הוא חזר מעולם שאין בו מוות - פרק ב' - ההרצאה

"גבירותי ורבותי. ראשית כל, אני מודה לכם על התעניינותכם בי ובקורותי. חלק מכם כבר שמעו. אבל לא הכל. היום אספר הכל, כמובן ככל שזכרוני יעמוד לי. מיום יציאתי את הארץ ועד ליום שובי (המצלמות הבזיקו), אני מודה בכך שהסיפור בלתי אמין ויישמע דמיוני. קבלו-נא את סיפורי כפי שהנכם מסוגלים. רק זאת אבקש: גם אם אינכם מאמינים, אל תאמרו לי זאת ואל תשאלו אותי דבר אחרי אסיפה זו. כי אני רוצה לחיות את חיי."
(באולם הושלך הס).
"לפני שלוש שנים עליתי על מטוס "אל על" בטיסה 999 לאוסטרליה, כדי לבקר את דודי. המראנו בחצות ועם בוקר ראינו שמים כחולים ונקיים מענן, בלבי היתה אותה תחושה כפי שישנה אצל אדם צעיר, העוזב בפעם הראשונה את ארצו ואת משפחתו, ויוצא למקום בלתי מוכר. שתיתי את קפה הבוקר, שהוגש לי עלידי דיילת כלילת - יופי, שהצטיינה גם באדיבות ובמסירות. ראיתי בכך הבטחה לעתיד יפה ובוודאי לטיסה נעימה."

"לפתע פתאום המטוס הזדעזע: האורות כבו והשתרר חושך מוחלט בפנים ובחוץ. הזעזוע חלף - אבל הנוסעים היו מזועזים. הדיילות ואנשי צוות האוויר השתדלו להרגיענו. קברניט המטוס, איש מלא בטחון וקור-רוח, נכנס. הודלקו אורות החרום והוא אמר בשלווה את הדברים הבאים: "נוסעים נכבדים. אתם מתבקשים להישאר במקומותיכם. להרגע ולהקשיב לי עד סוף דברי. ראשית, המטוס שלם ואין בו שום תקלה טכנית: שנית, אין אנו יכולים ליצור קשר עם שום תחנה, אם כי מערכת הקשר שלנו תקינה; שלישית, המנועים כבו מעצמם ללא שום סיבה; רביעית, המטוס אינו צולל, אלא נתפס במשהוא או על ידי מישהו ועומד במקומו. וחמישית, אין אנו יודעים, לפי שעה, מהו הגורם לכך. לא זכור מקרה דומה בשום מקום בעולם ובשום זמן, בכל ההיסטוריה של התעופה. אין לנו ברירה אלא לחכות. הצוות ממשיך לבדוק ולנסות. בהלה רק תפריע."

"החושך שרר בחוץ. המטוס לא זז, אם כי מדי פעם הורגשה תנודה - כשל אניה השטה במים שקטים. חלף זמן רב. איני זוכר כמה. המטוס התיצב, בחוץ התבהר ומהחלונות ראינו הרים וסלעים מסביב. דלתות המטוס נפתחו וערפל חדר פנימה. הערפל חדר לתוך הבגדים והרגשתי אותו על עורי,נוגע בוורידים ובעצבים ומרגיע את מוחי. לידי ישב חבר, שהיה טייס בחיל-האוויר והוא אמר לי: "נמרוד אנו נמצאים על הקרקע". דבריו החזירו אותי למציאות. ניגשנו אל הפתח, מלווים במבטי הנוסעים. יצאנו והתבוננו: אזור הררי, סלעים לרוב ופיסות קרקע פה ושם. צמחיה הררית עצים ושיחים מסביב. הענן התפזר וראינו עמק פורה ונהר מתפתל חוצה אותו.
הנוסעים יצאו אחרינו, כל אחד חיבק את קרובו, כאילו חשש לאבדו. הם התאספו למרגלות המטוס, התבוננו מסביב מודאגים ושמחים כאחד, ותוהים על היבשה אם אמורים היו להיות באויר, כמה אנשים לחשו תפילה, מצטפפים יחדיו כאילו נדברו לכך."

איש אחד צעק על מישהי, שתבלום את פיה. ילדה חמקה ורצה במורד, והאם הצליפה בה לאחר שנתפסה. איש מבוגר בעל משקפת על צווארו, צעק: "שקט !שקט! הקשיבו כולכם!" שלוש נערות ישבו בצד מחובקות. זקנה לבושה בגדים פרחוניים גערה בקברניט, מדוע עצר את המטוס ואינו ממשיך לטוס. היא איימה שתתלונן עליו. שני בחורים בעלי תושיה התחילו לאסוף עצים למדורה. הזקן הצליח לשכך את ההמולה ולרכז את כולם סביבו. התנהל ויקוח והוצעו הצעות, לרבות שקברניט המטוס יקח גם את הפיקוד ביבשה וינהיג את כולנו."

"הרוב התנגד לכך ואולי בצדק. שהרי הקברניט סמכותו וחובתו לפקד במטוסו. ובאוויר. על פני האדמה, אולי יימצא מנהיג טוב ממנו. הקברניט לא נראה כמצטער על כך. הוא חיבק את אחת הדיילות וניצב בצד. לבסוף חולקו הנוסעים לכמה קבוצות ונמצאו המנהיגים לכל אחת מהן.
בעודם מנהלים את הוויכוח, חזרנו אני ונחום ידידי אל המטוס, אספנו מזון ומים וכמה כלים שנראו לנו נחוצים ויצאנו בשקט ובהסתר לא לכוון העמק, אלא לכוון ההר. לעבר פיסגתו. עשינו כך בשל כמה סיבות: אחת ,מתוך הנחה שכולם יילכו לכוון העמק ואנו לא רצינו ללכת עימם. חבורת אנשים, שרק המקרה זימנם יחד, איננה אמינה בשעת סכנה. שתיים, הרי לא ידענו ולא יכולנו לשער מה טיבה של האוכלוסיה באיזור זה. סביר להניח שהם הבחינו בנחיתת המטוס. אם כך, ודאי יבואו בהקדם למקום זה - ולנו ייטב אם נהיה למעלה. מוסתרים מעין רואים, נוכל להתבונן לעבר המטוס ואל הבאים אליו."

"טיפסנו מעלה. מסלע אל סלע, עוזרים זה לזה. עד שמצאנו מערה שהניחה דעתנו. מפיתחה יכולנו להשקיף על המטוס. משם גם ראינו את הנוסעים יורדים מההר בהליכה בלתי - מאורגנת ונעלמים בצלעו.

סקרנו את המערה, נעזרים בלפיד מאולתר מעשבי המקום. לא מצאנו דבר. אפילו לא גללים של בעל-חיים כלשהו, עובדה שנראתה לנו משונה מאוד. שהינו כל הלילה בפיתחה של המערה. מזג האוויר היה נעים. היו לנו מצרכי מזון ולא נזקקנו למדורה. ממילא לא חשבנו להדליק - כדי לא להתגלות. בשמיים נראו כוכבים והיתה הרגשה של שלווה בכל הסביבה.

אמרתי לנחום: "אולי תוכל, לפי מצב הכוכבים ומבנה השטח, לנחש איפה אנחנו?"
"נמרוד - אמר נחום, לאחר שחישב אי אלו חישובים בפנקסו - "אני לא מוצא כאן שום מערך של כוכבים שאני מכיר. למדתי אסטרונומיה ואני יודע להתמצא בכל שעות הלילה ומכל מקום" מה פירוש? - אמרתי בחיוך - " הנה העגלה הגדולה והנה..." " לא נמרוד" הפסיקני נחום - " הבט ימינה ישנן עוד שש עגלות כאלו. וכאן שלושה כוכבים הנראים כירח בסוף חודש. מעלינו כוכב גדול ואדום, שכמותו אין רואים מכדור האדץ. הוא לא יציב אלא עובר ממקום למקום, כאילו רודף אחרי משהוא חמקמק. המעניין מכולם מצד שמאל: כוכב הדומה לדמות אדם במעופו. גם כזה לא תראה מכדור הארץ" "לא מכדור הארץ אמרת?" "כך אמרתי" - ענה נחום.