הקרנבל (פרגמנט)
מאת dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦}
6 בנובמבר 2009
...איברי נדחס לו אל בין שפתיה התחתונות במקצב אחיד ובלתי מתפשר. הכוס הנפוח רטט לו כפעמון קטנטן, כאילו מבקש להצטרף גם הוא למנגינה. גניחותיה שרו שיר מלא תשוקה בעודי בועל אותה. שחלותיה רעדו, חצוצרותיה חיצררו. כל גופה רעד ורטט למקצב נגינתנו בעודי מנצח על התזמורת כולה.
לכל בית בשיר הוקדש מקצב. לעיתים המקצב התגבר. לעיתים נשאר קבוע. לעיתים חשתי שיש להוסיף תת-מקצב של הצלפות.
היא כרעה על ארבע ככלבלבה ואז התווסף מקצב ההצלפות. בעזרת ידי תופפתי וטפחתי, ריגשתי והאדמתי את עכוזה המיוזע.
איברי המשיך לבעול. ספק מקל לתיפוף, ספק מקלו של מנצח התזמורת כולה. אליו הצטרפו אשכי המיוזעים, אשר תופפו גם הם על בשרה בפיגור קטן אחרי הקצב.
לעיתים הצטרפתי גם אני אל שירתה. בעודה גונחת בקולה הנשי והדק שרתי את שירתי. לעיתים בקול דק, לעיתים עבה. לעיתים קולי היה שקט ועדין, לעיתים מתפרץ ונבזה, כאיש מערות, כאדם קדמון התובע את ששייך לו.
לאחר כחצי שעה, אולי קצת יותר, חשתי שקרב ומתקרב זמנה של הגראן פינאלה.
החלטתי להוסיף כלי נגינה נוספים לתזמורת. ולחילופין – להסיר אלמנטים אחרים. על כן פיה נסתם בתחתוניה, אשר ספגו את נוזליה קודם למעשה הבעילה. את צמד שפתיה העליונות הדבקתי בנייר דבק.
אל פי הטבעת הוחדר איבר סיליקון משומן, וידיה נקשרו מאחורי גבה, אוחזות בו. פניה נלחצו אל המזרון, עכוזה הונף אל-על, ידיה, עם הדילדו, הונחו להתנועע במקצב המתאים, ובאותו הזמן התחלתי בקצב מתגבר והמשכתי במלאכת בעילתה. הנגינה אט אט התגברה עד אשר הגיעה לווליום ולמקצב הרצוי.
ידיה בעלו את פי-טבעתה במרץ רב, כאילו מתחרות עם איברי אשר בעל חור אחר. פיה, אשר היה סתום, ניסה לציין שגם הוא קיים, אך ללא הועיל. היא ניסתה להרים את ראשה, להביט לאחור, אך בעזרת כף רגלי הצמדתיהו למיטה. "Not yet baby... Not just yet". המשכנו כך עוד מספר דקות, עד אשר הגיע זמן אקורד הסיום.
סידרתי אותה חיש-הרף על ברכיה, הסרתי במהירות את נייר הדבק, הוצאתי את תחתוניה מפיה, עכוזי המיוזע עד מאד נדחף אל פרצופה, על הדילדו הולבש קונדום חדש, ובעודה שותה ומלקקת לשובע, אחזתי בזוג שדיה, איברי ביניהם, לש ודש, נע וזז. בעודי נע על פלג גופה העליון, ידיה נעו בין רגליה, עד אשר לא יכלנו לשאת עוד את העונג, אשכי התרוקנו, הזרע נזל מבין זוג שדיה, מילא את טבורה, והמשיך לנזול אל איבר מינה, אפף את הדילדו אשר המשיך לנוע, שימן והקל את פעולתו...וכך זה הסתיים. מיד לאחר מכן הכלבונת הקטנה גמרה גם היא... ומצאנו עצמנו מחובקים, מתנשמים, נחים.
לכל בית בשיר הוקדש מקצב. לעיתים המקצב התגבר. לעיתים נשאר קבוע. לעיתים חשתי שיש להוסיף תת-מקצב של הצלפות.
היא כרעה על ארבע ככלבלבה ואז התווסף מקצב ההצלפות. בעזרת ידי תופפתי וטפחתי, ריגשתי והאדמתי את עכוזה המיוזע.
איברי המשיך לבעול. ספק מקל לתיפוף, ספק מקלו של מנצח התזמורת כולה. אליו הצטרפו אשכי המיוזעים, אשר תופפו גם הם על בשרה בפיגור קטן אחרי הקצב.
לעיתים הצטרפתי גם אני אל שירתה. בעודה גונחת בקולה הנשי והדק שרתי את שירתי. לעיתים בקול דק, לעיתים עבה. לעיתים קולי היה שקט ועדין, לעיתים מתפרץ ונבזה, כאיש מערות, כאדם קדמון התובע את ששייך לו.
לאחר כחצי שעה, אולי קצת יותר, חשתי שקרב ומתקרב זמנה של הגראן פינאלה.
החלטתי להוסיף כלי נגינה נוספים לתזמורת. ולחילופין – להסיר אלמנטים אחרים. על כן פיה נסתם בתחתוניה, אשר ספגו את נוזליה קודם למעשה הבעילה. את צמד שפתיה העליונות הדבקתי בנייר דבק.
אל פי הטבעת הוחדר איבר סיליקון משומן, וידיה נקשרו מאחורי גבה, אוחזות בו. פניה נלחצו אל המזרון, עכוזה הונף אל-על, ידיה, עם הדילדו, הונחו להתנועע במקצב המתאים, ובאותו הזמן התחלתי בקצב מתגבר והמשכתי במלאכת בעילתה. הנגינה אט אט התגברה עד אשר הגיעה לווליום ולמקצב הרצוי.
ידיה בעלו את פי-טבעתה במרץ רב, כאילו מתחרות עם איברי אשר בעל חור אחר. פיה, אשר היה סתום, ניסה לציין שגם הוא קיים, אך ללא הועיל. היא ניסתה להרים את ראשה, להביט לאחור, אך בעזרת כף רגלי הצמדתיהו למיטה. "Not yet baby... Not just yet". המשכנו כך עוד מספר דקות, עד אשר הגיע זמן אקורד הסיום.
סידרתי אותה חיש-הרף על ברכיה, הסרתי במהירות את נייר הדבק, הוצאתי את תחתוניה מפיה, עכוזי המיוזע עד מאד נדחף אל פרצופה, על הדילדו הולבש קונדום חדש, ובעודה שותה ומלקקת לשובע, אחזתי בזוג שדיה, איברי ביניהם, לש ודש, נע וזז. בעודי נע על פלג גופה העליון, ידיה נעו בין רגליה, עד אשר לא יכלנו לשאת עוד את העונג, אשכי התרוקנו, הזרע נזל מבין זוג שדיה, מילא את טבורה, והמשיך לנזול אל איבר מינה, אפף את הדילדו אשר המשיך לנוע, שימן והקל את פעולתו...וכך זה הסתיים. מיד לאחר מכן הכלבונת הקטנה גמרה גם היא... ומצאנו עצמנו מחובקים, מתנשמים, נחים.
