חשק

פנטזיה? אני? האמת היא שאני עדיין לא מרגיש הכי נוח כי...
פנטזיה היא בעצם חשיפה של חלומות, וחלומות הם מהדברים הכי עמוקים שחבויים בתוכנו, שאמורים לשקף את אישיותנו...
האומנם?

ואולי בפעם הבאה שתקראו פנטזיה של מישהו, זו תהיה הפנטזיה של

אזור הדמדומים!

מצטער, הייתי חייב להוסיף את זה, it's a phase I'm going through....
בכל מקרה, גמרתי בדעתי לספר משהו, אז אני אספר. דמיינו לעצמכם את התמונה שרואים אתם לפניכם מתערפלת, ועוברת להציג תמונה קצת אחרת...

רחוב צר נפרש לפני, שקט בהתחלה, ולפתע מתמלא רחשים ורעשים. אנשים מופיעים כאילו משום מקום לתוך החלום, ניצבים בדמיון, נמצאים שם אך בשביל להשוות לעולם הזה קצת מציאות. אחרי האנשים מתווספות להן התחושות, קרני שמש חמימות מלטפות את ראשי. הולך לאיטי, מחייך למראה הילדים המשתובבים, הנשים המרכלות והגברים שמתווכחים להם על עניינים שברומו של עולם.

חבורת כלבים רצה ועוברת בדיוק מולי. אני נעצר ומביט בהם נובחים ומשתוללים, כל כך הרבה דברים קטנים שמעלים חיוך קטנטן על שפתיי. מממ עולם אידיאלי? מסתובב סביב כדי לראות את הכל, לספוג את הכל פנימה, כדי שאוכל לזכור את המקום המופלא הזה.

רעש מנוע העיר אותי מסתובב על עקביי. תוך כדי הסיבוב קולטות עיניי את התושבים, הגברים המתווכחים, הנשים הפטפטניות, הילדים השובבים והכלבים המסתובבים, כולם בורחים, מתכופפים, תופסים מחסה. קופצים דרך חלונות הבתים הפתוחים - והראש ממשיך להסתובב, כבר רואה את המכונית שדוהרת לכיווני, מיני ואן ישנה, הפח מקומט, ומה זה? יד מושטת מהחלון, מחזיקה חפץ שחור... אלה?

המוח מייד מורה לגופי להשתטח, ואני מתחיל להתכופף, ולרגע אני מאמין שאני אתחמק אבל, האלה פוגעת, אני מרגיש מכה עזה במצחי ו... חושך.

פוקח עיניים לאט,ועדיין לא רואה כלום. נושם עמוק וסוגר אותן שוב. מתאמץ ומכריח את העפעפיים להיפתח.
חשיכה מוחלטת.

התעורתי? אני לא בטוח. ובינתיים מתפקדים האברים בגופי, אחד אחד מדווחים על מצבם. הכאב החד בראשי הוא הראשון ברשימה, סחרחורת איומה. הלחי סחוטה על הרצפה הקרה. מנסה להזיז את הידיים ולא מצליח, רעש שלשלאות מפלח את השקט ששורר. ידיי קשורות זו לזו ורגלי מכופפות וקשורות אף הן בקרסוליים. ההבנה מתפשטת במהירות מגופי בחזרה למוחי הדואב, שמיד מגיב ואני מרגיש את עצמי מנסה להרים את ראשי במהירות ו... אני נתקע, ולו סנטימטר מהרצפה הקרה. אני מנסה בכל כוחי למשוך את צווארי למעלה אך ללא הועיל. על צווארי קולר, וגם הקולר כך נראה, קשור בשרשרת קצרה מאוד לרצפה.
אני מרפה ונשכב שוב על הרצפה, סחרחורת חזקה תוקפת אותי שוב. כדאי לשמור כוחות לאחר כך.

רחש מעומעם מעיר אותי, פוקח את עיניי, נושם נשימה עמוקה. הרחש מתקרב אלי, אני לא ממש בטוח בכיוון ממנו מגיע אותו קול מעומעם, מנסה להתרכז, להקשיב. הקול מגיע מלפנים. מנעול נפתח, ואחריו דלת לא גדולה. אור נכנס לחדר האטום, ואני עוצם את עיניי מעוצמתו, שורף. ממצמץ פעם ועוד אחת, ושומע קול, כבר לא כל כך מעומעם מתקרב. ליבי פועם, עיניי כבר מתרגלות לאור.
מגפיים שחורות כמעט וצמודות אלי, מנסה להטות את ראשי כדי שאוכל להסתכל למעלה, לראות את פניה של הסוהרת שלי. באחת רגל אחת מורמת, מגף מונח על לחיי ודוחף אותי בעדינות למטה, לרצפה.
לחישה.

"ששש... תשכב חמוד... קיבלת מכה חזקה...". צחקוק קל מהדהד בתוך ראשי.
עוד זוג רגליים מתקרב, ועוד לחישה נשמעת
"תשחררי אותו, ותביאי אותו חמודה".
רעש העקבים ההולכים ומתרחקים התחלף ברעש השלשלאות שהשתחררו, הידיים עדיין קשורות מאחורי הגב, הרגליים כבר משוחררות.

"קום!" הפקודה חתכה את השקט ואני ניסיתי להתרומם מהרצפה. זו משימה לא פשוטה כשהשימוש בידיים נאסר, ישבתי על הברכיים, ובמאמץ נוסף, ייצבתי עצמי ועמדתי. משיכה חזקה ברצועה משכה אותי קדימה וכמעט שנפלתי שוב, הלכתי אחריה. את פניה לא ראיתי, רק את שיערה הצהוב וגופה המכוסה בד שחור.

דלת נפחתה, היא הסתובבה והלכה. בצעד קצת מהוסס עברתי דרך המפתן. מראה מדהים התגלה לפני... כל כך הרבה צהוב... התקדמתי כמהופנט. בזוית העין ראיתי אותה מחייכת, אך אני בשלי, מתקדם וקופץ פנימה אל תוך הצהוב. חופן אותו בידי וזורק לאוויר.
הר של שקדי מרק!


מה? זו הפנטזיה שלי, מותר לי הכל!
חשבתם שפנטזיה שמפרסמים כאן היא רק פנטזיה מינית בדסמית? אז חשבתם.