שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתה נוגע בפחד

מאת מאסטר יקיר​(שולט)     5 במאי 2003
אתה נוגע בפחד.
עמוק.
בתוך העיניים
מרוצצת אותך דמותי
שטרם ראית.
ובספק אם...
בפעם הראשונה.

אתה שובק נשימות אחרונות
מתוך לבך העירום
ומפריח רעידות
אל מול שחור מגפיי.

לשונך מתמוגגת.
נוגעת.
נגועה באבק הדרך.
גומעת מרחבי כפותיי
וריר התרגשותך
שוטף בין אצבעותיי.

פניך חתומים לכאב.
מנסה להסתיר
את הייסורים המתמכרים
לצבעים המתחלפים.

ושקט חולף על גופך.
מגע רך, ריגעי,
בלתי מוסבר
משוטט על בשרך הנע.
הנא. הנאה.

פתחיך נחקרים.
נפערים לזיקפתי.
משייך אותך.
הבעילה אורכת
אין ספור חשקים.

קושר אותך.
כורך את חייך
אל העינוגים של חיי.
חבלי התמסרותך
מסתלסלים ומשתרכים
מאחורי הסורגים בהם כלאתי אותך.

מעבר לכאב,
האם אתה חש
גם בסורגי אהבתי אליך?

infinite​(נשלטת)
רק רציתי להגיב יקירי ש...
סורגים.. כמה מוצק.. עוד לא בטוח בעצמו טועם את הברזל הקר, נועץ שינייו בחלודה מכה בייאוש מעולם לא נשם דרך הסורגים וכעת מסוגל ... הם משנים מצבי צבירה חלל וזמן אינם עוד והכאב אינו עוד לא כאן. רק עינייך החמות הוא מתחנן לרצועות העור שנגעת בהן , כי נגעת, רוצה להתמוסס בך , שוכב על הקרקע ברפיון , דמעה כנועה , אוחז בסורגים שאינם , ולא רוצה ללכת , לעולם.
6 במאי 2003, 12:42
מאסטר יקיר​(שולט)
}{
}{ }{ }{
10 ביולי 2003, 11:20