מאהבה של ליידי נחמיאס
מאת המלכה לירז(שולטת){כ}
19 במרץ 2004
גם למחוזותינו הגיע הבאז התקשורתי אודות הסופרת העבריה האמיצה אשר נכנסה לגוב האריות (aka BDSM) ואפילו שרדה בשביל לספר על זה. כשרוח יחסי הציבור הנמרצים של הספר נושבת במפרשיי התמימים ניגשתי למלאכת הקריאה. כפי שאתם רואים, שרדתי בשביל לספר על זה.
העלילה בקצרה - הגיבורה מה-שמה היא רווקה תל אביבית שנונה ומקסימה שחולמת להינשא למהנדס מזון, סליחה, חוקר יערות. היא מצוידת בשתי חברות שנונות ומקסימות לא פחות, סמנטה, סליחה, מאיה, ושרלוט, סליחה (לא יודעת מה קורה לי היום), פאני. מאיה היא תירוץ עלוב למלכת סאדו, פאני לעומתה נעלמה לאחר שפנתה לסוכנות שידוכים. אכן, פתטיים הם חייה של הרווקה התל אביבית. הגיבורה שלנו מה-שמה, כחברה טובה וכראויית-חיתון יוצאת לחפש את הנעדרת בסוכנויות שידוך, ומגיעה למקום סליזי במיוחד, אשר מתחת לפני השטח שלו רוחשים סודות אפלים ובאמת איומים ונוראים.
לאחר שהתיישבתם, אני אספר לכם: את הסוכנות הסליזית מנהלות אניטה (לא פללי) ואנה. אניטה היפה ו"בעלת המבט הקר" כמובן, כבר הספיקה להיות זונה, להתחתן ולרצוח את בעלה, אשר במקום הרכוש המצופה הותיר אחריו חובות. אנה היא השפוטה של אניטה, מעין איגור שכזה, אך לצערנו נגזלה מאתנו ההתפתחות הלסבית הפרוסטיאנית המתבקשת בין השתיים. בינתיים, כדי להרגיע את המתח המיני הלסבי הלטנטי ביניהן, מנהלות פללי והאיגור שלה סוכנות שידוכים המהווה מסווה (!) לרשת שעוסקת בהברחת נשים (נכון, מחבר העמים) ובמכירתן לגברים בעלי טעם מפוקפק שלוש נקודות.
גבר אחד שכזה הוא שחר צימרמן, אישיות נכבדת בעולם הפלסטיק של הספר ו"הילד הרע" של "עולם הבדס"מ". למרות שהודרך וננזף ע"י שלושה דומים גרמניים "מהוקצעים ומטופחים", שחר פשוט לא מצליח להשתלט על הדחף לבתר נשים, לועג לתו"ל של הבדס"מ וכל כולו אומר רשע. הרקע האפל שלו מורכב מגניבת אזמלים וסכינים מהפקולטה לרפואה ומאוננות אינטנסיבית מול האינטרנט, תחביב בו הוא עוסק כיאה לדמות אפלה ומסוכנת שכמוהו בחדר נעול כדי שאשתו לא תבין מיהו התכשיט שלה.
אני מתחילה להתעייף (באמת לא יודעת מה יש לי היום) אז נפסח על סרטי סנף, על השוטרת שמחה ושאר ירקות המעשירים את התבשיל שלפנינו ונחתור לסיום: הגיבורה שלנו, עליסה תמימה בארץ הרתמות, מצליחה לגבור על הרוע מבלי שהוא ידבק בה, הורגת את כולם ונוחתת - ראה זה פלא בפרק האחרון - בחיקו הכפרי של שומר (טוב, חוקר) יערות ששוכח לשרוך את השרוכים. לאחר כחמש דקות של היכרות מעמיקה הם מחליטים על מספר הילדים והולכים לישון (לנצח כנראה, בדממת היער).
אנו לעומת נשארים כשחצי תאוותנו בידנו. האם תוסיף מאיה להיות מלכת סאדו למרות שעבדים לא נותנים לה? מה יהיה בסופם של "ביצים כחולות" ו"דבוק לנעל", העבדים עליהם מסתכלות שתי החברות - הואנילית והסאדיסטית בריחוק משועמם ומלא סלידה דומה להחשיד? ועד מתי גברים אשכנזים פרומיננטיים בשנות ה-40 לחייהם שקוראים להם "שחר צימרמן" ימשיכו להסתיר סודות אפלים מתחת לכל הכסף והכוח העצום שלהם?
אין כמדומה קלישאה שנחמיאס לא עטה עליה כמוצאת שלל רב, ואין דעה קדומה ש"סרט לבן על כפה אדומה" מקפח עצמו משימוש נלהב בה. חבל עם זאת שכיפה אדומה הקטנה לא יצאה באמת לטייל ביער. היא הייתה עשויה למצוא עומק וכאב ותשוקה. היא יכלה אפילו להיות סופרת, ולכתוב על הדברים האלה, על מה שמניע אנשים, מפחיד אותם ומדרבן אותם להתגבר על הפחד. אבל קשה לעשות את זה כשצריך להישאר כיפה אדומה, קלולסית ותמימה, שצריכה לגבור על הרוע מבלי שהוא יגע בה, כי הדבר היחיד שנוגע בה באמת מההתחלה ועד הסוף הוא חוקר היערות. ועם כל הכבוד, הוא לא מאוד מעניין.
העלילה בקצרה - הגיבורה מה-שמה היא רווקה תל אביבית שנונה ומקסימה שחולמת להינשא למהנדס מזון, סליחה, חוקר יערות. היא מצוידת בשתי חברות שנונות ומקסימות לא פחות, סמנטה, סליחה, מאיה, ושרלוט, סליחה (לא יודעת מה קורה לי היום), פאני. מאיה היא תירוץ עלוב למלכת סאדו, פאני לעומתה נעלמה לאחר שפנתה לסוכנות שידוכים. אכן, פתטיים הם חייה של הרווקה התל אביבית. הגיבורה שלנו מה-שמה, כחברה טובה וכראויית-חיתון יוצאת לחפש את הנעדרת בסוכנויות שידוך, ומגיעה למקום סליזי במיוחד, אשר מתחת לפני השטח שלו רוחשים סודות אפלים ובאמת איומים ונוראים.
לאחר שהתיישבתם, אני אספר לכם: את הסוכנות הסליזית מנהלות אניטה (לא פללי) ואנה. אניטה היפה ו"בעלת המבט הקר" כמובן, כבר הספיקה להיות זונה, להתחתן ולרצוח את בעלה, אשר במקום הרכוש המצופה הותיר אחריו חובות. אנה היא השפוטה של אניטה, מעין איגור שכזה, אך לצערנו נגזלה מאתנו ההתפתחות הלסבית הפרוסטיאנית המתבקשת בין השתיים. בינתיים, כדי להרגיע את המתח המיני הלסבי הלטנטי ביניהן, מנהלות פללי והאיגור שלה סוכנות שידוכים המהווה מסווה (!) לרשת שעוסקת בהברחת נשים (נכון, מחבר העמים) ובמכירתן לגברים בעלי טעם מפוקפק שלוש נקודות.
גבר אחד שכזה הוא שחר צימרמן, אישיות נכבדת בעולם הפלסטיק של הספר ו"הילד הרע" של "עולם הבדס"מ". למרות שהודרך וננזף ע"י שלושה דומים גרמניים "מהוקצעים ומטופחים", שחר פשוט לא מצליח להשתלט על הדחף לבתר נשים, לועג לתו"ל של הבדס"מ וכל כולו אומר רשע. הרקע האפל שלו מורכב מגניבת אזמלים וסכינים מהפקולטה לרפואה ומאוננות אינטנסיבית מול האינטרנט, תחביב בו הוא עוסק כיאה לדמות אפלה ומסוכנת שכמוהו בחדר נעול כדי שאשתו לא תבין מיהו התכשיט שלה.
אני מתחילה להתעייף (באמת לא יודעת מה יש לי היום) אז נפסח על סרטי סנף, על השוטרת שמחה ושאר ירקות המעשירים את התבשיל שלפנינו ונחתור לסיום: הגיבורה שלנו, עליסה תמימה בארץ הרתמות, מצליחה לגבור על הרוע מבלי שהוא ידבק בה, הורגת את כולם ונוחתת - ראה זה פלא בפרק האחרון - בחיקו הכפרי של שומר (טוב, חוקר) יערות ששוכח לשרוך את השרוכים. לאחר כחמש דקות של היכרות מעמיקה הם מחליטים על מספר הילדים והולכים לישון (לנצח כנראה, בדממת היער).
אנו לעומת נשארים כשחצי תאוותנו בידנו. האם תוסיף מאיה להיות מלכת סאדו למרות שעבדים לא נותנים לה? מה יהיה בסופם של "ביצים כחולות" ו"דבוק לנעל", העבדים עליהם מסתכלות שתי החברות - הואנילית והסאדיסטית בריחוק משועמם ומלא סלידה דומה להחשיד? ועד מתי גברים אשכנזים פרומיננטיים בשנות ה-40 לחייהם שקוראים להם "שחר צימרמן" ימשיכו להסתיר סודות אפלים מתחת לכל הכסף והכוח העצום שלהם?
אין כמדומה קלישאה שנחמיאס לא עטה עליה כמוצאת שלל רב, ואין דעה קדומה ש"סרט לבן על כפה אדומה" מקפח עצמו משימוש נלהב בה. חבל עם זאת שכיפה אדומה הקטנה לא יצאה באמת לטייל ביער. היא הייתה עשויה למצוא עומק וכאב ותשוקה. היא יכלה אפילו להיות סופרת, ולכתוב על הדברים האלה, על מה שמניע אנשים, מפחיד אותם ומדרבן אותם להתגבר על הפחד. אבל קשה לעשות את זה כשצריך להישאר כיפה אדומה, קלולסית ותמימה, שצריכה לגבור על הרוע מבלי שהוא יגע בה, כי הדבר היחיד שנוגע בה באמת מההתחלה ועד הסוף הוא חוקר היערות. ועם כל הכבוד, הוא לא מאוד מעניין.
