שיעור רכיבה
מאת Truth Seeker
25 בנובמבר 2012
* מחווה לכותבת מוכשרת ולסיפור שעורר בי השראה.
את עומדת על ארבע, הרסן נמצא עמוק בפה שלך ואני עומד לצידך עם המושכות בידיים שלי. האדמה תחתינו מגורפת, רכה ונעימה. הרוח האביבית של אחר-הצהריים מלטפת אותך בעדינות. זה לא אביב של הלוונט, אלא אביב אמיתי, כזה שיש רק בספרי ילדים ובמחוזות רחוקים. מבעד לגדר העץ שמקיפה את הרחבה ניבט נוף יפה של גבעות מכוסות כרי-דשא, עצי תפוח ודובדבן בשיא הפריחה ודרך אחת, לא סלולה, ארוכה ומתפתלת שמובילה אל קו האופק.
את, כמובן, לא רואה את כל זה. נומך הקומה שלך לא מאפשר לך לראות מעבר לגדר. היא מגדירה את גבולות המרחב שלך. את כיוון התנועה שלך מגדירות המושכות. אני אוחז בהן תוך שאני הולך לצידך ומאחוריך לסירוגין, מדריך אותך באמצעות משיכות קלות ומלמד אותך את ההבדלים בין הליכה לבין טרוט, בין קאנטר לגאלופ. כשאת מתקשה להבין את הפקודה שקיבלת, אני חוזר עליה בתוספת חיזוק שאותו את דווקא מבינה מיד.
זה לא קל. יש לך הרבה מה ללמוד והאינטראקציה בינינו אינטנסיבית. השרירים שלך כואבים ואת חייבת לעמוד בקצב. אני לא מוותר לך. הרסן מונע מהפה שלך להסגר והריר נוזל לך על הסנטר. את מזיעה ומאובקת. הקושי נוכח שם בכל רגע, מתאים את עצמו ליכולת ולהתקדמות שלך. את מתמודדת איתו באופן שגורם לי להעריץ אותך. אני רוצה לרחוץ אותך ולהבריש אותך באהבה, אבל הזמן עוד לא הגיע. השיעור נמצא בעיצומו ואת מתקדמת יפה. לא נרצה להחמיץ את זה.
המראה עבור העומד מאחוריך הוא יפה מנשוא. בזמן שאנחנו עובדים על הטרוט, שרירי הירך שלך נעים בתיאום מושלם. כמו עבודת שעון. הישבן שלך נע לפי קצב הצעדים, ובתוכו פלאג בצורת טיפת-מים מתנודד בחינניות עם כל צעד שלך. כולך מיוזעת ומאובקת. הישבן הענוג שלך, כמו גם הגב והירכיים, מעוטר בסימנים אדומים. כפות הרגליים היחפות שלך חופרות מעט באדמה עם כל צעד. הכל עובד בדייקנות מופלאה. יצירת מופת שכמוך... כמה שאני מאוהב בך. בא לי ללטף לך את השיער וללקק לך את הזיעה מהגב.
בצד מונח דלי עם מים ובתוכו גזרים שנקטפו הבוקר מהגינה. את אוהבת גזר טרי. הפעם תקבלי אותו מאחור. "הויסה!", אני קורא ואת נעצרת. אני ניגש אליך, שולף ממך בזהירות את הפלאג ומניח אותו בצד. אני לוקח גזר בגודל שנראה לי סביר ונעמד מאחוריך, מעט לשמאלך. יד שמאל שלי אוחזת בכתף שמאל שלך. יד ימין אוחזת בגזר. את מרגישה אותו מפלס את דרכו אליך ומקבלת אותו לקרבך. כשאני רואה שאת והוא כבר התיידדתם, אני מתחיל להכניס ולהוציא אותו ממך, להנאתי ולהנאת הצופים. מצד אחד המבוכה רבה, מצד שני הסיטואציה הזאת מאפשרת לרגליים שלך לנוח ואת מנצלת כל רגע כדי לאגור כוחות. אני ממשיך עד שאני חושב שקיבלת מספיק.
השיעור ממשיך. עוד סיבוב הליכה, עוד פקודות, עוד הצלפות. עם הזמן הסוסה הטובה שלי הולכת ומשתפרת, נעשית בהמה מיומנת ואצילית ומתחילה להרגיש בנוח במעמדה. אני גאה בך. עכשיו הגיע הזמן להראות לך את זה. "הויסה, סוסי! בואי אלי, הנה...”. אני מתיר אותך מהרסן, מאפשר לך להתנשם במשך כמה רגעים ואז מוליך אותך אל השוקת. את שותה בשקיקה ושאני מלטף לך את השיער. אני מושיט אליך כף יד פתוחה ובה קובית סוכר. את אוספת אותה אל פיך באמצעות השפתיים והלשון. הסוכר מחזק אותך וממתיק את תחושת הכאב בזמן שאני מלטף את הפנים שלך.
אני רוכן אליך, נושק לך על המצח ומוליך אותך בחזרה לאורווה. מאחורינו נשמעות מחיאות כפיים. בפנים כבר מחכים לך המים החמים והסבון. אני רוחץ אותך באהבה, מבריש ומטפח אותך. מסבן את הגב שלך בתנועות מעגליות, מנקה אותך מהזיעה והאבק. “את יכולה להזדקף", אני אומר. את נעמדת מולי נרגשת. אני מחבק אותך חיבוק צמוד, סופג אותך אלי. נותן לך להשען, לעצום עיניים ולהבין שזה נגמר.
אני מושיב אותך על שרפרף עץ וחופף את שיערך מאחור תוך שאני מעסה אותך בקרקפת ובצוואר. את נשענת לאחור עם הראש על המותניים שלי ואני מסבן בעדינות את פניך ונושק לשתי העיניים שלך. אני מתיישב על הקרקע מולך ומורה לך להושיט אלי את רגל ימין. אני מסבן ומעסה אותה ביסודיות, מכף הרגל עד המותן, עם תשומת לב מיוחדת לשרירי הירך, שהתאמצו כל כך וכעת זקוקים לטיפול. אני רוחץ את כף-הרגל שלך, מותח ומשחרר את פרקי אצבעות הרגליים שלך כשהן שלובות באצבעות ידי. את מושיטה אלי את רגל שמאל והיא זוכה לאותו הטיפול.
לבסוף, כשאת ישובה על השרפרף, אני מתקרב אליך, מתיישב מולך על הרצפה עם הפנים שלי בגובה האגן שלך ומביט לתוכך בעיניים פקוחות לרווחה. את אוספת אותי אליך, השפתיים שלי פוגשות את שלך ואני גורם לך להרגיש עד כמה עשית אותי מאושר.
השמש התחילה לשקוע שקיעה ארוכה ויפה. אני שוטף ממך את שאריות הסבון, מנגב ומלביש אותך. שנינו יוצאים חבוקים אל השביל שמחוץ לחווה, שם מחכה לנו כרכרה עם עגלון, רתומה לשני סוסים. אנחנו נכנסים אליה וסוגרים אחרינו את הדלת. את נשענת עלי ונרדמת בזמן שאנחנו נוסעים רחוק, אל מעבר לקו האופק.
את עומדת על ארבע, הרסן נמצא עמוק בפה שלך ואני עומד לצידך עם המושכות בידיים שלי. האדמה תחתינו מגורפת, רכה ונעימה. הרוח האביבית של אחר-הצהריים מלטפת אותך בעדינות. זה לא אביב של הלוונט, אלא אביב אמיתי, כזה שיש רק בספרי ילדים ובמחוזות רחוקים. מבעד לגדר העץ שמקיפה את הרחבה ניבט נוף יפה של גבעות מכוסות כרי-דשא, עצי תפוח ודובדבן בשיא הפריחה ודרך אחת, לא סלולה, ארוכה ומתפתלת שמובילה אל קו האופק.
את, כמובן, לא רואה את כל זה. נומך הקומה שלך לא מאפשר לך לראות מעבר לגדר. היא מגדירה את גבולות המרחב שלך. את כיוון התנועה שלך מגדירות המושכות. אני אוחז בהן תוך שאני הולך לצידך ומאחוריך לסירוגין, מדריך אותך באמצעות משיכות קלות ומלמד אותך את ההבדלים בין הליכה לבין טרוט, בין קאנטר לגאלופ. כשאת מתקשה להבין את הפקודה שקיבלת, אני חוזר עליה בתוספת חיזוק שאותו את דווקא מבינה מיד.
זה לא קל. יש לך הרבה מה ללמוד והאינטראקציה בינינו אינטנסיבית. השרירים שלך כואבים ואת חייבת לעמוד בקצב. אני לא מוותר לך. הרסן מונע מהפה שלך להסגר והריר נוזל לך על הסנטר. את מזיעה ומאובקת. הקושי נוכח שם בכל רגע, מתאים את עצמו ליכולת ולהתקדמות שלך. את מתמודדת איתו באופן שגורם לי להעריץ אותך. אני רוצה לרחוץ אותך ולהבריש אותך באהבה, אבל הזמן עוד לא הגיע. השיעור נמצא בעיצומו ואת מתקדמת יפה. לא נרצה להחמיץ את זה.
המראה עבור העומד מאחוריך הוא יפה מנשוא. בזמן שאנחנו עובדים על הטרוט, שרירי הירך שלך נעים בתיאום מושלם. כמו עבודת שעון. הישבן שלך נע לפי קצב הצעדים, ובתוכו פלאג בצורת טיפת-מים מתנודד בחינניות עם כל צעד שלך. כולך מיוזעת ומאובקת. הישבן הענוג שלך, כמו גם הגב והירכיים, מעוטר בסימנים אדומים. כפות הרגליים היחפות שלך חופרות מעט באדמה עם כל צעד. הכל עובד בדייקנות מופלאה. יצירת מופת שכמוך... כמה שאני מאוהב בך. בא לי ללטף לך את השיער וללקק לך את הזיעה מהגב.
בצד מונח דלי עם מים ובתוכו גזרים שנקטפו הבוקר מהגינה. את אוהבת גזר טרי. הפעם תקבלי אותו מאחור. "הויסה!", אני קורא ואת נעצרת. אני ניגש אליך, שולף ממך בזהירות את הפלאג ומניח אותו בצד. אני לוקח גזר בגודל שנראה לי סביר ונעמד מאחוריך, מעט לשמאלך. יד שמאל שלי אוחזת בכתף שמאל שלך. יד ימין אוחזת בגזר. את מרגישה אותו מפלס את דרכו אליך ומקבלת אותו לקרבך. כשאני רואה שאת והוא כבר התיידדתם, אני מתחיל להכניס ולהוציא אותו ממך, להנאתי ולהנאת הצופים. מצד אחד המבוכה רבה, מצד שני הסיטואציה הזאת מאפשרת לרגליים שלך לנוח ואת מנצלת כל רגע כדי לאגור כוחות. אני ממשיך עד שאני חושב שקיבלת מספיק.
השיעור ממשיך. עוד סיבוב הליכה, עוד פקודות, עוד הצלפות. עם הזמן הסוסה הטובה שלי הולכת ומשתפרת, נעשית בהמה מיומנת ואצילית ומתחילה להרגיש בנוח במעמדה. אני גאה בך. עכשיו הגיע הזמן להראות לך את זה. "הויסה, סוסי! בואי אלי, הנה...”. אני מתיר אותך מהרסן, מאפשר לך להתנשם במשך כמה רגעים ואז מוליך אותך אל השוקת. את שותה בשקיקה ושאני מלטף לך את השיער. אני מושיט אליך כף יד פתוחה ובה קובית סוכר. את אוספת אותה אל פיך באמצעות השפתיים והלשון. הסוכר מחזק אותך וממתיק את תחושת הכאב בזמן שאני מלטף את הפנים שלך.
אני רוכן אליך, נושק לך על המצח ומוליך אותך בחזרה לאורווה. מאחורינו נשמעות מחיאות כפיים. בפנים כבר מחכים לך המים החמים והסבון. אני רוחץ אותך באהבה, מבריש ומטפח אותך. מסבן את הגב שלך בתנועות מעגליות, מנקה אותך מהזיעה והאבק. “את יכולה להזדקף", אני אומר. את נעמדת מולי נרגשת. אני מחבק אותך חיבוק צמוד, סופג אותך אלי. נותן לך להשען, לעצום עיניים ולהבין שזה נגמר.
אני מושיב אותך על שרפרף עץ וחופף את שיערך מאחור תוך שאני מעסה אותך בקרקפת ובצוואר. את נשענת לאחור עם הראש על המותניים שלי ואני מסבן בעדינות את פניך ונושק לשתי העיניים שלך. אני מתיישב על הקרקע מולך ומורה לך להושיט אלי את רגל ימין. אני מסבן ומעסה אותה ביסודיות, מכף הרגל עד המותן, עם תשומת לב מיוחדת לשרירי הירך, שהתאמצו כל כך וכעת זקוקים לטיפול. אני רוחץ את כף-הרגל שלך, מותח ומשחרר את פרקי אצבעות הרגליים שלך כשהן שלובות באצבעות ידי. את מושיטה אלי את רגל שמאל והיא זוכה לאותו הטיפול.
לבסוף, כשאת ישובה על השרפרף, אני מתקרב אליך, מתיישב מולך על הרצפה עם הפנים שלי בגובה האגן שלך ומביט לתוכך בעיניים פקוחות לרווחה. את אוספת אותי אליך, השפתיים שלי פוגשות את שלך ואני גורם לך להרגיש עד כמה עשית אותי מאושר.
השמש התחילה לשקוע שקיעה ארוכה ויפה. אני שוטף ממך את שאריות הסבון, מנגב ומלביש אותך. שנינו יוצאים חבוקים אל השביל שמחוץ לחווה, שם מחכה לנו כרכרה עם עגלון, רתומה לשני סוסים. אנחנו נכנסים אליה וסוגרים אחרינו את הדלת. את נשענת עלי ונרדמת בזמן שאנחנו נוסעים רחוק, אל מעבר לקו האופק.
