מארבע יוצא אחד - חלק רביעי

אני מגישה את כולי.

האם לבכות בשבילך זה מספיק?
האם תאמין לי שאני שלך
אם תוכל לחדור דרך הקליפה של שליטתי העצמית
ותגרום לדמעות שגודשות את קצוות נפשי
לזרום מעל לחיים לוהטות באדום?
האם לבכות בשבילך זה מספיק?
אני מגישה את דמעותיי כסימן לביטחוני בך.
אני מגישה את נאמנותי.


האם לצרוח בשבילך זה מספיק?
האם תאמין לי שאני שלך
אם תוכל לגרום לי לעזוב את שורשי שליטתי העצמית
מאחור
ותרשה לתאוותי לצוף אל פני השטח של
החזות הקודמת שלי
ולהישפך על עורך הרטוב מזיעה
ציפורני נעוצות בגבך, לבי מתפרע חסר רסן
האם לצרוח בשבילך זה מספיק?
אני מגישה את קולי כסימן לביטחוני בך.
אני מגישה את נאמנותי.


האם לאבד את העכבות בשבילך זה מספיק?
האם תאמין לי שאני שלך
אם אוכל להלך בבית ללא צניעות ופחד
ובגדים
לזקוף ראשי, עיני פקוחות, לשמור ששפתיי לא ירעדו
להרשות לעצמי להאמין שלא תמצא פגם
בגוף שלקחת למיטתך
והנפש שלקחת בפשטות
האם לחשוף ולפתוח את עצמי בשבילך זה מספיק?
אני מגישה את שתיקתי כסימן לביטחוני בך.
אני מגישה את נאמנותי.


האם לדמם בשבילך זה מספיק?
האם תאמין לי שאני שלך
אם אעמוד שוב מול הקיר הזה וארשה לרצונך להיעשות
בלי איום או דאגות בשל סימנים שייעלמו
אם הייתי צריכה לברך את הפצעים שאולי תפתח
אם הייתי צריכה להתחנן שתפתח אותם
אם הייתי מתחננת בגלוי שתגרום לחבורות על עורי
אם הייתי כורעת לפנייך, נתונה לרחמייך, מבלי שתבקש
האם לדמם בשבילך זה מספיק?
אני מגישה את דמי, עורי, נשימתי כסימן לביטחוני בך.
אני מגישה את נאמנותי.


האם היותך כל עולמי בשבילך זה מספיק?
האם תאמין לי שאני שלך
חדרת דרך קליפות שליטתי העצמית
פתחת פצעיי, התרת רסן תאוותי
זקפת ראשי, פקחת עיניי ונטלת נפשי לערסלך
דמעותיי גודשות, חשופה פתוחה
עשית אותי שלך
האם היותך כל עולמי בשבילך זה מספיק?
אני מגישה את עצמי כסימן לשייכותי לך.
אני מגישה את כולי.