דובי

בקיצור,
אז אחרי כמה ימים, חשבתי שאולי כדאי שאגיע אליה לבית, ככה להרגיע עניינים.
בכל זאת, בפעם הקודמת, עזבתי אותה כשאולי היא הייתה מעט נסערת.
אולי.
אפילו כועסת.
וכזה בוכה על הדשא.
אז תקראו לי רגיש במיוחד, או קשוב לצרכי הזולת בצורה בלתי רגילה - איכשהו, שמתי לב לזה.
אולי היה זה הבכי. אולי הצעקות.
לא יודע.
משהו בה גרם לי לחשוב כאילו היא לא הייתה מרוצה.
ולא, שהייתה לה סיבה.
האם זו אשמתי, שהיא התלבשה כמו זונה?!

גם לא רציתי להתווכח. אז הלכתי לקניון מלחה וקניתי לה דובי.
דובי גדול, ורוד-לבן-לפחות-שבעים-שקל-כזה.
שתהיה מרוצה, שתעוף על עצמה קצת.
שתחשוב, שאני משקיע.
קל לפייס אותה בקלות - היא די סתומה.
מזלה שהיא יפה.
ושיש לה כוס.

אז הופעתי אצלה בדלת.
ככה בלי להודיע.
וכבר כמעט-הרגשתי-נעלב, כשהיא צעקה מבעד לדלת:
"למה באת?",
ו-"מה אתה רוצה ממני?",
ו-"לא רוצה לראות אותך",
ו-"תעוף מפה",
ו-"בן זונה".
אתם יודעים - כל המשפטים הלא נעימים האלו.
אני אף פעם לא מבין למה צריך לדבר כך.
אך גם לא הבנתי שהיא לא רוצה לדבר, אז צעקתי לה שלא תצעק, ושהבאתי לה מתנה, ושהשכנים שומעים.
גם הדבקתי את הדובי לעינית, וצעקתי לה "תראי".
היא צעקה שהיא רואה רק שחור.
ושזה כנראה קרוב מידי - שאולי אם ארחיק את זה, יהיה אפשר לראות משהו.
ואני,
אני ידעתי שזה קרוב מידי. הצמדתי את זה בכוונה.
אני לא מטומטם.
אז לקח אולי כמה דקות, אבל אני מכיר את הדרך אל לב שלה.
נשבע שהייתי מחפש את הדרך לשכל, אבל אין לה.
אז נכנסתי.
ודיברנו.
ודיברנו, על מה שהיה.
ושזה לא בסדר איך שהיא מתלבשת.
וש-"מה הייתי אמור להבין?".
ושחשבתי שהיא באמת אוהבת אותי וכל השטויות האלו שבנות רוצות לשמוע.
גם אמרתי לה שזה בסדר לחפור,ושזה ידוע שבנות צריכות את זה, כי רק ככה הן מחזירות לנו על זה שאנחנו מזיינים אותן, ושתשתדל לקצר. זה פשוט מעלה לי את הסעיף, ואני תכף נרדם או דופק לה ברכייה.

היא מאמינה באלוהים, אז אמרתי לה שבאתי לעשות תיקון.
שאולי אם היא תתן לי לזיין אותה, מבלי להתנגד הפעם כמו איזו ילדה בת חמש, היא אפילו תהנה מזה.
אולי.
אני חושב.

לקח קצת זמן.
כי הפעם, באמת רציתי שתסיים עם טעם טוב - ככה אוכל לתקתק אותה לפחות עוד איזה חודש, חבל.
ישבתי על המיטה בחדר של ההורים שלה, ואמרתי לה אילו בגדים להסיר, כשנעמדה מולי.
אמרתי לה שהיא תרגיש יותר בטוח כך, אז נתתי לה להתפשט בעצמה, שאחר כך לא תגיד שזה אני או משהו.
אך האמת היא שבעיני זה פשוט יותר משפיל.
אולי היא טיפשה מידי כדי להבין את זה.
בקיצור,
אמרתי לה שתוריד את החזייה אבל לא אכפת לי אם היא תישאר בחולצה.
ובקשר לסנדלים - שיקרתי לה שיהיה לה יותר נעים לא לחלוץ אותם.
אמרתי לה לשכב על המיטה, ונגעתי בה בעדינות.
היא קצת רעדה, אז ליטפתי אותה, ככה כמה דקות.
החמאתי לה:
"יש לך גוף פצצה",
ו-"את נראית פצצה",
ו-"יש לך רגלים פצצה",
ו-"ויש לך עיניים יפות אש, פצצה",
ו-"ויש לך שדיים ענקיים, משהו-בן-זונה. פצצה".
כשדחפתי לה אצבעות, היא עוד לא הייתה מוכנה לזה, ועוד פעם נכנסה להיסטריה.
מזה לא מתאים.
ממש רציתי לדפוק לה נגיחה, אבל אמרתי לעצמי, שזה לא יוביל לאף מקום.
אולי לאף שבור, ואח"כ להיות איתה בחדר מיון שיתפרו אותה כל הלילה.
במקום זאת הלכתי להביאאת הדובי שקניתי לה
ואמרתי לה: "תרגעי, מה יש לך את?! הנה קחי את הדובי, תחבקי אותו".
איכשהו זה עבד.
"ששששש... חבקי את הדובי....", חזרתי על עצמי, כמה פעמים.
"רואה הדובי אוהב אותך...".
שוב הנחתי יד על הירך.
"אל תדאגי מתוקה, אם את פוחדת תחבקי אותו חזק חזק.", המשכתי.
ראיתי שהגוף שלה מתכווץ על הדובי, ככה בתנוחת תינוק.
היא אפילו סגרה את הרגלים, אבל כשהגעתי עם האצבעות ככה קרוב לכוס, היא פתחה לי.
אשכרה פתחה רגלים, כמו זונה.
לא משנה.
הפעם דחפתי יותר חלש ולאט.
היא התחילה לעשות קולות, כאילו כמו של חתולה.
דווקא אהבתי.
"ומה אם ההורים שלי יגיעו פתאום?", היא שאלה אותי, כאילו אני הנהג של אבא שלה.
"זין על ההורים שלך!", רציתי להגיד אבל במקום זה אמרתי: "ששש.... אל תדאגי, אבא פה. אף אחד לא יגיע יותר, תחבקי את הדובי חזק, טוב?! חמודה. מתוקה שלי. תצמידי את הדובי המסכנוני אליך. כן, יופי. בדיוק כך".
סתומה.
סתומה אני אומר לכם.
אבל אני לא שופט.
העיקר שהיא רטובה.
ונותנת.
אז הזזתי אותה קצת והתחלתי לדחוף לה את הזין.
הפעם היא לא נבהלה.
וכשחדרתי אליה, הרגשתי איך אני פותח אותה.
דו משמעי.
"דובי, חבקי את הדובי חמודה.".

אם היו לה קצת דמעות בעינים, הן היו הדבר היחיד שהסגיר את זה שכואב לה.