פגישה ראשונה אחרונה.

כמה יפה אתה. לא רציתי לומר לך את זה בפניך, אבל אתה פשוט מקסים. יש בך יהירות שכזו, שיכולה הייתה להתפתח רק כתוצאה מהערצה של חיים שלמים: משפחה, חברים, פקודים ומפקדים, וגם בנות. הרבה בנות. ורק אני יושבת בצד ומסתכלת עליך בגובה העיניים, מה שאתה מחשיב כ"מלמעלה". אינך ראוי להערצתי, אבל גם ליטוף הוא משהו בימינו. הרי ידוע לך שאני מעריצה רק אדם אחד... דיברנו על זה, נכון?
וכשנפגשנו היום, אחרי שלפני שבוע לא חשבת שאוכל להשתלט עליך, מהשנייה הראשונה היית במקומך. עמדתי על המדרכה, מעט גבוהה ממך, ובדיעבד אמרת לי שזה מה שקנה אותך. והסטירה במגרש החניה. והשיחה הנעימה בבית הקפה על הפוך עם אייריש קרים. ואחר כך המשברון הקטן שהיה לנו באוטו... "אני רוצה לחבק אותך", אמרת. ואז הנסיעה לחוף ונסיונות ההתמרדות הקטנים שלך שקשה לומר שהפתיעו אותי... והביתה. והחיבוק של חוסר הרצון לעזוב וההשלמה עם כך שלא אותי אתה צריך עכשיו ולא אתה הוא שאני צריכה.
כל כך חבל לי על מה שיכול היה להיות ולא יהיה. אני לא יכולה לשקר לעצמי וגם אתה, מסתבר, כנה מאוד. אז שלחתי אותך למסע המופלא של גילוי עצמי. "לך לגהינום ובחזרה. כשתחזור, תודיע לי. לא בטוח שאהיה זמינה לקשר, אבל להקשיב לך- תמיד אוכל".
איש יקר שלי. שרק תהיה מאושר... יש לך פוטנציאל עצום. הוצאת ממני את השליטה שבי, ונהניתי כל כך. פשוט הייתי מי שאני לשלוש וחצי שעות. ואני הוצאתי ממך את הכלבלב שבך. כלבלב מוכשר וצייתן (וקצת פרוע).
חבל שלא נוכל להמשיך כרגע. שתהיה לך דרך צלחה ונעימה. ושוב.... אל תשכח מהיכן באת (יותר נכון- מי הייתה שם קודם).
שלך,
אני.