ביקור מפתיע
מאת מושכת אש(שולטת)
9 בדצמבר 2003
הפעמון לא עבד לכן דפקתי בדלת, מהעבר השני שמעתי משיכת רגליים, שקשוק מפתחות בתוך המנעול והדלת אט אט נפתחה. אל מול פניי ניצב עלם חמודות, לא יותר מעשרים וחמש, כך הערכתי. בעיניו קורי שינה, לגופו פיג'מה מפוספסת כמו שאמהות קונות לילדן בן השש, גומות חן הסתתרו בפניו, עיניו נפערו בתוך האישונים, גופו נדרך.
"סליחה", הוא פנה אלי מנומס ותוהה, "את מי את מחפשת?"
"אותך" עניתי, דחפתי אותו בגסות מעודנת ונכנסתי פנימה. הגפתי את הדלת מאחוריי ונשענתי עליה.
הוא ניצב מולי משותק, לא ידע מה לעשות עם ידיו, חיפש מה לעשות אתן ולבסוף נמלך בדעתו ושלב אותן מאחורי גבו. גבו השמאלית הורמה ושפתיו הצטמצמו לפס אחד, דק ורועד. ידעתי שזה תחילת המסע המופרך עבורו, ראיתי בעיניו את כל סימני השאלה, קראתי כל תהייה שחלפה בראשו אך לא התכוונתי להקל עליו, צעדתי בקלילות לסלון, התיישבתי בניחותא על הספה, שלבתי רגליים והדלקתי לי סיגריה. כל הזמן הזה הוא הביט בי משתומם ושתק.
"נו, אני אחכה עוד הרבה?" התלוננתי.
"סליחה, גברתי, מה אני אמור לעשות?", הוא גרד את ראשו.
"דבר ראשון קפה, כפית סוכר שטוחה ומעט חלב. אני מקווה שנגמלת מהנס הדוחה של עלית ופיתחת מעט טעם", עקצתי.
תוך שלוש דקות במאג רחב הוגש הקפה שלי, מומתק כפי שאני אוהבת ועוגיות עבאדי טריות הונחו על צלחת והוגשו אל השולחן. אין ספק, העלם יודע לארח נשים, אף אם הן זרות. הוא חזר לעמוד בצד ממתין למוצא פי. לגמתי מהקפה וכרסמתי מהעוגיות, בחנתי אותו עומד שם בצד רועד כולו, לא מבין מי אני ובעיקר למה אצלו.
"אתה עדיין לבוש" הרמתי את הקול.
"סליחה, גברתי?"
"יש לך עשרים שניות לפשוט את הפיג'מה, לקפל אותה על הכסא ולהתיישב לרגליי", פקדתי חדות.
הוא עשה בדיוק מה שנתבקש ובזריזות מדהימה, השתלשל החוצה מהפיג'מה, קפל אותה והניח על הכסא והתיישב לרגליי, מרכין ראשו לעבר נעליי. הוא לא העז להרים את עיניו ולפגוש את מבטי, יתכן וידע שהעיניים השחורות שלי יצמיתו את איבריו.
"הסר את נעליי" בקשתי בקול נמוך.
הוא החל במלאכת ההסרה בידיים רועדות קמעא.
"לא, לא עם הידיים. עם השיניים, היום תלמד להשתמש בפה למילוי צרכיי", הסברתי במתיקות.
הוא נבהל מהמחשבה אבל התעשת מיד, הוא ניסה כמה וכמה שיטות, התקשה בפתיחת אבזם הסנדל, נלחם בשיניו, התפתל כמו משוגע שכפות לחליפה לבנה המקבעת את ידיו, לאחר כעשר דקות האבזם נפתח וסנדלי החליקה מהרגל. את אותה הפעולה הוא ביצע גם על הסנדל השני אך במיומנות רבה יותר כך שהסנדל השני נשר ממני בפחות משתי דקות. חייכתי בסיפוק, מצצתי עוד ניקוטין מהסיגריה שלי ודרשתי את שהגיע לי לאחר ההמתנה הארוכה.
"לקק!"
הוא החל ללקק את רגליי במסירות. דחפתי בברוטליות את רגל ימין לפיו, הוא העניק לכל אצבע פינוק אוראלי, ליקק אותן במסירות, את הרווחים בין האצבעות, העביר לשון רכה, רטובה ומענגת לאורך הקרסול והעקב, התמקד בשורש כף הרגל ונתן ללשונו לבצע במרכזה סיבובים מרשימים שגרמו לגופי לרעוד מהתרגשות. אחר כך החל לינוק את הבוהן כמו ילד שיונק מפטמה, ברגש עז, באהבה גדולה, בכמיהה שעולה על החלומות. רגלי השמאלית ליטפה את לחיו, ירדה במורד חזהו שרק ניצני שיער ניבטו מתוכה, לחצה קלות על הפטמה הימנית ואחר השמאלית, המשיכה לזלוג במורד הבטן ונעצרה בטבור. בכל הזמן הזה הוא המשיך ללקק את רגל ימין ברעבתנות, בסגידה, שיניו נגסו קלות בלק האדום והותירו חותם,
זה הכעיס אותי שהוא הורס את הלק המרוח בשלמות על ציפורניי כך שמשכתי את רגלי ממנו וסטרתי לו עמה.
הוא נבהל ומיד התנצל. הכנסתי את רגל שמאל אל פיו והוא חיכה שאאשר לו ללקק, הוא חזר על הפעולות כשהפעם רצון אדיר מלווה את צעדיו שלא להרגיז אותי עוד.
מרחתי את רגל שמאל שסימני ריר, תשוקה ותאווה עיטרו אותה על פניו, עולה ויורדת, מתנקה על המצח ובאמצעות שתי אצבעות חסמתי את דרכי האוויר באף לכמה שניות.
שוב חזרתי לשוטט על גופו, נעצרתי ליד הלב וחשתי איך הוא הולם בקצב מטורף, מוגבר. חייכתי בסיפוק לעצמי, ילד טוב. הרגל נעצרה במפשעה, תלשה כמה שערות מהביצים, דבר שהקפיץ אותו לרגע, אך לא עצר את ההתמסרות לרגליי, אחר השתעשעתי עם הזין שסימני דם נראו לכל אורכו, בוחנת בהשתאות את האורך המרשים ואת יכולת העמידה. הוצאתי את רגל שמאל מפיו וצרפתי אותה לרגל ימין, שתי רגליי שחקו לו בזין, נעות בקצב אחיד ואחר שוברות את הקצב, הוא יילל, נאנק והתפתל, עד שקולו נשמע.
"גברתי, אני יכול לגמור?"
"כן"
"איפה?"
"יש לך שלושים שניות לגמור לי על הרגליים", הוא גמר אחרי חמש שניות.
"עכשיו לקק את הזוהמה הזאת מרגליי", הוא לקק במרץ, מנקה את רגליי משאריות הפליטה שלו, מנסה להשביע את רצונו כשחיוך אסיר תודה נמרח על פניו. כשהכל התנקה, הוא רץ על פי בקשתי והביא קערה עם מים וסבון, שטף את רגליי והנעיל אותי בסנדליי. קמתי ללכת ממנו, ידי הונחה על ידית הדלת כשקולו הפציע מאחורי.
"אפשר לשאול שאלה, גברתי".
"כן, אבל בקצרה, אני ממהרת"
"מי את?"
"אני הפיה שלך להיום"
ושוב סימני שאלה ניבטו מעיניו. החלטתי שמגיע לו הסבר בעיקר לאור ההשקעה האדירה ברגליי.
"פעם בשבוע אנחנו מתכנסות כל הדומיות הפיות ומשחקות פוקר, אתה מבין?" שאלתי והוא הנהן בראשו, "אתה עלית בגורל אצלי ובאתי להגשים לך את הפנטזיה", הוא המשיך להנהן. הדומית נויה נמצאת אצל השכן שלך ליאור מרקוביץ מהמשך הרחוב ומגשימה לו פייס-סיטינג, הדומית תמר נמצאת אצל יקי לוי מטשרניחובסקי 3 ומגשימה לו סטראפ און והדומית קסנדרה נמצאת אצל חברך מילדות אור ראובני ומגישה לו קשירות יפניות".
"איזו עבודה ברוכה, את פיה, מלאך ואלוהית" הוא החניף לי.
"בפעם הבאה תפנטז על מחטים" צחקתי אליו וחשפתי שיניים בוהקות, "אני רוצה קצת דם".
פתחתי את הדלת ונבלעתי בחשכה מותירה אותו מאחור, עירום, רועד מקור ומאושר.
"סליחה", הוא פנה אלי מנומס ותוהה, "את מי את מחפשת?"
"אותך" עניתי, דחפתי אותו בגסות מעודנת ונכנסתי פנימה. הגפתי את הדלת מאחוריי ונשענתי עליה.
הוא ניצב מולי משותק, לא ידע מה לעשות עם ידיו, חיפש מה לעשות אתן ולבסוף נמלך בדעתו ושלב אותן מאחורי גבו. גבו השמאלית הורמה ושפתיו הצטמצמו לפס אחד, דק ורועד. ידעתי שזה תחילת המסע המופרך עבורו, ראיתי בעיניו את כל סימני השאלה, קראתי כל תהייה שחלפה בראשו אך לא התכוונתי להקל עליו, צעדתי בקלילות לסלון, התיישבתי בניחותא על הספה, שלבתי רגליים והדלקתי לי סיגריה. כל הזמן הזה הוא הביט בי משתומם ושתק.
"נו, אני אחכה עוד הרבה?" התלוננתי.
"סליחה, גברתי, מה אני אמור לעשות?", הוא גרד את ראשו.
"דבר ראשון קפה, כפית סוכר שטוחה ומעט חלב. אני מקווה שנגמלת מהנס הדוחה של עלית ופיתחת מעט טעם", עקצתי.
תוך שלוש דקות במאג רחב הוגש הקפה שלי, מומתק כפי שאני אוהבת ועוגיות עבאדי טריות הונחו על צלחת והוגשו אל השולחן. אין ספק, העלם יודע לארח נשים, אף אם הן זרות. הוא חזר לעמוד בצד ממתין למוצא פי. לגמתי מהקפה וכרסמתי מהעוגיות, בחנתי אותו עומד שם בצד רועד כולו, לא מבין מי אני ובעיקר למה אצלו.
"אתה עדיין לבוש" הרמתי את הקול.
"סליחה, גברתי?"
"יש לך עשרים שניות לפשוט את הפיג'מה, לקפל אותה על הכסא ולהתיישב לרגליי", פקדתי חדות.
הוא עשה בדיוק מה שנתבקש ובזריזות מדהימה, השתלשל החוצה מהפיג'מה, קפל אותה והניח על הכסא והתיישב לרגליי, מרכין ראשו לעבר נעליי. הוא לא העז להרים את עיניו ולפגוש את מבטי, יתכן וידע שהעיניים השחורות שלי יצמיתו את איבריו.
"הסר את נעליי" בקשתי בקול נמוך.
הוא החל במלאכת ההסרה בידיים רועדות קמעא.
"לא, לא עם הידיים. עם השיניים, היום תלמד להשתמש בפה למילוי צרכיי", הסברתי במתיקות.
הוא נבהל מהמחשבה אבל התעשת מיד, הוא ניסה כמה וכמה שיטות, התקשה בפתיחת אבזם הסנדל, נלחם בשיניו, התפתל כמו משוגע שכפות לחליפה לבנה המקבעת את ידיו, לאחר כעשר דקות האבזם נפתח וסנדלי החליקה מהרגל. את אותה הפעולה הוא ביצע גם על הסנדל השני אך במיומנות רבה יותר כך שהסנדל השני נשר ממני בפחות משתי דקות. חייכתי בסיפוק, מצצתי עוד ניקוטין מהסיגריה שלי ודרשתי את שהגיע לי לאחר ההמתנה הארוכה.
"לקק!"
הוא החל ללקק את רגליי במסירות. דחפתי בברוטליות את רגל ימין לפיו, הוא העניק לכל אצבע פינוק אוראלי, ליקק אותן במסירות, את הרווחים בין האצבעות, העביר לשון רכה, רטובה ומענגת לאורך הקרסול והעקב, התמקד בשורש כף הרגל ונתן ללשונו לבצע במרכזה סיבובים מרשימים שגרמו לגופי לרעוד מהתרגשות. אחר כך החל לינוק את הבוהן כמו ילד שיונק מפטמה, ברגש עז, באהבה גדולה, בכמיהה שעולה על החלומות. רגלי השמאלית ליטפה את לחיו, ירדה במורד חזהו שרק ניצני שיער ניבטו מתוכה, לחצה קלות על הפטמה הימנית ואחר השמאלית, המשיכה לזלוג במורד הבטן ונעצרה בטבור. בכל הזמן הזה הוא המשיך ללקק את רגל ימין ברעבתנות, בסגידה, שיניו נגסו קלות בלק האדום והותירו חותם,
זה הכעיס אותי שהוא הורס את הלק המרוח בשלמות על ציפורניי כך שמשכתי את רגלי ממנו וסטרתי לו עמה.
הוא נבהל ומיד התנצל. הכנסתי את רגל שמאל אל פיו והוא חיכה שאאשר לו ללקק, הוא חזר על הפעולות כשהפעם רצון אדיר מלווה את צעדיו שלא להרגיז אותי עוד.
מרחתי את רגל שמאל שסימני ריר, תשוקה ותאווה עיטרו אותה על פניו, עולה ויורדת, מתנקה על המצח ובאמצעות שתי אצבעות חסמתי את דרכי האוויר באף לכמה שניות.
שוב חזרתי לשוטט על גופו, נעצרתי ליד הלב וחשתי איך הוא הולם בקצב מטורף, מוגבר. חייכתי בסיפוק לעצמי, ילד טוב. הרגל נעצרה במפשעה, תלשה כמה שערות מהביצים, דבר שהקפיץ אותו לרגע, אך לא עצר את ההתמסרות לרגליי, אחר השתעשעתי עם הזין שסימני דם נראו לכל אורכו, בוחנת בהשתאות את האורך המרשים ואת יכולת העמידה. הוצאתי את רגל שמאל מפיו וצרפתי אותה לרגל ימין, שתי רגליי שחקו לו בזין, נעות בקצב אחיד ואחר שוברות את הקצב, הוא יילל, נאנק והתפתל, עד שקולו נשמע.
"גברתי, אני יכול לגמור?"
"כן"
"איפה?"
"יש לך שלושים שניות לגמור לי על הרגליים", הוא גמר אחרי חמש שניות.
"עכשיו לקק את הזוהמה הזאת מרגליי", הוא לקק במרץ, מנקה את רגליי משאריות הפליטה שלו, מנסה להשביע את רצונו כשחיוך אסיר תודה נמרח על פניו. כשהכל התנקה, הוא רץ על פי בקשתי והביא קערה עם מים וסבון, שטף את רגליי והנעיל אותי בסנדליי. קמתי ללכת ממנו, ידי הונחה על ידית הדלת כשקולו הפציע מאחורי.
"אפשר לשאול שאלה, גברתי".
"כן, אבל בקצרה, אני ממהרת"
"מי את?"
"אני הפיה שלך להיום"
ושוב סימני שאלה ניבטו מעיניו. החלטתי שמגיע לו הסבר בעיקר לאור ההשקעה האדירה ברגליי.
"פעם בשבוע אנחנו מתכנסות כל הדומיות הפיות ומשחקות פוקר, אתה מבין?" שאלתי והוא הנהן בראשו, "אתה עלית בגורל אצלי ובאתי להגשים לך את הפנטזיה", הוא המשיך להנהן. הדומית נויה נמצאת אצל השכן שלך ליאור מרקוביץ מהמשך הרחוב ומגשימה לו פייס-סיטינג, הדומית תמר נמצאת אצל יקי לוי מטשרניחובסקי 3 ומגשימה לו סטראפ און והדומית קסנדרה נמצאת אצל חברך מילדות אור ראובני ומגישה לו קשירות יפניות".
"איזו עבודה ברוכה, את פיה, מלאך ואלוהית" הוא החניף לי.
"בפעם הבאה תפנטז על מחטים" צחקתי אליו וחשפתי שיניים בוהקות, "אני רוצה קצת דם".
פתחתי את הדלת ונבלעתי בחשכה מותירה אותו מאחור, עירום, רועד מקור ומאושר.
