הסשן הראשון שלה

אני מספיקה להעיף מבט על קירות החדר לפני שדעתי מוסחת לפתע על ידי נקישות רגליים על רצפת הבית.

אני שומעת את הקול שלה פוקד עליי לשבת. אני לא מסתובבת אפילו לוודא שזו היא, לא שואלת אם היא לבד ולא מחכה שתנעל את הדלת. רק יורדת לאט לישיבה על הברכיים, ומחכה. אני זקופה, לא זזה. הידיים שלי מונחות על הברכיים והמבט מושפל לרצפה.

אני שומעת אותה מתקרבת אליי, ומרגישה איך הלב שלי מתחיל לפעום במהירות. אני מקדישה רגע לתחושה הזו, כמה שהתגעגעתי אליה. ברגעים האלה אני מרגישה כל כך דרוכה, שקשה להבין מה אני מוצאת בתענוג האלים הזה. ובכל זאת, הנה אני, יושבת על הרצפה, משפילה מבט ומתענגת על גלים של צמרמורות שחולפות לי בגוף. אני נמסה אל תוך ההרגשה הזו כשלפתע השיער שלי נמשך אחורה בעוצמה ביחד עם הראש ואני נופלת על הרצפה ברעש.

כנראה שפספסתי משהו כששקעתי במחשבות. אני ממלמלת ״סליחה״ ומנסה לקום. היא לא אוהבת את זה והפעם כשהיא מפילה אותי אני נשארת למטה כמו ילדה טובה. היא רצתה שאוריד חולצה ולא הקשבתי. עכשיו היא מצווה עליי להתיישב ואני ממהרת לציית. אני כמעט ניגשת להוריד את החולצה, אבל מחליטה לחכות ולפי התגובה שלה אני מבינה שהיא התרצתה.

היא עומדת מאחורי, קרוב. מלטפת את השיער והצוואר באיטיות ומגבירה את הצמרמורות שחולפות לי בגוף. הראש שלי נשפך אחורה בעונג והיא מושיטה יד אל החולצה שלי ומורידה אותה. אצבעות עוברות על הכתפיים ובמורד הגב, מביאות איתן נשיפה קלה אל תוך האוזן ומשב רוח קר שמורגש בעודה מתרחקת וניגשת לארון. אני משתוקקת לקבל עוד מהמגע שלה ויודעת שאצטרך להרוויח את זה.

היא חוזרת ומכסה לי את העיניים בעזרת חתיכת בד, כנראה חולצה. היא עושה את זה בתנופה חדה, שמושכת אותי אחורה וקושרת את החולצה חזק סביב הראש שלי. לא הספקתי להסתכל על כמה שהיא יפה ואני לוחשת אליה. היא מתעלמת ממני ומבקשת שאקום ואגש אליה. אני מגששת באוויר בנסיון למצוא אותה וכשאני מגיעה אני לא מצליחה להתאפק ומתחילה לגעת בה. היא עדיין לבושה, אני לא מעזה להפשיט אותה. הפנים שלה כל כך נהדרות והשיער כל כך נעים לי בין האצבעות. הידיים שלי מטיילות במעלה ובמורד הגוף שלה, והשפתיים מגששות לנשיקה. החום הפתאומי של הפה שלה מעביר בי גל נוסף של עונג ואני נסחפת אליה. כשהיא מתנתקת ממני אני מגששת שוב, אבל היא מצווה עליי בתוקפנות פתאומית שלא אזוז. היא צריכה להיות מרוצה ממני אז אני קופאת במקום ומתנשמת בהתרגשות.

היא מובילה אותי למיטה. המכנסיים נעלמים להם בדרך, ואני נזרקת, עיוורת ובלבוש מינימלי. אני פולטת אנקת בהלה, ואני יכולה כמעט לשמוע את החיוך שלה, כשהיא פוקדת עליי להישאר בלי תזוזה.

אני שוכבת על הגב ומחכה. אני שומעת אותה מתפשטת ונאלצת להתעלות על הדחף לקום ולהסתכל, לגעת. לנשום אותה ולהרגיש אותה קרוב אליי. במקום זה אני מרגישה אותה נוגעת בי ברפרוף, מצווה עליי להיות בשקט למרות שהיא כבר יודעת שאגנח כשהיא תעביר את האצבעות הנפלאות שלה על פנים הירך שלי.

הפרתי את הדרישה שלה, ושתינו נאלצות להתאפק עכשיו כשבמקום להוריד לי את התחתונים היא מצווה שאסתובב ואני מרגישה את הכאב השורף של היד שלה על הישבן שלי. אני מכירה את הגניחות האלה של הכאב ואני יודעת כמה קשה לי לשלוט עליהן. היא מתיישבת ספק על המיטה ספק עליי, מושכת את השיער בחוזקה וממשיכה להכאיב לי עד שאני מצליחה לשתוק.

אחרי שהיא מתרצה היא הופכת אותי בכוח ושואלת אם הבנתי למה זה הגיע לי. אני מהנהנת ולוחשת התנצלות, והיא מורידה לי את החזייה ומתיישבת לי על הפנים. אני נושמת אותה. מתאמצת לגרום לה עונג ומרוכזת עכשיו רק בזה. היא צובטת לי את הפטמות בעוצמה מגרה, מזכירה לי עד כמה אני רוצה לגעת בה, מזכירה כמה אסור.

אני להוטה כל כך לרצות אותה והיא כמעט תולשת לי את השיער מהמקום כשהיא גומרת באנחה כבדה. היא יורדת ממני ואני לא מעזה לזוז. נותנת לה ללטף לי את הפנים ואת החזה, נושכת את השפה כדי לא לגנוח. אני מתחננת בפניה שתיגע, שתיתן לי להסתכל עליה.

אני לא עומדת בזה. אני מתרוממת והידיים שלי נשלחות כאילו מעצמן לעברה ואל כיסוי העיניים. אני רועדת כשאני שומעת את הטון הסמכותי ההוא, מרגישה את השיערות שלי נמשכות ומוצאת את עצמי שוב עם הברכיים.

היא נעלמת לרגע, משאירה אותי עם השקט המתוח, וחוזרת עם חבל שהבאתי מהבית, בעזרתו היא קושרת לי את הידיים למיטה. אני שעונה קדימה על קצה המיטה, נמתחת בכאב ומתפתלת כשהיא מקרבת את השפתיים שלה אליי.

אני נמתחת אליה, מנסה לשאוב קצת מהמגע שלה. היא בתגובה מתגרה בי עם השפתיים האלה שלה. הן כל כך קרובות, הנשימות שלה כל כך טובות והיא כמעט מנשקת אבל אז עוברת למטה בתנועה חדה. התחתונים נתלשים ממני באגרסיביות, הרגליים נפתחות מעצמן ואני גונחת בשבילה. אני מתפתלת בשבילה ומרגישה את הגוף שלי מתמלא באנרגיה.

אני אף פעם לא מבינה איך היא יודעת שאני כל כך קרובה, אבל היא עוצרת שנייה לפני שאני גומרת ונותנת לי נשיקה חמה וארוכה. מעבירה יד על הפנים שלי,  על השפתיים שלי ועל הצוואר שלי, לוחצת חזק, ואז תופסת אותי לעוד נשיקה לפני שהיא חוזרת למטה וגורמת לי לגמור בקול. כשאני מסיימת, היא מלטפת לי את הגב והראש. אחר כך משחררת לי את הידיים וחונקת אותי כשאני מנסה להוריד את כיסוי העיניים בכוחות עצמי.

את המשפט: "מה את חושבת שאת עושה?“ כבר שמעתי מספר פעמים היום, ואני מצטערת שוב, פונה ללטף אותה, והיא מאפשרת לי הפעם. אני מנשקת אותה ואת הגוף העירום שלה, מעיפה את שתינו בחזרה למיטה, כשהיא מעלי. אני נוגעת בה בעדינות ומניחה לה למשוך לי את השיער ולרתק אותי למיטה לפני שהיא מורידה לי את כיסוי העיניים ומניחה לי סוף סוף לראות את היופי שלה מולי. אני מוצפת באהבה אליה והיא מחייכת את החיוך התמים הזה שלה, שנראה כל כך לא קשור פתאום לעולם של מה שקרה הערב.

אנחנו מתנשקות ומתכרבלות. היא שמחה על הנסיון, אני שמחה על מה שעתיד לבוא. אנחנו נרדמות, וכשהיא מלטפת אותי אני מרגישה הכי בטוחה בעולם.