המסיבה
מאת הזייה(נשלטת){Tיפוס}
24 בינואר 2009
יצאנו מהמונית – אני, רוני ונעמה - כולנו לבושים חגיגית פחות או יותר לקראת הגעה למסיבת הבדסם הראשונה שלנו מזה הרבה זמן. נעמה טלפנה אלי מוקדם יותר הערב עם ההצעה הזאת, אמרה שזה נראה לה כמו מסיבה ממש נחמדה. שאלתי את רוני אם בא לה משהו כזה, והיא אמרה שכן, והאמת ששמחתי כי אחרי ערב כזה ידעתי שרוני תהיה חרמנית יותר.
נכנסנו למועדון, ולמרות האיחור המלכותי שנעמה דפקה לי ולרוני, הוא עדיין לא היה מלא. חציתי את הרחבה כדי להביא בירות לי ולבנות, ובינתיים סקרתי את השטח. הרוב היו צעירים, בזוגות, פה ושם גברבר הולל או שרלילה צעירה שנראו מרחפים בין ידידים כמו פרפרים חברתיים. היה שם איזה זוג דווקא לא צעיר, מוקפדים יותר בהתנהגות, לבושים קצת בסגנון ישן. אבל ראיתי את הדבק ביניהם, כמו השלמה מאוד חזקה, ולמרות שהאישה נראתה דומיננטית יותר מהגבר, ההשלמה הזו ביניהם גרמה להםלהראות שווים. פער הגילאים, והרצינות – כך נראה לי - בה הם לוקחים את עניין השליטה הפכו אותם מובדלים משאר הנוכחים. לא ציפיתי שהם יישארו הרבה במסיבה למרות שקיוויתי שכן.
אחרי התשלום, שלושת הבקבוקים בידי, התחלתי לחזור לכיוונן של נעמה ורוני, ומהזווית ההפוכה הזאת ראיתי את הבחורה שקודם היתה מוסתרת על ידי העמוד. בהתחלה מצמצתי, היא לא זזה, אבל בהחלט היתה אנושית. במגפיים מבריקות, היא עמדה על עקבים בלתי אפשריים שגרמו לה להיראות גבוהה בטירוף. רגליה היו חשופות, ארוכות ולבנות, ותחתונים קטנים ושחורים כיסו לה בקושי את איבר המין. מעליו היא לבשה מחוך שחור צפוף ביותר שהגיע עד מתחת לחזה, ושדיה הגדולים היו חשופים, הפטמות בולטות. היא לבשה קולר עבה מוקף טבעות מתכת, כאילו היה אפשר לקשור לה מיליון רצועות ושרשראות. היתה לה מסכה קטנה על איזור העיניים, אבל איכשהו זה לא היה משנה. המראה היה מהמם, וברגע הראשון פשוט הופתעתי. כל זה ארך רגע, ומיד מצאתי עצמי חוזר לרוני, נעמה כבר בלחץ להתחיל לשתות.
אנשים התחילו למלא את החלל ככל שהלילה התארך, המופע המרכזי הפתיע לטובה למרות שאף פעם לא הייתי חובב רוסיות בלונדיניות. רוני, כמו שחשבתי, די נדלקה מכל האווירה הקינקית סביבה, ומדי פעם דפקנו נשיקות עמוקות ורטובות כאלה, והשנתיים שאנחנו כבר ביחד לא הורגשו. נעמה מצאה לה ידיד, ומדי פעם גררה אותי ואת רוני לרקוד.
מכל ההתרחשויות, לא הצלחתי להתנתק מהבחורה שליד העמוד, קראתי לה בראש שלי "העציץ", פשוט כי היא נראתה הרבה יותר כמו דקורציה של המועדון מאשר כמו אחד האנשים שבאו למסיבה ליהנות. מדי פעם היא פסעה צעד אחד ימינה וצעד אחד שמאלה, ותמיד חזרה למקום המקורי. למרות שהיא הייתה בצד יחסית, היא משכה אליה מדי פעם מבקר או סקרן כזה או אחר, לפעמים הם היו פשוט נעמדים לידה ורואים את חוסר התגובה ומוותרים. אחד או שניים ניסו לדבר איתה, זה נראה כאילו היא ענתה משהו, בלי הבעה, והם התרחקו. ראיתי את המבטים שלהם עוברים עליה מלמעלה למטה ברעב, את הידיים שלהם בוערות מרוב רצון לגעת בה, מתגרים מאיך שהיא עומדת שם, בלי שום דבר שיגן עליה חוץ מהמסכה הקטנה, נראית ממש כמו רהיט שכולם יכולים לשחק בו. הרגשתי שרק בגלל האווירה הרגועה של המסיבה באמת אף אחד לא נגע בה, כי נראה לי שבערב סוער יותר יהיו אנשים שלא יבקשו רשות. שזו תהיה שטות, הקולר אמר לי.
רוני קלטה את אחד המבטים שלי אל העציץ. "וואי, איזה מחוך מגניב!", היא באופן כללי נראתה לי מבסוטה מהמראה של הבחורה החיוורת, אבל לא רצתה לתת לי יותר מדי זמן לבהות בה, התחילה לשלוח אלי ידיים ולגרום לי לעוד כמה דקות של ערפול חושים. אחרי כמה בירות, נעמה מרקידה אותי, רוני נחה בצד, המוזיקה ממריאה ואנשים מסביב מורידים הגנות ותחתונים, סשנים מאולתרים באמצע רחבת הריקודים, ואני מבסוט. כמו באינסטינקט אני שולח מבט לאזור העמוד, העציץ לא שם. סימן קריאה קטן נדלק לי אבל הגוף שלי היה חזק ממני והמשכתי לרקוד. נעמה היתה מסוחררת למדי, והסכימה להשתעשע עם בחור במכנסי עור שניגש אליה. חזרתי אל רוני הישובה, והבנתי ממנה שהיא עייפה ובקרוב נחתוך. המתנו עד שנעמה תופיע מהחדר הצדדי.
רוני התחילה לספר לי באוזן כל מיני דברים, בין השאר הבטחות על מה נעשה כשנחזור הביתה, ואני ליטפתי לה את התחת הקטן תוך כדי וחשבתי על בחורות אחרות ועל מישהי שדורכת עלי ומצליפה לי בביצים. התחלנו להתמזמז שוב, ובחושך של הפינה תפסתי לה את החזה הגדול והרך שלה, והיא לא נרתעה ופתחה את הרגליים שלה מולי. שלחתי יד אל החצאית שלה, ותוך רגע היד שלי היתה בתחתונים שלה, שהיו כל כך חמים, בלי לשים לב תפסתי את השפתיים של הכוס שלה והתחלתי למשוך ולצבוט אותן, היא נישקה אותי עמוק יותר עד שהשיניים שלנו התנגשו, והייתי חייב לדחוף את האצבע שלי פנימה. היא נאנחה, ואני המשכתי, מבין כמה זה נדיר מצדה להתמסר ככה במקום חצי ציבורי, דחפתי את האצבע שלי אליה שוב ושוב, ולפי הקולות שהיא השמיעה היא כבר לא זכרה איפה אנחנו, אבל לא רציתי שהיא תגמור. רציתי להשאיר אותה חרמנית לגמרי עד שנגיע הביתה.
פתאום אני קולט את העציץ, מגיעה מאיזו כניסה צדדית ליד הבר, ראיתי שיש לה עוד כמה צעדים טובים עד שתחזור למקומה שליד העמוד. היא הלכה, מאוד זקופה, בצעדים קטנים ומחושבים ועקבתי אחריה במתח כאילו לא היה ברור אם היא תצליח לסיים את כל ההליכה. היה שם רגע אחד שהרטיט אותי, חשבתי שלרגע היא כמעט נפלה, אבל החזיקה את עצמה כל כך חזק שזה התבטא רק בצעד אחד קצת יותר מהוסס, ירך שעושה שריר כזה כדי לייצב את עצמה, והלסת שלה נקפצה לשנייה. ואז גם ראיתי, למרות המרחק, את הסימנים על הישבן מגיעים עד לצד הירך. קשה היה לי להגיד אם העור שלה היה אדום יותר, אבל הסימנים נשארו כבליטות ארוכות על פני כל הישבן, מהצד היה אפשר לראות את הטקסטורה שהתחת שלה קיבל, לא היה שם מילימטר נטול סימן. היו כמה קווים דקים של אדום, שנראה בבירור. ואז הבחנתי שלכל גופה היו סימנים, לא של הצלפות, אלא סימנים קטנים שנראו כמו כחולים של מכות יבשות, שריטות, חתכים שמחלימים, שמשום מה לא הבחנתי בהם בתאורה המחורבנת שהיתה לצד העמוד.
העציץ נעמדה בחזרה בתפקיד, וכבר ברגע הראשון נאלצה להדוף מישהו שביקש להתרפס לרגליה. היא עשתה את זה אחרת. היתה עייפה יותר, פחות זהירה לגבי ביטויי רגש בפנים שלה.
אמרתי לרוני שאני חייב להשתין, למזלי בדיוק נעמה חזרה והצטרפה לרוני שסידרה את החצאית שלה והיתה עדיין סמוקה לגמרי.
לא שמתי לב אפילו שהלכתי לכיוון שהפוך לשירותים, הלכתי ישר לכיוון של העציץ. היא נראתה פחות כמו עציץ בשלב הזה, אלא יותר כמו אדם שממש מתאמץ להיות חפץ דומם למרות כאב פיזי ועייפות, וזה היה כל כך יפה. ככל שהתקרבתי אליה ראיתי שמסביב לפטמות שלה יש זרמים קטנים ועדינים של דם קרוש, סימנים כחולים בכמות שאי אפשר לספור על כל הזרועות, ומשהו בפנים שלה... איפור שנזל אל מתחת למסכה והשאיר שובלים של משהו שחור חיוור מרוח על הלחיים. הלחיים שלה רעדו. אולי דמיינתי את זה? זה נראה כאילו מדי פעם הלחיים והשפתיים שלה קצת רעדו.
הייתי חייב להגיד משהו, משהו שיהיה לו הכי הרבה סיכוי להוציא ממנה תגובה בעלת ערך. בשלב הזה הסקרנות שלי כמעט השתוותה לחרמנות שלי, שהתגברה ככל שהתקרבתי לגוף המנוצל הזה. לצערי, הייתי שיכור. "אפשר לדבר איתך? כאילו, האדון שלך כאן?" שיט, מה זה היה שיצא לי הרגע מהפה. הצמדתי אינטואיטיבית את האוזן לפה שלה, מחכה לתגובה. הפטמות שלה היו במרחק סנטימטר מהגוף שלי, אבל משהו שמר עלי מפני נגיעה בה. "אם אתה מעוניין להשתמש בגוף הזה, לך תדבר עם הבחור הגבוה בכניסה עם הכובע. למרות שהזונה הזאת לא שווה כלום, הוא לוקח תעריף גבוה, ומסכים רק אם זה כולל הרבה מכות."
אני לא רוצה לדמיין איזה פרצוף עשיתי שנייה לפני שהסתובבתי וחזרתי לרוני. הייתי מוטרד, משהו שם עשה לי לא טוב עוד לפני שהבנתי את כל המשמעות של מה שהיא אמרה. אולי באיך שהיא אמרה את זה. ניחשתי שלפני שהיא נעלמה לחצי שעה היא עוד הצליחה להגיד את המשפט הזה בקור רוח לכל מי ששאל. אולי היא לא חשבה שמישהו באמת ילך ויעשה את זה.
במונית חזרה רוני בלי בושה שלחה ידיים כמו הכלבה המיוחמת שהיא שכחה להיות בחודשים האחרונים, נעמה צחקקה לה בניחותא מכל הסיטואציה, ואני חשבתי על איך בדיוק אני אפרק את רוני כשנחזור. תוך כדי התכנונים שלי, והמעבר על רשימת הציוד שלי ומה השאלתי לחברים, מחשבה קטנה ניקרה בי, תהייה שכזאת - מעניין מה התעריף? לא, לא, אוקיי, המפתחות של האזיקים אמורים להיות בשקית, גאג אני תמיד יכול לאלתר, נראה לי שצריך לדחוף לה היום משהו לשני החורים, מעניין כמה הזונה ההיא עולה? אויש נו, רוני תתענה היום לפני שהיא תקבל את מה שהיא רוצה, זה מה שחשוב. הסתכלתי עליה, מלטפת אותי. הלוואי שהיא היתה אוהבת אותי מספיק בשביל לעשות כזה דבר בשבילי.
נכנסנו למועדון, ולמרות האיחור המלכותי שנעמה דפקה לי ולרוני, הוא עדיין לא היה מלא. חציתי את הרחבה כדי להביא בירות לי ולבנות, ובינתיים סקרתי את השטח. הרוב היו צעירים, בזוגות, פה ושם גברבר הולל או שרלילה צעירה שנראו מרחפים בין ידידים כמו פרפרים חברתיים. היה שם איזה זוג דווקא לא צעיר, מוקפדים יותר בהתנהגות, לבושים קצת בסגנון ישן. אבל ראיתי את הדבק ביניהם, כמו השלמה מאוד חזקה, ולמרות שהאישה נראתה דומיננטית יותר מהגבר, ההשלמה הזו ביניהם גרמה להםלהראות שווים. פער הגילאים, והרצינות – כך נראה לי - בה הם לוקחים את עניין השליטה הפכו אותם מובדלים משאר הנוכחים. לא ציפיתי שהם יישארו הרבה במסיבה למרות שקיוויתי שכן.
אחרי התשלום, שלושת הבקבוקים בידי, התחלתי לחזור לכיוונן של נעמה ורוני, ומהזווית ההפוכה הזאת ראיתי את הבחורה שקודם היתה מוסתרת על ידי העמוד. בהתחלה מצמצתי, היא לא זזה, אבל בהחלט היתה אנושית. במגפיים מבריקות, היא עמדה על עקבים בלתי אפשריים שגרמו לה להיראות גבוהה בטירוף. רגליה היו חשופות, ארוכות ולבנות, ותחתונים קטנים ושחורים כיסו לה בקושי את איבר המין. מעליו היא לבשה מחוך שחור צפוף ביותר שהגיע עד מתחת לחזה, ושדיה הגדולים היו חשופים, הפטמות בולטות. היא לבשה קולר עבה מוקף טבעות מתכת, כאילו היה אפשר לקשור לה מיליון רצועות ושרשראות. היתה לה מסכה קטנה על איזור העיניים, אבל איכשהו זה לא היה משנה. המראה היה מהמם, וברגע הראשון פשוט הופתעתי. כל זה ארך רגע, ומיד מצאתי עצמי חוזר לרוני, נעמה כבר בלחץ להתחיל לשתות.
אנשים התחילו למלא את החלל ככל שהלילה התארך, המופע המרכזי הפתיע לטובה למרות שאף פעם לא הייתי חובב רוסיות בלונדיניות. רוני, כמו שחשבתי, די נדלקה מכל האווירה הקינקית סביבה, ומדי פעם דפקנו נשיקות עמוקות ורטובות כאלה, והשנתיים שאנחנו כבר ביחד לא הורגשו. נעמה מצאה לה ידיד, ומדי פעם גררה אותי ואת רוני לרקוד.
מכל ההתרחשויות, לא הצלחתי להתנתק מהבחורה שליד העמוד, קראתי לה בראש שלי "העציץ", פשוט כי היא נראתה הרבה יותר כמו דקורציה של המועדון מאשר כמו אחד האנשים שבאו למסיבה ליהנות. מדי פעם היא פסעה צעד אחד ימינה וצעד אחד שמאלה, ותמיד חזרה למקום המקורי. למרות שהיא הייתה בצד יחסית, היא משכה אליה מדי פעם מבקר או סקרן כזה או אחר, לפעמים הם היו פשוט נעמדים לידה ורואים את חוסר התגובה ומוותרים. אחד או שניים ניסו לדבר איתה, זה נראה כאילו היא ענתה משהו, בלי הבעה, והם התרחקו. ראיתי את המבטים שלהם עוברים עליה מלמעלה למטה ברעב, את הידיים שלהם בוערות מרוב רצון לגעת בה, מתגרים מאיך שהיא עומדת שם, בלי שום דבר שיגן עליה חוץ מהמסכה הקטנה, נראית ממש כמו רהיט שכולם יכולים לשחק בו. הרגשתי שרק בגלל האווירה הרגועה של המסיבה באמת אף אחד לא נגע בה, כי נראה לי שבערב סוער יותר יהיו אנשים שלא יבקשו רשות. שזו תהיה שטות, הקולר אמר לי.
רוני קלטה את אחד המבטים שלי אל העציץ. "וואי, איזה מחוך מגניב!", היא באופן כללי נראתה לי מבסוטה מהמראה של הבחורה החיוורת, אבל לא רצתה לתת לי יותר מדי זמן לבהות בה, התחילה לשלוח אלי ידיים ולגרום לי לעוד כמה דקות של ערפול חושים. אחרי כמה בירות, נעמה מרקידה אותי, רוני נחה בצד, המוזיקה ממריאה ואנשים מסביב מורידים הגנות ותחתונים, סשנים מאולתרים באמצע רחבת הריקודים, ואני מבסוט. כמו באינסטינקט אני שולח מבט לאזור העמוד, העציץ לא שם. סימן קריאה קטן נדלק לי אבל הגוף שלי היה חזק ממני והמשכתי לרקוד. נעמה היתה מסוחררת למדי, והסכימה להשתעשע עם בחור במכנסי עור שניגש אליה. חזרתי אל רוני הישובה, והבנתי ממנה שהיא עייפה ובקרוב נחתוך. המתנו עד שנעמה תופיע מהחדר הצדדי.
רוני התחילה לספר לי באוזן כל מיני דברים, בין השאר הבטחות על מה נעשה כשנחזור הביתה, ואני ליטפתי לה את התחת הקטן תוך כדי וחשבתי על בחורות אחרות ועל מישהי שדורכת עלי ומצליפה לי בביצים. התחלנו להתמזמז שוב, ובחושך של הפינה תפסתי לה את החזה הגדול והרך שלה, והיא לא נרתעה ופתחה את הרגליים שלה מולי. שלחתי יד אל החצאית שלה, ותוך רגע היד שלי היתה בתחתונים שלה, שהיו כל כך חמים, בלי לשים לב תפסתי את השפתיים של הכוס שלה והתחלתי למשוך ולצבוט אותן, היא נישקה אותי עמוק יותר עד שהשיניים שלנו התנגשו, והייתי חייב לדחוף את האצבע שלי פנימה. היא נאנחה, ואני המשכתי, מבין כמה זה נדיר מצדה להתמסר ככה במקום חצי ציבורי, דחפתי את האצבע שלי אליה שוב ושוב, ולפי הקולות שהיא השמיעה היא כבר לא זכרה איפה אנחנו, אבל לא רציתי שהיא תגמור. רציתי להשאיר אותה חרמנית לגמרי עד שנגיע הביתה.
פתאום אני קולט את העציץ, מגיעה מאיזו כניסה צדדית ליד הבר, ראיתי שיש לה עוד כמה צעדים טובים עד שתחזור למקומה שליד העמוד. היא הלכה, מאוד זקופה, בצעדים קטנים ומחושבים ועקבתי אחריה במתח כאילו לא היה ברור אם היא תצליח לסיים את כל ההליכה. היה שם רגע אחד שהרטיט אותי, חשבתי שלרגע היא כמעט נפלה, אבל החזיקה את עצמה כל כך חזק שזה התבטא רק בצעד אחד קצת יותר מהוסס, ירך שעושה שריר כזה כדי לייצב את עצמה, והלסת שלה נקפצה לשנייה. ואז גם ראיתי, למרות המרחק, את הסימנים על הישבן מגיעים עד לצד הירך. קשה היה לי להגיד אם העור שלה היה אדום יותר, אבל הסימנים נשארו כבליטות ארוכות על פני כל הישבן, מהצד היה אפשר לראות את הטקסטורה שהתחת שלה קיבל, לא היה שם מילימטר נטול סימן. היו כמה קווים דקים של אדום, שנראה בבירור. ואז הבחנתי שלכל גופה היו סימנים, לא של הצלפות, אלא סימנים קטנים שנראו כמו כחולים של מכות יבשות, שריטות, חתכים שמחלימים, שמשום מה לא הבחנתי בהם בתאורה המחורבנת שהיתה לצד העמוד.
העציץ נעמדה בחזרה בתפקיד, וכבר ברגע הראשון נאלצה להדוף מישהו שביקש להתרפס לרגליה. היא עשתה את זה אחרת. היתה עייפה יותר, פחות זהירה לגבי ביטויי רגש בפנים שלה.
אמרתי לרוני שאני חייב להשתין, למזלי בדיוק נעמה חזרה והצטרפה לרוני שסידרה את החצאית שלה והיתה עדיין סמוקה לגמרי.
לא שמתי לב אפילו שהלכתי לכיוון שהפוך לשירותים, הלכתי ישר לכיוון של העציץ. היא נראתה פחות כמו עציץ בשלב הזה, אלא יותר כמו אדם שממש מתאמץ להיות חפץ דומם למרות כאב פיזי ועייפות, וזה היה כל כך יפה. ככל שהתקרבתי אליה ראיתי שמסביב לפטמות שלה יש זרמים קטנים ועדינים של דם קרוש, סימנים כחולים בכמות שאי אפשר לספור על כל הזרועות, ומשהו בפנים שלה... איפור שנזל אל מתחת למסכה והשאיר שובלים של משהו שחור חיוור מרוח על הלחיים. הלחיים שלה רעדו. אולי דמיינתי את זה? זה נראה כאילו מדי פעם הלחיים והשפתיים שלה קצת רעדו.
הייתי חייב להגיד משהו, משהו שיהיה לו הכי הרבה סיכוי להוציא ממנה תגובה בעלת ערך. בשלב הזה הסקרנות שלי כמעט השתוותה לחרמנות שלי, שהתגברה ככל שהתקרבתי לגוף המנוצל הזה. לצערי, הייתי שיכור. "אפשר לדבר איתך? כאילו, האדון שלך כאן?" שיט, מה זה היה שיצא לי הרגע מהפה. הצמדתי אינטואיטיבית את האוזן לפה שלה, מחכה לתגובה. הפטמות שלה היו במרחק סנטימטר מהגוף שלי, אבל משהו שמר עלי מפני נגיעה בה. "אם אתה מעוניין להשתמש בגוף הזה, לך תדבר עם הבחור הגבוה בכניסה עם הכובע. למרות שהזונה הזאת לא שווה כלום, הוא לוקח תעריף גבוה, ומסכים רק אם זה כולל הרבה מכות."
אני לא רוצה לדמיין איזה פרצוף עשיתי שנייה לפני שהסתובבתי וחזרתי לרוני. הייתי מוטרד, משהו שם עשה לי לא טוב עוד לפני שהבנתי את כל המשמעות של מה שהיא אמרה. אולי באיך שהיא אמרה את זה. ניחשתי שלפני שהיא נעלמה לחצי שעה היא עוד הצליחה להגיד את המשפט הזה בקור רוח לכל מי ששאל. אולי היא לא חשבה שמישהו באמת ילך ויעשה את זה.
במונית חזרה רוני בלי בושה שלחה ידיים כמו הכלבה המיוחמת שהיא שכחה להיות בחודשים האחרונים, נעמה צחקקה לה בניחותא מכל הסיטואציה, ואני חשבתי על איך בדיוק אני אפרק את רוני כשנחזור. תוך כדי התכנונים שלי, והמעבר על רשימת הציוד שלי ומה השאלתי לחברים, מחשבה קטנה ניקרה בי, תהייה שכזאת - מעניין מה התעריף? לא, לא, אוקיי, המפתחות של האזיקים אמורים להיות בשקית, גאג אני תמיד יכול לאלתר, נראה לי שצריך לדחוף לה היום משהו לשני החורים, מעניין כמה הזונה ההיא עולה? אויש נו, רוני תתענה היום לפני שהיא תקבל את מה שהיא רוצה, זה מה שחשוב. הסתכלתי עליה, מלטפת אותי. הלוואי שהיא היתה אוהבת אותי מספיק בשביל לעשות כזה דבר בשבילי.
