משחקי שליטה

משחקי חיילים
סרן סגל התפרץ אחרי הריצה לחדרו, לבוש מכנסי ב' וגופיה צבאית מיוזעת. הוא צנח באנחה על הכסא היחיד שעמד בחדר וניסה להתיר את שרוכי נעליו הצבאיות. השרוכים הסתבכו והסרן קילל בזעם, הוריד את הגופיה שלו ומחה בה את מצחו המיוזע.

השיזוף הצבאי צייר על גופו הדק והשרירי - גוף של שחיין - גופיה בצבע לבן חלבי. שאר חלקי גופו היו שזופים קלות בצבע חום זהבהב. עורו היה חלק לגמרי משער ופטמותיו היו ורודות כשל נערה.
"סמל קוגן ! ! !" צרח בקולי קולות, "בוא הנה מיד סמל !"

סמל קוגן לא מיהר להענות לפקודה, והניח לקצין שלו לצרוח את שמו כמה וכמה פעמים עד שטרח ופתח את דלת החדר והתייצב לפני מפקדו כשהוא נושא בידיו השחומות והגדולות שני בקבוקי מים מינראלים גדולים מכוסי אד של כפור.
"כן המפקד." אמר בקול איטי ושליו, "אני כאן."
"כמה זמן אני צריך לקרוא לך לדעתך, סמל ?" התעצבן הקצין הצעיר, ופניו היפים, פני ילד כחול עיניים, התעוותו ברשעות.
"סליחה המפקד, אני מצטער, הלכתי להביא מים." ענה הסמל בקול רגוע.

הוא היה מבוגר מעט מהקצין שלו, נמוך וחסון ממנו. עורו כהה, עיניו צרות ושחורות, ובקולו העמוק התנגן מבטא אמריקאי קל. כמו הסמל גם הוא לבש מכנסי ב' וגופיה צבאית, ונעל נעלים צבאיות. שני הגברים הצעירים ענדו דסקיות צבאיות, ושערם היה מסופר בתספורת צבאית קצוצה. שערו של סרן שי סגל היה חום בהיר, כמעט בלונדיני, ואילו זה של סמל דייב קוגן היה שחור כזפת.

"מישהו ביקש ממך להביא מים?" סינן הסרן בקול מרושע, ולקח את הבקבוק מידו של הסמל, פתח אותו והחל ללגום בשקיקה.
"לא המפקד, אבל חשבתי ש..."

"סמל קוגן אתה בצבא עכשיו. פה לא חושבים, פה ממלאים פקודות. אני הקצין שלך ואתה רק תמלא את הפקודות שלי! ברור?" שאג סגל בבס צבאי סמכותי, ופקק את הבקבוק בלי להציע לסמל שלו, שהיה צמא כמוהו, לשתות גם כן.
"כן המפקד. ברור המפקד. אני יכול לשתות המפקד ?"
"לא ! אתה יכול לרדת על הברכיים ולפתוח לי את הקשרים בשרוכים המזדיינים האלה."
"אבל אני צמא המפקד." ניסה הסמל לפתוח את הבקבוק השני שנותר אחוז בידו.
הסרן חטף ממנו את הבקבוק והשליך אותו על הרצפה בזעם. "השרוכים שלי סמל, ומיד !"
הרעים בקול סמכותי.

הסמל הביט במבט עורג בבקבוק המלא שהתגלגל על הרצפה. "אבל המפקד," החל למחות, "אני נורא צמא."
סטירת לחי חזקה השתיקה אותו. הוא נחפז לכרוע על ברכיו וניסה, באצבעות רוטטות מעצבנות, להתיר את הקשרים בשרוכי הנעלים של מפקדו. "אני לא מצליח המפקד." התלונן ונשא את פניו הכהים והנאים אל הקצין הצעיר שרבץ על הכסא בנוחיות, ראשו מופשל לאחור ורגליו שלוחות לו לפניו כאילו היה נופש על שפת הים. עוד סטירה חזקה נחתה על לחיו השניה של הסמל, עכשיו דלקו שתי לחייו הכהות באודם ארגמני.
"תנסה עם השיניים דביל, ושלא תעיז לקרוע לי את השרוכים!" התיז ודחף את נעלו המאובקת לפרצופו של הסמל האומלל.

אחרי מאבק קשה הצליח הסמל קוגן, שנעזר בשיניו ובציפורניו, להתיר את הקשרים בשרוכיו של הקצין הצעיר שלו שהביט בו באדישות מהולה בסלידה בלי שינסה לעזור לו, או להודות לו כשהצליח סוף סוף במשימתו.

"עכשיו תוריד לי את הנעלים והגרביים." הורה ודחף את רגלו הימנית לתוך פרצופו של הסמל המיוזע. שיער שחור מסולסל, לח מזיעה, הציץ מפתח הגופיה של הסמל. בתי שחיו השעירים הדיפו ריח זיעה גברית טריה.
"אתה מזיע כמו קוף סמל." פסק הקצין הצעיר שגופו הבהיר נראה חלק וקריר כשיש. "תוריד את הגופיה שלך. היא מסריחה."
"כן המפקד. תודה המפקד. סליחה המפקד." מלמל הסמל, סמוק ממבוכה, ומיהר להפטר מגופייתו הדהויה שעיגולי זיעה הכתימו את בתי השחי שלה.

הוא השתופף על הרצפה, אפו כמעט נוגע במרצפות, והסיר בזהירות את נעליו וגרביו של המפקד שלו שהביט בו במבט ביקורתי מעיר הערות מזלזלות לגבי כישוריו הפיזיים והמנטאליים. "לא מספיק שאתה טיפש ואיטי, אתה גם שעיר כמו קוף גרוזיני. תראה כמה שיער יש עליך, גועל נפש, בטח גם התחת שלך מכוסה שיער. בעוד כמה שנים תצמח לך פרווה גם על הגב." אמר בסלידה.

"כן המפקד." הסכים הסמל בהכנעה לא מוצדקת. חזהו היה אמנם שעיר מעט יותר מזה של המפקד שלו, אבל גבו היה חלק ושחום ולא הראה שום נטיה לצמח שיער.

בעודו יושב על הרצפה הושיט את ידו, נטל את הבקבוק שמפקדו שתה ממנו וניסה לשתות גם כן. סרן סגל העיף את הבקבוק מידו בבעיטה חדה ומרושעת.

"מי נתן לך רשות לגעת במים שלי סמל ?" שאג.
"סליחה המפקד." נעמד סגל על ברכיו, משפיל מבט אל הרצפה, מלקק את שפתיו היבשות בלשונו. "אני צמא המפקד."

"צמא הא ! אתה חושב שכאן אמריקה? שכל מי שצמא בא ושותה? אתה בצה"ל עכשיו! לא בבית אצל אימא." והוא נטל את הבקבוק הריק למחצה ושפך את המים על ראשו של הסמל, שהרים את פניו אל הזרם הקריר וניסה ללכוד בלשונו ובפיו מעט מהמים שנזלו על ראשו. "מישהו הרשה לך לשתות מהמים?" התרתח הקצין ובעט בו שוב.

"סליחה המפקד." גמגם הסמל האומלל והרטוב, "אני מבקש סליחה."
"תראה איזה בלאגן עשית ? !" נזף בו הקצין, "תראה את הנעליים שלי, רטובות לגמרי, תנקה אותן ואת הרצפה ותבדוק את הגרביים שלי."
"הגרביים שלך המפקד?" שאל הסמל בחוסר הבנה.
"תבדוק אם אפשר להשתמש בהן גם מחר, טמבל !"
"לבדוק?" לא סרה הבעת הטמטום התוהה מפניו של הסמל, "איך המפקד?"

"תריח אותן כמובן טמבל!" התרגז הסרן והוסיף בזעם, "בחיי שאתה הסמל הכי דפוק שהיה לי אי פעם. הייתי רוצה לדעת מי האידיוט שנתן לך דרגות."
הסמל לא הגיב על ההתקפה המרושעת. הוא רחרח ארוכות את הגרביים המסריחות, ועיווה את פניו, "מסריחות נורא המפקד, וגם הנעליים שלך מסריחות."
"ובגללך הן גם רטובות!" הטיח הקצין. "תייבש אותן!" פקד.
הסמל ניסה למחות את טיפות המים מעל הנעלים בידו וחטף עוד סטירה מהדהדת. "תנקה אותן עם הלשון סמל. ואת הרצפה תנגב עם המכנסיים שלך."

"אבל המפקד..." ניסה הסמל למחות.
סרן סגל אחז בכוח בעורפו וטלטל אותו, "שאני אבין, אתה מסרב פקודה סמל ?" חקר ונימת האיום המשיי שבקולו השקט הייתה מפחידה יותר מצעקותיו.

"לא המפקד. סליחה המפקד." גמגם הסמל ומיהר ללקק בלשונו את טיפות המים מנעליו הצבאיות של מפקדו ואחר הניח אותן ליד הדלת, את הגרביים הניח לצידן.
"בערב, לפני שתתקלח, תכבס לי את הגרביים והגופיה. אני רוצה אותן מחר בבוקר יבשות ונקיות. מובן?!"
"כן המפקד," לחש הסמל.
"ועכשיו תוריד את המכנסיים שלך ותנגב איתן את הרצפה."
הסמל התפשט עד לתחתוניו הלבנים והחל זוחל על הרצפה לפני קוגן, שנותר סרוח על הכסא, מנגב את המים שנשפכו בעזרת המכנס הצבאי שלו.

"איזה תחת שמן יש לך." העיר קוגן בבוז וצבט באכזריות את העכוז העגלגל והשרירי שמילא יפה את תחתוני הכותנה הלבנים.
"בוא הנה!" צעק פתאום, "זה לא התחתונים שלי שאתה לובש?!"
"כן המפקד." הודה הסמל האומלל, "נגמרו לי התחתונים הנקיים ו... סליחה המפקד."

"מה סליחה?!" צרח קוגן בזעם, "אתה כל הזמן אתה מבקש סליחה ואחרי שאני סולח אתה ממשיך לעשות שטויות! אפס שכמוך! סמל דמיקולו אחד! אתה רוצה שאני אדפוק לך תלונה סמל?"

הסמל בלע את רוקו בבהלה. "לא המפקד, בבקשה המפקד, אל תדפוק לי תלונה המפקד."
"בסדר, אני אתעלם ממה שעשית עכשיו ומהשלומיאליות הכללית שלך בתנאי שתלקק לי את הרגלים טוב טוב, בעיקר בין האצבעות." נענע הקצין את אצבעות רגליו הארוכות מול פרצופו של הסמל שישב על עכוזו הנתון בתחתונים הגנובים, בוהה בפניו של המפקד שלו.
"ללקק עם הלשון המפקד." שאל בהבעה חולמנית.
"כן טיפש! אז מה חשבת? עם האוזניים? קדימה, תלקק!" דחף הקצין את רגלו לתוך פרצופו של הסמל. "תלקק יא אפס!"
הסמל גנח מעומק ליבו והחל מלקק במסירות את כף הרגל הצרה והעדינה בעלת האצבעות המאורכות. "תמצוץ טוב כל אצבע, ותנקה עם הלשון בין האצבעות. אתה רשאי להפריד בין אצבע לאצבע בעזרת הידים שלך." הנמיך מעט קוגן את טון קולו הנוזפני. "בוא הנה, תתקרב אלי קצת." תפש את אזנו של הסמל ומשך אותו אליו, מניח את כף הרגל הפנויה בחיקו של הסמל שגנח שוב, מצמיד אל חלציו את הרגל החשופה.

אחרי שגמר ללקק את הרגל הימנית עבר לשמאלית, מוצץ ומלקק בתאוותנות כל אצבע. על פניו הרחבים והנאים השתפכה הבעה חולמנית מרוחקת, והוא נראה כאילו היה מרחף אי שם בעולם רחוק וקסום. פניו של הקצין שלו לעומת זאת היו דרוכים ומכווצים כפניו של רץ הממתין ליריית הפתיחה. אחרי מספר דקות של טיפול מסור ברגלי הסרן הזדעזע גופו של הסמל וגניחה קלה נפלטה ממעמקי חזהו, תווי פניו החזקים והגבריים נרעדו כאילו היו ברכה שמישהו הטיל לתוכה אבן, ומיד נרגעו שוב.
הקצין הצעיר שהביט בו בדריכות לא החמיץ את הרעד שחלף בפקודו. הוא תלש בגסות את רגלו מידו של הסמל ונעמד על רגליו. "אפ על הרגליים סמל קוגן !" פקד בזעם עצור.

הסמל נעמד מולו, ראשו מושפל בבושה וכתם גדול ורטוב מכתים את תחתוניו הלבנים.
"אני לא מאמין !" צרח הקצין, "גמרת בתוך התחתונים שלי! לא די שגנבת אותם גם טינפת אותם עם הזרע שלך?!"
"סליחה המפקד. אני אכבס אותם המפקד." נחפז הסמל להוריד את תחתוניו, חושף ישבן מחוטב מכוסה פלומה עדינה של שיער.
"בטח שתכבס אותם יא מזדיין ! חתיכת סוטה שכמוך ! אתה מתחרמן על הרגלים שלי ? מה אתה, הומו ?"
"כן המפקד. אני... זה מה שאני המפקד." לחש הסמל, מרכין את ראשו עד שסנטרו הרבוע נגע כמעט בחזהו המקומר והשרירי.
הקצין ניגש אליו והניח את אגרופו הקפוץ מתחת לסנטרו של הסמל. "תסתכל לי בעיניים סמל ותגיד אחרי, אני הומו מזדיין בתחת שאוהב זיונים עם גברים."
עיני הסמל נמלאו דמעות, הן נתלו על ריסיו השחורים והצפופים אך לא זלגו. "אני ..."
"אני ... " התחיל לגמגם באומללות.
הקצין תפס את פטמתו הגדולה והכהה של הסמל וצבט אותה בכוח בין אצבעותיו הדקות והחזקות. "תגיד את זה יא סוטה מגעיל."
"אני הומו מזדיין בתחת שאוהב זיונים עם גברים." פלט הסמל במהירות ופניו האדימו, דמעה אחת גלשה על פניו ונזלה לאורך לחיו השחומה עד שנעצרה בזיפי זקנו.
"ומה עוד ?" המשיך הקצין לענות אותו במתיקות מרושעת, "מה עוד אתה אוהב ?"
"אני אוהב אותך סרן סגל. אני חולה עליך, על הרגלים שלך, על התחת שלך. אני חולם חלומות רטובים על הזין שלך." אמר הסמל בקול איטי וחולמני, ופניו עטו את ההבעה המרוחקת ההיא שהעלתה את חמתו של מפקדו.

הוא לפת גם את הפטמה השניה, צובט אותה באכזריות, ומשך אליו את הסמל הנמוך ממנו עד שפניהם כמעט נגעו. "אתה אוהב אותי סמל? אתה אוהב את הקצין שלך? אתה חולה על הגוף שלי?" שאל חרש.
"כן המפקד." גנח הסמל, עומד בדום מתוח, ועוד דמעה אחת גלשה לאיטה לאורך לסתו החשוקה. הקצין שרבב את לשונו ולכד את הדמעה המלוחה בלשונו. עיניהם נפגשו ושניהם נאנחו בבת אחת והתקרבו עוד קצת זה לזה, ואז עצם הסמל את עיניו והניד בראשו לשלילה.
סרן סגל נשך את שפתו התחתונה, המלאה והרכה, שהלמה יותר פה של נערה צעירה ולא של קצין קשוח, ומרט בכוח את פטמותיו של הסמל, מוריד אותו על ברכיו.
"סמל, אני מנסה לחנך אותך ושום דבר לא עוזר, הייתי רך מידי אתך, ויתרתי לך יותר מידי זמן, עכשיו הגיע הזמן שלך לקבל עונש. הבנת? לטובתך אני עומד להעניש אותך."

"כן המפקד." לחש הסמל, מביט בהכנעה כלפי מעלה אל פניו הצרים והקשוחים של מפקדו.

הקצין הרפה מפטמותיו של הסמל ופקד עליו להביא מהארון את החגורה השחורה שלו וזוג תחתונים נקיים. "תביא את החוטיני האדומים." פקד.
הסמל ציית בזריזות והגיש למפקדו חגורת עור שחורה עם אבזם מתכת ותחתוני חוטיני אדומים.

"טוב מאוד סמל." שיבח הקצין את פקודו, "סוף סוף אתה עושה בדיוק מה שאומרים לך. אני רואה שאם השכל לא בא דרך הראש אז הוא בא דרך הרגליים, מה ?"
"כן המפקד," הרכין הסמל את ראשו הגזוז בענווה.
"תלבש אותן." הגיש הקצין את התחתונים הפעוטים לסמל. "עלי הן קטנות, אבל חבילה קטנה כמו שלך תכנס לשם בקלות."
החבילה של סמל סגל לא הייתה קטנה לפי שום קנה מידה, אבל הוא לא הגיב על ההערה המזלזלת ולבש את התחתון הדקיק בלי למחות. בד התחרה האדום, שהבליט את צבע עורו השחום, לחץ על גופו, מועך את אבריו האינטימיים מלפנים ומפריד באכזריות את פלחי ישבנו המוצקים מאחור.
"תעמוד בדום מתוח סמל." פקד הקצין בחדות.
הסמל עצם לרגע את עיניו ואז שב ופקח אותן לרווחה מביט הישר בפני מפקדו. "כן המפקד. סליחה המפקד." התיז בטון צבאי חד, והתמתח לדום מושלם.
"אם לא היה לך כזה תחת שמן ומגעיל התחתונים היו נראים עליך יותר טוב. עם כל השערות האלו אתה נראה כמו בבון." אמר הקצין סוקר אותו בלגלוג. "אתה יודע של מי התחתונים האלה סמל ?" הסמל הניד לאות לאו ממשיך להביט הישר קדימה.
"לקחתי אותן למזכרת מהחברה שלי." גיחך הקצין בשביעות רצון, "איזה כוסית שהיא, ראית אותה סמל קוגן? היא לא כוסית?"
"כן המפקד. היא ... היא ... " הוא גמגם, "היא יפה מאוד החברה שלך." רטן והידק את לסתו בכוח כה רב עד ששיניו חרקו.
"אתה מקנא." צחק הקצין ולרגע היו פניו פתוחים ועליזים כפני ילד. "אתה נראה כמו שרמוטה מזדיינת עם התחתון הזה סמל, מתאים לך בדיוק."
הסמל שתק וקפץ בכוח אגרופים גדולים, מהדק אותם אל ירכיו, גופו מתוח בעמידת דום מושלמת שגרמה לתחתונים האדומים להראות גרוטסקיים עד גיחוך.
"לא ענית לי." סטר לו הקצין, ופניו שבו והזדעפו, "אתה מקנא בחברה הכוסית שלי?"
"כן המפקד. אני מקנא." הודה הסמל ביובש, מביט בנקודה עלומה קצת מעל לראשו של מפקדו.
"אין לך מה לקנא. אתה נראה בתחתונים האלה יותר טוב ממנה, ואתה בטח מוצץ יותר טוב ממנה. נכון?"
"אני לא יודע המפקד." סינן הסמל מבעד לשיניו ההדוקות.
"טוב." הצליף הקצין בחגורה שלו מול פניו של הסמל שנרתע כפסע ושב מיד לדום מושלם. "אני יודע שאתה מוצץ יותר טוב כי הכוסית הפלצנית הזו לא מוכנה בכלל למצוץ. משפיל אותה לעמוד מולי על הברכיים, הריח של הזין שלי מגעיל אותה, קשה לה לנשום כשאני מנסה לזיין לה את הפה. היא סתם כוס על שתיים, אפילו אצבע אחת אי אפשר לדחוף לה לתחת, לפריג'ידית הפמיניסטית הזו. אתה אוהב אצבעות בתחת שלך סמל?"
"תלוי של מי המפקד." אמר הסמל, ומשהו מהנוקשות בעמידתו ובהבעת פניו התרופף.
"מה של מי? שלי כמובן." הצליף הקצין בחגורה מעל לראשו. "התחת שלך סמל שייך לי. אתה כולך שייך לי. קאפיש?"
"כן המפקד. אני שייך לך." הסכים הסמל בחפץ לב, מביט במסירות בפניו היפים של מפקדו.
"טוב סמל, מספיק לקשקש, אתה צריך להענש על השטויות שלך והעונש שלך הוא מכות בתחת מהחגורה הזו, אבל כדי שלא תגיד שאני לא מתחשב, אני נותן לך לבחור בין עשר הצלפות בקצה של החגורה בלי האבזם, או חמש הצלפות עם האבזם. מה אתה בוחר?"

הסמל שתק והמשיך להביט קדימה, מתעלם ממפקדו, שפניו החיוורים האדימו מעט ופיו היפה, פה של ילדה תמימה, נפער מעט בהבעת ציפיה.
"קדימה סמל, מה אתה בוחר ? אני מזהיר אותך, אם לא תדבר מיד תחטוף פעמיים. גם עם האבזם וגם בלי."

הסמל המשיך לבהות קדימה בשתיקה, מתעלם מסרן סגל. הקצין ספר חרש בליבו מאחת עד עשר ואז הסתער על הסמל שלו והטיח אותו על המיטה. "שכב על הבטן ותשים ידים על העורף. תפשק רגלים." הורה בקשיחות, "וכדי שלא תגיד שאני סתם סדיסט," הוסיף בגיחוך מכוער, "אני מרשה לך להשאר עם תחתונים."

"תודה המפקד." ענה הסמל בהכנעה, אם כי לשניהם היה ברור שהתחתונים הפעוטים לא הגנו על שום דבר חוץ מהחריץ שבין העגבות השחומות והשעירות.

בלי מילת אזהרה נוספת הצליף הקצין סגל בקצה נטול האבזם של החגורה על עכוזו של הסמל, שגופו נרעד מחמת ההצלפה, אך אף הגה לא נפלט מפיו.
"אתה אמור לספור את ההצלפות סמל. לא ספרת, הפסדת. תספור !" צעק הקצין בזעם.
"כן המפקד. סליחה המפקד." אמר סמל קוגן וקפץ את אגרופיו כשהמכה השניה ניחתה על בשרו. "אחת," החל לספור בקול יציב, "שתים, שלוש," וכך הלך וספר עד עשר. "ועכשיו עם האבזם." הכריז הקצין והפך את החגורה. ידיו הזיעו והעור השחור היה מוכתם במקום שבו אחז בו. הוא ניגב את כפותיו על מכנסיו, משפשף אותן בזעף על הבד הגס.
"המפקד," האיץ בו הסמל, "יש עוד חמש עם אבזם."
"אני יודע סמל, אני יודע, אבל לפי פקודות הצבא אתה צריך לשתות לפני שנמשיך." הוא נטל את הבקבוק שנותר סגור וניסה לפתוח אותו בידים רועדות. הסמל התרומם מהמיטה, נשען על מרפקו, נטל ממנו את הבקבוק, פתח אותו והחל לוגם בתאוותנות כשהוא שוכב על צידו, מסתיר את עכוזו הרצוע פסים אדומים כהים מעיני הקצין שהביט בו בפנים נטולי הבעה, נושך בכוח את שפתו התחתונה.
"הנה, קח." הושיט לו הסמל את שארית המים, "תשתה גם, ותפסיק לנשוך ככה את השפה שלך, היא תדמם."
"אז מה? שתדמם. מה אכפת לך? זו השפה שלי, לא שלך. אתה, יותר טוב שתדאג לתחת שלך שהולך לקבל עוד חמש הצלפות."
"המפקד אני לא דואג. אני סומך עליך." שב הסמל לשכב על בטנו בפוזה הקודמת, ידיו על עורפו ורגליו פשוקות לרווחה. התחתונים חרצו בבשר מותניו וירכיו פסים לבנים, ואשכיו הגדולים והשעירים בצבצו משני עברי הבד האדום שמעך אותם באכזריות.
"סמל קוגן, החלטתי להחליף את העונש שלך במשהו אחר." התפרץ פתאום הסרן והוריד את החגורה שעמדה לנחות על בשרו החבול של הסמל.

"אי אפשר. אני צריך לקבל עוד חמש הצלפות עם אבזם. זה החוק סרן, ואתה יודע את זה. תפסיק לתחמן." הציץ בו הסמל מבעד לזרועותיו השלובות במורת רוח.
"אתה לא תגיד לי! אני הקצין ואני קובע את החוקים, ואם אני מעדיף שתמצוץ לי במקום להצליף בך אתה תציית לפקודות שלי." השליך הקצין את החגורה מידו וזינק על הסמל, תולש וקורע מגופו את התחתונים הצרים שעמדו להתפקע גם ככה מלחץ אברו הזקוף. הוא נשכב על הסמל שהספיק להתהפך על גבו כדי לקדם את המתקפה הלא צפויה והחל למצוץ בתאוותנות את הזין השחום והיפה שלו, מלטף בידיו העדינות והצרות את האשכים הגדולים, מעסה ברכות את סימני הלחץ שהותירו התחתונים בבשרו של הסמל.

"בוא, בוא הנה טמבל." אמר סמל קוגן ברכות, מושך מעל לקצין שלו את מכנסיו ותחתוניו, מפשיל אותם במומחיות עד לקרסוליו של סגל שמיהר ובעט מעליו את הבגדים הגסים. אברו הבהיר והאלגנטי היה זקוף רק למחצה, אבל מיהר להתאושש בתוך פיו השוקק של הסמל. הם טרפו זה את זה בהתלהבות נעורים, מוצצים ומלקקים ודוחפים אצבעות אחד בתוך פי הטבעת של השני.

"דיב, דיוויד, אני הולך לגמור." יבב הקצין הצעיר, והסמל לחץ באצבע מיומנת מתחת לאשכיו והורה לו לנשום עמוק ולהתאפק. הם קפאו ככה כמה דקות, ואז גנח הסמל בקול וניסה למשוך את חברו הצעיר מעליו. "נו, בוא, עוד לא עשינו את הקטע עם המקלחת והמברשת."
"אי אפשר לעשות את הקטע הזה כי קרעתי לך את התחתוני שרמוטה. לא יכולתי לסבול יותר איך שהם לחצו לך על הביצים." אמר שי בקול רועד, "ואני שונא את המברשת. הידית הזו תמיד פוצעת אותך ואחר כך יורד לך דם. זה מפחיד אותי."
"בחייך, זה רק שריטות. דם זה מדליק. תוכל לשים לי טמפון אחר כך." פיתה אותו הסמל בקול חולמני וצחק כשהקצין הצעיר עיווה את פניו בגועל. "איחס, טמפון."
"נו טוב." נאנח, "בוא נתקלח ונלך לישון. מחר יש לי ספירת מלאי ולך יש שיעור בסטטיסטיקה, עדיף שתגיע אליו עם ראש צלול."
"אתה לא כועס עלי שלא השלמתי את הסשן ?" התרפק שי על דייב, לוחץ את אברו הזקוף אל ירכו השרירית.
"לא, לא חמוד. התקדמת מאוד יפה. לא האמנתי שתגיע עד ההצלפות. היית ממש משכנע. אני מבין למה קשה לך עם הקטע של המכות. זה בגלל שאתה ואני... טוב, אולי זה יקל עליך אם נביא עוד בחור אחד שישתתף, אולי ניתן לו דרגת רב"ט?"
שי הזדקף ופניו האדימו בזעם. הצביטה שהעניק הפעם לפטמתו של הסמל קוגן הייתה אמיתית מאוד. "ואולי אני אחתוך לך את הביצים ותתחיל לשיר בסופרנו?" התיז בזעם.

"יופי," נאנח הסמל, "תמשיך ככה. "עכשיו אתה מתנהג כמו קצין אמיתי. אם תמשיך ככה אני לא אצטרך יותר לחפש אדונים במועדון ההוא."
"חתיכת שרמוטה מזדיינת שכמוך." סטר לו הקצין, "את כלבה מזדיינת. תראי מה אני אעשה לך, כוסית מסריחה." הוא אחז את הסמל הגונח באשכיו וגרר אותו למקלחת, מטיח אותו בכוח בקיר. "רוצה להזדיין כלבה ?" הצליף בסמל בחגורה, "תתחילי לספור יא מזדיינת." הוא העמיד את הסמל כנגד הקיר, רגליו פשוקות בחזקה, נהנה ממראה אשכיו השעירים שתלו בין הירכים השריריות, והצליף בישבנו האדום עוד חמש פעמים, מקפיד שהאבזם יפגע כל פעם במקום אחר, וכל אותו הזמן חפן את אשכיו של הסמל בכפו להגן עליהם מפגיעתה של החגורה.

אחרי שהשלים בשלום את החלק שחשש ממנו ביותר ואבזם המתכת הכבד הושלך הצידה היה השאר משחק ילדים. הוא העמיד את הסמל על ברכיו, קרא לו כלבת פודל מיוחמת, שפשף את אברו הזקוף בפניו האהובות של דייב, שהתרוממו אליו בהכנעה מתמסרת, וסטר לו כל פעם שניסה לקחת את הזין שלו בפיו. רק אחרי שדחף את ידית העץ העגולה והעבה של המברשת בפי הטבעת של הסמל שלו, שהורד לעת עתה לדרגת כלבת פודל מזדיינת, התיישב על הדום הפלסטיק הנמוך שהוכן מבעוד מועד, והניח לכלבה שלו למצוץ את אברו תוך שהוא מעניק לזין שלה שפשוף נמרץ בספוג מסובן.
הם גמרו יחד, צועקים מהנאה, ואז התקלחו מסבנים זה את זה בעדינות. הוא היה מאושר שהכל נגמר ושהצליח לשלוף את הידית הארורה ההיא בלי לפצוע את דייב.

אחר כך הגיע החלק המוצלח ביותר של היום לדעתו של שי. הם שכבו יחד במיטה, מחובקים בתנוחת כפיות, ידיו החסונות של דייב עוטפות את גופו הדק יותר של הקצין היפה שלו. ירכו מכבידה על רגלו של הצעיר המותש, ודיברו על מה שקרה להם במשך היום. את הדיון בסשן האחרון שמרו לסוף.

"הייתי בסדר דייב ?" שאל שי בבישנות. "היה לך טוב? אני אדון טוב?"
"אתה נהדר. גמרתי שלוש פעמים וכמעט שלא נפצעתי. אתה נעשה ממש טוב עם המברשת ההיא. אולי נקנה שוט מיוחד עם ידית דילדו בשביל הפעם הבאה." הרהר דייב בקול, מחליק את שפתיו על עורפו העדין של שי, הקצין המתוק ביותר בגולני.

"ומתי תיקח אותי למועדון?" המשיך שי לחקור בקול של ילד מנומנם.
"ממש בקרוב מאמי. אתה כבר כמעט מוכן. בפעם הבאה אני בטוח שתצליח לעבור את כל הסשן בלי להשבר אף פעם. המסיבה הבאה היא בסילבסטר, נלביש אותך במדים, אתה תראה נהדר." חייך לנפשו, מדמין את חברו דק הגזרה במדים מצועצעים עם כובע מצחיה ושוט.

"ואתה לא תלך יותר אף פעם בלעדי, נכון." התפנק שי בחמימות זרועותיו של דייב.
"לא חמוד. אני תמיד אקח אותך איתי. רק אתה האדון שלי. אני אף פעם לא אלך לבד." הבטיח דייב.
"ואם יהיו מסיבות עם חילופי אדונים ועבדים ?" המשיך שי לחקור בקול של ילד שמסרב להרדם.
"למסיבות כאלו לא נלך בשום פנים ואופן." הבטיח דייב, "אנחנו שייכים רק זה לזה. אני הסמל שלך ואתה הקצין הפרטי שלי ורק שלי. היית נפלא היום. אני אוהב אותך שי."
"ואני אוהב אותך דייב. לילה טוב מתוק שלי."
"לילה טוב חמוד."