זונת כיסא
מאת Gold Dust Woman(שולטת)
24 בינואר 2009
קול טפיפות רגליים זריזות נשמע במדרגות. יוני הרים את ראשו מהכוס האחרונה שסיים לשטוף והציץ בסיר המרק. המפתח נשמע בדלת. הוא ניגב את ידיו במגבת המטבח, סידר את שיערו הפרוע ועיניו פגשו את האישה שאיתו, לבושה בבגדי ספורט. הוא חייך לעצמו מבפנים למראה הנסיכה שלו. היא פרשה את זרועותיה לקראתו והוא עף לתוכן, מתגעגע למרות שעברו רק שעתיים מאז שנפגשו.
"מה בישלת לי?", שאלה סנדרה. "מרק", ענה לה. היא חייכה והחלה להתפשט בדרך למקלחת. בינתיים יוני דאג לחתוך סלט ולשים את הלחם במצנם. קול המים וריח הסבון שעפו מחדר האמבטיה לנחיריו גרמו לו לזקפה קשה כאשר עלתה בעיניו דמותה החזקה והגמישה של סנדרה. הוא שלה את הצנימים, הניח אותם בצלחת ונכנס לחדר האמבטיה. האדים אפפו אותו. הוא התפשט, פתח את דלת המקלחון ונכנס. "צפוף לי", התלוננה סנדרה בחצי חיוך. יוני הרים אותה לחפוז על הקיר, בדיוק כמו בסרט ההוא שראו לפני שנה. העור השחום שלו מול העור הבהיר שלה, נשיקות והסנפות. רגליה הארוכות כרוכות סביבו והוא מצמיד אותה לקיר. עוד שנייה גומר, ואז...
"אני רעבה, בוא לאכול", והיא מקפצת החוצה מחדר האמבטיה, כבר לבושה בפיג'מה ריחנית ועוטפת שקנה לה. יוני, מתוסכל, נשרך אחריה. לו אסור היה להתלבש. סנדרה התיישבה לשולחן ויוני שירת אותה נאמנה. לאחר שהגיש את האוכל לשולחן, הוא תפס את מקומו לרגליה, מלקק את המרק מקערת כלב. ככה היא אוהבת אותו.
לאחר שסיימו לאכול יוני הורשה לקום רק כדי לרחוץ את הכלים. הוא מעולם לא הורשה לשבת לשולחן ליד סנדרה, אלא אם יצאו מהבית לחברים או למסעדה. סנדרה נכנסה למיטה והחלה להתכתב עם חבריה, שיוני לא הכיר. לאחר שסיים לשטוף את הכלים היא הרימה אליו את מבטה ואמרה לו: "היום זה יום מיוחד. אתה תשב היום על הכיסא ולא על הרצפה". יוני חייך, ואז שמע את המשך המשפט: "אתה תהיה קשור ועירום, עם זין עומד. כשארצה - אנצל אותך מינית. כשלא - אתה תמשיך לשבת". היא קמה מהמיטה, הושיבה את השבוי על כיסאו והחלה לקשור היטב. לאחר שהיה עקוד וזקור, סנדרה המשיכה להתכתב. לעתים צחקה וחייכה, לעתים נראתה מרוכזת ומהורהרת. יוני ניסה לנחש עם מי היא משוחחת. לאחר זמן מה שנראה לו כנצח, היא סגרה את מכסה המחשב הנייד שלה וקמה לקחת לעצמה משהו לשתות. האינסטינקט הראשוני של יוני היה לקום ולהביא לה, והוא כמעט נפל מהכיסא.
סנדרה הביטה בו משועשעת והמשיכה לענייניה, לקריאת ספר. כאשר סיימה לקרוא מקץ כשעה, יוני הביט בה נואש, איברו עדיין זקור. "איזה מבט כלבלבי", חשבה לעצמה. היא המשיכה בעוד כמה עניינים קטנים וכיבתה את האור. לפני שנכנסה למיטה יוני שמע את הרשרוש של הבגד הנושר מגופה לרצפה ואת הרחש של צעדיה הרכים שהולכים ומתקרבים אליו. הוא הרגיש את ריח הגוף שלה אופף אותו, את איברו שמובל לתוכה. הוא הרגיש איך היא עושה בו כרצונה, מנצלת אותו מינית. ידיו היו קשורות מאחורי גבו ולא יכול היה לגעת בה, רק להרגיש מה היא עושה לו. התשוקה הרכה שאפפה את שניהם הרקיעה שחקים, ואז היא רכנה אליו והתירה את ידיו. הוא אחז בה כדי שלא תיפול וחש איך היא מתפוצצת מעונג על איברו. "מותר לי?", שאל. "לא", הגיעה התשובה שהממה אותו. היא קמה מעליו, התירה את שארית כבליו ונכנסה למיטה. "בוא לישון", הגיעה הפקודה הקצרה והרכה.
יוני נכנס למיטה, וכאשר נשימותיה הפכו לעמוקות וקצובות הוא העיר אותה בנשיקות והתחנן לקבל את שלו. התחכך ברגל החטובה, חדר שוב ושוב עד שעם אור ראשון, לאחר כחצי יממה של עינוי מתוק, הרשתה לו להציף את גופה בזרעו.
"מה בישלת לי?", שאלה סנדרה. "מרק", ענה לה. היא חייכה והחלה להתפשט בדרך למקלחת. בינתיים יוני דאג לחתוך סלט ולשים את הלחם במצנם. קול המים וריח הסבון שעפו מחדר האמבטיה לנחיריו גרמו לו לזקפה קשה כאשר עלתה בעיניו דמותה החזקה והגמישה של סנדרה. הוא שלה את הצנימים, הניח אותם בצלחת ונכנס לחדר האמבטיה. האדים אפפו אותו. הוא התפשט, פתח את דלת המקלחון ונכנס. "צפוף לי", התלוננה סנדרה בחצי חיוך. יוני הרים אותה לחפוז על הקיר, בדיוק כמו בסרט ההוא שראו לפני שנה. העור השחום שלו מול העור הבהיר שלה, נשיקות והסנפות. רגליה הארוכות כרוכות סביבו והוא מצמיד אותה לקיר. עוד שנייה גומר, ואז...
"אני רעבה, בוא לאכול", והיא מקפצת החוצה מחדר האמבטיה, כבר לבושה בפיג'מה ריחנית ועוטפת שקנה לה. יוני, מתוסכל, נשרך אחריה. לו אסור היה להתלבש. סנדרה התיישבה לשולחן ויוני שירת אותה נאמנה. לאחר שהגיש את האוכל לשולחן, הוא תפס את מקומו לרגליה, מלקק את המרק מקערת כלב. ככה היא אוהבת אותו.
לאחר שסיימו לאכול יוני הורשה לקום רק כדי לרחוץ את הכלים. הוא מעולם לא הורשה לשבת לשולחן ליד סנדרה, אלא אם יצאו מהבית לחברים או למסעדה. סנדרה נכנסה למיטה והחלה להתכתב עם חבריה, שיוני לא הכיר. לאחר שסיים לשטוף את הכלים היא הרימה אליו את מבטה ואמרה לו: "היום זה יום מיוחד. אתה תשב היום על הכיסא ולא על הרצפה". יוני חייך, ואז שמע את המשך המשפט: "אתה תהיה קשור ועירום, עם זין עומד. כשארצה - אנצל אותך מינית. כשלא - אתה תמשיך לשבת". היא קמה מהמיטה, הושיבה את השבוי על כיסאו והחלה לקשור היטב. לאחר שהיה עקוד וזקור, סנדרה המשיכה להתכתב. לעתים צחקה וחייכה, לעתים נראתה מרוכזת ומהורהרת. יוני ניסה לנחש עם מי היא משוחחת. לאחר זמן מה שנראה לו כנצח, היא סגרה את מכסה המחשב הנייד שלה וקמה לקחת לעצמה משהו לשתות. האינסטינקט הראשוני של יוני היה לקום ולהביא לה, והוא כמעט נפל מהכיסא.
סנדרה הביטה בו משועשעת והמשיכה לענייניה, לקריאת ספר. כאשר סיימה לקרוא מקץ כשעה, יוני הביט בה נואש, איברו עדיין זקור. "איזה מבט כלבלבי", חשבה לעצמה. היא המשיכה בעוד כמה עניינים קטנים וכיבתה את האור. לפני שנכנסה למיטה יוני שמע את הרשרוש של הבגד הנושר מגופה לרצפה ואת הרחש של צעדיה הרכים שהולכים ומתקרבים אליו. הוא הרגיש את ריח הגוף שלה אופף אותו, את איברו שמובל לתוכה. הוא הרגיש איך היא עושה בו כרצונה, מנצלת אותו מינית. ידיו היו קשורות מאחורי גבו ולא יכול היה לגעת בה, רק להרגיש מה היא עושה לו. התשוקה הרכה שאפפה את שניהם הרקיעה שחקים, ואז היא רכנה אליו והתירה את ידיו. הוא אחז בה כדי שלא תיפול וחש איך היא מתפוצצת מעונג על איברו. "מותר לי?", שאל. "לא", הגיעה התשובה שהממה אותו. היא קמה מעליו, התירה את שארית כבליו ונכנסה למיטה. "בוא לישון", הגיעה הפקודה הקצרה והרכה.
יוני נכנס למיטה, וכאשר נשימותיה הפכו לעמוקות וקצובות הוא העיר אותה בנשיקות והתחנן לקבל את שלו. התחכך ברגל החטובה, חדר שוב ושוב עד שעם אור ראשון, לאחר כחצי יממה של עינוי מתוק, הרשתה לו להציף את גופה בזרעו.
