מארבע יוצא אחד - חלק שלישי

הדהודים של בעלות.

המקום הזה על צווארי
היכן שהנגיעה הקלה ביותר בבשרי
מפיקה תגובה
אבל תגובה שונה
מהמתקפה הפוצעת של שיניך

אתה בוחר בשיטה האכזרית
ומותיר אותי לתהות אם זה לטובתי או לזו שלך

האם זה כדי להגביר את צלילי תאוותי?
או להחריש את שלך?

האם הדהודי זעקותיי באוזניך מדליקים אותך?

או האם זה לחבל בבשרי עד שיראה כמו מוכתם ביין אדום
על צווארי הגבוה, הבהיר
הכתמים שיישארו ימים, אולי שבוע
האם לסמן אותי זה מה שעושה את זה?
להכריח את השדים בתוכך לצאת לחזית?
להוציא את הפרא אל פני השטח?
למצוא את החיה שבתוכך ולהוציאה לשחק?

האם קולי מניע אותך קדימה?
ככל שאני קולנית יותר, נשיכתך עמוקה יותר
ככל שנשיכתך עמוקה יותר, אני צורחת חזק יותר

וזה ממשיך עוד ועוד ועוד עד שאני מאמינה באמת שהלכתי לאיבוד שם.

אתה מדבר בנהימות, מפסיק כדי לנשום
לוחש ושואג באוזניי
ידיים סבוכות בשערי
(מחשבותיי סבוכות יחד עם שלך, מחפשת תשובות לשאלותיך הרועמות)

ברגע אחד אני כאחוזת דיבוק על ידי החיה השולטת בך
ואני נשארת מוכרעת אפילו אחרי שפצעיי כבר החלימו
האם זעקותיי מהדהדות באוזניך כשאתה נושך בארוחתך?
כמו שנהמתך, מהדהדת בשלי, כשאני נוגעת בעורי אותו סימנת
הדהודים של בעלות, מוסיקה לאוזניי.