק מכנס שחור. גופו השרירי היה שזוף ומבריק. המשרת אפילו לא חיכה לסימן ממנה והצטרף אליו להתעסקות בפי הטבעת שלה. היא הצליפה גם בו. בידה האחת הצליחה להוריד את ראש שניהם ולמשוך בשיערם. היא הצליפה עכשיו בגב שלהם כשהיא חורצת חריצים רחבים וקצרים בגבם. הם נאנקו. היא צרחה. עוד. שמלתה הענקית עטפה אותם. נעלי הסטילטו החדות ננעצו גופם. הם רק רצו לרצות אותה עוד ועוד ועוד.
היא גמרה.
