הכנות למסיבת החשק

אשת פוטיפר הביטה בבבואתה המשתקפת במים הצלולים. היא הביטה בהערצה יתרה בפניה היפים ובעיניה המכושפות. היא הביטה בהתפעלות מלווה סיפוק רב בגופה המושלם, בחיטוביה המדהימים ובבשר הלבן החלק והרך שעטף בקסם רב את גופה האלוהי.

"את כל כך יפה, גבירתי", שמעה אחת משפחותיה קוראת לעברה.
"זכות גדולה להשתעבד לך ולסגוד לצלמך", קראה שיפחה נוספת.
"הנך הגבירה המרשימה ביותר במצרים כולה" הוסיפה אחרת.
"הוד רוממותך", הוסיפה שיפחתה x [השם המלא שמור במערכת], האהובה עליה ביותר, "דמותך כדמות אלה וכל כולך הוד והדר נשגב באלוהיותו המושלמת!"

אשת פוטיפר הסיטה עיניה מהבבואה הצלולה והמלכותית שנשקפה אליה. היא הביטה בשפחותיה בחיוך ובשביעות רצון. היה זה יום אביבי נאה במיוחד. השמש חיממה את ארץ הנילוס בקרניה הרכות, ליטפה את גבירתה בחמימות נעימה ובהערצה בלתי נסתרת. רוח קלילה נשבה בנעימות, מלטפת את גופה האלילי של גבירתה לאט לאט, כשהיא עוטפת אותו בעונג מושלם המלווה בריגוש קל. ריח הפריחה האביבית שנישא משדות ארמון המלך הסמוכים, הוסיף נעימות מתוקה לאווירה הקסומה אשר השתררה. אף קני הסוף שבגדות היאור נראו לה כפופים מעט, כמשתחווים בפניה. נדמה היה לה שהטבע כולו נוצר למענה, שכוחות השמיים והאדמה סוגדים לה ומעריצים יופיה.
היא הניפה ידיה הלבנות והענוגות לצדדים: "קדימה בנות!" קראה בקולה הרם והמלכותי, "ריחצו והבריקו את הוד רוממותה, גבירתכן הנערצת!"

שתי שפחות אחזו בידיה והובילוה אל תוך מימי היאור. את שימלתה הלבנה והשקופה למחצה השאירה על גדות הנילוס. שתי שפחות נוספות נצטוו להישאר ולשמור עליה ועל נעליה העדינות, העשויות סיבי פאפירוס משובחים. את שפחותיה האהובות ביותר היתה לוקחת עימה אל תוך הנהר. השיפחה x סיבנה את גוף גבירתה הענוג בסבון שומני ריחני ומשובח, אשר יוצר במיוחד למענה בעת ההיא. השפחה מרחה בתנועות עגולות סיבוביות ומגרות את גוף גבירתה, כשהיא מקשיבה ומצייתת להוראותיה:
"מספיק בצוואר! רדי למטה שיפחתי היקרה... עסי את כתפיי... מממ... את עצם הבריח... כן... רדי אל עבר שדיי..."

השפחה הנאמנה עיסתה בעדינות את שדיה הגדולים, הזקורים והמפתים של גבירתה. כל כך התחשק לה לטעום את הגודל המפתה, את העסיסיות שנטפה מהם, את הרכות המתוקה. בקושי יכלה לעצור עצמה, אך ללא הוראה מפורשת של גבירתה לא היתה מעיזה לממש תשוקתה.

שדיה של גבירתי חייבים להיות נקיים רכים וענוגים במיוחד, חשבה בליבה, הלילה היא מוזמנת לארמון פרעה למסיבת חשק פרועה במיוחד... גופה חייב להיראות במיטבו: רך וענוג ועם זאת כל כך מרשים חזק ובעל נוכחות מושלמת.

אף גבר מעולם לא סירב לה. שרים נישאים ואף פרעה עצמו היו עומדים חסרי נשימה למראה. בעלי המשרות הבכירות ביותר ששלטו במצרים כולה היו הופכים בן רגע למשרתים כנועים וצייתנים. כולם היו עומדים על ארבע כדי לספק את הוד רוממותה, הגבירה היפה ביותר בארץ הנילוס.

אשת פוטיפר היתה מודעת לעוצמתה ולכוחה הרב, לקיסמה האישי וליכולת הפיתוי המרשימה בה זכתה. עיניה הירוקות היו יורקות ברקים מכושפים, שולחות ארס מפתה או מניחות מלכודות מתוחכמות. עיני הזיקית שלה היו מחליפות צבעים במהירות מסחררת, פעם ירוקות היו ופעם אפורות, פעם חומות ופעם בצבע הדבש הטהור. מזון המלכות היה צובע את ראי הנפש שלה בצבעים כתומים, מוסיף רכות מענגת לפיתוי המושלם ולמשיכה ההרסנית חסרת הגבולות של נסיכת הנילוס הענוגה.

השיפחה x המשיכה לסבן, תחילה ברוך, ולאחר מכן ובהתאם להוראות גבירתה - במרץ רב יותר. היא סיבנה בסיבובים אינסופיים את פטמותיה הגדולות והזקורות תמיד של גבירתה.
"המשיכי שיפחה!" - ציוותה עליה הגבירה - "במרץ רב!"
השיפחה y נצטוותה לנקות את גבה ואת ישבנה המלכותי של הוד רוממותה בספוג ים מרוח שמנים ריחניים. הלוך ושוב עוד ועוד ניקתה ביסודיות כל פיסת עור וכל חלקת בשר קסומה ולבנה של הנערצת עליה מכל.
"נקי את אחורי!" ציוותה עליה אשת פטיפטר, והיא הצייתנית עיסתה במסירות את ישבניה המלאים והחלה מחליקה את הספוג בחור המלכותי. השיפחה z קיבלה הוראה לצלול במים ולשפשף בעדינות את ירכיה וכפות רגליה היפות עד לכדי שלמות של הוד מעלתה.
"המשכנה שפחות! המשכנה שיפחותי הנאמנות! גבירתכן חייבת להיראות במיטבה הלילה!" - קראה אשת פוטיפר בקול רם, כשהיא מנסה להסתיר את הרעד שחלף בגופה לתחושת העונג החריפה שהחלה מציפה את ירכיה.

ממ... שפחותיי המסורות עושות כמיטב יכולתן, עובדות ללא הפסקה כדי להכין את גוף גבירתן למאורע החשוב... שלוש שפחות עמלות במרץ רב לנקות את גופה האלוהי... היא חשה רטיבות חמימה מציפה את שפתיי מקדשה. לא, לא היתה זו רטיבותם הצלולה של מי הייאור, כי אם רטיבות סמיכה ומענגת במיוחד. מיצי תאוותה החלו צצים משומקום כשהם ממלאים ומציפים ערוות מקדשה... משמנים את שפתיה ואת עומק המנהרה המובילה לגן העדן הקסום החבוי במעמקיה.
"הפסקנה בנות!" ציוותה. "כעת מיזגו מים טהורים על גופה האלוהי של גבירתכן!" שלוש השפחות החרוצות הוציאו כלי נחושת אותם קשרו לגופן קודם לכן, והחלו ממלאות אותם מים נקיים זכים וצלולים, אותן שפכו בחן רב על גבירתן הנערצת , על גופה הנשי היפה והמפתה כל כך. הן כל כך רצו עוד... כל כך רצו להתמסר לה ולהשתעבד לה כך לתמיד... עד קץ הימים.

היא חשה עצמה נקיה ומוכנה לגמרי, ופקדה על שיפחותיה לקחתה לגדות היאור, לנגבה במגבת משי רקומה חוטי זהב ולהלבישה בשמלתה השקופה. כשגופה הענוג יבש לגמרי, הלבישוה שפחותיה בשימלה הדקיקה. גופה הנשי והמפתה נראה בבירור בכל הדרת קימוריו מבעד לשימלה. פטמותיה בלטו והתחככו בבד, ישבנה בלט ומחלקו הקידמי של אגנה התחתון ניתן היה לראות בבירור את חריץ מקדשה הלח. השיפחה x הניחה לרגליה המלכותיות את סנדלי הפאפירוס היקרים, כמותם לא היו לפשוטות העם שהתהלכו יחפות, אלא רק לנשות אצולת הנילוס. שיערה החלק והארוך נהנה ממשב רוח קלילה אשר ליטפה אותו ברוך ובהערצה, כל כולה הוד והדר מלכות וזוהר.

היא קרבה עם שפחותיה אל פתח ביתה המפואר. בהיכנסה אל חצר המלכות כרעו והשתחוו בפניה כל עבדי החצר והבית. כששיפחותיה עימה, היא נכנסה לחדרה הפרטי. הוא היה שלה ורק שלה. חדר נוסף חלקה עם פוטיפר בעלה, אך היה זה אך ורק בלילות הבודדים בהם נתן לה את אהבתו. חדרה הפרטי לעומת זאת היה שלה בלבד. רק לחמש שיפחותיה הצמודות הותרה הכניסה לחדר, לשאר עבדי הבית והחצר הכניסה היתה אסורה בהחלט.

הוד רוממותה ציוותה על שיפחותיה להוריד את שימלתה ואז נישכבה על מיטת העץ המפוארת. דלי העם נהגו לישון על מחצלות הפזורות ברישול על ריצפת ביתם המצחינה, אך לבני האצולה המצרית היו מיטות עצי-שיטים מפוארות ושמיכות רכות ממולאות נוצות אווזים מיוחדים שגדלו בחצר המלך. היא נשכבה באיטיות מלכותית אופיינית לה. השיפחה y הביאה משחות שקופות ומבושמות. בשמי המור והלבונה היו הריחות החביבים עליה. היא נשכבה על ביטנה. השיפחה y הופקדה על עיסוי כפות רגליה המטופחות. השיפחה x הופקדה על אזור ישבנה. השיפחה z עיסתה ברכות את זרועותיה וגבה. מממ... היא עצמה את עיניה, מתמכרת לעונג שהציף את גופה. לאחר מכן התהפכה על גבה, והשיפחה y המשיכה לעסות בתנועות חושניות את רגליה החלקות והבהירות של גבירתה. השיפחה x עיסתה במשחה הריחנית את ביטנה, ובמשחה מעוררת תאווה עיסתה את שפתי המקדש האלוהי שלה. השפחה עלתה מעלה אל ראש ההר הורוד, הנפוח, המגורה, ובתנועות סיבוביות עטפה אותו במשחת הקסם.

גבירתי התאוותנית ודאי תרצה עוד ועוד הנאות, חשבה בליבה השפחה y, היא תרצה הלילה להגיע לקצה גבול יכולת תשוקתה, ותפקידי לסייע לה להשיג מבוקשה. עונג מקסימלי חריף וארוך במיוחד מצפה לה הלילה!"

השיפחה z המשיכה לפנק את כתפיה זרועותיה וגם את שדיה הגדולים, הזקופים ומעוררי הקינאה... קינאה אמיתית, גם בלב שיפחה כנועה. דבר לא היתה דורשת לעצמה, לא מעמד גבוה ולא משרתים, רק גבעות בשלות ושופעות שלראשן כיפה ורודה זקורה וגאה, כשל גבירתה הנערצת.

כך הן עבדו בקפידה במשך שעה ארוכה, מקפידות לענג, לעסות ולבשם במור ולבונה כל פיסת עור בגופה המלכותי של היפה בנשות הנילוס. לאחר מכן ציוותה עליהן לאפרה. היה זה תחום ההתמחות של השיפחה a. היא קישטה במישחה ירוקה העשויה מלח נחושת את העפעף התחתון ומרחה ומישחה שחורה על העפעף העליון ועל הריסים כדי לשוות לעין ברק וקסם מיוחד. לאחר מכן צבעה את שפתיה של אשת פוטיפר במכחול ארוך ודק. שימלת פישתן חדשה ומלכותית, שקופה למחצה ובעלת מחשוף נדיב הולבשה על הוד מעלתה. לשימלה היו כתפיות דקיקות, עטורות פרחי זהב נדירים. שיערה הארוך והמלכותי נאסף ונקשר ועליו הולבשה פיאה נוכרית ארוכה ויקרה בהתאם לצו האופנה האחרון בארץ הנילוס. תכשיטי יוקרה מיוחדים עשויי זהב שנהב ופנינים הונחו על צווארה הענוג, על אוזניה וידיה.

כולה הוד והדר הביטה בעצמה במראה הצמודה לקיר חדרה. החן המכושף הנשקף אליה הדהימה בכל פעם מחדש. עיניה בורקות, שפתיה מפתות וכל גופה כליל היופי והשלמות. האלוהות הנשית בהתגלמותה הארצית.
"אין אישה מרשימה ממני!" אמרה בכל רם. "אין בכל ארץ הנילוס אישה שתשווה לי, האלילה המלכותית אישתו של השר הבכיר פוטיפר! ובכן שיפחותי, גבירתכן מוכנה ומזומנה למסיבת החשק בבית של הוד רוממותו פרעה המלך!"

(המשך יבוא)