בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חבל ראשון

מאת M S 26​(מתחלפת)     24 בדצמ 14 4131
אני מרגישה את החבל החלק עוטף את עורי, צופה בידיים המיומנות מלפפות אותו סביבי. כמו מתוך חלום, נשמתי נעתקת ואני קפואה. מעניקה את חירותי לזר, שמלטף ומרגיע, מוודא שאני בסדר. ואז מהדק את החבל על ידיי, זה כואב, אבל רק מבפנים.
מותח ומושך הוא מצמיד את ידיי זו לזו בכפיתה מושלמת, לולאות צמודות צמודות, יפייפיות. הידיים מורדות למטה והחבל שסיים להיקשר עליהן נמשך מטה בין רגלי עד לגבי, ושם עוטף את הבטן שלי, צמוד עד שקצת קשה לנשום. הידיים מרותקות לגופי בצורת וי, והשדיים נלחצים קדימה, נפוחים וגדולים.
הוא מסיים את הקשירה, נעמד מולי ושואל שוב, האם אני בסדר. מזכיר בנועם שאני יכולה להפסיק מתי שרק ארצה. אני מנענעת בראשי לשלילה וחיוך נפרש על פניו.
הוא רוכן קדימה ומנשק אותי, אני מרגישה את הלשון שלו משחקת איתי, הוא נושך את השפה התחתונה שלי ומתרחק ממני, מסתכל, בוחן את תגובותיי, את המבט הכנוע, העמידה הרעועה.
הוא מעביר יד על החזה שלי, ונוגע בפטמות הזקורות, ואז לוחץ קצת. רעידות עוברות בגופי ואני נמסה, מתמסרת אליו. הוא מלטף את שיערי ברכות ובתנועה חדה מושך אותו למטה, מטה את ראשי לאחור. קשה לי לנשום. הוא צובט ולוחץ ונושך את הפטמות הרגישות שלי. ואני, ללא יכולת תזוזה, מגיעה לשיא חדש של עונג שלא הכרתי, מהול בכאב חד. רגלי לא מסוגלות לנשוא את משקל גופי ואני כמעט קורסת לרגליו. בעדינות הוא מרפה מהחזה שלי ומשחרר את ידו משיערי. שוב בוחן, הוא מחליט להתיר את החבל.
ידי משוחררות לחופשי אך אני לא זזה, קפואה בזמן. המומה, מסתכלת ישירות לתוך עיניו. הוא משכיב אותי על המיטה ברגליים פסוקות, ומתיישב על ברכיו. בין הרגליים אני צופה בו, עוד לבוש בבגדי החג הרשמיים ובנעליים מצוחצחות.
הוא מעביר אגודל על הדגדגן שלי ולא מוריד את עיניו מפניי, רואה שבריר שניה של עונג חולף על פני, ואז מחדיר שתי אצבעות ארוכות ובשרניות לתוכי. אני נאנקת ולא זזה, למרות שכל מה שנשאר מחוסר חירותי הוא סימנים אדומים, ארוכים וישרים.
הוא מזיז את הידיים שלו בתוכי בתנועות זריזות, מפעיל לחץ חזק בנקודת עונג מופתית, שגורמת לכל גופי לרעוד בשקיקה, בכאב לעוד.
הנשימות שלי לא סדירות ואני נלחצת למיטה. לאורך כל התהליך הוא בודק את תגובותיי ואת סף הכאב שלי, להרגיש כמה לחץ להפעיל בתוכי. אני מרגישה איך אני רטובה, אצבעותיו מחליקות בתוכי, חוצות את הגבולות הפיזיים לתוך נשמתי המרוסקת, ואני מכילה אותן.
ואז הוא מורה לי לגמור, ואני כמו ילדה צייתנית נענית לדרישתו ושולחת יד רועדת אל בין רגליי, מלטפת את הדגדגן והוא ממשיך להיכנס ולצאת ממני בעוצמה נוראית. אני כמעט צורחת ומתחילה לעסות את הדגדגן בתנועות מעגליות שמתגברות עם כל חדירה ששולחת אותות מתוכי.
אני ברז פתוח, נשפכת מבפנים החוצה. נהר של כאב טהור מחליק ממני החוצה, ואני נודמת.
הנשימה מתחילה להאט אך הדופק פועם בתוכי בכוח מחשמל. הוא מוציא את ידו מתוכי ומראה לי – זאת את, זה הכל שלך. אני מתנשמת באפיסת כוחות אך הכל בתוכי סוער וגואש. והוא שוב שואל אם אני בסדר. אני עוצמת את העיניים ושותקת. כי אני לא יודעת.

חניבעל​(שולט)
נפלא
מאד מוחשי. הפרטים הקטנים שעושים את התמונה הגדולה. כמו זבוב על הקיר. אבל בצד של הירכיים.
26/12/14 09:39
סירופ​(נשלטת)
הנאה
תודה, כתיבה טובה!
29/12/14 12:47
obi1
יפה
יפה תיאור חושני ומגרה כל הכבוד
30/12/14 13:24
מיתוסית​(שולטת)
מעולה
:)
09/01/15 23:35
sid​(נשלטת)
פנטסטי :)
תודה.
31/01/15 20:16