בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

קטע

מאת זאלופון​(שולט)     26 בנובמבר 2003
היא שכבה פשוקת איברים על מיטתי. סימני הסשן הקרב לקצו ניכרו הן על גופה והן במבטה, המבט המיוחד הזה שמשלב בתוכו איכשהו ריגוש חזק ביחד עם שלווה עמוקה. גם את אהבתה והערצתה ניתן היה לקרוא בו, ודברים יפים נוספים שאין להם שם. כמה שלא אחזה בו, ישאר המבט הזה לפלא בעיני.
גופינו העירומים צמודים היו, מתמזגים לאחד. הנוקשות השרירית שלי הצמידה את הרכות הנשית שלה למזרון, מחזקת את פעולת החבלים הקושרים את ידיה לברזלי המיטה. ידיי לטפו בעדינות את שערה, לחייה, צווארה. היא שקטה, מתמכרת למגעי.
סגרתי בשמאלי על פיה, מונע ממנה להפר את השקט גם לו רצתה. ימיני סגרה על אפה. נשימתה שלי היא עתה. חרף איבוד השליטה על צורך הקיום הבסיסי ביותר שלה, לא נעלמה השלווה ממבטה, והאמון נטל את מקומו לצדה. נעצתי את עיניי עמוק לתוך אלו שלה. למשך רגע ארוך וקסום של דממה היינו כך, בעוד מאגרי האוויר בגופה הולכים ומתכלים.
רכנתי אליה והסמכתי את פניי לפניה. נשימתי החופשיה ליטפה רכות את עורה. חייכתי.
"החיים שלך בידיי", לחשתי לה. עיניה התרחבו, אם כתגובה לדבריי, אם משום המחסור הגובר בחמצן בריאותיה. גל קטן של רטט שטף את גופה המשווע לאוויר תחתיי. התענגתי עליו לרגע ואז הרפיתי ממנה, מאפשר לאוויר לשוב ולזרום לתוכה.
עיניה נעצמו בהתנשמות חטופה. מששבה ופקחה אותן, גדולות ויפות, שכן בהן הניצוץ המוכר שכה אהבתי.
"אם היית בוחר לקחת את חיי עכשיו", אמרה בשקט נרגש, "הייתי מתה מאושרת".
בתשובה נטלתי שוב את הנשימה מפיה. הפעם בנשיקה.

shiri​(לא בעסק)
התרגשתי
האהבה שלכם מקסימה
26 בנוב׳ 2003, 3:02
lihi
יפה נורא
מקסים:)
26 בנוב׳ 2003, 5:18
יערה​(נשלטת){SEAMASTER}
איזו אהבה
כן ירבו כאלו :)
26 בנוב׳ 2003, 12:46
Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון}
עיניים עצומות לרווחה
קשורה בידי וברגליי, על הסדין שמריח מניחוח גופו. שלושה שבועות בלי המבט המיוחד הזה שיש לו כשהוא שולט עליי, שלושה שבועות בלי להכנע לו, הסתיימו להם בסשן שלקח אותי למעבר. ושוב בכיתי מאושר, וקר לי וחם לי והגוף שלי כולו זועק למגעו. הוא מסתכל על גופי העירום, ואז על עיניי. אני טובעת במבטו. עיניו נפתחות בעפעוף מאותו חרך צר ובוחן כליות ולב, וחושפות את מראת נפשו. הגוף שלי מתקמר. הוא מצמיד אותו אל המזרן בזרועותיו החזקות. כל שרירי גופו נעים באצילות חתולית, אני נמסה למגעו. ידיו העוברות על גופי מאשרות לי את שראיתי בעיניו, אני יכולה להפסיק להלחם, מותר כבר להיות חלשה, מותר להכנע. תן לי רק קצת זמן, מבקשות עיניי, ואתגבר על פחדי הגדול ביותר. ידיו חולפת על פניי, מתוות דרכן אל אפי ופי. אין לי אויר. אין לי אויר בנוכחותו מהיום בו הכרתיו, נשימתי נעתקת עם תנועות עיניו, לבי מחסיר פעימה. והפעם באמת – אין לי אויר. מטאפורה הופכת מציאות. הוא לוחש באוזני "חייך נתונים בידיי". אני מנסה לאחוז בשלווה בעוד הגוף דורש את שלו, באותו יצר השרדות קדמון. עיניי נעצמות כשהאויר שוב נכנס לגופי, הן נפקחות והכוכבים שוב שם, מולי. כשעל פני נסוך החיוך של האושר שהוא כל כך אוהב, אני נכנעת לאושר. אני בוטחת כמו שלא העזתי מעודי, ואומרת לו שאם היה לוקח את חיי בו ברגע, הייתי מתה מאושרת. נשיקתו סוחפת אותי אל מעבר לעונג שמציף את גופי, מעבר לכאב שמחדד אותו, ולשלווה הסטואית שאחריהם שמסבירה הכל.
27 בנוב׳ 2003, 20:17
shiri​(לא בעסק)
אתם גומרים אותי
אני נמסה כל פעם מחדש... די, תמשיכו :)
28 בנוב׳ 2003, 4:31
Spicy
:)
פשוט נפלא
28 בנוב׳ 2003, 5:34
לאבית​(לא בעסק)
מקסים :)
פשוט מקסים !
28 בנוב׳ 2003, 16:58
blackfeline
אוףףףף!
אני כל כך מקנאה!:)
28 בנוב׳ 2003, 21:28
SEAMASTER​(שולט)
תאור מבריק !
תאור מבריק של סשן ענוג !
30 בנוב׳ 2003, 11:47
אנה דוט קום
.
הצלחת להוציא משלוותו את ההוא שישן בשעה זו, ועל כך הוא מוסר- תבורך, מעולה.
27 במרץ 2005, 21:29