בליינד דייט - חלק ב'

הוא הביט בי בתדהמה. ניסיתי לזהות עוד משהו במבט שלו. כלום. הלם מוחלט. לא חשבתי ופשוט הנחתתי עליו עוד סטירה. הפעם עם גב היד. משמאל לימין. היא היתה פחות חזקה אבל הרבה יותר מצלצלת. הרי אומרים שהלם מטפל הכי טוב בהלם...
"ההתחכמויות האדיוטיות שלך מתחילות לעלות לי על העצבים, ברור גמד?"
הוא הביט בי ואמר בשקט: "ברור".

לא. לא הפריע לי שהוא לא אמר: "ברור, גבירתי". אני מלכה נאורה אני. הסמנטיקה הזו לא מעניינת אותי.
"אז אם זה כל-כך ברור לך, תמזוג לי עוד יין. והסיגריה שלי כבויה".
טריק ישן שתמיד עובד: הוא תפס את הבקבוק יין ואז בקול מקפיא דם אמרתי לו:
"תגיד, אתה חרש או מטומטם? לא אמרתי לך שהסיגריה שלי כבוייה?"
הוא מזג במהירות כמובן, וכמובן ששפך קצת על המפה. החטפתי לו סטירה. הפעם כפולה. אחת עם גב היד משמאל לימין ומיד אחת מימין לשמאל עם כף היד.
"שלומיאל. חוץ מלהתחכם אתה לא יכול לעשות שום דבר כמו שצריך."
אמרתי את זה בעדינות. הוא התנצל ומלמל שהוא כבר הולך להחליף את המפה.
"ומה עם הסיגריה שלי, אידיוט, תידלק מעצמה?"
אז הוא הדליק לי סיגריה. וכבר ראיתי שעומד לו כמו משוגע וידעתי שניצחתי.
והוא החליף את המפה. ושאל אם להגיש את המנה העיקרית. אמרתי לו שעוד לו. הוא ישב מולי. ליטפתי את כף ידו. וחזרתי לשוחח איתו עם כל מיני דברים, על העבודה שלי, על העבודה שלו, המתח באויר היה בלתי נסבל.
"עומד לך?" שאלתי.
"כן", הוא ענה, "בטירוף".
הוא כבר לא היה נבוך. הוא היה נינוח וחרמן.
"מדליק אותך שמשפילים אותך? שנותנים לך פקודות?" התגריתי בו.
"כן", הוא אמר.
ליטפתי אותו עם הציפרניים בגב היד ונשפתי מהסיגריה לעברו.
"וזה פעם ראשונה שלך אני מניחה."
"כן", הוא אמר, "אבל דוקא יש לי קליטה מהירה בד"כ..."
"את זה תן לי להחליט. אתה רשאי להביא את הניוקי. ותביא בשתי קערות עמוקות בבקשה."
הוא קם ללכת וחזר כעבור דקה עם שתי קערות עמוקות. הוא יצק מהסיר שתי מנות של ניוקי עם פירות ים לתוך הקערות. הריח מעולה.
"בתיאבון",הוא אמר, בטחונו העצמי חוזר אליו.
"לא כל-כך מהר, מתוק" חייכתי לעברו.
הוא הביט בי במבט שואל.
"'רד על ארבע" פקדתי.
שוב ראיתי את זיק הכעס בפניו. הפעם העפתי לו את הסטירה הכי חזקה שיכולתי. הוא האדים מכאב ובושה.
"תשמע מתוק. אם לא תתחיל להקשיב למה שאני אומרת לך אני פשוט אקום ואלך. כנראה שהקליטה שלך פחות מהירה ממה שסיפרו לך..."
הוא מלמל: "סליחה" וירד על ארבע.
"עכשיו תוריד לי את הנעליים. וגם את הגרביים."
הפעם הוא מיהר לבצע.
"עכשיו קפל לי בבקשה את הלמטה של הג'ינס, אני לא רוצה שהוא יתלכלך."
הוא מיהר לבצע, לא ממש מבין עדיין מה עומד להתלכלך ולמה.
פקדתי עליו להוריד את החולצה שלו. לקחתי את הטישרט שלו, גילגלתי אותה וקשרתי את ידיו מאחורי הגב.
כשסיימתי לקחתי את אחת מקעריות הניוקי ושמתי על הרצפה בין רגלי.
"לא נראה לי כל-כך נוח לאכול על ארבע", הוא לחש, מוטרף לחלוטין מחרמנות.
"כשאתה צודק אתה צודק", אמרתי ופקדתי עליו להכנס לפוזת זחילה.
הוא הזכיר לי ברוח טובה שככה גדעון בחר את החיילים שלו לקרב. אינטלקטואל כבר אמרתי.
התחלתי לאכול. וואו. הוא באמת ידע לבשל.
"תשמע, לא כל-כך כיף לי לאכול לבד, וזה גם כל-כך טעים, אתה מפסיד..."
הוא היסס. הוא נראה כל-כך חמוד שוכב על גחונו וידיו קשורות מאחורי הגב, ואז דחף את מלוא פרצופו והחל ללקק כמו כלב מהקערה.
הרמתי את כף רגלי ודחפתי אותה לתוך הצלחת שלו. הוא הפסיק לאכול, בוהה בתדהמה בכף הרגל שלי שמשחקת לו בתוך הניוקי. סוף סוף הוא התחיל להבין למה ביקשתי ממנו לקפל לי את המכנסיים. ואחרי שתי שניות של תדהמה הוא חזר לצלול לתוך קערת ניוקי פירות ים והרגל המקסימה שלי...
הוא סיים ופינה. איזה כיף. הוא הכין מוס שוקולד. הפייבוריט שלי. אני בשביל מוס שוקולד אמכור את אחותי הקטנה. אז שחררתי לו את הידיים. והוא ישב מולי ואכלנו מאותה כוס. האכלתי אותנו כפית אני כפית הוא. ואחרי האוכל הזדיינו. וניל לחלוטין. קצת קטן מה שיש לו שם, אבל לא נורא, מסתדרים, הוא הרי קולט מהר ויודע להכין מוס שוקולד.
לא. לא נשארתי לישון אצלו. לא בוער. מה אני, איזה פרחוליה שנשארת לישון בדייט השני?

למחרת אמא התקשרה לשאול מה שלומי. לדעתה ילדות (ואני עדיין ילדה כמובן) לא צריכות לגור לבד בבית בתל אביב. היא שאלה אם אני צריכה משהו ואם הכל תקין בדירה או שהיא תשלח את אבא לתקן לי.
אמרתי לה שהכל מעולה ודרך אגב, פגשתי את הבן של החברה שלה, שאנחנו מסתדרים מצויין, ושנראה לי שהפעם זה אולי מצליח...