צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תענוגות השוט

מאת שוטמן     29 באפריל 2003
אהובתי!
אני כל כך אוהב להלקות אותך בשוט.
אני כל כך אוהב את הצייתנות המוחלטת שלך.
את איך שאת מוכנה לשאת בכאב למעני.
איך שאת מתפשטת לאט ומביטה בי באהבה ובפחת ממה שעתיד לבוא.
אני מוציא את השוט הארוך מהארון.
את מתרגשת ומתנשמת בכבדות.
שדייך היפים רוטטים עולים ויורדים לקצב נשימותיך.
כל זה מגביר את התרגשותי ואת האהבה שלי אליך.
אני יודע שאני הולך להכאיב לך...אני מניף את השוט ומנחית אותו על גבך הערום ואני מניף אותו שוב ושוב.
נהנה לשמוע את יבבותיך.
את הפסים האדומים נמתחים לאורך גבך השברירי.
את הדמעות הפורצות ללא מעצורים.
אחר כך אני מפסיק את ההלקאה מתוך רחמים ואהבה.
את לאות תודה והערכה ,נופלת על ברכייך ומוצצת את שרביטי בתשוקה ואני פולט אל פיך את מיצי אהבתינו.