שלוש מנות

הלחץ שמבפנים. אוטוטו הוא מגיע, ואני יודעת כמה שהוא דייקן.

מבט אחרון במראה - האיפור במקום, השיער מסודר, השמלה יושבת כמו שצריך. מבט אחרון על השולחן - ערוך כראוי, המזון מאורגן.

הוא בטח יופתע, שהרי הוא משתעשע עם הרעיון שאני פרחה מזרחית ולבטח מצפה שאכין לו שניצל וספגטי ביתיים. לא הבין עדיין שהוא מתעסק עם סנובית מזון חובבת גורמה ובעלת יכולות קולינריות מבוזבזות. רק שהכל ימצא חן בעיניו כי אני סובלת יום שלם במטבח המקולל הזה. איכס, למה צריך לבשל באופן עצמאי? למה גורמה לא גדל לבדו?

קול של אופנוע למטה.

מבט אחרון (אבל באמת אחרון הפעם) במראה, ולטופף לכניסה בעקבים...

דלת נפתחת.

"היי בייב".

אני לוקחת את הקסדה והמעיל מידיו ומתרוממת לנשיקה קצרה ונטולת ליפסטיק. הוא לא אוהב את ה"פולחן" הזה שנקרא איפור. אין בכך להסיק שאינני מטוייחת ברמות על, אלא שאני פשוט מדגישה את אזור העיניים יותר...

אני מתקרבת לשיש והוא אחרי. מתחילה לסדר את המתאבנים, כדורוני ריזוטו קטנים ופטריות ממולאות בגבינות צאן. הוא נצמד אלי מאחור ואני קופאת. הוא מנשנש קצת ואומר שטעים. אוי כן, הסיפוק!

כף ידו נשלחת קדימה למחשוף ומתחילה למשוך אותו למטה. מעבר לכתף אני רואה אותו מציץ על החזיה ומהנהן לאישור בראשו. מתרחק מעט ומרים את השמלה הקצרה כלפי מעלה. אני מסובבת אליו את הראש והוא שוב מהנהן בראשו לאישור.

"חזיה לבנה וחוטיני ורוד... יפה, בדיוק מה שביקשתי".

"לא היה לך באמת ספק שתקבל מה שאתה רוצה, סתם חיפשת תירוץ להפשיט אותי".

בין רגע השמלה נמשכת למעלה והחוטיני למטה באגרסיביות, וכף היד שלו מלמדת אותי לקח על ההתחצפות. לקח כואב שחוזר על עצמו, עשרים פעם על כל לחי. פתאום הוא מפסיק ומתיישב בכסאו מול השולחן. נהדר, ואיך אני אמורה עכשיו להתיישב ככה לארוחת ערב? כוס אמק.

אני מגישה את המנה הראשונה בחשש קל. הוא די קרניבור ואני מקווה שהוא חובב גם דגים. על השולחן פוקצ'ה מעשה ידי להתפאר, ואני מניחה מולו פילה דניס ברוטב בארנייז לצד אספרגוס מטוגן וברוקולי מאודה. אני מנסה לפענח את המבט הזה שלו.

נו ברור שזה טעים.

אני כבר קצת שיכורה מחצי כוס יין והוא בכוס השניה. החלטתי לפעול לטובת הפסקה יזומה בין המנות ולהתיישב על הברכיים שלו לכמה רגעי נישוקים ומזמוזים. תענוג. עד שהידיים שלו לופתות לי את הישבן, שגם ככה שורף ממקודם, אבל אסור לי לומר מילה. מצאתי דרך להתחמק מהפוזיציה באמצעות המנה העיקרית. קורדון בלו, תרד (סתם נדלקתי על השילוב הנ"ל בבראסרי) ותפודים צלויים בשום. הוא כבר לא מעקם פרצוף, שזה כבר טוב.

מתיישבים בחצר לסיגריה. הוא שולף מצת ומדליק לי, ואני מאושרת מהמחווה הג'נטלמנית. הכף רגל שלי מתחילה להתחכך בשלו, מטיילת למעלה לעורר אותו. הוא מחייך ונשען לאחור. אני מקרבת את כסאי ומחליפה את כף הרגל בכף היד. עכשיו הוא ער לגמרי.

"בא לך כבר קינוח?"

"מה הכנת?"

"הפתעה".

הוא עומד במטבח ועוצם עיניים. העובדה שהוא עושה משהו שביקשתי ממנו זה כבר הישג. צנצנת נוטלה נשלפת מהארון אני על הברכיים והג'ינס שלו נפתח ונופל למרגלותיו.

הזמן חלף לאיטו וגם הקינוח הסתיים.

"אני עולה למעלה, תצטרפי אלי כשתסיימי לסדר".

"כן, מאסטר".

אני עולה במדרגות ומקווה בליבי שהוא מתכנן לי רק דברים נעימים. או במילים אחרות - רק לא עם השוט...

שומעת מהמסדרון את הטלויזיה. מתקרבת לדלת חדר השינה שלי. רואה את כפות רגליו על המיטה בחושך מתקרבת עוד קצת ו...