דבר אלי בסרפדים

כשגיא פתח את הדלת ונכנס, עם חיוך ענק מרוח על פרצופו ויד אחת מאחורי גבו מסתירה דבר מה, ידעתי שאני בצרות. וכמו תמיד כשאני בצרות איתו, נשכבתי על המיטה מחויכת היטב, מעבירה את אצבעותיי לאורך גופי העירום, מתגרה בו. הוא ניגש למיטה, בוחן את גופי בעיניים מלאות תשוקה ואז הושיט את ידו קדימה. הוא עטה כפפה שחורה עבה והראה לי את זר הגבעולים עם העלים הירוקים שהסתיר מאחורי גבו.
"הפרחים נפלו לך מהגבעולים". אמרתי לו בחיוך.
"אין כאן פרחים, יקירתי." ענה לי בחיוך משלו, ולא היה זה החיוך טוב הלב שלו. זה היה חיוך חושף שיניים.
"אז החלטת להביא לי ענפי גבעולים ועלים. בזה הרגע קיבלת אפס בהלכות רומנטיקה." אצבעותיי מוללו פטמה ומשכו אותה מעט. החיוך שלו נמוג והמבט שלו היה קר כל כך ואפל, מבט שהעביר בי צמרמורת.
"רומנטיקה היא הדבר האחרון שמעניין אותי היום, יפתי." גיא פסע באיטיות לצד המיטה, גוהר מעלי עם זר הגבעולים והעלים שבידו. חייכתי אליו שוב חיוך מתגרה.
"להצליף בי עם ענפים. כמה משעמם." סיננתי אליו, יודעת שההתרסה הזו שלי רק מדליקה אותו יותר, מטריפה אותו.
"אני לא מתכוון להצליף בך עם הענפים האלו." כעת היה תורו לחייך חיוך מתריס ומתגרה. "רק אלטף אותך בעדינות." הוא דיבר ברצינות כה תהומית שלא התאפקתי ופרצתי בצחוק לועג.
"ללטף אותי...? ידעתי שאתה מתרכך, גיא." כמובן שידעתי שהוא לא. גיא היה הסדיסט המושלם עבורי. הוא נהנה להתעלל בי ולא רק פיזית, וככל שיחסינו העמיקו כך היה חושב על דרכים יצירתיות ואכזריות לענות אותי. וזה בדיוק הצל האפל שעבר במבטו כשקרב את זר הענפים לבטני. הוא הביט בי וחייך ואני חייכתי אליו בחזרה עד שהעביר בעדינות עלה אחד מהענפים, רק עלה אחד – על בטני. הצריבה האיומה גרמה לי לזעוק את נשמתי, גם מהכאב אך בעיקר מההפתעה. קמתי מיד והתרחקתי ממנו.
"מה לעזאזל..." סיננתי, מביטה בעור האדום והמגורה בבטני שהחל להתנפח מעט.
"סרפד, יפה שלי. סרפד. העונה שלהם רק החלה וכעת העלים שלהם מלאים ברעלנים." הוא קרב אלי את הענפים ונרתעתי. "את רואה את העלים? את השערות הקטנות הללו? כל שערה היא למעשה בקבוקון המכיל רעלן חומצתי. מגע קל..." הוא נגע בכתפי וקפצתי מהכאב, מייללת "והרעלן מוזרק לתוך העור הלבן והנפלא שלך. וכעת, יקירתי, שכבי."
"לא... בבקשה, לא... זה כואב" נגעתי בכתפי, בנקודה הכואבת.
"כפי שאמרת, אני רומנטיקן גרוע. וכעת עינת, שכבי על בטנך או שאקשור אותך ואז אכאיב לך יותר" הוא שלף ענף אחד ובחן אותו, לא מביט בי כלל. היססתי מעט, מנסה לחשוב על דרך להפיס את רוחו אך הסטירה שנחתה על לחיי וגרמה לי לדמוע היטב שכנעה אותי שעדיף לי לציית לו ולספוג את הכאב. נשכבתי על הבטן, רועדת, מביטה בו בחשש. הוא קרב את הענף לישבני והחל לטייל עליו, ואני צרחתי. זה כאב כל כך, ועורי שגם ככה רגיש ועדין צרב לי. הוא העביר את הענף על ישבני, על גבי, על החיבור בין הירכיים לישבן ואני צרחתי את נשמתי כשהעלים הארורים נגעו באזור זה שהוא כה רגיש אצלי. כשהעלים שיחקו בכפות הרגליים שלי התפתלתי כל כך מהכאב ואז קמתי והתרחקתי.
המבט שלו היה כה קר ואפל. "חזרי לתנוחה." אמר בשקט קטלני.
"בבקשה... " התייפחתי.
"אני מבין. הכאב בישבן ובכפות הרגליים רע לך מדי. שכבי על הגב." הלב שלי הלם.
"לא..." הוא רכן אלי וסטר לי בכזו עוצמה שכמעט ונפלתי מהמיטה. הבטתי בו, בוכייה ונשכבתי על הגב.
"כעת את תיענשי על חוסר הציות שלך. הפעם הבאה שעלי הסרפד ילטפו את בשרך זה יהיה על בשר חבול ודווי היטב." הוא הניח את הענף על השולחן ולקח את הקיין שלו. "לפסק רגליים." אמר בשקט.
"בן זונה שכמותך. תמות" סיננתי בזעם. גיא רק חייך אלי בשביעות רצון, מתענג על הפחד, על הזעם שנבנה בתוכי.

"כן... ככה אני רוצה אותך. כך יהיה מהנה יותר." הוא אמר לי בחיוך רע. חרקתי שיניים ופיסקתי את רגלי ברעד, פיסוק רחב ככל האפשר כמו שאהב. השכיבה על הגב הכאיבה לי בעור המגורה מהסרפד.

ההצלפה הראשונה נחתה על החלק הפנימי של הירך, החלק שקרוב כל כך לכוס שלי. ההצלפה הייתה חזקה כל כך, חסרת רחמים. צרחתי כשההצלפה השנייה נחתה על בטני, תופסת את הצריבה מהסרפד שהותירה עור אדום, מגורה ובולט. צרחתי כל כך והתפתלתי, אך ההצלפות המשיכו לנחות ללא רחמים. הירכיים, השדיים, הבטן... עד שהצלחתי להתמקם שוב כפי שהורה לי, מפוסקת רגליים. הקיין שרק באוויר ונחת על הכוס שלי, תופס את הדגדגן באכזריות. צרחתי ובכיתי, מקופלת מכאבים.

"לפסק, עינת. לא אחזור על עצמי פעם שלישית." הוא הביט בי במבט הסדיסטי הזה שלו, ללא טיפה אחת של רחמים. הכאב שלי מילא אותו בעונג קמאי, ידעתי. הזקפה שלו איימה לפרוץ מהמכנסיים. פיסקתי את רגלי והבטתי באימה בסימנים האיומים שהותיר הקיין בבשרי. פסים סגולים שנצרבו בבשר, ירכי הפנימיות והחיצוניות היו מלאות בהם. בלעתי רוק בחשש. פסים אדומים שורטטו על בטני, על חזי. הוא אמר לי לא פעם כי הוא מצייר את עצמו על בשרי כך. הבטתי בו כשניגש לשולחן והרים ענף חדש של סרפד וניגש אלי. הוא כרע על ברכיו ואחז בשד הימני שלי, סוחט אותו ומבליט את הפטמה. נאנחתי בפחד ועצמתי את עיני, אך סטירה חזקה עוררה אותי.

"את תביטי בי מענה אותך או שתסבלי יותר." הוא לחש לי במבט קשה ואז קרב עלה גדול אל הפטמה שלי, נוגע בקצה שלה בעדינות ואז משפשף את העלה בחוזקה. הכאב היה בלתי ניתן להכלה, צרחתי וניסיתי להימלט מאחיזתו ללא הועיל. הוא רק המשיך לשפשף את העלה על הפטמה שלי ואני בכיתי כשאחז בפטמה השנייה, מטפל בה באותה הצורה, מתעלם מבכיי.

ידעתי שאין טעם להתחנן. עונש זה עונש, ועד שהעונש לא יסתיים, הוא לא יפסיק. גיא ניגש עם הענף אל רגליי וכרע ביניהן, בוחן בסיפוק את סימני הקיין. הוא הרים את הענף והחל לטייל על אחד מהסימנים העמוקים ואני צרחתי את נשמתי מהכאב, אוחזת בחוזקה בכרית, נועצת את ציפורניי בתוכה, מנסה איכשהו להוציא את הכאב מתוכי. הוא קינח את העונש שלו בלהעביר את הסרפד על השפתיים החיצוניות והפנימיות, מתקרב לדגדגן אך לא נוגע בו. כשהיה בשרי אדום ומגורה מספיק מהסרפד לטעמו, העיף אותו הצידה ואז נעמד והביט בי בתשוקה. הוא רכן אלי ונשק על שפתיי ונעניתי לו בנשיקה מלאת תשוקה. הידיים שלי גלשו מיד למכנסי הג'ינס שלו, פורמים את הכפתור ואת הרוכסן. גיא הסיר את המכנסיים וחדר אלי, צובט את פטמתי בחוזקה ואני צורחת מהמגע של עורו בעורי המגורה והפצוע.

לאחר מכן שכבנו מחובקים, הוא העביר את אצבעו לאורך גופי, נוגע בסימנים שהשאיר הסרפד, מעיר מחדש את הצריבה. "אתה באמת מניאק אכזרי." לחשתי לו. הוא חייך חיוך מרוצה.

"חכי. ההפתעה האמיתית מחכה לך במקלחת, כשמים קרים יגעו בעור המגורה ואז את תקללי אותי כמו שצריך."