סיפור בהמשכים

במהלך חיי מעולם לא דמיינתי עצמי יושב וכותב באופן חושפני שכזה את מעשי ומחשבותי, לא כל שכן למען פרסום.
ובכל זאת, עם השנים למדתי שאינני היחיד להנות מיחסים "אחרים" והתחלתי פועל למען איסוף חוויות לתרמילי הקט.

חציתי את קו 40 השנים, לאחרונה. החלטתי לאזור עוז ולהפוך לאקטיבי בכל הקשור למציאת שותפים למעשי, שכן עד כה הסתפקתי בסריקת הלוחות המתאימים ובתגובות למודעות שנשאו חן בעיני.

להפתעתי כי רבה, מצאתי עם הזמן כי ההנאות מהסוג האהוד עלי חוצות רבדים רבים ביקום:
נשים למשל, שתמיד שידרו בעיני חושניות ומין בשילוב רגשות, לא התביישו להנות ממין חריג מבלי להתנצל, ואף לכוונו בבוטות, לעיתים, לפינות חשוכות המציתות דמיון בכל קנה מידה.
מיתוס נוסף שנשבר הוא נושא הגיל והמצב המשפחתי: נפגשתי עם חיילות מחד (גם בעלות חבר צמוד) , ונשים נשואות בשלות שחצו לפני שנים את קו היובל , מאידך . תמיד מצאנו את הדרך לפגישה בה הוסרו המחיצות והאמת העירומה ניצבה במלוא הדרה והושמה " על השולחן".
קשרים מגרים במיוחד היו מול נשים "חסודות", כאלה שהכרתי קודם לכן או שדרכנו ממשיכות להצטלב בחיי היום יום. מפליא לראות איך הן ואני מתנהגים בחברה, לעיתים שעות ספורות לאחר מעשים מהנים ואסורים.
הופתעתי כמה וכמה פעמים משיחות ופגישות עם נשים דתיות ( והכוונה לא ל"סתם" מסורתיות ), המלאות בתשוקה חסרת מעצורים ופורקן.


אספר לכם על קשר מעניין שהחל לפני כשנה. ההתחלה בפרסום מודעה. ( עם הזמן למדתי לבטא עצמי בקצרה במודעה, באופן שיזכה אותי ליותר מתגובות ספורות).

חיפשתי אשה כנועה והבטחתי בתמורה התייחסות הוגנת ודיסקרטית.
פנתה אלי באמצעות דוא"ל נעמי, בת 54 .
נעמי אשה דתית, לה ולבעלה ארבעה ילדים, שני בנים שנישאו ועזבו את הבית ושתי בנות: האחת נשואה ואם לשניים והשניה מורה- חיילת.
בעלה של נעמי, מאיר, בעל חברת מסחר.

נעמי ומאיר גרים בבית דירות גבוה, בדירת גג שאיננה גדולה מאוד אך ללא ספק משדרת יוקרה בעיצובה ובאמצעי ההגנה והבטחון האופפים אותה.

נעמי, סגנית מנהלת בביה"ס תיכון דתי, לבושה בפשטות יחסית אם כי ממותגת ומוכרת בקרב מבינות עניין, בעלת אגן רחב במקצת וחזה שאינו משדר דבר מה חריג בגודלו. שערה עשוי תמיד כהלכה.( כך חשבתי לעצמי עד שפאתה הוסרה מעליה ).

תגובתה של נעמי למודעתי היתה שונה משאר הפניות במובן זה ששידרה הססנות ונחישות בעת ובעונה אחת. משניסיתי לתהות על קנקנה והתברר לי גילה, מצבה המשפחתי והרקע הדתי היססתי .
למזלי כי רב, קשר אחר שהתחלתי מפתח במקביל, כשל, כך שמצאתי עצמי משתדל מאוד למען הקשר עם נעמי.

עברנו את השלב הראשון של החלפת דו"אלים. תשובותיה הועברו אלי בשעות אחר הצהרים מבלי שנדרשתי להמתין יותר מיממה.
בשלב הבא הורתי לה לרכוש טלפון נייד (היא חששה למסור את מספר הטלפון בביתה או במשרדה). נהגתי להשאיר לה הודעות ונושאים עליהם היתה צריכה לחבר פנטסיה ושלוח לי למייל.
ניצלתי זאת גם בכדי להורות לה איך ומה ללבוש בשעת הכתיבה ולמעשה החילותי אט אט לשלוט באורחות חייה, מתי ללכת לישון, מה ואיך לאכול ואיזה תחתונים ללבוש.

הופתעתי מאוד מרמת שיתוף הפעולה וחששתי כי נפלתי קורבן לאישה (היה לי ברור שהיא אישה משום שהורתי לה להשאיר הודעה יוצאת במענה הקולי של הטלפון שרכשה שיועד לקשר ביננו, בקול ובנוסח מפתים למדיי - שלא לאמר בוטים או סוטים, ובכך הבטחתי למעשה בלעדיות שלי על קו טלפון זה).

משניסיתי כעבור שבועיים להגיע לכלל פגישה חלה רתיעה, דבר שחיזק את חששותי. לחצתי וסיכמנו כי אגיע לפגישה במשרדה בבית הספר כמומחה לענייני מחשבים , נושא שעליו נעמי מופקדת מטעם בית הספר.
סיקרן אותי לתהות על קנקנה, כאמור שיתפה פעולה מעל ומעבר למרות היותה מרקע אחר לגמרי.

יום הפגישה הגיע. הורתי לנעמי להגיע לבית הספר עם חולצה לבנה, שקופה ככל הניתן, ללא חזיה. איפשרתי לה להגיע עם ג'אקט מעל לשמלה אך אסרתי על לבישת תחתונים.

הגעתי לבית הספר. מסביבי ים של תלמידות חסודות שדמיינתי לעצמי מה היו חושבות אילו ידעו למען מה הגעתי. שאלתי על מיקום משרדה של הסגנית ופסעתי על פי הדרכה שקיבלתי.
היתה זאת שעת אחר הצהרים. מזכירה משועממת ישבה בכניסה. סקרתי אותה בקפדנות ומייד יעדתי לה תפקיד בהמשך. נראתה ביישנית באופן בולט, גבוהה מאוד, רזה ושטוחה. במוחי כבר התרוצצו מחשבות איך היא מצטרפת לחגיגה שטרם החלה.

משהגעתי, הבנתי כי המתינה לי. היא הובילה אותי למשרד הסגנית. חדר המנהלת היה פתוח לרווחה וריק.
נכנסתי ממלמל דיברי נימוס, תוך שמודה למזכירה במילים, במבט חודר ובליטוף חלקה האחורי.
היא האדימה מייד, נעמי התעלמה ואני הבנתי כי עליתי על הגל.

נעמי ביקשה לסגור את הדלת. סרבתי. ביקשתי שתוריד מעליה את הג'אקט ותשב מולי. היא היתה נבוכה מאוד. לזכותה יאמר שצייתה. ביקשה לשחרר את המזכירה לביתה.
סירבתי.
ביקשתי שתזמין עבורנו שתיה וכיבוד. מעניין אותי היה לראות את המזכירה נכנסת למשרד ומביטה על הממונה עליה, בעלת הפטמות שהחלו לזקור, מבעד לחולצה לבנה שקופה למחצה.
נעמי ,שהבינה מייד לאן נכלאה, החלה לנוע על כסאה הגבוה והמרופד בחוסר נוחות. ניצלתי זאת בכדי לבקשה להרים את שמלתה עד מותניה.
בשלב זה, נעמי צייתה והבנתי כי מעתה היא בשליטה מוחלטת. כל שנותר לי היה לחשוב על דרך ללא מוצא בכדי להכניס את המזכירה לסיפור שכבר מתחילתו נראה מבטיח.
נעמי ישבה מולי, במשרדה-מבצרה, על הכסא בעל משענת גבוהה ששידר סמכות ושליטה, כשהיא כמעט ועירומה. שמלתה כיסתה חלק קטן מאוד מגופה הלבן אך חשפה כוס ששפתיו החלו לבלוט מבעד לפלומת שיער בהירה ולא עשויה. היה ברור לי כי יהיה עלינו לטפל בעניין טיפוח הכוס בהקדם.
פטמותיה זקרו מבעד לחולצה ולא הותירו מקום לדמיון. אטב עץ שאיגד מספר תזכורות בכתב יד נשי ועגול, שוחרר ממשימתו המקורית ומבלי שיהיה בידה זמן להגיב הוצמד לאחת מהפטמות ללא כל קושי וגרם לנעמי לכאב חד ולרצף רעידות ועיוותים (תוך שמנסה לנשוך שפתיים בכדי להמנע מלהשמיע קול) ובכך לחוג את הגמירה הראשונה שלה מולי, שהיא שוברת שיא מהירות. נראה כי היתה מגורה מאוד והיתה יכולה לגמור גם עם משב רוח היה מלטף את כוסה שהחל מטפטף ומרטיב את ריפוד הכסא.