משחקי אור
מאת Black P e a r l
4 בדצמבר 2011
רפי היה הצלם הכי מוכשר שהכרתי. אחרי הלימודים תמיד הייתי מתגנבת אל הסטודיו שלו כדי לראות אותו מצלם את כל הדוגמניות ההן. לפעמים אפילו חלמתי להיות שם במקום הבחורה הזו שידעתי תמיד שהוא אהב כל-כך לצלם.
בפעם ההיא שהוא ראה אותי מבעד לדלת. הוא הבחין בקול הנשימה שלי וקרא לי לבוא לראות מקרוב: "מה את יושבת שם בכניסה? בואי, אם תרצי אלמד אותך. אולי תתני לי לצלם אותך פעם, מה את אומרת?"
זה כיף שצלם מוכשר כמו רפי מציע הצעות כאלה. "אולי", עניתי לו. הסמקתי, "אני לא בטוחה שבא לי להתקרב למצלמה שוב".
רפי הסביר לי תוך כדי עבודה איך הוא מכין את הסטודיו לפני שנועה מגיעה לצילום. כשנועה הגיעה, ישבתי והסתכלתי עליהם מהצד. שיחקתי עם מד האור שהיה זרוק שם. לא התחשק לי כל כך לדבר איתה וגם לא רק לומר לה שלום.
רפי הסתובב אלי ושאל, "למה את יושבת שם בצד ולא מדברת?"
"לא יודעת, אין לי חשק לדבר".
הוא צחק ואמר, "תמי, את בחורה מצחיקה".
לא הבנתי מה מצחיק. הסתכלתי על נועה מהצד כשהיא השילה את הבגדים והתישבה על הספה באמצע הסטודיו ברגליים פשוקות. נהניתי להסתכל עליו מרוכז בעבודה. קינאתי בו שהוא מצלם אותה וקינאתי בה שהיא נראית כמו שנראתה. קינאתי בה גם כי רציתי להיות שם איתה, לידה. אני לא יודעת את מי מהם רציתי יותר.
רפי עשה הפסקה והלך לשים מים לקפה. היא קמה אל התיק כדי לקחת סיגריה. הגוף שלה נראה אלוהי מהפינה שלי: שדיים זקורים ועור שזהר מתחת התאורה החמה של הסטודיו. ידעתי שאם אקום אליה עכשיו אתחרט על זה אחר כך. או שלא - לא יודעת.
רפי צעק לי מהמטבחון אם גם אני רוצה קפה. אמרתי לו שאני מעדיפה תה. כשהוא הביא לי תה עם פעמיים סוכר, קמתי "יש חלב? מתחשק לי להכין שוקו במקום".
הם ישבו שם במרכז הסטודיו, היא בחליפת יום ההולדת שלה והוא בג'ינס קרוע וגופיה לבנה שהשאירה את המבנה שלו בולט וזוהר. הם עישנו סיגריה מגולגלת חומה, דיברו המון וצחקו בלי הפסקה, בעיקר על לא כלום. חזרתי עם כוס שוקו חם ביד ורפי הציע לי לשבת איתם קצת ולהפסיק להתבודד עם הציוד שם בפינה. הנהנתי במבוכה והתישבתי על כסא הבמאי שמונח לידו.
צחקתי איתם והיא שאלה על מה אני צוחקת. "אני עוד לא יודעת", עניתי, "אבל בטוח שזה יהיה מצחיק". הבטתי עליה ותוך כדי הרצתי לעצמי את כל הסרטים הכחולים שיכולתי לחשוב עליהם, בהם אני והיא משחקות אחת עם השניה בתפקיד הראשי. הסתובבתי אליו ודמיינתי אל השפתיים שלי על האיבר הזקור שלו. לא ידעתי מה להגיד ולמי משניהם. גם ככה לא היה לי אומץ.
אני חושבת שהצלחתי לאסוף את עצמי בחזרה לגוש מוצק אחד כשראיתי אותו לוקח את המצלמה ביד אחת, בשניה אוחז ביד שלה וקם, "אנחנו עוברים אל החדר השני" הוא אמר. היא חייכה אליי, "אם תחליטי מה את רוצה, את יכולה לבוא גם". רציתי ולא ממש התחשק לי, פחדתי ואולי התביישתי, רק קצת.
חזרתי להתישב בפינת החדר ועשיתי עוד כמה נסיונות עם מד האור, לפני שאוציא מהתיק שלי את המצלמה.
בפעם ההיא שהוא ראה אותי מבעד לדלת. הוא הבחין בקול הנשימה שלי וקרא לי לבוא לראות מקרוב: "מה את יושבת שם בכניסה? בואי, אם תרצי אלמד אותך. אולי תתני לי לצלם אותך פעם, מה את אומרת?"
זה כיף שצלם מוכשר כמו רפי מציע הצעות כאלה. "אולי", עניתי לו. הסמקתי, "אני לא בטוחה שבא לי להתקרב למצלמה שוב".
רפי הסביר לי תוך כדי עבודה איך הוא מכין את הסטודיו לפני שנועה מגיעה לצילום. כשנועה הגיעה, ישבתי והסתכלתי עליהם מהצד. שיחקתי עם מד האור שהיה זרוק שם. לא התחשק לי כל כך לדבר איתה וגם לא רק לומר לה שלום.
רפי הסתובב אלי ושאל, "למה את יושבת שם בצד ולא מדברת?"
"לא יודעת, אין לי חשק לדבר".
הוא צחק ואמר, "תמי, את בחורה מצחיקה".
לא הבנתי מה מצחיק. הסתכלתי על נועה מהצד כשהיא השילה את הבגדים והתישבה על הספה באמצע הסטודיו ברגליים פשוקות. נהניתי להסתכל עליו מרוכז בעבודה. קינאתי בו שהוא מצלם אותה וקינאתי בה שהיא נראית כמו שנראתה. קינאתי בה גם כי רציתי להיות שם איתה, לידה. אני לא יודעת את מי מהם רציתי יותר.
רפי עשה הפסקה והלך לשים מים לקפה. היא קמה אל התיק כדי לקחת סיגריה. הגוף שלה נראה אלוהי מהפינה שלי: שדיים זקורים ועור שזהר מתחת התאורה החמה של הסטודיו. ידעתי שאם אקום אליה עכשיו אתחרט על זה אחר כך. או שלא - לא יודעת.
רפי צעק לי מהמטבחון אם גם אני רוצה קפה. אמרתי לו שאני מעדיפה תה. כשהוא הביא לי תה עם פעמיים סוכר, קמתי "יש חלב? מתחשק לי להכין שוקו במקום".
הם ישבו שם במרכז הסטודיו, היא בחליפת יום ההולדת שלה והוא בג'ינס קרוע וגופיה לבנה שהשאירה את המבנה שלו בולט וזוהר. הם עישנו סיגריה מגולגלת חומה, דיברו המון וצחקו בלי הפסקה, בעיקר על לא כלום. חזרתי עם כוס שוקו חם ביד ורפי הציע לי לשבת איתם קצת ולהפסיק להתבודד עם הציוד שם בפינה. הנהנתי במבוכה והתישבתי על כסא הבמאי שמונח לידו.
צחקתי איתם והיא שאלה על מה אני צוחקת. "אני עוד לא יודעת", עניתי, "אבל בטוח שזה יהיה מצחיק". הבטתי עליה ותוך כדי הרצתי לעצמי את כל הסרטים הכחולים שיכולתי לחשוב עליהם, בהם אני והיא משחקות אחת עם השניה בתפקיד הראשי. הסתובבתי אליו ודמיינתי אל השפתיים שלי על האיבר הזקור שלו. לא ידעתי מה להגיד ולמי משניהם. גם ככה לא היה לי אומץ.
אני חושבת שהצלחתי לאסוף את עצמי בחזרה לגוש מוצק אחד כשראיתי אותו לוקח את המצלמה ביד אחת, בשניה אוחז ביד שלה וקם, "אנחנו עוברים אל החדר השני" הוא אמר. היא חייכה אליי, "אם תחליטי מה את רוצה, את יכולה לבוא גם". רציתי ולא ממש התחשק לי, פחדתי ואולי התביישתי, רק קצת.
חזרתי להתישב בפינת החדר ועשיתי עוד כמה נסיונות עם מד האור, לפני שאוציא מהתיק שלי את המצלמה.
