מפגש לילי

"אל תעשה תכניות להערב, תהיה מוכן עם מכוניתך", כך הורה קולה בטלפון.
ואני מתוך כוח, שהשתלט על מוחי עניתי...."כן אלתי".
בשלוש השעות, שעברו עליי בעבודה, מרגע, שהקול הדהד במוחי, לא ידעתי מנוחה.
כל כמה דקות הצצתי בשעון, חיכיתי, ציפיתי, למה בעצם?
"בעשר תתייצב עם מכוניתך בתחנת האוטובוס מתחת לגשר"
מטייס בכבישי המרכז אל עבר נקודה חשוכה, ושם מה?
מה מחכה לי הערב?
לא יודע, קצת בחשש, הרבה בהתרגשות התקשרתי למספר ההוא בזיכרון, זה שאני מצפה להופעתו בכל יום על מסך הטלפון שלי.
הרכב נוסע, וקולה מכתיב את ההוראות לדוושת הגז ולהגה.
אני פונה שמאלה, עולה על שביל העפר ונוסע עמוק אל תוך שטח נטוש בליל אביב.
אין ספק שאלתי הכינה שיעורי בית, הרכב נראה כמו רכב שטח אחרי מסע מפרך במיוחד .
והנה אורות מולי מסנוורים קלות, קולה עוד נשמע בטלפון ואינני רואה אותה.
"כבה את הרכב!"
"צא החוצה!"
"הפשל את מכנסיך!"
האם היא שם לבדה?
האם טמנה לי מארב ובתוך הרכב היא יושבת בחברת חברותיה, חבריה?
הפחד מתערבב בתחושה של התרגשות מדהימה המלווה בזיקפת אימים.
אורות הרכב כבים, ואלתי יוצאת ממנו , נעמדת לפניו במלוא הדרה.
אני מחייך, רועד מקור או שמא זה הריגוש.
בתוך שדה נטוש בסביבה חשוכה למדי אני שומע את קולה.
"קרב הנה"
אני מתקרב, חושב עד כמה אני נראה מגוחך בהליכת הברוז במכנסיים מופשלים,
הסומק מציף את לחיי, כשאני נעמד מולה מושפל מבט, ליבי רוקד טראנס עם קולות העטלפים.
"אתה עומד?"
אני מתעורר לעצמי יורד על ברכיי מתרכז בכפות רגליה המבצבצות מסנדלי העור.
"רד על ארבע"
אני מציית מתפלש בעפר שלרגליה, מרגיש את החול עוטף את ידיי, את רגליי.
"זה מה שרצית?"
זה בדיוק מה שרציתי אני ממלמל, זה מצבי הטבעי כשאני רואה את דמותה.
"עכשיו, אתה יכול לנשק את רגליי"
ליבי מתמלא אושר, עת שפתיי נוגעות בכף רגלה החשופה וטעמן מתערבב עם טעם העור של סנדליה, מנסה לגרום לה את העונג, שארצה שתחוש בנוכחותי, את כל אושרי
מהסכמתה לראותני, לדבר איתי, להקשיב לי. את כל אלו אני מכניס לשפתיי המגששות בין אצבעות רגליה על קשת רגלה. היא טעימה לי להפליא ואני יודע שהיא מביטה במעשי במבט בוחן.
היא צוחקת בצחוק של שעשוע, כשהצעצוע שלה משעשע אותה, הרי הנער משחק לפניה
ונותן לאלה שלו רגע של שמחה.
"אתה יכול לחלוץ את הסנדל"
פותח בעדינות את האבזם, מקווה שלא אתרשל ואקרע אותו מניח אותו בעדינות על הקרקע, מחזיק את כף הרגל האלוהית הזו מול פי.
"קדימה"
מתנפל על כף הרגל הזו, משתדל שלא להיראות נלהב מידי, רעב מידי, אך משלח את שפתיי ולשוני לחופשי, יונק את אצבעותיה אל פי מלקק את כף רגלה חש בכל פיסת עור, בכל ציפורן נעות בפי, מקשיב לכף הרגל המכוונת אותי לצד זה או אחר.
"מספיק!"
אני כורע על ארבע למרגלותיה, מרגיש את כף רגלה מטיילת על ראשי, על עורפי, על גבי.
מגע של אש שורף כל נקודה שרגלה מרחפת מעליה.
האושר ממלא את גופי בגלים של חום. מקשיב לצחוקה, נראה שהיא נהנית ממצבי המתפלש.
ואני יודע שזה מקומי, תחתיה ..
"יש לך מזל שקר הלילה ושאני רחמנית".
הלואי והיתה אכזרית, הלואי ותמשיך.
אך היא כבר פוקדת עלי "קום, התלבש"
"מספיק לך להיום"
עומד מולה מושפל מבט מקווה לעוד פקודה שרק תוטל עליי.
היא מתקרבת מחבקת אותי קלות, ואני כילד מודה לה מכל ליבי על ההזדמנות,
על האפשרות להוכיח לה, שאני ראוי, שאני השעשוע של האלה, שאהיה כל מה שאלתי תרצה שאהיה, ולו רק כדי שתעניק לי את חברתה, את מילותיה, את קולה, את פקודותיה.
מביא את כל נכונותי וכל הכרתי כדי למלא כל גחמה של האלה.
ומקווה שהאלה הזו תיקח אותי כעבד הבחירה כעבד הסגולה, שתעניק לי את התורה ובה מצוותיה ופקודותיה.
אני מתחיל להתפלל..