העדפה

הוא פתח את הדלת. איך שהדליק את האורות הסתובב אליי, "תעצמי עיניים". הסתכלתי אליו במבט של "בחייך", והוא החזיר לי במבט של "קדימה, את מתה על הפתעות". עצמתי עיניים בחיוך. הוא שם לי את היד שלו על העיניים, ליתר בטחון, סגר את הדלת מאחורי והוביל אותי לסלון. הוא לחש לי באוזן "אל תיבהלי", ונתן לי לפתוח את העיניים.

לא נבהלתי, אבל לקח לי כמה שניות לקלוט. כשהבנתי מה קורה הסתובבתי אליו בעיניים נוצצות. "אתה בטוח?" הוא אמר שכן. הובלתי את הידיים שלו אל מאחורי הגב, הוא הבין שמשם הוא לא מזיז אותן. נתתי לו נשיקה רכה בשפתיים וניגשתי לבחור העירום שעמד מולנו.

הסתובבתי סביבו קצת והתחלתי להעביר עליו את קצות האצבעות. צעיר. שחום. בנוי טוב. והזין שלו עמד. שאלתי, הוא אמר שקוראים לו ליאור. כן, משתחרר עוד מעט. שמשון. לא נורא. כנראה לסין. כן, הוא הגיע אלינו כבר בתשע. לא, הוא לא שתה כלום, לא ידע אם מותר.

התחלתי להעביר את הצפורניים שלי על החזה החלק של ליאור. בלי להסתובב שאלתי את יאיר איפה הכנסת האורחים שלו ואמרתי לו להביא לליאור כוס מים קרים. כשחזר, הגיש לי את המים. "זה מים בשביל ליאור, תן אותם לליאור". יכולתי להרגיש אותו מתחיל לרתוח. ליאור לקח ממנו את הכוס, אמר לו איזה "תודה, אחי", לגם את הכל והחזיר לו. כן, חיבבתי את הליאור הזה.

נישקתי אותו. הוא נישק אותי חזרה בהתלהבות ששמורה לגיל 21. מצד אחד ממהר, מצד שני נורא לא רוצה לפשל. כשהוא עבר לצוואר שלי ראיתי את יאיר עוד עומד שם ליד, העיניים שלו עוקבות אחרי הלשון של ליאור והיד שלו מחזיקה חזק מיד את הכוס הריקה. "חמוד, תחזיר בבקשה את הכוס למקום ותחזור למקום שלך. ותרגע, ליאור לא עושה לי שום דבר רע. הוא דווקא נעים נורא".

לקחתי את ליאור לספה. הוא הפשיט אותי מהר. ירד לי כאילו היה רעב. והוא היה זיון כל כך טוב. הוא הוציא ממני קולות רמים כל כך, שגרם לי לברך על הרגע בו עזבנו את הצפיפות של תל אביב. ועל הרגע בו הכרתי את יאיר. ועל כל הפעמים שדיברנו על משהו כזה. והיה לי את החיוך הזה שהוא אומר עליו שמזל שיש לי אזניים.

אחרי שליאור הלך נכנסנו למקלחת. יאיר סיבן אותי בעדינות, וחיבק אותי הרבה ואני חיבקתי אותו. והזדיינו על הקיר של המקלחת, בשקט.