נער האורווה - סיפור פנטזיה (אכזרי), חלקים א'-ד'

חלק א

דליה הסתכלה מעל גב הסוס שלה בנער האורווה החדש. "איך קוראים לך, ילד?" היא שאלה.
"פולו, גבירתי". הנער הסיט עיניו למטה, נמנע מלהסתכל לתוך עיניה. אחרי הכול, הוא היה עבד, והיא נסיכה ממשפחת אצולה.

"בן כמה אתה, פולו?"

"אני לא בטוח, גבירתי" הוא ענה. הוא אפילו לא ידע באיזה חודש הוא נולד מכיוון שעבדים לא נוהגים לחגוג ימי הולדת כמו בני האצולה.

"האם סורסת, פולו?" היא שאלה.

פולו הסמיק. הזין שלו עמד מהרגע הראשון שהיא דיברה איתו. היא הייתה יפה. אבל השאלה שלה הפחידה אותו. האם היא תבקש שהוא יסורס? בני האצולה נהגו לעתים קרובות לעמוד על כך שהעבדים הנמצאים בקרבת נשותיהם יסורסו. עד עכשיו, פולו הצליח לשמור על הביצים שלו. מרבית הנערים בגילו, למעט אלה שעבדו בעבודת פרך, כבר איבדו את הביצים שלהם.

"לא, גבירתי" ענה והישיר מבט אליה. "בבקשה גבירתי, אל תסרסי אותי". פולו כבר ראה בעבר כמה נערים שסורסו חלקם לפני שצמח להם שיער הערווה. חלקם לא ידעו עונג מיני ואולי טוב שכך. אבל הוא שיודע עונג מיני, שלוש שנים שיש לו שיער ערווה. שלוש שנים שהזין מסב לו הנאה רבה. בחייו כעבד, הזין היה מקור ההנאה היחיד שנשאר לו. העבדים שסורסו נשארו ללא מקור הנאה בחייהם.

עדיף היה, אם כבר, לעבור סירוס לפני התפתחות שיער הערווה. לפחות הם לא יידעו מה הם מפסידים. הוא חשב על דניאל שסורס לפני שצמח לו שיער הערווה ונשאר עם שק ביצים ריק וזין מתנדנד ותלוי ממפשעתו. לדניאל לא היה אכפת שהוא מסורס. "יש לך זין מספיק קשה בשביל שנינו" נהג דניאל לומר לו כשהזין של פולו נדחף עמוק לתוך ישבנו.

אבל לפולו כבר היה מאוחר לעבור סירוס לפני שצימח לו שיער ערוותו. הוא כבר חווה את ההרגשה של להיות עם זין זקור וקשה. חיים ששווה לחיות למענם למרות חיי העבדות שלו.

"אני מניחה שיש לך כבר שיער ערווה", אמרה דליה. פולו הניד בראשו. "הראה לי את הזין שלך", ציוותה.

"גבירתי?" פולו ההמום הביט לצדדים בתקווה שאף אחד לא שומע. זה עלול לעלות לו באיבוד הזין והביצים אם ייוודע שהוא חשף את איבר מינו בפני אישה ממעמד האצולה.

פולו הרים שוב את הכותונת וחשף את הזין והביצים. מדוע היא רוצה לראות אותם? חשב לעצמו. מה היא רוצה לעשות איתם? האם היא רוצה לחתוך אותם? "בבקשה גבירתי", התחנן פולו, "אנא אל תסרסי אותי".

"למה, פולו? האם הם שימושיים בשבילך? האם יש לך חברות? האם שכבת עם הרבה שפחות?"

"לא גבירתי", ענה פולו, "בני האצולה מחזיקים אותנו בנפרד מהנשים. מעולם לא שכבתי עם אישה".

"האם אתה רק מזיין את היד שלך? האם זה לא מה שאתם עושים, מאוננים, כשאין לכם נשים לשכב איתן?" פולו התנשף כשהיא תפסה את הזין שלו בידה. "מדוע הוא לא קשה, פולו? האם אתה נמשך רק לנערים? האם זה העניין? האם דפקת נער?", אמרה בעודה עוזבת את הזין שלו וסוחטת את הביצים שלו בחוזקה.

"בבקשה גבירתי", פולו אמר, נאנק מכאב, "זה כואב".

"לא כואב כמו בזמן שחותכים אותןם, אני חושבת" אמרה. "מה אתה חושב, פולו? האם אתה חושב שכואב יותר כשחותכים אותן?", היא סחטה את הביצים חזק יותר.

"כן --- כן" אמר פולו "זה כואב יותר".

"אם כך תגיד לי, האם דפקת נער?"

"כן" אמר פולו.

היא שיחררה מעט מאחיזתה בביצים שלו, "האם אהבת את זה? האם היה לו חור חמוד? האם הוא היה מסורס? האם הוא היה נשי?".

"כן גבירתי. הוא סורס לפני שצמח לו שיער ערוותו".

"אז, יש לו זין קטן שלא עומד?" היא שאלה "האם זה כך עם כל נערי הסריס או רק כאלה שסורסו לפני שצימח להם שיער ערוותם?"

פולו לא הבין מה היא שואלת. זה היה נכון שחלק מהנערים שסורסו טרם צמיחת שיער ערוותם יכלו לקבל זיקפה. לא כולם אבל חלק כן. חברו, גולן, סורס לפני שלושה חודשים, הוא עדיין יכול לקבל זיקפה, אם הוא עובד על כך מספיק זמן אך הוא אינו יכול לפלוט כמות של זרע אלא רק לטפטף כמה טיפות שקופות.

היא שיחררה את אחיזתה מהביצים שלו וחזרה שוב לתפוס את הזין שלו. "מה אתה עושה כשאתה מזיין את היד שלך? היא שאלה. "תגיד לי מה לעשות. לא, במקום זה שים את היד שלך על היד שלי ותראה לי".

"גבירתי?" האם היא רוצה לראות איך הוא משפשף ומעמיד את הזין שלו? למרות הפחד, הזין החל להתקשות בתוף כף ידה.

"המממ... זה מתחיל להתעורר אחרי הכול. האם אני מגרה אותך, פולו? כבר חששתי שאינך נמשך לנשים ושאתה נמשך לנערים נשיים על פניי. עכשיו תראה לי איך אתה עושה את זה. אני רוצה לראות אותך פולט. מעולם לא ראיתי נער משפריץ ופולט את הזרע שלו. קודם כל, הורד את הכותונת לגמרי. אני רוצה לראות אותך ערום".

"אבל מישהו עלול לבוא", הוא אמר.

"אז אני מציעה שתמהר ונגמור לפני שמישהו יבוא. אני רוצה לראות אותך פולט".

פולו לא ידע מה לעשות. אם מישהו יבוא וימצא אותו ערום והיד שלה אוחזת בזין שלו, דינו יהיה יותר מחיתוך הזין והביצים שלו. הוא ייתלה לאחר שיחתכו את הזין ואת הביצים שלו. מצד שני, אם הוא לא יעשה מה שהיא אומרת, היא תצעק, ואותו דבר יקרה לו בכל מקרה.

"הורד את הכותונת, פולו". היא עדיין אוחזת בזין שלו. מה הוא יכול לעשות? הרי מרגע שנולד לימדו אותו לציית לבני האצולה ולמלא אחר כל דרישותיהם. הוא הסיר את הכותונת מעל לראשו וזרק אותה על הרצפה למרגלותיו. עומד ערום, איברו הזקור בידה. "עכשיו הראה לי איך אתה עושה זאת", אמרה.

הוא הניח את ידו על ידה והזיז אותה הלוך ושוב לאורך הזין שלו. כשהיא עשתה זאת נכון הוא הוריד את ידו והניחה לצדי גופו. היא המשיכה לשפשף את אברו. "האם אתה תפלוט אם אמשיך כך?", היא שאלה

פולו נשך את שפתיו והניד בראשו. הוא עומד לגמור בכל רגע. הוא הרגיש את הלחץ המצטבר במפשעתו ואז "אוו... אוו" הוא גנח כשהפליטה הראשונה נורתה מאברו. זו הייתה כנראה האורגזמה החזקה ביותר שהוא חווה עד כה. אולי זה מהפחד? האם פחד מעצים את האורגזמה?

"אהבת את זה, פולו נהנית לדפוק את היד שלי?" שאלה בזמן שהוא שסחטה את אברו עד הטיפה האחרונה. פולו הניד בראשו.

היא עזבה את אברו והביטה על שאריות הזרע בין אצבעות ידה. "ראה", אמרה, "הנה הילדים המבוזבזים שלך. אתה חושב שיהיו לך פעם ילדים, פולו? אתה חושב שירשו לך להתרבות?"

"אינני יודע, גבירתי" הוא ענה.

"אולי תוכל. אתה נער נאה. האם דפקת את היד שלי טוב כמו שאתה דופק את נערי הסריס?"

"כן, גבירתי", הוא ענה לאחר שהחליט עם עצמו שזו התשובה שהיא רוצה לשמוע. איברו החל להתקשח שוב והיא הבחינה בכך.

"האם נערים יכולים לדפוק יותר מפעם אחת ביום?", היא שאלה, "כמו שאתה רואה, אני יודעת מעט מאוד על נערים וזיונים". היא אחזה שוב באברו שהחל לתפוח בידה, "האם זה יפלוט שוב, אם תזיין אותי ביד פעם נוספת?"

פולו הניד בראשו "כן, גבירתי".

"כמה פעמים זה יכול לפלוט?", שאלה.

"ארבע או חמש, גבירתי", הוא ענה.

"אל תקרא לי גבירתי", היא אמרה, "שמי דליה. העמד פנים שאני אחד מנערי הסריס. קרא לי בשמי. אמור את זה. אמור דליה".

"דליה" הוא אמר. הוא כבר לא חשב על האפשרות שהוא יכול להיתפס, הוא חשב רק על הזין שלו שנמצא בכף ידה ועל כמה שהיא יפה.

"אני חושבת שאקנה אותך". היא אמרה. "האם תרצה להיות עבד שלי? אתה תהיה העבד האישי שלי. המשרת. נוכל לרכוב ביחד. אתה יודע לרכוב?" הוא הניד בראשו לשלילה. "לא נורא. אתה תלמד אני צריכה עבד שיארח לי חברה כשאני רוכבת. אני אדבר עם אבא שלי. הוא יקנה אותך בשבילי אם אבקש ממנו. אתה רוצה להיות העבד שלי?"

"כן גבירתי" ענה.

"דליה" היא אמרה. "כשאנחנו לבד אני דליה ואתה נער השעשועים שלי. עכשיו אני צריכה ללכת. אני אחזור מחר עם מנהל החווה של אבא שלי. אבא שלי אדם חשוב. האדון שלך ימכור אותך לאבי במחיר הוגן", אמרה והתרחקה מהמקום.

חלק ב

בלילה, הוא סיפר לדניאל על דליה. הוא סיפר שהיא מתכוונת לקנות אותו ושהוא כנראה לא יראה אותו יותר. הוא יישן בבית מגורים יחד עם העבדים שלה. נסיכה עשירה ממשפחה אצילה.

למחרת היום, הגיע עבד הבית, לקחת אותו מהאורוות ישר לבית אדונו. היא הייתה שם, עם עבד חשוב נוסף, אם לשפוט על פי בגדיו. "מכרתי אותך" אמר אדונו "אתה שייך לגברת הזאת". פולו הסתכל על דליה שחייכה אליו.

"קדימה, ילד, בוא נלך" אמר העבד שהתלווה אליה.

זה היה בית ענק ומפואר שהיא גרה בו. פולו לא האמין שהוא עומד לחיות בבית של עשירים. כל העבדים שהוא ראה שם היו שבעים מאוכל. על אף אחד מהם לא נראה סימן של מכה. אדונו הקודם היה נוהג להכותו על כל עבירה קטנה. "מכאן" אמר העבד שליווה אותו והצביע לכיוון המסדרון. פולו הסתכל מסביב וראה את דליה הולכת בעקבותיהם. "כנס לכאן" אמר העבד והצביע על הדלת שמולם. פולו צעד פנימה. שני גברים שהיו בפנים, התנפלו עליו ואחזו בו כל אחד בזרוע אחת. זה היה חדר הסירוס.

"אני מצטערת מתוק שלי" לחשה דליה באוזנו לאחר שנקשר ערום למתקן הסירוס. "אבל אבי מתעקש שאסרס אותך לפני הכול. נראה שהוא לא בוטח באף עבד שאינו מסורס שמסתובב ליד הילדה שלו. או שאולי הוא לא בוטח בילדתו שמסתובבת ליד עבדים שאינם מסורסים?" היא חייכה. היא פנתה אל העבדים האחרים שנכחו בחדר. "תשאירו אותנו לבד. אני אקרא לכם כשאהיה מוכנה".

"אבל גבירתי.." אמר העבד שבא לקחת אותו מבית אדונו.

"עשה כפי שאמרתי" שיסעה את דבריו "האין הוא קשור היטב?"

"כן גבירתי" ענה העבד

"אם כך השאר אותנו לבד" אמרה.

"אני מצטערת יקירי" אמרה לפולו לאחר שכולם עזבו את החדר. "אבל זה חייב להיעשות. ידעתי את זה כבר אתמול שזו תהיה הפעם האחרונה שלך עם ביצים. אני מקווה שעדיין תוכל לקבל זיקפה גם לאחר שאסרס אותך" אמרה ולפתה את הזין שלו. "לאחר שחותכים את הביצים, האם הנערים יכולים לפלוט?"

"אנא אל תחתכי לי את הביצים" התחנן פולו. "חשבתי שאת מחבבת אותי".

"אבל אני כן מחבבת אותך. אתה תהיה חיית המחמד שלי. חיית המחמד המועדפת שלי. אבל כמו שהכלב שלי סורס גם אתה צריך להיות. אני אתן לך ליהנות בפעם האחרונה" אמרה והחלה לשפשף את איברו.

"איך ההרגשה לדעת שזו הפעם האחרונה שיש לך ביצים?"

"בבקשה" התחנן פולו

היא עזבה את הזין שלו ואחזה בביצים שלו, מגלגלת אותם בין אצבעותיה. "זה כואב כשחותכים אותם. אני יודעת את זה מפני שכבר ראיתי נערים שסורסו כאן בחדר. שמעתי את הצרחות שלהם ואף נכחתי בכמה מהסירוסים. אבל הם התגברו על זה וגם אתה תתגבר. חלק מהנערים, שמעתי, עדיין יכולים לקבל זיקפה. אני מקווה שגם אתה תוכל. אני מקווה שגם אני אוכל להשתמש בזין שלך שוב. האם הרעיון לעבור סירוס כל כך מפחיד אותך?"

"כן" הוא ענה

"למה?" שאלה

"אני לא אהיה גבר יותר" ענה

"גבר?!" אמרה בלעג "אתה נולדת עבד. מעולם לא היית גבר. מה זה משנה אם לא יהיו לך יותר ביצים?"

לפולו לא הייתה תשובה לכך. מה שהיא אמרה היה נכון. הוא היה עבד. אין לא כלום בחיים. אפילו הביצים לא שייכים לו. אדונו הקודם יכול היה לסרס אותו מתי שרצה. גם היא יכולה לסרס אותו מתי שהיא רוצה.

"אני תוהה מה ההרגשה כשחותכים את הביצים. האם שמעת מעבד שתיאר לך זאת?" שאלה דליה

"כן" ענה פולו. הוא שמע מנערים חדשים שהיו איתו באורווה כמה שזה כואב. "זה כואב. אנא אל תחתכי לי את הביצים."

"מצטערת, חמוד שלי, אבל זה חייב להיעשות." היא לקחה את סכין החיתוך והצמידה אותו לביצים שלו. "הלוואי והייתי יכולה לעשות זאת בעצמי אבל אין לי את המומחיות לכך. ייתכן ולא תשרוד אם אני אבצע את החיתוך."
"המממ..." היא אמרה כשהרימה את הזין שלו שנעשה רך. "הזנחתי את זה" היא החלה לשפשף אותו שוב. "איך ההרגשה לדעת שזו הפעם האחרונה שהביצים שלך ייצרו זרע?" שאלה

פולו לא יכול היה לענות. הוא עמד לגמור. ואז הוא פלט בעצמה חזקה על החזה שלו. דליה רכנה לכיוונו ומרחה את הזרע על חזהו. "זהו. זו הייתה הפעם האחרונה יקירי." היא פנתה לכיוון הדלת. "בואו" היא קראה לעברם "הוא מוכן בשבילכם".

חלק ג

"זה יהונתן" הציגה דליה את העבד שנכנס איתה. הוא מנהל החווה ומפקח על העבדים של אבא שלי. הוא יחתוך לך את הביצים. יהונתן הביט על הזרע המרוח על חזהו של פולו ממפשעתו עד חזהו ולא אמר דבר.

"נשוך את זה חזק ילד" אמר יהונתן כשהוא מניח מקל עץ בין שיניו. "זה יכאב לך. זה יכאב כמו שלי כאב. אחרי זמן מה, הכאב יעבור וזמן מה לאחר מכן כבר לא תתגעגע אליהם. אני כבר לא זוכר איך זה להיות עם ביצים."

פולו נשך את המקל כפי שהורה לו יהונתן. הוא עוד ניסה להתחנן בפני דליה שתשאיר לו את הביצים. הוא לא ניסה להתחנן בפני יהונתן מפני שזה בלאו הכי לא היה עוזר. יהונתן הוא עבד ועושה מה שאומרים לו.

יהונתן לקח רצועת עור וקשר אותה מסביב לבסיס שק הביצים של פולו והידק את זה חזק תוך משיכה למטה. "אוחחח" נאנק פולו מכאב כשהוא נושך את מקל העץ. זה כבר כואב והחיתוך עוד לא החל. הכאב עדיין לא החל. הכאב האמיתי, בכל אופן.

דליה רכנה קדימה להסתכל על עבודתו של יהונתן. "מה השלב הבא?" שאלה.

"אני מבצע חתך באמצע שק הביצים מלמעלה עד למטה." ענה יהונתן

"עשה זאת!" ציוותה דליה

יהונתן לקח את סכין החיתוך ומיקם אותה בחלק העליון של שק הביצים. פולו הוריד את ראשו לאחור על מנת לא לצפות אך דליה אחזה בראשו והרימה את ראשו למעלה על מנת שיצפה בנעשה.

יהונתן חרץ ופתח את שק הביצים. זה כאב אבל הוא ידע שהכאב הנורא עדיין בדרך. "האם אלו הביצים שלו?" שמע את דליה אומרת.

"כן גבירתי" ענה יהונתן בזמן שמשך את הביצים מחוץ לשק. פולו הרגיש משיכה עמוק מתוך הבטן שלו כשיהונתן משך אותם החוצה.

"איך אתה מנתק אותם?" שאלה דליה

"המיתרים כאן" אמר יהונתן והצביע על המיתרים שחיברו בין הביצים לגופו של פולו "אני צורב אותם עם סכין מלובנת".

"אני רוצה לעשות זאת" אמרה דליה "אתה יכול להראות לי איך?"

"איך שאת רוצה גבירתי". יהונתן עזב את הביצים, הוציא סכין אדומה ולוהטת מתוך הגחלים ומסר אותה לידיה של דליה. הוא הרים שוב את אחד מאשכיו של פולו והצביע על מקום מסוים במיתר בידו השנייה. "תצרבי את זה שם" הוא אמר.

דליה הרימה את מבטה, הסתכלה בעיניו של פולו וחייכה. ואז הורידה את מבטה לכיוון הסכין והנמיכה אותה.

פולו נשך את המקל בחוזקה כמעט עד מחצית עוביו. הוא צרח. עם המקל שאחוז בשיניו הוא צרח.
"מסכן שלי" דליה אמרה כשהיא מחזיקה בידה משהו מול עיניו כדי שיראה. תחילה, הוא לא הבין מה היא מחזיקה מפני שראייתו הייתה מטושטשת מהדמעות. ואז הוא הבין שלמעשה היא מחזיקה את אחד מאשכיו מולו. היא החזיקה את האשך מהמיתר ונדנדה זאת מצד לצד. "נשאר לנו עוד אחד" אמרה בחיוך וזרקה את האשך למרגלותיה.

היא חתכה את האשך השני כמו שהיא חתכה את הראשון והרימה זאת למעלה כדי שיראה. "זה לא היה כל כך גרוע, הא?" אמרה.

לא היה כל כך גרוע? אפילו בחלומות הכי גרועים שלו הוא לא האמין שזה יכול לכאוב כל כך. אשכיו מוטלים על הריצפה למרגלותיה והיא אומרת "זה לא היה כל כך גרוע". מה יכול להיות גרוע יותר? זה היה גרוע מספיק להיות עבד. אבל להיות עבד ללא ביצים זה גרוע יותר. לא רק שכך, הוא אף סורס בידי אישה. היא אוננה לו רגע לפני כן וברגע השני סירסה אותו.

יהונתן בדק אותו. "עבודה טובה, גבירתי" אמר. אני חושב שהוא ישרוד את הסירוס. הוא שחרר את פולו מהקשירה, עזר לו לקום והוביל אותו לעבר העבדים האחרים. "שימי עליו עין" הוא אמר "אם הוא יתחיל לדמם, תקראי לי".

חלק ד

פולו פיתח חום והיה ספק אם הוא יבריא ויחיה. אבל כנער צעיר ובריא הוא שרד את הסירוס והבריא. מספר חודשים הוא כבר סריס והיה זה יהונתן שאמר שהוא יותר כבר לא יתגעגע באופן מיוחד לביצים שלו. שק האשכים שלו ריק עכשיו. זה לא יותר מסתם עור המשתלשל ממפשעתו. הזין שלו עדיין מתקשח כשהוא משחק איתו מספיק זמן. דליה, עדיין משתעשעת איתו כשהיא רוצה. האם הוא עדיין אוהב אותה כבעבר? אולי זה היה משנה אם היו לו ביצים. עכשיו זה לא משנה. היא לקחה לו אותם. יותר מכך, היא נהנתה לקחת לו אותם. והגרוע מהכול, הוא ידע שהוא שייך לה, עבד, צעצוע, שום דבר לא מעבר לכך.

~~~ סוף ~~~