חיה שלו

היא צווחה שוב. כל גופה הרעיד מעוצמת המכה, מעוצמת החוויה.
היא ניצבה על 4 על מיטתו. חנוטה. יפה. שברירית מעט. כמו פסל בדולח מרהיב. חוששת לזוז כדי שלא להעצים את הכאב המתרקם בגופה. ראשה מתוח. מוטה לאחור בזווית כמעט לא אנושית.
שני אטבים הוצמדו לשפתיה התחתונות, ממכרים אותה לעונג, לכאב.
שרשרת מתכת ניקשרה אליהם ונימתחה מבעד לישבנה, לקולר שעל צווארה.
השרשרת היתה מתוחה עד להתפקע, מצמידה את ראשה וצווארה לכיוון גבה.
כל ניסיון להשפיל את ראשה או להטותו, לווה בכאב מפלח בחלקה התחתון.
היא כבר לא חשה בכאב. כבר חדלה לספור בליבה את המכות. עיניה סגורות, ראשה סחרחר. היא רק חשה בריחוף לאי שם. מעלה מעלה, לעולמות אחרים.

ממתי היא ניצבת כך, מה השעה, ומה היא עושה בדירתו. שאלות שמזמן חדלו להעסיק את מוחה.
היא ההתמקדה רק בעצמה, בכאבה, ברטיבותה, באושרה, בריחופה.

נשימותיה כבדות ומעונות.
פיה חסום, מונע משאר דיירי הבניין מלהשתתף בחוויתה.

החגורה ליטפה בעדינות את גבה, את ישבנה המקומר כלפי מעלה. המנסה ללא הצלחה להקל ולו במקצת את לחץ האטבים על שפתותיה הדואבות.

היא היתה שלו. שיפחתו, אהובתו, זונה שלו, חיה שלו. כל שרצה.
והיא קיבלה בתמורה את שרצתה היא - הגשמת הפנטזיות שליוו אותה מאז היותה נערה מתבגרת. לחטוף, ליבב מכאב, לסגוד, לאהוב. להתמסר לאדונה בכל נימי גופה ונישמתה. להיות שלו, לשרתו, לספקו עוד ועוד, לרצות שהרגע לא יפסק ושלא יחליפה באחרת.

הוא מעולם לא חיפש כלבה. הוא חיפש חיה יפה. נוטפת סקס ופראית. חיה אצילה וחכמה. זו שישאף להכניע אותה ולשעבדה!

הם ניפגשו באתר.
היום היא שלו. מחר היא שלו. היא שלו לכל שירצה.