היום האחרון של E בבית החולים

מכשפה 1: תִראו מה יש לי פה!
מכשפה שניה: תַרְאי, תראי לי!
מכשפה ראשונה: אגודל קֶפְּטן אומלל:
קָרב לחוף - ואוּפְּס, צָלל.



אחת בלילה. האחיות מנמנמות בקצה המחלקה. היא שוכבת בחדר האחרון. מחר היא הולכת הביתה.

שבועיים שכבה שם עם זיהום ברגל. ביום הראשון הפחידו אותה. אמרו לה שהרגל מוזנחת. שהגיעה ברגע האחרון. שעוד רגע החיידק היה בדם שלה. ואז...

דמותו עלתה מול עיניה. תודה לך. חייכה. הצלת אותי מעצמי. כמו שתמיד אתה עושה.

אין בעד מה מותק.

הוא עמד ליד הדלת. בבגדי רופא. בואי, אני אשחרר אותך מכאן.

מה? איך? לא! רק מחר אני יכולה ללכת!

סתמי. אנחנו הולכים מכאן. תגידי לאחיות שאת חותמת ויתור והולכת.



חצי שעה מאוחר יותר, אחרי שקיבלה קצת צעקות מהאחיות ומהרופא המנומנם והם רצים במדרגות למטה. כלומר הוא רץ. היא תלויה על גבו.
שמנת, פרה, כמה אכלת כאן?
זה הנוזלים אדון. התנפחתי מכל האינפוזיות.
שתקי, עדיף. שבועיים עומד לי הזין. הוא לא רגיל שהזונה שלו מאושפזת.



במקום לצאת ביציאה הוא ירד איתה עוד קומה. ואז סחב אותה לאורך מסדרון מואר חלקית. נראה שזמן רב לא החליפו בו את הניאונים השרופים.
הוציא מפתח כדי לפתוח את המנעול לחדר שהריח מחומרי חיטוי ועץ ישן, כבד. על הדלת היה שלט באותיות מחוקות: נשים ב׳, מעליו היה רשום בטוש שחור: מחסן.

נעל את הדלת מאחוריו. בדק שהיא סגורה.



הוריד אותה מגבו ולחץ על המתג בקיר.

אור צהוב חלש האיר כיסא גניקולוג ישן, מיטת בדיקה ממתכת, בלי מזרון, שולחן עץ כבד, שעליו היה מפוזר ציוד רפואי, ועוד הרבה רהיטים שהיו מגובבים בפינת החדר.



את עוד מעיזה לעמוד ככה? למה את מחכה?

היא בעצמה לא ידעה למה חיכתה. התכופפה אל מכנסיו, חלצה במהירות את הזין שלו, והתנפלה עליו. טועמת אותו, מכניסה אל גרונה, מניעה את הלשון מתחת ומסביב.
את אוהבת את הזין של האדון שלך?
היא הנהנה . אני אהרוג בשביל הזין של האדון שלי. אמרה בפה מלא.

פתאום הרגישה שהפה הולך וכבד. נימול שכזה, כמו בטיפול שיניים, אבל בכל הפה.

לידוקאין מותק. מרחתי את הזין בשביל שיעמוד לי הרבה זמן. אני צריך לפתוח בך כל חור היום.

כל חור?


הוא ידע מה היא שואלת. בתחת שלה אף פעם לא הכניס דבר. היא לא ידעה להסביר למה, אבל כבר בתחילת היחסים ביניהם אמרה לו שהיא מבקשת לא בתחת. זה לא היה גבול. אלא בקשה, שהוא כיבד עד כה.

למה עכשיו? כי היא בפיג'מת בית חולים? בחדר חולים? האשפוז שלה גרם לו להתעסק בזה שוב?

אבל אתה יודע, אדון.

אני יודע. אבל אני אמרתי לך. והיום הגיע הזמן.

אתה תהיה בסדר איתו, נכון?
את סומכת עלי.
באש ובמים.



הוא היה הראשון שלה. תמיד חשבה שמשהו לא בסדר איתה. יחסים שנגמרו עוד לפני שהתחילו. הכל נראה לה חלבי וחסר. הבנים היו עדינים וחסרי חוליות. גם בנות שרצו לשכב איתה לא הביאו אותה לשום מקום.
ואז הוא. לא יודעת איך הוא זיהה אותה. אבל בלילה הראשון בו הוא קשר אותה וסימן בה כל פינה היא פישקה את רגליה ואמרה בפשטות.
אני רוצה אותך.

מאז היו היא לו והוא לה. ולא משנה איך היו ומה עשה לה. תמיד היתה לה את רשות הדיבור.




Men, in a war
If they lost a limb
Still feel that limb
As they did before


הפה כבר התחיל להתעורר כשסיים לעקוד אותה על כיסא הגניקולוג. ידיה היו קשורות מאחורי הכיסא. רגליה אחוזות ברצועות העור, מפושקות במידה המקסימלית שהכיסא איפשר, ועוד טיפה. את גופה הצמיד לכיסא בסרט בידוד רחב. ובאותו סרט קשר את ראשה למשענת הראש. עיניה מציצות דרך חרכי הליפוף. פיה - שלה.

מראה הכוס שלה כישף אותו. כמה זמן שלא היה בו. פי הטבעת יחכה קצת. הוא נכנס אליה כמו שאהב. כמו שאהבה. שוב הלידוקאין. היה לה מוזר שהרגישה בפנים יותר מאשר בחוץ. זה היה מיוחד.

הכיסא חרק בכל פעם שהלם בה במפשעתו. חריקות שהפכו למנגינה אחת רציפה כשהגביר את הקצב. היא נאנקה וביקשה עוד. ועוד. ועוד. מושב העור הישן התחכך בגופה, נשרטת מהחריצים. מטולטלת כאילו בעצמה היתה רהיט.

הוא גמר באנחה. היא התמלאה בו. יצא החוצה והסתכל איך הנוזל זולג החוצה, מרטיב את פי הטבעת. מסמן את מה שבא לקחת היום.




ביום השני לאשפוז כשהוא בא לבקר אותה באה אליו האחות וביקשה ממנו לרסן אותה. מה קרה? היא לא נחה במיטה, לא לוקחת את התרופות, לא אוכלת, מתנגדת להיבדק. רק את האנטיביוטיקה לוריד וזהו. היא לא יכולה לקבוע. היא כאן בטיפול.

את כאן בטיפול! חיקה את האחות.

טפל בי אתה. הם רעים אלי כאן.

אל תהיי טיפשה. ביקשתי ממך פעם משהו?

נאלצה להודות שלא.

אז תביא לי אוכל. כל יום.

אין בעיה. אבל ביום האחרון את תביאי לי משהו.




You will remember when this is blown over,
And everything's all by the way,
When I grow older,
I will be there at your side,
To remind how I still love you
I still love you



האצבע הקטנה שלו בוחשת סביב פי הטבעת שלה.
יום ראשון
הכניס אותה לתוכה
צרחה קטנה, מבוהלת
לסתום לך את הפה?
לא. לא. אני אהיה טובה.
הוציא החוצה.
זה יותר כאב.
שקט.


שתי אצבעות מגששות את דרכן סביב
יום שני
ואז פנימה
ננננננננננננננננננמממ
מה?
יום שני אדון
הוציא


ארבע אצבעות, שתיים מכל צד. משומנות, מרככות את החור המכווץ.
יום?
יום שלישי אדון
החליק אותן פנימה.
יום שלישי אדון!
ששששששש
מתח לשני הצדדים
יום?
יום רביעי אדון
רק חצי שבוע, והיא היתה שם שבועיים


שלוש אצבעות מכל צד, מותחות
יום חמישי אדון! יום חמישי!
נכון.
וביום שישי נכנס הזין. את רוצה שיבוא יום שישי?
אני מחכה ליום שישי מאז שאנחנו כאן.



The river is wide
The river it touches my life like the waves on the sand
And all roads lead to Tranquillity Base
Where the frown on my face disappears

Take me back to my boat on the river
And I won't cry out anymore