טיול של שבת עם תמי
מאת knAAn
23 בינואר 2004
בשבת אחת שגרתית לחלוטין התעוררתי בשעה תשע בבוקר כדי להספיק לגזום את הורדים בגינה לפני שיהיה לי חם מדי. בכל אופן אחרי חצי שעה וכמה ליטרים של זיעה חזרתי לי את חשיכת החדר, עשיתי קפה שחור והפעלתי את המחשב.
תמי כבר הייתה ערה, ישבה במיטה, אכלה סחוג ירוק בכפית מהצנצנת, צפתה בנאשיונל ג'יאוגרפיק טלויז'ן, דיברה בסלקום עם אחותה, הניקה את גור השמץ שהיא אימצה לה לפני שבוע, וטיווחה אינדיקים לעבר התמונה של בני היקר אלבין (תמי:עם הגנים שאלבין קיבל הוא צריך להתרגל לסבול). היה לה את המבט הזה בעיניים, שבפעם האחרונה שבו ראיתיו, מצאתי את עצמי אחרי שבוע בזמביה, במחנה שכוח אל ,ביחד עם תמי ועוד זוג ישראלים, מדריך קטאראפט על נהר הזמבזי (עוד אפיזודה מחיי שפעם עוד ארחיב עליה).
כיוון שבשנים האחרונות הצטמצמה פעילותי הגופנית בטיולים למטיבי לחם ולא היה לי כל רצון לדרוך על תנינים ולברוח מהיפופוטם זועם, שחשב, שאני מהווה תחרות בלתי הוגנת על ליבה של זוגתו, (תמי:כנען הוא אחד הגברים היחידם שעדיפים על פני היפופוטם. פני היפופוטם: ותמי היא אחת הבחורות היחידות שהתחת שלהן גדול מרדיוס הסיבוב D-9, אבל לא אגרר להעלבות חסרות בסיס). בכל אופן...
הגיע הזמן לנקוט בפעולה מיידית. היות ותמי ממש בקטע של להניק גורי דולפינים ולהחזיר זאבים טועים למים. חשבתי שיהיה רעיון נהדר לנסוע לכיוון מוצא עלית להסיר פטריות מרגלי ההרים.
תמי דווקא חשבה שעדיף לראות את הסידרה האלמותית אישה בניחוח קרם שיזוף של ד"ר פישר, שמקבלת קפה קר מבן זוגה על שפת הבריכ שבקיבוץ.אבך אחרי לחץ פיזי מתון ("תיכנסי כבר אל האוטו וניסע"). והבטחות לעתיד טוב יותר ("אני לא אצוטט יותר לשיחותייך עם ורד"). יצאנו לדרכנו.
כנראה שטעינו קצת בניווט, וזה לא בגלל שתמי נהגה או שהיא מכורה לאבקה נגד קרציות, אבל הגענו לאחד היערות הטרופיים שהזכירו לי באופן חשוד את היערות של מאלי. (תמי:דווקא היינו ליד עוספייה, אבל זו לא אשמתי שמפת הארץ של כנען כתובה בשבדית). תמי אמרה שבעצם להרים אין רגליים וזו בכלל לא עונת הפטריות, אבל אם אנחנו כבר כאן אז אולי נלך ליער ונאסוף כמה חיות פצועות ועשבים. חוץ מזה היא רצתה לקטוף פירות של צלפים כדי להחמיץ לבת מצווה של אחותה הקטנטונת.
חיות לא מצאנו, כי איזה חיות כבר נשארו ביערות של הארץ. ראינו עקבות של חזיר בר ושל ג'יפ. ראינו סימני עשן של אינדיאנים מקומיים, שאחרי עיון מעמיק במדריך השלם לאותות מצוקה, זיהינו, כשני קילו שישליק,הודו, נקניקיות זוגלובק וחומוס בטעם ביתי (בית החרושת לקולי צואתי) ושחקנו בהאשמות הדדיות בנושא מי בכלל הגה את הרעיון לצאת מהמזגן. מי לא חנק את הרעיון בעודו באיבו, ומי יצטרך לשטוף את הכלים ולנקות את החורבות שגור השמץ ישאיר מהדירה עד שנחזור.
ואז שמענו קולות נהי דקים עולים מכיוונו של אחד ממשעולי עיזים. תמי, כהרגלה, החליטה שמדובר בקולות מצוקה, שמשמיע קוף רזוס בן שנה, שאיבד את אימו, וכבר הציעה לו בדימיונה את עץ הפקאנים שלנו למשכן.
אני אמרתי שאני הולך להשתין ושבכל מקרה אני לא אצטרך להניק אותו אז שתעשה מה בראש שלה. תמי נתנה בי את המבט שלה שאומר "לך תמצא מישהי אחרת שתסבול אותך", והישירה פעמיה במעלה השביל.
מולנו ראינו גורת הומו סאפיינס שנראתה כבת שש עשרה, לא יותר ממטר שישים גובה, וארבעים קילו כולל נעלי העקב.
בידיה הרזות והלבנבנות היא החזיקה סוס רכיבה גזעי, תור צווארון ישב על כתפה השמאלית, ואיגואנה על הימנית.
לבשה שמלת ערב של דונה קארן, תיק של גוצ'י תלה מכתפה. מגופה נדפה תערובת ריחות שממנה זיהיתי לולו של קשארל. לול של הודים, כופתאות קמח דגים ומחית אוכמניות. היא השמיעה את הקולות מקודם. "יצאתי רגע החוצה לטייל עם החיות וליאור נעלם. וחוץ מזה אני חושבת שטעיתי בדרך וברק (זה הסוס), לא אוהב לדרוך על סלעים כי זה הורס לו את הפדיקור" ("נכון מאמי" היא אמרה והדביקה לו צרפתית עם הלשון), "וחוץ מזה נמאס לי מהמפלצות המגעילות האלו שנכנסות לי לגרביים. אפילו לנעלי הערב שלי הן נכנסות, והכי גרוע זה אם אני יוצאת יחפה כי אז הן נכנסות לתוך הגרביים שלי. פותחות את המגירה ויוצאות להן לטייל ואחרי זה או שאין יותר גרביים או שסתם אמא צועקת עלי שוב שפיזרתי את הגרביים שלי בכל הבית."
למותר הוא לציין שאת רוב הנאום דלעיל נשאה הגורה שהיא חבוקה בזרועותיה של תמי שלי, "Naama I Preume", הוכיחה תמי את בקיאותה באגדות ילדים. היסטוריה אפריקאית מודרנית, פסיכולוגיה של חיות שעשועים, והיסטוריה מתקדמת כאחת מהשתיים שלוש ניסיון. "אחותי", "נשמה", "עיניים", "אזניים",
"אף", "אוזן", "גרון", המשיכו השתיים להחליף חיבובים וחיבוקים בקצב שבו מוחלפים נוזלי גוף בשעת השבעת שרי ש"ס לממשלה. את האידיליה הזו כבר לא היה ניתן להפסיק. האמת היא שהרגשתי את עצמי קצת נשכח בתוך כל האידיליה ששררה בין הבנות, וממש לא היה חשק להישאר ביער ההוא להמשיך כל הלילה. בכל מקרה כבר התחיל להחשיך ומישהו (כלומר אני) חייב ללכת לעבוד ב-7 בבוקר, שלא לדבר על חזרה לעלילה קצת יותר הגיונית.
בכל אופן התחלתי לחשוב בכיוון של השמעת קולות העלבות גברית טיפוסיים ("תמי בחייך, אני אפסיד את השידור של קולומביה אורוגוואי"). כשפתאום ראיתי את תמי, שהסתודדה כל הזמן עם נעמה, פונה לעברי. בלי שהספקתי לחשוב מה היא רוצה ולמה היא פנתה לעברי הורידה חולצה,ובד בבד עם התנועה אמרה לי "אני רוצה אותך, פה ועכשיו".
זה היה פתאומי לגבי בדיוק כשם שזה פתאומי לכם עכשיו, אבל מה לעשות אני רק גבר (תמי: "ואפילו זה רק מתי שלא צריך"). תוך שניה וחצי שאר בגדי היו מוטלים על אדמת היער והתכוונתי לספק לתמי חוויה בראשיתית במלוא מובן המילה.
תוך כדי שטיילתי לי במרחק של שתי אצבעות מצידון, והתכוונתי להדק את המצור על ביירות (ותמי דווקא נשמעה כנהנית ביותר), הפנתי את מבטי לעבר פניה של תמי וראיתי שבכלל היא מסתכלת על נעמה, שאמנם הסבה את מבטה בצניעות אבל בקשה מבקר שיתאר לה את המתרחש.
באותו רגע קרו שלושה דברים בו זמנית. קוף רזוס צעיר הגיח משום מקום וצנח על כתפיה של נעמה, תמי ניתקה ממני באחת ופנתה לאסוף את בגדיה ואמרה לנעמה "אמרתי לך שאלו הקולות היחידים שיחזירו את ליאור, ראיתי את זה בסרט בדיסקאברי". נעמה הייתה אסירת תודה עדי עד ובתור מחווה של רצון טוב היא הסכימה לבוא איתנו חזרה למושב ולשמש בתור שפחת מין לתמי ומנקה.
שתיהן ישנות עכשיו,חבוקות ככפייות, הסוס עומד במרפסת ולועס את הוילונות. גורי השמץ ישנים בקופסת נעליים, ואני לקחתי את המחשב הנייד לעץ הפקאן, שם אני וליאור אמורים לגור במשך החצי שנה הקרובה.
מזל שעוד כמה שעות אני צריך ללכת לעבוד.
שיהיה לכם לילה טוב ומשובח.
ותמי מוסרת לכם את אהבתה הנצחית, ושיהיה כבר שלום, ולהתראות.
מכנען...
תמי כבר הייתה ערה, ישבה במיטה, אכלה סחוג ירוק בכפית מהצנצנת, צפתה בנאשיונל ג'יאוגרפיק טלויז'ן, דיברה בסלקום עם אחותה, הניקה את גור השמץ שהיא אימצה לה לפני שבוע, וטיווחה אינדיקים לעבר התמונה של בני היקר אלבין (תמי:עם הגנים שאלבין קיבל הוא צריך להתרגל לסבול). היה לה את המבט הזה בעיניים, שבפעם האחרונה שבו ראיתיו, מצאתי את עצמי אחרי שבוע בזמביה, במחנה שכוח אל ,ביחד עם תמי ועוד זוג ישראלים, מדריך קטאראפט על נהר הזמבזי (עוד אפיזודה מחיי שפעם עוד ארחיב עליה).
כיוון שבשנים האחרונות הצטמצמה פעילותי הגופנית בטיולים למטיבי לחם ולא היה לי כל רצון לדרוך על תנינים ולברוח מהיפופוטם זועם, שחשב, שאני מהווה תחרות בלתי הוגנת על ליבה של זוגתו, (תמי:כנען הוא אחד הגברים היחידם שעדיפים על פני היפופוטם. פני היפופוטם: ותמי היא אחת הבחורות היחידות שהתחת שלהן גדול מרדיוס הסיבוב D-9, אבל לא אגרר להעלבות חסרות בסיס). בכל אופן...
הגיע הזמן לנקוט בפעולה מיידית. היות ותמי ממש בקטע של להניק גורי דולפינים ולהחזיר זאבים טועים למים. חשבתי שיהיה רעיון נהדר לנסוע לכיוון מוצא עלית להסיר פטריות מרגלי ההרים.
תמי דווקא חשבה שעדיף לראות את הסידרה האלמותית אישה בניחוח קרם שיזוף של ד"ר פישר, שמקבלת קפה קר מבן זוגה על שפת הבריכ שבקיבוץ.אבך אחרי לחץ פיזי מתון ("תיכנסי כבר אל האוטו וניסע"). והבטחות לעתיד טוב יותר ("אני לא אצוטט יותר לשיחותייך עם ורד"). יצאנו לדרכנו.
כנראה שטעינו קצת בניווט, וזה לא בגלל שתמי נהגה או שהיא מכורה לאבקה נגד קרציות, אבל הגענו לאחד היערות הטרופיים שהזכירו לי באופן חשוד את היערות של מאלי. (תמי:דווקא היינו ליד עוספייה, אבל זו לא אשמתי שמפת הארץ של כנען כתובה בשבדית). תמי אמרה שבעצם להרים אין רגליים וזו בכלל לא עונת הפטריות, אבל אם אנחנו כבר כאן אז אולי נלך ליער ונאסוף כמה חיות פצועות ועשבים. חוץ מזה היא רצתה לקטוף פירות של צלפים כדי להחמיץ לבת מצווה של אחותה הקטנטונת.
חיות לא מצאנו, כי איזה חיות כבר נשארו ביערות של הארץ. ראינו עקבות של חזיר בר ושל ג'יפ. ראינו סימני עשן של אינדיאנים מקומיים, שאחרי עיון מעמיק במדריך השלם לאותות מצוקה, זיהינו, כשני קילו שישליק,הודו, נקניקיות זוגלובק וחומוס בטעם ביתי (בית החרושת לקולי צואתי) ושחקנו בהאשמות הדדיות בנושא מי בכלל הגה את הרעיון לצאת מהמזגן. מי לא חנק את הרעיון בעודו באיבו, ומי יצטרך לשטוף את הכלים ולנקות את החורבות שגור השמץ ישאיר מהדירה עד שנחזור.
ואז שמענו קולות נהי דקים עולים מכיוונו של אחד ממשעולי עיזים. תמי, כהרגלה, החליטה שמדובר בקולות מצוקה, שמשמיע קוף רזוס בן שנה, שאיבד את אימו, וכבר הציעה לו בדימיונה את עץ הפקאנים שלנו למשכן.
אני אמרתי שאני הולך להשתין ושבכל מקרה אני לא אצטרך להניק אותו אז שתעשה מה בראש שלה. תמי נתנה בי את המבט שלה שאומר "לך תמצא מישהי אחרת שתסבול אותך", והישירה פעמיה במעלה השביל.
מולנו ראינו גורת הומו סאפיינס שנראתה כבת שש עשרה, לא יותר ממטר שישים גובה, וארבעים קילו כולל נעלי העקב.
בידיה הרזות והלבנבנות היא החזיקה סוס רכיבה גזעי, תור צווארון ישב על כתפה השמאלית, ואיגואנה על הימנית.
לבשה שמלת ערב של דונה קארן, תיק של גוצ'י תלה מכתפה. מגופה נדפה תערובת ריחות שממנה זיהיתי לולו של קשארל. לול של הודים, כופתאות קמח דגים ומחית אוכמניות. היא השמיעה את הקולות מקודם. "יצאתי רגע החוצה לטייל עם החיות וליאור נעלם. וחוץ מזה אני חושבת שטעיתי בדרך וברק (זה הסוס), לא אוהב לדרוך על סלעים כי זה הורס לו את הפדיקור" ("נכון מאמי" היא אמרה והדביקה לו צרפתית עם הלשון), "וחוץ מזה נמאס לי מהמפלצות המגעילות האלו שנכנסות לי לגרביים. אפילו לנעלי הערב שלי הן נכנסות, והכי גרוע זה אם אני יוצאת יחפה כי אז הן נכנסות לתוך הגרביים שלי. פותחות את המגירה ויוצאות להן לטייל ואחרי זה או שאין יותר גרביים או שסתם אמא צועקת עלי שוב שפיזרתי את הגרביים שלי בכל הבית."
למותר הוא לציין שאת רוב הנאום דלעיל נשאה הגורה שהיא חבוקה בזרועותיה של תמי שלי, "Naama I Preume", הוכיחה תמי את בקיאותה באגדות ילדים. היסטוריה אפריקאית מודרנית, פסיכולוגיה של חיות שעשועים, והיסטוריה מתקדמת כאחת מהשתיים שלוש ניסיון. "אחותי", "נשמה", "עיניים", "אזניים",
"אף", "אוזן", "גרון", המשיכו השתיים להחליף חיבובים וחיבוקים בקצב שבו מוחלפים נוזלי גוף בשעת השבעת שרי ש"ס לממשלה. את האידיליה הזו כבר לא היה ניתן להפסיק. האמת היא שהרגשתי את עצמי קצת נשכח בתוך כל האידיליה ששררה בין הבנות, וממש לא היה חשק להישאר ביער ההוא להמשיך כל הלילה. בכל מקרה כבר התחיל להחשיך ומישהו (כלומר אני) חייב ללכת לעבוד ב-7 בבוקר, שלא לדבר על חזרה לעלילה קצת יותר הגיונית.
בכל אופן התחלתי לחשוב בכיוון של השמעת קולות העלבות גברית טיפוסיים ("תמי בחייך, אני אפסיד את השידור של קולומביה אורוגוואי"). כשפתאום ראיתי את תמי, שהסתודדה כל הזמן עם נעמה, פונה לעברי. בלי שהספקתי לחשוב מה היא רוצה ולמה היא פנתה לעברי הורידה חולצה,ובד בבד עם התנועה אמרה לי "אני רוצה אותך, פה ועכשיו".
זה היה פתאומי לגבי בדיוק כשם שזה פתאומי לכם עכשיו, אבל מה לעשות אני רק גבר (תמי: "ואפילו זה רק מתי שלא צריך"). תוך שניה וחצי שאר בגדי היו מוטלים על אדמת היער והתכוונתי לספק לתמי חוויה בראשיתית במלוא מובן המילה.
תוך כדי שטיילתי לי במרחק של שתי אצבעות מצידון, והתכוונתי להדק את המצור על ביירות (ותמי דווקא נשמעה כנהנית ביותר), הפנתי את מבטי לעבר פניה של תמי וראיתי שבכלל היא מסתכלת על נעמה, שאמנם הסבה את מבטה בצניעות אבל בקשה מבקר שיתאר לה את המתרחש.
באותו רגע קרו שלושה דברים בו זמנית. קוף רזוס צעיר הגיח משום מקום וצנח על כתפיה של נעמה, תמי ניתקה ממני באחת ופנתה לאסוף את בגדיה ואמרה לנעמה "אמרתי לך שאלו הקולות היחידים שיחזירו את ליאור, ראיתי את זה בסרט בדיסקאברי". נעמה הייתה אסירת תודה עדי עד ובתור מחווה של רצון טוב היא הסכימה לבוא איתנו חזרה למושב ולשמש בתור שפחת מין לתמי ומנקה.
שתיהן ישנות עכשיו,חבוקות ככפייות, הסוס עומד במרפסת ולועס את הוילונות. גורי השמץ ישנים בקופסת נעליים, ואני לקחתי את המחשב הנייד לעץ הפקאן, שם אני וליאור אמורים לגור במשך החצי שנה הקרובה.
מזל שעוד כמה שעות אני צריך ללכת לעבוד.
שיהיה לכם לילה טוב ומשובח.
ותמי מוסרת לכם את אהבתה הנצחית, ושיהיה כבר שלום, ולהתראות.
מכנען...
