שלמות
מאת רותי תותי
7 ביוני 2011
הכל היה מושלם.
היא העיפה מבט אחרון במראה, מוודאת שאכן הכל כפי שהוא ציווה שיהיה, עיניה מתעכבות לרגע קט על גופה הרחוץ והחלק ועל קולרה המצוחצח והמבריק.
לבסוף, מרוצה ממה שראתה, החליקה בעדינות לרצפה המכוסה בשטיח ויצאה מחדר השירותים על ארבע, זוחלת כחתולה אל החדר שלו. היא יכלה ללכת לדלתו ושם לרדת לרצפה, אך היא הרגישה סמליות בכך שהיא מראה שהיא שלו גם כשהוא לא שם כדי לראות את זה.
הוא. היא הצטמררה קלות רק מהמחשבה עליו, וניסתה לשווא לשלוט בעצמה.
היא דחקה הצידה את המחשבות הגועשות במוחה ופתחה את דלת חדרו. החדר היה חשוך יחסית, אך מואר בנרות אחדים. המחזה שנגלה אליה היה היפה ביותר שראתה מעודה.
הוא ישב במרכז החדר על כיסא פשוט, אך בעיניה היה זה כס מלכות של ממש, ועליו המלך שלה, השליט הפרטי שלה, יושב לו, גבוה וסמכותי. היא סגרה את הדלת מאחוריה בשקט וזחלה אליו בנחת, גומעת את מראהו, שערה החום הארוך נתלה מצד פניה.
מזווית עינה ראתה את המיטה הגדולה עם הצעצועים שלהם בקצה וחייכה לעצמה. כשהגיעה אליו נעצרה בעדינות והשפילה מבט אל רגליו, מצפה דרוכה למוצא פיו.
לאחר דקה ארוכה שנראתה לה כנצח הרגישה את ידו מחליקה על לחיה ברוך, והעיזה להרים מבטה אל אדונה. על פניו הנאות היה מבט של שביעות רצון מהולה בתשוקה.
מסמיקה קלות, חייכה אליו, עיניה הירוקות טובעות בעיניו הכחולות כים. אהבה. מילה כל כך קטנה לעומת מה שהרגישה. תשוקה, חיבור, קשר עמוק. מילים ואותיות חסרות משמעות בעולם בו התקיימו רק עיניו.
ניצוץ של שעשוע צץ בהם, והוא הטה את ראשו הצידה קלות. היא השפילה מבטה מיד, קולטת את טעותה כמה שניות מאוחר מדי.
הוא חפן את סנטרה בעדינות אך בתקיפות והרים בחזרה את ראשה למעלה. מחכה לעונש, הרימה מבטה אליו ונדהמה לגלות אותו מחייך את חיוכו המצודד, ומחזיר לה את המבט. כמעט ונמסה מעוצמת הרגשות שהקרין, ושוב חייכה קלות, ראשה סחרחר.
המלך שלה והיא כאן, לבד, וכל הלילה לפניהם.
הכל היה מושלם.
היא העיפה מבט אחרון במראה, מוודאת שאכן הכל כפי שהוא ציווה שיהיה, עיניה מתעכבות לרגע קט על גופה הרחוץ והחלק ועל קולרה המצוחצח והמבריק.
לבסוף, מרוצה ממה שראתה, החליקה בעדינות לרצפה המכוסה בשטיח ויצאה מחדר השירותים על ארבע, זוחלת כחתולה אל החדר שלו. היא יכלה ללכת לדלתו ושם לרדת לרצפה, אך היא הרגישה סמליות בכך שהיא מראה שהיא שלו גם כשהוא לא שם כדי לראות את זה.
הוא. היא הצטמררה קלות רק מהמחשבה עליו, וניסתה לשווא לשלוט בעצמה.
היא דחקה הצידה את המחשבות הגועשות במוחה ופתחה את דלת חדרו. החדר היה חשוך יחסית, אך מואר בנרות אחדים. המחזה שנגלה אליה היה היפה ביותר שראתה מעודה.
הוא ישב במרכז החדר על כיסא פשוט, אך בעיניה היה זה כס מלכות של ממש, ועליו המלך שלה, השליט הפרטי שלה, יושב לו, גבוה וסמכותי. היא סגרה את הדלת מאחוריה בשקט וזחלה אליו בנחת, גומעת את מראהו, שערה החום הארוך נתלה מצד פניה.
מזווית עינה ראתה את המיטה הגדולה עם הצעצועים שלהם בקצה וחייכה לעצמה. כשהגיעה אליו נעצרה בעדינות והשפילה מבט אל רגליו, מצפה דרוכה למוצא פיו.
לאחר דקה ארוכה שנראתה לה כנצח הרגישה את ידו מחליקה על לחיה ברוך, והעיזה להרים מבטה אל אדונה. על פניו הנאות היה מבט של שביעות רצון מהולה בתשוקה.
מסמיקה קלות, חייכה אליו, עיניה הירוקות טובעות בעיניו הכחולות כים. אהבה. מילה כל כך קטנה לעומת מה שהרגישה. תשוקה, חיבור, קשר עמוק. מילים ואותיות חסרות משמעות בעולם בו התקיימו רק עיניו.
ניצוץ של שעשוע צץ בהם, והוא הטה את ראשו הצידה קלות. היא השפילה מבטה מיד, קולטת את טעותה כמה שניות מאוחר מדי.
הוא חפן את סנטרה בעדינות אך בתקיפות והרים בחזרה את ראשה למעלה. מחכה לעונש, הרימה מבטה אליו ונדהמה לגלות אותו מחייך את חיוכו המצודד, ומחזיר לה את המבט. כמעט ונמסה מעוצמת הרגשות שהקרין, ושוב חייכה קלות, ראשה סחרחר.
המלך שלה והיא כאן, לבד, וכל הלילה לפניהם.
הכל היה מושלם.
