ראש הממשלה התקשר
מאת האדם הכותב
21 ביוני 2012
אף אחד כבר לא קורא לי רייצ'ל. בעצם, אם להיצמד לביוגרפיה הרשמית שלי, רייצ'ל מעולם לא הייתה קיימת. מי שגולש לאתר שלי, כמה עשרות אלפים בכל יום, יכול למצוא שם מידע מפורט מאוד. ככה זה כשאת חברת הכנסת הצעירה ביותר, שהגיעה למעמד הזה בעיקר הודות לקשר הדוק עם הבוחרים. באתר שלי יש תמונות, זאת לא אשמתי שנבחרתי לח"כית הסקסית ביותר, אי פעם, כן? ותקציר מפורט למדי של קורות החיים שלי.
עכשיו הטלפון מצלצל ומזכירה צעירה אומרת שראש הממשלה רוצה לדבר איתי. עדיין מצחיק אותי לחשוב עליו בתור פוליטיקאי. מוזר איזו דרך ארוכה עברנו מאז הימים ההם שאסור להזכיר אותם אפילו במילה. השנים האלה מוגדרות באופן רשמי – אצלו ואצלי – בתור שירות במערכת הביטחון. מה שאף אחד לא יודע זה שהוא היה ג'וני ואני הייתי רייצ'ל. צמד המחסלים האולטימטיבי של המוסד.
עוברת חצי דקה בערך עד שאני שומעת את הקול שלו, שמיד מזניק אותי למחוזות אחרים. המדען האיראני ההוא שהמכונית שלו איבדה את הבלמים בדיוק ליד תהום, הניאו נאצי שחטף התקף לב בגיל 34 בסך הכל, המזכירה בלשכה של נשיא ארצות הברית, בחורה צעירה ממוצא לבנוני, שהדליפה מידע לחיזבאללה הישר מתוך הבית הלבן. כולם מצאו את מותם כמו שנהוג לכתוב. האצבע הופנתה, על פי מקורות זרים כמובן, למשטר הציוני. האמת היא שג'וני ורייצ'ל היו שם, וחזרו הביתה בשלום, אבל בלי שום יכולת לספר על זה.
יש לנו בעיה, רייצ'ל. אומר לי הקול הסמכותי בצד השני. שנינו יודעים שהקו הזה לא מאובטח. לפחות לא בצד שלי. ואם ג'וני שלי מרשה לעצמו לחרוג מהנהלים הנוקשים של ביטחון שדה, כנראה שהמצב נורא במיוחד. פנים אל פנים ג'וני? כן, הוא אומר ומנתק. אחרי שנים של שיתוף פעולה, אנחנו לא זקוקים ליותר מדי מילים כדי לתקשר.
השעה שש לפנות בוקר כשאני מעיפה מבט במראה. בת שלושים ושמונה, חזה בינוני אבל מרשים, תחת חטוב למדי. שיער בלונדיני. הטוקבקיסטים, שלא יכולים להישאר אדישים להופעות שלי בוועדת החוץ והביטחון, כותבים שאני כוסית, MILF. הם מציעים לעשות לי ילד ומספרים שהם מאוננים עליי. כשנשאלתי על זה בראיון רדיו אמרתי שמדובר בתופעה מחליאה של החפצת נשים. אבל בינינו, כשאף אחד לא רואה, זה בהחלט מחמיא.
האופנוע שלי מזנק במהירות בדרך לירושלים. שנים של רכיבה בכבישים לא סלולים הפכו אותי למקצוענית. אחרי 35 דקות אני יושבת מול ראש הממשלה, ושנינו לוגמים קפה ומעלעלים בעיתונים. יש שם ציטוט שלי שבו אני תוקפת אותו על המדיניות הלא אחראית שלו. ככה זה כשאת יושבת ראש האופוזיציה. אם הייתי אומרת את האמת, שאין עוד אדם בעולם שמתאים ממנו לנהל את המדינה המשוגעת הזאת, היו מעיפים אותי מהפוליטיקה. אז אני עוקצת אותו, בקטנה, ומדי פעם מרימה לו טלפון ומזכירה לו שאלה החוקים.
היועצים עוזבים את החדר בהדרגה ואפילו המאבטחים נעלמים מאחורי הדלת. עכשיו זה רק אנחנו. הוא ואני. למרות השעה המוקדמת, אני מהרהרת, הייתי מפשיטה אותו ומזיינת אותו, ככה, בתור הומאז' לימים ההם. אבל ג'וני שלי נראה מוטרד.
מה אומר לך השם פנדורה, הוא יורה. אדוני ראש הממשלה, אני עונה לו בלחש, אתה לא רציני. אני רציני כמו פצצת גרעין איראנית, הוא אומר ולא מחייך. הוא עדיין חי, אני שואלת ומבינה תוך כדי שזו שאלה מטופשת. חי ובועט, עונה לי ג'וני והוא מוכן לעזור לנו, אבל בתנאים שלו. בדיוק אותם תנאים ש, אני לוחשת. כן, ששלחו אותו לכלא. הוא אומר שזו הדרך היחידה שתאפשר לו להציל את המדינה. אי אפשר לחסל כמה מדענים נוספים? מאוחר מדי. ומה עם חיל האוויר? האמריקאים לא נותנים לנו, רייצ'ל.
שתיקה מביכה משתררת באוויר. פנדורה. אין פלא שהאיש קיבל את הכינוי הזה. פרופ' פנדורה, השם האמיתי שלו מעולם לא פורסם, הוא שילוב של אינשטיין, פרויד וניטשה. להגיד שהוא יחיד בדורו זה אנדרסטייטמנט. האיש היה מעורב בפיתוח של כל הפרויקטים הכי סודיים של ישראל. אטומי, ביולוגי, כימי. פנדורה ידע להתמודד עם כל אתגר. למצוא פיתרון מהיר לכל בעיה, לפצח חידות שנראו בלתי פתורות. במציאות אחרת הוא היה זוכה לפחות בשני פרסי נובל, אבל עכשיו הוא האסיר הכי סודי של מדינת ישראל. כל כך סודי, שאף אחד לא מודה באופן רשמי שהוא קיים.
מעולם לא פגשתי אותו, אבל שמעתי עליו. בתחילת שנות החמישים הוא הקים לעצמו יחידה קטנה של כמה עשרות נשים שהתפקיד שלהן היה – כמה שזה מביך – למצוץ לו. אני בעצם די דביל הוא אמר פעם, לפי האגדות, אבל כשהזין שלי נמצא בתוך פה של בחורה, הכל משתנה. הנוירונים במוח שלי מסתדרים אחרת, המשיכה הטרנס גלקטית נעצרת ונוצר אצלי פרץ של קוואזי גבישים שעוזר לי, אההה. כן, הבנות של פנדורה סתמו את הפה. כלומר, במשך שנים הפה שלהן היה פעור, בדיוק בשביל למצוץ ולבלוע, מסביב לשעון. אחר כך הן הסתירו את הסוד. לקראת סוף שנות השמונים אחת מהן חשפה את הסוד ופנדורה הלך לכלא.
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה שנהיה ברורים בעניין הזה. כן רייצ'ל, הפרופסור הדפוק הזה הוא האדם היחיד שיכול להציל אותנו. וזה אומר ש.. נו, אני צריך להיות מפורש כל הזמן? אני אמורה למצוץ לו? לא בהכרח, אומר לי ג'וני, אבל בהתחשב בכך שמדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית, רציתי להציע שתעזבי את הכנסת ותקימי מחדש את צוות המוצצות. אני לא יודע אם שמעת, אבל לפרופ' שלנו היו דרישות מאוד מפורטות בעניין הזה. הנה, הכל כתוב כאן. גורל האומה מוטל על כתפייך, אומר לי ראש הממשלה, בעצם, מממ, על שפתייך. תן לי עשר דקות לעיין בהוראות של פנדורה אני אומרת לו, אבל יודעת שמדובר בביזבוז זמן. לג'וני לא אומרים לא.
עכשיו הטלפון מצלצל ומזכירה צעירה אומרת שראש הממשלה רוצה לדבר איתי. עדיין מצחיק אותי לחשוב עליו בתור פוליטיקאי. מוזר איזו דרך ארוכה עברנו מאז הימים ההם שאסור להזכיר אותם אפילו במילה. השנים האלה מוגדרות באופן רשמי – אצלו ואצלי – בתור שירות במערכת הביטחון. מה שאף אחד לא יודע זה שהוא היה ג'וני ואני הייתי רייצ'ל. צמד המחסלים האולטימטיבי של המוסד.
עוברת חצי דקה בערך עד שאני שומעת את הקול שלו, שמיד מזניק אותי למחוזות אחרים. המדען האיראני ההוא שהמכונית שלו איבדה את הבלמים בדיוק ליד תהום, הניאו נאצי שחטף התקף לב בגיל 34 בסך הכל, המזכירה בלשכה של נשיא ארצות הברית, בחורה צעירה ממוצא לבנוני, שהדליפה מידע לחיזבאללה הישר מתוך הבית הלבן. כולם מצאו את מותם כמו שנהוג לכתוב. האצבע הופנתה, על פי מקורות זרים כמובן, למשטר הציוני. האמת היא שג'וני ורייצ'ל היו שם, וחזרו הביתה בשלום, אבל בלי שום יכולת לספר על זה.
יש לנו בעיה, רייצ'ל. אומר לי הקול הסמכותי בצד השני. שנינו יודעים שהקו הזה לא מאובטח. לפחות לא בצד שלי. ואם ג'וני שלי מרשה לעצמו לחרוג מהנהלים הנוקשים של ביטחון שדה, כנראה שהמצב נורא במיוחד. פנים אל פנים ג'וני? כן, הוא אומר ומנתק. אחרי שנים של שיתוף פעולה, אנחנו לא זקוקים ליותר מדי מילים כדי לתקשר.
השעה שש לפנות בוקר כשאני מעיפה מבט במראה. בת שלושים ושמונה, חזה בינוני אבל מרשים, תחת חטוב למדי. שיער בלונדיני. הטוקבקיסטים, שלא יכולים להישאר אדישים להופעות שלי בוועדת החוץ והביטחון, כותבים שאני כוסית, MILF. הם מציעים לעשות לי ילד ומספרים שהם מאוננים עליי. כשנשאלתי על זה בראיון רדיו אמרתי שמדובר בתופעה מחליאה של החפצת נשים. אבל בינינו, כשאף אחד לא רואה, זה בהחלט מחמיא.
האופנוע שלי מזנק במהירות בדרך לירושלים. שנים של רכיבה בכבישים לא סלולים הפכו אותי למקצוענית. אחרי 35 דקות אני יושבת מול ראש הממשלה, ושנינו לוגמים קפה ומעלעלים בעיתונים. יש שם ציטוט שלי שבו אני תוקפת אותו על המדיניות הלא אחראית שלו. ככה זה כשאת יושבת ראש האופוזיציה. אם הייתי אומרת את האמת, שאין עוד אדם בעולם שמתאים ממנו לנהל את המדינה המשוגעת הזאת, היו מעיפים אותי מהפוליטיקה. אז אני עוקצת אותו, בקטנה, ומדי פעם מרימה לו טלפון ומזכירה לו שאלה החוקים.
היועצים עוזבים את החדר בהדרגה ואפילו המאבטחים נעלמים מאחורי הדלת. עכשיו זה רק אנחנו. הוא ואני. למרות השעה המוקדמת, אני מהרהרת, הייתי מפשיטה אותו ומזיינת אותו, ככה, בתור הומאז' לימים ההם. אבל ג'וני שלי נראה מוטרד.
מה אומר לך השם פנדורה, הוא יורה. אדוני ראש הממשלה, אני עונה לו בלחש, אתה לא רציני. אני רציני כמו פצצת גרעין איראנית, הוא אומר ולא מחייך. הוא עדיין חי, אני שואלת ומבינה תוך כדי שזו שאלה מטופשת. חי ובועט, עונה לי ג'וני והוא מוכן לעזור לנו, אבל בתנאים שלו. בדיוק אותם תנאים ש, אני לוחשת. כן, ששלחו אותו לכלא. הוא אומר שזו הדרך היחידה שתאפשר לו להציל את המדינה. אי אפשר לחסל כמה מדענים נוספים? מאוחר מדי. ומה עם חיל האוויר? האמריקאים לא נותנים לנו, רייצ'ל.
שתיקה מביכה משתררת באוויר. פנדורה. אין פלא שהאיש קיבל את הכינוי הזה. פרופ' פנדורה, השם האמיתי שלו מעולם לא פורסם, הוא שילוב של אינשטיין, פרויד וניטשה. להגיד שהוא יחיד בדורו זה אנדרסטייטמנט. האיש היה מעורב בפיתוח של כל הפרויקטים הכי סודיים של ישראל. אטומי, ביולוגי, כימי. פנדורה ידע להתמודד עם כל אתגר. למצוא פיתרון מהיר לכל בעיה, לפצח חידות שנראו בלתי פתורות. במציאות אחרת הוא היה זוכה לפחות בשני פרסי נובל, אבל עכשיו הוא האסיר הכי סודי של מדינת ישראל. כל כך סודי, שאף אחד לא מודה באופן רשמי שהוא קיים.
מעולם לא פגשתי אותו, אבל שמעתי עליו. בתחילת שנות החמישים הוא הקים לעצמו יחידה קטנה של כמה עשרות נשים שהתפקיד שלהן היה – כמה שזה מביך – למצוץ לו. אני בעצם די דביל הוא אמר פעם, לפי האגדות, אבל כשהזין שלי נמצא בתוך פה של בחורה, הכל משתנה. הנוירונים במוח שלי מסתדרים אחרת, המשיכה הטרנס גלקטית נעצרת ונוצר אצלי פרץ של קוואזי גבישים שעוזר לי, אההה. כן, הבנות של פנדורה סתמו את הפה. כלומר, במשך שנים הפה שלהן היה פעור, בדיוק בשביל למצוץ ולבלוע, מסביב לשעון. אחר כך הן הסתירו את הסוד. לקראת סוף שנות השמונים אחת מהן חשפה את הסוד ופנדורה הלך לכלא.
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה שנהיה ברורים בעניין הזה. כן רייצ'ל, הפרופסור הדפוק הזה הוא האדם היחיד שיכול להציל אותנו. וזה אומר ש.. נו, אני צריך להיות מפורש כל הזמן? אני אמורה למצוץ לו? לא בהכרח, אומר לי ג'וני, אבל בהתחשב בכך שמדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית, רציתי להציע שתעזבי את הכנסת ותקימי מחדש את צוות המוצצות. אני לא יודע אם שמעת, אבל לפרופ' שלנו היו דרישות מאוד מפורטות בעניין הזה. הנה, הכל כתוב כאן. גורל האומה מוטל על כתפייך, אומר לי ראש הממשלה, בעצם, מממ, על שפתייך. תן לי עשר דקות לעיין בהוראות של פנדורה אני אומרת לו, אבל יודעת שמדובר בביזבוז זמן. לג'וני לא אומרים לא.
