העונש.
מאת מושכת אש(שולטת)
2 בינואר 2004
"תאסוף אותי כשרק מעיל ארוך מכסה את מערומיך ונעלי בית לרגלייך" סיננתי בשקט.
"כן, הוד מעלתך" קולו המעולף נלחש מהצד השני.
"מה כן? אתה עדיין בטלפון? יש לך רבע שעה לאסוף אותי אחרת תענש" הנמכתי את הקול, כך שרק בעל שמיעה חדה יכול היה לשמוע את הזעם האצור בו.
הוא שמע, שכן צלצול צורם ליווה את אוזניי.
אולי הוא לא יאחר, גיחכתי לעצמי, אבל הוא בהחלט ייענש. להניח את השפופרת בלי לבקש רשות לסיים את השיחה, חוצפה שכזאת.
הזלפתי מעט בושם מאחורי אוזניי ועל פרקי היד, נעמדתי מול הראי ובחנתי את הופעתי. חצאית מקסי שחורה עם שסע עמוק מאחור, חולצת בטן הדוקה ושחורה ומגפיים עם שפיץ מחודד השלימו את ההופעה. מתחת לכסות הגותית משהו העברתי יד עורגת על גרבוני הרשת האדומים שנתפסו בביריות וקבעו אותם לרגליי, חייכתי אל הראי בשפתיי האדומות, הפרחתי נשיקה ויצאתי אל הרחוב הקפוא. הכלכלב שלי חכה מחוץ לרכב רועד מקור, שיניו נקשו, אפו נטף והמבט המעריץ בעיניו חמם את לבי והפשיר אותו קלות. הוא כרע על ברכיו, הושטתי לו את ידי כמנהגי בקודש והוא נשק לגבה, אחר כך מיד עם סימון ידי, הוא התרומם, פתח את דלת הרכב, דאג שנוח לי, נכנס פנימה ונסע.
פתחתי את הדלת והוא מיד ירד לתנוחה שלמדתי אותו, צעדתי לסלון והצצתי מדי פעם לאחור לוודא שהוא מלקק את הרצפה שרגע לפי כן דרכתי עליה, ככה אני אוהבת שסוגדים לי ועבודה עושים כמו שצריך או נענשים. הוא נשכב במרכז הסלון, ממתין למוצא פי. לא הרגשתי צורך לדבר, המחשבות התרוצצו בראשי כמו חיילים מבוהלים ביום הדין, לבושים במדי זית כשאקדח מקוטע קנה בידם, החלטתי להרגיע את ראשי שהלם בי ועליתי על גבו והתחלתי ללכת אחורה קדימה, הוא נאנק מכאב אבל קבל הכל בהכנעה, כבש את הכאב בשיניים חורקות ונתן לאנשים במדי הזית לעזוב את ראשי.
"תשכב על הגב ותרים את הרגליים למעלה", פקדתי והוא מיד נענה לקריאתי, נשכב על גבו והרים רגליו.
"לא מספיק גבוה" - נבחתי בכעס - "תרים גבוה מספיק שהחור המטונף שלך ייחשף".
הוא הרגיש את הזעם פורץ ואת הצבע האדום משתלט על פניי הבהירות ורגע לפני שגמרתי בלבי לענות אותו הוא נעמד בעמידת נר מרהיבה, רגליו פשוקות ועיניו מבוהלות. ידעתי שהוא מתרגש על פי החיוך הקטן שהסתיר אבל סימניה ניכרו בקמט שנמתח בצדי הפה הקטן והיפה שלו, שהכיל את הלשון הכי חרוצה שידעתי מימיי.
חדרתי עם העקב לאט לאט אל פי הטבעת, חיטטתי לו כמו קיסם שמנסה נואשות להוציא את שאריות המנגו השעירות מבין השיניים. הרגל שלי הונפה למעוך את הזין העלוב שלו שגדל לממדים מפלצתיים, שבמקום אחר, עם אשה אחרת הוא היה הופך לכוכב פורנו מבוקש. אני לא ראיתי בזין שלו שום דבר יעיל חוץ מעידון האגרסיות שלי ובאותה שעה הן רק התרבו. ככל שכאב לו יותר, הזין שלו נמתח יותר, העורקים בלטו יותר, הדם זרם מהר יותר. הוא עיווה את פניו בכאב, שומר על השתיקה כשעיניו התרוצצו באישונים מייחלות לקץ והקץ הגיע.
"לך תביא את הבאט פלאג" אמרתי ופניתי לפשוט את החצאית והחולצה ממני.
"להביא גם KY, הוד מעלתך?" הוא שאל בתקווה.
"לא לא, שום KY. במחשבה שניה, אל תביא לא KY ולא באט פלאג, אתה הולך להענש" חייכתי בזדוניות.
הוא השתנק, הבתול שלי, שנחדר לראשונה רק לפני יומיים ולא העז לשאול מדוע. בשיחת ההכרות שלנו הבהרתי לו שאם אני מענישה יש סיבה, קודם מקבלים את העונש ובסוף מקבלים הסבר על מה היה העונש, זה הסדר.
התיישבתי עליו, ירכיי נכרכו סביב פניו בכל הכובד וגופי נדרך לקבל את מה שהגיע לו. הלשון שלו חוללה פלאים במצב רוחי, דהרתי עליו כמו מטורפת, עולה ונוחתת בבת אחת, מסתובבת במעגלים ונעצרת. הוא רק ניסה להדביק את הקצב שהכתבתי, נשך בעדנה את הדגדגן שלי וסחט ממני אנחות תשוקה ועונג עד שפלטתי לתוכו מצים מרוכזים שלי, של כל החיילים במדי זית עם אקדח רצוץ קנה יצאו לחופשי ואת כולם הוא ינק בשקיקה מתחנן לעוד ומקבל כל מה שיש לי לתת, לעולם לא מבקש יותר ממה שאני מסוגלת לספק. קמתי מעליו במצב רוח פייסני, נכנסתי לחדר השינה והבאתי את הסטראפ און והתחלתי במלאכת ההלבשה.
הוא זחל אלי ושאל בקול תמים "מלכתי, אני יכול להלביש לך אותו?"
ברור שלא הרשתי, את הזכות להלביש לי את אצבע האלוהים צריך לקנות במעשים והוא עדיין לא שם, אבל הדרך לשם רצופה בכוונות טובות ולו היו הרבה מאלה.
"זונה שלי, לכי למיטה ותחכי לי על ארבע כשידייך תופסות משני צדי הלחמניות העסיסיות שלך" פניתי אליו בזמן שידיי המשיכו במלאכת ההלבשה.
הוא חכה לי על המיטה כמו שאני אוהבת, מפושק לכבודי, חשוף עד החור האחרון.
חדרתי לאט, מודעת לעובדה שלא מרחתי אותו ב-KY או לפחות החדרתי אצבעות כדי להקל על הכאב. הכנסתי את העטרת ויצאתי, הכנסתי מעט ושוב יצאתי, הוא הזיע וגופו רעד מפחד ומתאווה והתחנן לחדירה. עד שנכנסתי עד הסוף בלי להתריע, גופו קפץ אינסטינקטיבית ורעד, ליטפתי ברוך את אחוריו כשכל הזמן אני לא עושה שום תנועה בתוכו, נותנת לו להתרגל לזין שלי ממלא אותו. מתחתי את גופי ורכנתי עליו מרגיעה אותו באוזן "יהיה בסדר, זונה שלי, סמכי עלי, לא אכאיב לך" עד שידעתי בבירור שהוא מוכן והתחלתי לנוע בתוכו, בהתחלה לאט וככל שהוא השתחרר יותר, שחרר את שרירי פי הטבעת, חדרתי עמוק יותר, חזק יותר, מסמנת טריטוריות, התחת שלך, החור שלך, גופך ונפשך שלי הם.
יצאתי ממנו בבת אחת, נותנת לו להתרגל לתחושת החוסר, לכיבוש הכואב, לשעבוד המוחלט.
ירדתי מהמיטה, התיישבתי על הכורסא, שלבתי רגליי, הדלקתי לי סיגריה והבטתי בו, לא נע ולא זע, עדיין על ארבע במיטה ממתין שאתיר לו לשנות תנוחה. ממקום התצפית שלי הביצים שלו האדימו ונגדשו בזרע והזין שלו פעפע דם.
"בואי מולי, זונה שלי, תופיעי מולי" אמרתי מקול נמוך ומסופק.
"איך להופיע, הוד מעלתך?" הוא התרומם מעמידת המוצא והציב רגליים על הקרקע.
"לא בעמידה, זה בטוח. תדפקי בשבילי את הרצפה ואל תגמרי עד שאגיד לך" חייכתי.
הוא החל לדפוק את הרצפה כשקולות עונג מלווים את תנועותיו. האגן שלו עלה וירד, הכאב במפשעתו פשט, הלב שלו הלם. בין יניקה ליניקה מהסיגריה שלי חשבתי איך לצ'פר אותו, בכל זאת עבר עליו ערב קשה. זרקתי עליו את הביריות האדומות שלי.
"יש לך שתי דקות לגמור על הביריות שלי" ועוד טרם סיימתי את המשפט הוא פרק את כל חוויות הערב על הביריות שלי.
"עכשיו לקק את כל הטינופת שלך מהביריות שלי" סיננתי.
הוא לקק בזמן שהלכתי לסלון, התלבשתי בבגדיי והתייצבתי בחדר. הוא עדיין היה שקוע בהברקת ביריותיי מהשופכה המטונפת שלו.
"יש לך שתי דקות להתלבש ולקחת אותי הביתה ואת הביריות אתה יכול לשמור לעצמך".
אני חושבת שהיתה שם דמעה שהביעה אושר אבל לא הקדשתי לה מספיק תשומת לב, רציתי הביתה.
"כן, הוד מעלתך" קולו המעולף נלחש מהצד השני.
"מה כן? אתה עדיין בטלפון? יש לך רבע שעה לאסוף אותי אחרת תענש" הנמכתי את הקול, כך שרק בעל שמיעה חדה יכול היה לשמוע את הזעם האצור בו.
הוא שמע, שכן צלצול צורם ליווה את אוזניי.
אולי הוא לא יאחר, גיחכתי לעצמי, אבל הוא בהחלט ייענש. להניח את השפופרת בלי לבקש רשות לסיים את השיחה, חוצפה שכזאת.
הזלפתי מעט בושם מאחורי אוזניי ועל פרקי היד, נעמדתי מול הראי ובחנתי את הופעתי. חצאית מקסי שחורה עם שסע עמוק מאחור, חולצת בטן הדוקה ושחורה ומגפיים עם שפיץ מחודד השלימו את ההופעה. מתחת לכסות הגותית משהו העברתי יד עורגת על גרבוני הרשת האדומים שנתפסו בביריות וקבעו אותם לרגליי, חייכתי אל הראי בשפתיי האדומות, הפרחתי נשיקה ויצאתי אל הרחוב הקפוא. הכלכלב שלי חכה מחוץ לרכב רועד מקור, שיניו נקשו, אפו נטף והמבט המעריץ בעיניו חמם את לבי והפשיר אותו קלות. הוא כרע על ברכיו, הושטתי לו את ידי כמנהגי בקודש והוא נשק לגבה, אחר כך מיד עם סימון ידי, הוא התרומם, פתח את דלת הרכב, דאג שנוח לי, נכנס פנימה ונסע.
פתחתי את הדלת והוא מיד ירד לתנוחה שלמדתי אותו, צעדתי לסלון והצצתי מדי פעם לאחור לוודא שהוא מלקק את הרצפה שרגע לפי כן דרכתי עליה, ככה אני אוהבת שסוגדים לי ועבודה עושים כמו שצריך או נענשים. הוא נשכב במרכז הסלון, ממתין למוצא פי. לא הרגשתי צורך לדבר, המחשבות התרוצצו בראשי כמו חיילים מבוהלים ביום הדין, לבושים במדי זית כשאקדח מקוטע קנה בידם, החלטתי להרגיע את ראשי שהלם בי ועליתי על גבו והתחלתי ללכת אחורה קדימה, הוא נאנק מכאב אבל קבל הכל בהכנעה, כבש את הכאב בשיניים חורקות ונתן לאנשים במדי הזית לעזוב את ראשי.
"תשכב על הגב ותרים את הרגליים למעלה", פקדתי והוא מיד נענה לקריאתי, נשכב על גבו והרים רגליו.
"לא מספיק גבוה" - נבחתי בכעס - "תרים גבוה מספיק שהחור המטונף שלך ייחשף".
הוא הרגיש את הזעם פורץ ואת הצבע האדום משתלט על פניי הבהירות ורגע לפני שגמרתי בלבי לענות אותו הוא נעמד בעמידת נר מרהיבה, רגליו פשוקות ועיניו מבוהלות. ידעתי שהוא מתרגש על פי החיוך הקטן שהסתיר אבל סימניה ניכרו בקמט שנמתח בצדי הפה הקטן והיפה שלו, שהכיל את הלשון הכי חרוצה שידעתי מימיי.
חדרתי עם העקב לאט לאט אל פי הטבעת, חיטטתי לו כמו קיסם שמנסה נואשות להוציא את שאריות המנגו השעירות מבין השיניים. הרגל שלי הונפה למעוך את הזין העלוב שלו שגדל לממדים מפלצתיים, שבמקום אחר, עם אשה אחרת הוא היה הופך לכוכב פורנו מבוקש. אני לא ראיתי בזין שלו שום דבר יעיל חוץ מעידון האגרסיות שלי ובאותה שעה הן רק התרבו. ככל שכאב לו יותר, הזין שלו נמתח יותר, העורקים בלטו יותר, הדם זרם מהר יותר. הוא עיווה את פניו בכאב, שומר על השתיקה כשעיניו התרוצצו באישונים מייחלות לקץ והקץ הגיע.
"לך תביא את הבאט פלאג" אמרתי ופניתי לפשוט את החצאית והחולצה ממני.
"להביא גם KY, הוד מעלתך?" הוא שאל בתקווה.
"לא לא, שום KY. במחשבה שניה, אל תביא לא KY ולא באט פלאג, אתה הולך להענש" חייכתי בזדוניות.
הוא השתנק, הבתול שלי, שנחדר לראשונה רק לפני יומיים ולא העז לשאול מדוע. בשיחת ההכרות שלנו הבהרתי לו שאם אני מענישה יש סיבה, קודם מקבלים את העונש ובסוף מקבלים הסבר על מה היה העונש, זה הסדר.
התיישבתי עליו, ירכיי נכרכו סביב פניו בכל הכובד וגופי נדרך לקבל את מה שהגיע לו. הלשון שלו חוללה פלאים במצב רוחי, דהרתי עליו כמו מטורפת, עולה ונוחתת בבת אחת, מסתובבת במעגלים ונעצרת. הוא רק ניסה להדביק את הקצב שהכתבתי, נשך בעדנה את הדגדגן שלי וסחט ממני אנחות תשוקה ועונג עד שפלטתי לתוכו מצים מרוכזים שלי, של כל החיילים במדי זית עם אקדח רצוץ קנה יצאו לחופשי ואת כולם הוא ינק בשקיקה מתחנן לעוד ומקבל כל מה שיש לי לתת, לעולם לא מבקש יותר ממה שאני מסוגלת לספק. קמתי מעליו במצב רוח פייסני, נכנסתי לחדר השינה והבאתי את הסטראפ און והתחלתי במלאכת ההלבשה.
הוא זחל אלי ושאל בקול תמים "מלכתי, אני יכול להלביש לך אותו?"
ברור שלא הרשתי, את הזכות להלביש לי את אצבע האלוהים צריך לקנות במעשים והוא עדיין לא שם, אבל הדרך לשם רצופה בכוונות טובות ולו היו הרבה מאלה.
"זונה שלי, לכי למיטה ותחכי לי על ארבע כשידייך תופסות משני צדי הלחמניות העסיסיות שלך" פניתי אליו בזמן שידיי המשיכו במלאכת ההלבשה.
הוא חכה לי על המיטה כמו שאני אוהבת, מפושק לכבודי, חשוף עד החור האחרון.
חדרתי לאט, מודעת לעובדה שלא מרחתי אותו ב-KY או לפחות החדרתי אצבעות כדי להקל על הכאב. הכנסתי את העטרת ויצאתי, הכנסתי מעט ושוב יצאתי, הוא הזיע וגופו רעד מפחד ומתאווה והתחנן לחדירה. עד שנכנסתי עד הסוף בלי להתריע, גופו קפץ אינסטינקטיבית ורעד, ליטפתי ברוך את אחוריו כשכל הזמן אני לא עושה שום תנועה בתוכו, נותנת לו להתרגל לזין שלי ממלא אותו. מתחתי את גופי ורכנתי עליו מרגיעה אותו באוזן "יהיה בסדר, זונה שלי, סמכי עלי, לא אכאיב לך" עד שידעתי בבירור שהוא מוכן והתחלתי לנוע בתוכו, בהתחלה לאט וככל שהוא השתחרר יותר, שחרר את שרירי פי הטבעת, חדרתי עמוק יותר, חזק יותר, מסמנת טריטוריות, התחת שלך, החור שלך, גופך ונפשך שלי הם.
יצאתי ממנו בבת אחת, נותנת לו להתרגל לתחושת החוסר, לכיבוש הכואב, לשעבוד המוחלט.
ירדתי מהמיטה, התיישבתי על הכורסא, שלבתי רגליי, הדלקתי לי סיגריה והבטתי בו, לא נע ולא זע, עדיין על ארבע במיטה ממתין שאתיר לו לשנות תנוחה. ממקום התצפית שלי הביצים שלו האדימו ונגדשו בזרע והזין שלו פעפע דם.
"בואי מולי, זונה שלי, תופיעי מולי" אמרתי מקול נמוך ומסופק.
"איך להופיע, הוד מעלתך?" הוא התרומם מעמידת המוצא והציב רגליים על הקרקע.
"לא בעמידה, זה בטוח. תדפקי בשבילי את הרצפה ואל תגמרי עד שאגיד לך" חייכתי.
הוא החל לדפוק את הרצפה כשקולות עונג מלווים את תנועותיו. האגן שלו עלה וירד, הכאב במפשעתו פשט, הלב שלו הלם. בין יניקה ליניקה מהסיגריה שלי חשבתי איך לצ'פר אותו, בכל זאת עבר עליו ערב קשה. זרקתי עליו את הביריות האדומות שלי.
"יש לך שתי דקות לגמור על הביריות שלי" ועוד טרם סיימתי את המשפט הוא פרק את כל חוויות הערב על הביריות שלי.
"עכשיו לקק את כל הטינופת שלך מהביריות שלי" סיננתי.
הוא לקק בזמן שהלכתי לסלון, התלבשתי בבגדיי והתייצבתי בחדר. הוא עדיין היה שקוע בהברקת ביריותיי מהשופכה המטונפת שלו.
"יש לך שתי דקות להתלבש ולקחת אותי הביתה ואת הביריות אתה יכול לשמור לעצמך".
אני חושבת שהיתה שם דמעה שהביעה אושר אבל לא הקדשתי לה מספיק תשומת לב, רציתי הביתה.
