המתנה שלו - פרק א'
מאת being(מתחלף){Queeny}
16 ביוני 2004
זה היה התור שלה לשלוט.
בשבוע הזה הוא היה שלה.
חוסר האונים שלו, הסאביות שבו, הוקדשו לה כמתנה.
הוא אהב אותה, הוא סמך עליה, הם סיכמו את רוב הפרטים, והוא ידע שהיא תשמור עליו. היתה את מילת הביטחון וסימן הביטחון, ובכל זאת, דבר כזה הם עדיין לא חוו.
עד יום שלישי הוא עינג אותה אורלית, לא גמר, קצת ירד לה, הכל היה רגיל.
היה מגורה מאוד, אבל זה היה בכיף הרגיל שלהם (כשהיא שלטה)
לקחו סוף שבוע ארוך, מיום רביעי.
עכשיו, הוא היה קשור קרוב לאמצע החדר, כולו פרוס, ומפושק - התנוחה הקלאסית עם בגדים:
יד ימין קשורה ימינה ולמעלה, יד שמאל שמאלה ולמעלה, רגל ימין ימינה ולמטה ורגל שמאל שמאלה ולמטה
היא נשכבת על גופו, הג'ינס שלה, החולצה שלה, הוא מרגיש אותה תחת בגדיו הקלים.
היא מסתכלת עליו בעיניים: "חמוד אתה בטוח שאתה רוצה את זה? שאתה מוכן לזה? זה עלול להיות גהינום בשבילך".
הוא מסתכל בעיניה האוהבות, הוא יודע שאם הוא יגיד שלא, אז לא. הוא רואה את החשש הקל בפנים שלה, שרק לא יגיד לא
הוא מהנהן, "כן".
"לא שמעתי חמודי?"
"כן, אני רוצה שנעשה את כל מה שתרצי, כל מה שסיכמנו."
היא חוזרת: "אתה יודע שזה עלול להיות גהינום בשבילך, וגן עדן בשבילי", היא אומרת בשובבות
הוא מהנהן בראש
"מה?"
"כן אני יודע. ואני רוצה את זה."
היא מחייכת אליו. נותנת לו נשיקה צרפתית אוהבת, הוא מנסה להחזיר, אבל הוא קשור. היא נושכת קלות את הלשון שלו, סטירה קלה על הפנים: "be good" והולכת
הוא לוקח נשימה עמוקה. ומקשיב
הוא יודע שהיא תחליף בגדים, תלבש חצאית פרחונית בלי תחתונים, הוא יודע מה יקרה בכל הימים הקרובים. אבל הוא משהו בו חושש.
הוא מקשיב מנסה לנחש מה היא מורידה עכשיו, מה היא לובשת, עכשיו.
הוא חושש לבאות.
אחרי כמה רגעים ארוכים היא חוזרת, כולה קיצית קלה. הוא קשור בבגדיו.
הוא יודע לאט היא יוצאת
"ביי חמודי, אני יוצאת, אני אחזור עוד מעט מתוק."
הוא קולט את החרמנות שלה,
ואז הוא קולט שהיא קולטת את שלו.
"רגע, לפני שאני יוצאת, משהו..."
זה לא לפי התוכנית. הוא חושב
היא מתיישבת על הפנים שלו, מרימה את החצאית, ומתחילה לחכך את הדגדן שלה על פניו,
תוך כדי הרכיבה על פניו היא אומרת לו: "כמה שאתה מתוק שאתה מסכים שאני ככה אפגש איתו."
לא יותר מכמה רגעים והיא מתפוצצת עליו.
רגיעה
אחר רגע היא קמה, מנגבת לו את העיניים, ורק אותן.
מסתכלת על השעון, וואי, אני מוכרחה לעוף, שלא יחכה לי.
והולכת - היא נועלת אחריה ועוד צועקת מהכניסה ש-"אני אחזור אולי אנגב אותך. ביי" שולחת לו נשיקה באוויר - מבט אוהב ומתגרה - ונעלמת.
הוא מתחילה לעכל מה קורה לו, לאן היא הולכת, ומי צריכה לבוא עכשיו.
בשבוע הזה הוא היה שלה.
חוסר האונים שלו, הסאביות שבו, הוקדשו לה כמתנה.
הוא אהב אותה, הוא סמך עליה, הם סיכמו את רוב הפרטים, והוא ידע שהיא תשמור עליו. היתה את מילת הביטחון וסימן הביטחון, ובכל זאת, דבר כזה הם עדיין לא חוו.
עד יום שלישי הוא עינג אותה אורלית, לא גמר, קצת ירד לה, הכל היה רגיל.
היה מגורה מאוד, אבל זה היה בכיף הרגיל שלהם (כשהיא שלטה)
לקחו סוף שבוע ארוך, מיום רביעי.
עכשיו, הוא היה קשור קרוב לאמצע החדר, כולו פרוס, ומפושק - התנוחה הקלאסית עם בגדים:
יד ימין קשורה ימינה ולמעלה, יד שמאל שמאלה ולמעלה, רגל ימין ימינה ולמטה ורגל שמאל שמאלה ולמטה
היא נשכבת על גופו, הג'ינס שלה, החולצה שלה, הוא מרגיש אותה תחת בגדיו הקלים.
היא מסתכלת עליו בעיניים: "חמוד אתה בטוח שאתה רוצה את זה? שאתה מוכן לזה? זה עלול להיות גהינום בשבילך".
הוא מסתכל בעיניה האוהבות, הוא יודע שאם הוא יגיד שלא, אז לא. הוא רואה את החשש הקל בפנים שלה, שרק לא יגיד לא
הוא מהנהן, "כן".
"לא שמעתי חמודי?"
"כן, אני רוצה שנעשה את כל מה שתרצי, כל מה שסיכמנו."
היא חוזרת: "אתה יודע שזה עלול להיות גהינום בשבילך, וגן עדן בשבילי", היא אומרת בשובבות
הוא מהנהן בראש
"מה?"
"כן אני יודע. ואני רוצה את זה."
היא מחייכת אליו. נותנת לו נשיקה צרפתית אוהבת, הוא מנסה להחזיר, אבל הוא קשור. היא נושכת קלות את הלשון שלו, סטירה קלה על הפנים: "be good" והולכת
הוא לוקח נשימה עמוקה. ומקשיב
הוא יודע שהיא תחליף בגדים, תלבש חצאית פרחונית בלי תחתונים, הוא יודע מה יקרה בכל הימים הקרובים. אבל הוא משהו בו חושש.
הוא מקשיב מנסה לנחש מה היא מורידה עכשיו, מה היא לובשת, עכשיו.
הוא חושש לבאות.
אחרי כמה רגעים ארוכים היא חוזרת, כולה קיצית קלה. הוא קשור בבגדיו.
הוא יודע לאט היא יוצאת
"ביי חמודי, אני יוצאת, אני אחזור עוד מעט מתוק."
הוא קולט את החרמנות שלה,
ואז הוא קולט שהיא קולטת את שלו.
"רגע, לפני שאני יוצאת, משהו..."
זה לא לפי התוכנית. הוא חושב
היא מתיישבת על הפנים שלו, מרימה את החצאית, ומתחילה לחכך את הדגדן שלה על פניו,
תוך כדי הרכיבה על פניו היא אומרת לו: "כמה שאתה מתוק שאתה מסכים שאני ככה אפגש איתו."
לא יותר מכמה רגעים והיא מתפוצצת עליו.
רגיעה
אחר רגע היא קמה, מנגבת לו את העיניים, ורק אותן.
מסתכלת על השעון, וואי, אני מוכרחה לעוף, שלא יחכה לי.
והולכת - היא נועלת אחריה ועוד צועקת מהכניסה ש-"אני אחזור אולי אנגב אותך. ביי" שולחת לו נשיקה באוויר - מבט אוהב ומתגרה - ונעלמת.
הוא מתחילה לעכל מה קורה לו, לאן היא הולכת, ומי צריכה לבוא עכשיו.
