לא עוצר באדום (חלק א')
מאת מנטרה(שולט)
21 ביוני 2004
זה היה יום קיץ חם ולח מאלו הבלתי נסבלים. היא עמדה בכניסה למועדון וחיכתה לחברותיה שיגיעו. המועדון היה המקום בו נהגה לבקר כשרצתה קצת להשתולל אך מעולם לא דמיינה את אשר יקרה בהמשך. 20 דקות כבר עברו והן עדיין לא הגיעו, "קיבינימאט" סיננה תחת שפתיה העבות, "מה קורה איתן, תמיד אותו הסיפור". מצחיק הוא הגורל שמשחק באנשים ללא ידיעתם כי בו בעת שנעתקו המילים מפיה נשמעו הן באוזניו של ה"אחר", זה שאסור לומר את שמו. הוא תיעב אותה מיד ולא יכול היה לסבול את גופה הבשרני והמרופד, בשבילו היא הייתה עוד אחת מהקורבנות הכול-כך רבים שהפיל ברשתו לאורך השנים. אם היא רק הייתה יודעת אולי הדברים היו נראים אחרת אך מי מאיתנו יודע את אשר צופן העתיד...
בכל אופן, הסיפור הוא לא על הגורל אלא על ה"אחר" אשר כבר החל במלאכתו כמו עכביש מיומן הטווה את קוריו במיומנות עתיקת יומין שרק אלו שכמותו מכירים.
"שמך לא דנה במקרה?" שאל בסקרנות מחויכת ומייד עמד למולה, הוא ראה את הברק בעיניה וידע כבר אז שארוחת הערב שלו מוכנה. לא אפרט יותר מדי על דרכיו של ה"אחר" אך אקצר ואומר כי תוך שניות מספר הם כבר היו עמוק בתוך הקהל הרועש במועדון לצלילי המוזיקה המפמפמת באוויר כמו ויבראטור ענק המשתולל ללא מעצורים. נדחסים בקהל מלאי זיעה ואפטרשייב זול הוא הוביל אותה למקום שלו, המקום ממנו אין חזרה, המקום אליו גם אתם לא תרצו להגיע.
היא הופתעה כשפתאום בין השירותים לבאר נפתחה דלת קטנה בצבע חום שמעולם לא שמה ליבה אליה. הוא משך אותה בזרועה פנימה והדלת ננעלה מאחוריהם. שקט! רק הבאסים עוד מכתיבים את הקצב של צעדיהם לאורך המסדרון הצר והאפל כשרק אור הנרות מרצד לסירוגין. הוא לא מדבר והאחיזה שלו מתהדקת עם כל צעד נוסף, הרי הוא לא רוצה שלארוחת הערב שלו יהיה סיכוי למחשבה שנייה או בעצם לכל מחשבה שהיא, שכן הוא לא ממש מאמין במחשבות אלא רק ברגש צלול. הנה החדר לפניהם ככל חדר רגיל, קצת גדול אבל לא ממש שונה מהחדר שלכם בבית, קצת נרות, מיטה רחבה, תמונות, שולחן כתיבה וכיסא משונה שמכוסה במפה לבנה.
הוא פונה אליה ויודע שקצר הזמן מלהסביר, יש לה רק ברירה אחת - להבין! וכמה שיותר מהר כך יהיה יותר טוב מבחינתה. הוא נושק לה באוזן ומלטף את שיערה הריחני, מוריד אט אט את ידו לכיוון המפשעה ובוחן את האזור האסור, היא מנסה לצעוד אחורנית אך נתקלת בכיסא המוזר ולא מסוגלת לחשוב, איך היא כל כך מסורה אליו, כל כך זנותית, חסרת מעצורים ופחד מהלא צפוי. התשוקה שהיא הרגישה גרמה לה לגמור באופן בלתי רצוני, היא הייתה המומה, הוא הרגיש מייד, ניסיונו כבר אפשר לו לזהות אוטומאטית את תגובת הקרבן גם אם לא הכיר אותו מעולם, כולם דומים בעיניו. הוא גרר אותה לשולחן והשכיב אותה לאט אך באגרסיביות נשלטת, היא הרגישה בטוחה אך ידעה כי זה רק מתוך נכונותה לשתף פעולה עם ה"אחר" ולא הצליחה להבין מדוע היא לא בורחת כל עוד לא מאוחר. הוא הרים את שמלתה הפרחונית והתבונן בתחתוני התחרה. היא הרגישה מושפלת כמו שמעולם לא האמינה שתהיה, הוא קרע לה אותם לגזרים במשיכה אחת חזקה, אך היא לא העזה להוציא הגה מפיה. לאחר מכן הוא הפשיט את השמלה וקרע גם את החזייה. היא נותרה עירומה ומפוחדת, עכשיו הרגישה היטב את הקור העז של השולחן האוחז בעצמותיה ולא ידעה מה יעשה איתה. הוא חייך ולחש באוזניה "תבטחי בי ואני אתן לך את העונג שמעולם לא חוית כמותו", ואז איך שסיים לדבר הסתובב וניגש לשולחן הקטן.
היא לא ממש הצליחה לראות אבל הבינה שעדיף לה להמתין עוד רגע קט, הוא חזר כשבידיו אזיקונים שחורים ושקית עור קטנה. הוא ניגש אליה ובמיומנות של רוצח קר מזג כפת את ידיה תחילה ולאחר מכן את רגליה שכבר הספיקו להתקרר למרות השרב ששרר בחוץ. העניין ארך פחות מחצי דקה והיא נותרה המומה מעצמה שכך נתנה לגבר זר לעשות לה מבלי להתנגד באופן נמרץ. מילא חשבה לעצמה "...הוא גבר חסון וגם כך לא ישמעו את צעקותיי במועדון הרועש, עדיף שאתן לו להמשיך ואז נראה...".
זה הרגע - זהו רגע התפנית ממנו אין דרך חזרה, כל מה שקורה לאחר מכן לא נמצא בשליטתה אך היא אינה יודעת זאת עדיין. הוא בוחן את גופה ממרחק, האור בחדר מעומעם ומכסה את עורה בצבע דבש אדמדם. פטמותיה הזקורות בולטות מתוך החזה העגלגל ועיניה מופנות לאור, כמו דבורה השיכורה מצוף היא מנסה לא להיסחף למקום בו מעולם לא ביקרה, אך גופה החושני מחכה כבר להמשך. הוא מוציא מהשקית נוצה גדולה ועגולה, מנפנף בה באוויר מספר פעמים כמו קצב הבוחן את התער ומתקרב אט אט. הוא נעמד על ידה ומחייך חיוך נבזי ואז מיד מתחיל חוקר את גופה בסיוע הנוצה באופן כזה שהמגע אינו נסבל אך מגרה את כל החושים בו זמנית. בעוד הנוצה מטיילת לה על גופה הוא נהנה לראות את מבטה המתחנן ואת צעקותיה המבקשות להתירה מיד. הוא נוגע בשעריה ובוחן אותם לאט, זרם עובר בגופה והתחינות הופכות ליללות שהופכות לצלילים לא מובנים הנעים לפי קצב נגיעותיו. היא גמרה בשנית ומוכנה כעת לשלב השני מתוך שבעת השלבים שהוא הקציב לה.
הוא חוזר למגירה ושולף משם כפפות עור שבקצות האצבעות מבצבצים להם גלגלי בוקרים חדים משומנים היטב. הוא מתקרב בשנית ומתפלא לראות כי חיוך עולה על שפתותיה. "מוזר" חושב לעצמו "...בדרך כלל לוקח להן יותר זמן...", אך אין הוא ממתין שנייה נוספת ומיד מתחיל לחפור בגופה בתנועות עולות ויורדות ללא הפוגה לכל צעקותיה הרמים ורעידות גופה כאילו היא נמצאת בטראנס שמימי עם אלוהים.היא נאבקת באזיקונים, רגליה וידיה נמתחים לצדדים בכל תנועה שלו כאילו רוצים להיקרע מגופה אך הוא לא מרפה עד שכל עורה מתמלא נקודות נקודות בצבע אדום ארגמן עז המעיד על הכאב והעונג שחוותה. לא היא לא גמרה הפעם למרות שהייתה דיי קרובה לכך אך פתאום כשהתרחק ממנה הרגישה כמה הוא חסר, כל שנייה הפכה לשעה וכל דקה ליממה כמו שמרגישים בטריפ או בסוטול חזק.
הוא נעלם מעיניה לזמן די רב כיוון שהיה עליו להכין את השלב הבא, הוא חזר עם צינור מים ודלי ופתאום היא הבחינה בפתח הניקוז שמקובע ברצפת הבטון. מהדלי הוא הוציא מברשת צפופה שנראתה משומשת, והחל לקרצף את גופה בקדחתנות עם הפסקות קטנות שנועדו לטבול את המברשת בדלי שהיה מלא בשמן. היא הרגישה את הכאב, את השריטות שעל עורה, את ריח השמן החם שעוטף אותה, היא נאנקה מכאב ומעונג באותה נשימה ולא ידעה מתי יפסיק. הוא שימן אותה היטב בכל גופה וגם בשעריה שכבר החלו להראות אדומים ורפים ואז עבר לפניה וקרצף גם אותם עד שבקושי הצליחה לנשום. לאחר מכן כשגופה כולו אדום ומגורה הוא שטף אותה עם הצינור והקור שהרגישה הפך את החוויה למעוררת יותר ומגרה עד כדי טירוף. כן הוא שטף גם את הכוס האדום שלה עם זרם חזק וממוקד עד שהרגישה שמשהו בתוכה מתפוצץ ושוב היא גמרה אך הפעם הרגישה שכך לא גמרה מעולם בחייה. הוא ציפה לה וידע מיד ברגע שגופה הקמור רפה ונפל אל השולחן בחבטה משחררת, הוא הפסיק את זרם הצינור, הסתובב והתקרב שוב למגירה. משם הוא הוציא סכין חדה וארוכה בעלת תער בוהק והתקרב אליה שוב, תוך שהיא מנסה לחזור לעצמה היא הבחינה בו כשכבר הקריב את הסכין לעיניה והחל מפליג לו להנאתו מעל גופה תוך נגיעות קצרות שלוו בגל קור עז. כשחזר ועמד מול עיניה עם הכלי החד הוא הרגיש איך מתפתחת זקפתו וזאת רק מהמבט המבועת בעיניה.
בכל אופן, הסיפור הוא לא על הגורל אלא על ה"אחר" אשר כבר החל במלאכתו כמו עכביש מיומן הטווה את קוריו במיומנות עתיקת יומין שרק אלו שכמותו מכירים.
"שמך לא דנה במקרה?" שאל בסקרנות מחויכת ומייד עמד למולה, הוא ראה את הברק בעיניה וידע כבר אז שארוחת הערב שלו מוכנה. לא אפרט יותר מדי על דרכיו של ה"אחר" אך אקצר ואומר כי תוך שניות מספר הם כבר היו עמוק בתוך הקהל הרועש במועדון לצלילי המוזיקה המפמפמת באוויר כמו ויבראטור ענק המשתולל ללא מעצורים. נדחסים בקהל מלאי זיעה ואפטרשייב זול הוא הוביל אותה למקום שלו, המקום ממנו אין חזרה, המקום אליו גם אתם לא תרצו להגיע.
היא הופתעה כשפתאום בין השירותים לבאר נפתחה דלת קטנה בצבע חום שמעולם לא שמה ליבה אליה. הוא משך אותה בזרועה פנימה והדלת ננעלה מאחוריהם. שקט! רק הבאסים עוד מכתיבים את הקצב של צעדיהם לאורך המסדרון הצר והאפל כשרק אור הנרות מרצד לסירוגין. הוא לא מדבר והאחיזה שלו מתהדקת עם כל צעד נוסף, הרי הוא לא רוצה שלארוחת הערב שלו יהיה סיכוי למחשבה שנייה או בעצם לכל מחשבה שהיא, שכן הוא לא ממש מאמין במחשבות אלא רק ברגש צלול. הנה החדר לפניהם ככל חדר רגיל, קצת גדול אבל לא ממש שונה מהחדר שלכם בבית, קצת נרות, מיטה רחבה, תמונות, שולחן כתיבה וכיסא משונה שמכוסה במפה לבנה.
הוא פונה אליה ויודע שקצר הזמן מלהסביר, יש לה רק ברירה אחת - להבין! וכמה שיותר מהר כך יהיה יותר טוב מבחינתה. הוא נושק לה באוזן ומלטף את שיערה הריחני, מוריד אט אט את ידו לכיוון המפשעה ובוחן את האזור האסור, היא מנסה לצעוד אחורנית אך נתקלת בכיסא המוזר ולא מסוגלת לחשוב, איך היא כל כך מסורה אליו, כל כך זנותית, חסרת מעצורים ופחד מהלא צפוי. התשוקה שהיא הרגישה גרמה לה לגמור באופן בלתי רצוני, היא הייתה המומה, הוא הרגיש מייד, ניסיונו כבר אפשר לו לזהות אוטומאטית את תגובת הקרבן גם אם לא הכיר אותו מעולם, כולם דומים בעיניו. הוא גרר אותה לשולחן והשכיב אותה לאט אך באגרסיביות נשלטת, היא הרגישה בטוחה אך ידעה כי זה רק מתוך נכונותה לשתף פעולה עם ה"אחר" ולא הצליחה להבין מדוע היא לא בורחת כל עוד לא מאוחר. הוא הרים את שמלתה הפרחונית והתבונן בתחתוני התחרה. היא הרגישה מושפלת כמו שמעולם לא האמינה שתהיה, הוא קרע לה אותם לגזרים במשיכה אחת חזקה, אך היא לא העזה להוציא הגה מפיה. לאחר מכן הוא הפשיט את השמלה וקרע גם את החזייה. היא נותרה עירומה ומפוחדת, עכשיו הרגישה היטב את הקור העז של השולחן האוחז בעצמותיה ולא ידעה מה יעשה איתה. הוא חייך ולחש באוזניה "תבטחי בי ואני אתן לך את העונג שמעולם לא חוית כמותו", ואז איך שסיים לדבר הסתובב וניגש לשולחן הקטן.
היא לא ממש הצליחה לראות אבל הבינה שעדיף לה להמתין עוד רגע קט, הוא חזר כשבידיו אזיקונים שחורים ושקית עור קטנה. הוא ניגש אליה ובמיומנות של רוצח קר מזג כפת את ידיה תחילה ולאחר מכן את רגליה שכבר הספיקו להתקרר למרות השרב ששרר בחוץ. העניין ארך פחות מחצי דקה והיא נותרה המומה מעצמה שכך נתנה לגבר זר לעשות לה מבלי להתנגד באופן נמרץ. מילא חשבה לעצמה "...הוא גבר חסון וגם כך לא ישמעו את צעקותיי במועדון הרועש, עדיף שאתן לו להמשיך ואז נראה...".
זה הרגע - זהו רגע התפנית ממנו אין דרך חזרה, כל מה שקורה לאחר מכן לא נמצא בשליטתה אך היא אינה יודעת זאת עדיין. הוא בוחן את גופה ממרחק, האור בחדר מעומעם ומכסה את עורה בצבע דבש אדמדם. פטמותיה הזקורות בולטות מתוך החזה העגלגל ועיניה מופנות לאור, כמו דבורה השיכורה מצוף היא מנסה לא להיסחף למקום בו מעולם לא ביקרה, אך גופה החושני מחכה כבר להמשך. הוא מוציא מהשקית נוצה גדולה ועגולה, מנפנף בה באוויר מספר פעמים כמו קצב הבוחן את התער ומתקרב אט אט. הוא נעמד על ידה ומחייך חיוך נבזי ואז מיד מתחיל חוקר את גופה בסיוע הנוצה באופן כזה שהמגע אינו נסבל אך מגרה את כל החושים בו זמנית. בעוד הנוצה מטיילת לה על גופה הוא נהנה לראות את מבטה המתחנן ואת צעקותיה המבקשות להתירה מיד. הוא נוגע בשעריה ובוחן אותם לאט, זרם עובר בגופה והתחינות הופכות ליללות שהופכות לצלילים לא מובנים הנעים לפי קצב נגיעותיו. היא גמרה בשנית ומוכנה כעת לשלב השני מתוך שבעת השלבים שהוא הקציב לה.
הוא חוזר למגירה ושולף משם כפפות עור שבקצות האצבעות מבצבצים להם גלגלי בוקרים חדים משומנים היטב. הוא מתקרב בשנית ומתפלא לראות כי חיוך עולה על שפתותיה. "מוזר" חושב לעצמו "...בדרך כלל לוקח להן יותר זמן...", אך אין הוא ממתין שנייה נוספת ומיד מתחיל לחפור בגופה בתנועות עולות ויורדות ללא הפוגה לכל צעקותיה הרמים ורעידות גופה כאילו היא נמצאת בטראנס שמימי עם אלוהים.היא נאבקת באזיקונים, רגליה וידיה נמתחים לצדדים בכל תנועה שלו כאילו רוצים להיקרע מגופה אך הוא לא מרפה עד שכל עורה מתמלא נקודות נקודות בצבע אדום ארגמן עז המעיד על הכאב והעונג שחוותה. לא היא לא גמרה הפעם למרות שהייתה דיי קרובה לכך אך פתאום כשהתרחק ממנה הרגישה כמה הוא חסר, כל שנייה הפכה לשעה וכל דקה ליממה כמו שמרגישים בטריפ או בסוטול חזק.
הוא נעלם מעיניה לזמן די רב כיוון שהיה עליו להכין את השלב הבא, הוא חזר עם צינור מים ודלי ופתאום היא הבחינה בפתח הניקוז שמקובע ברצפת הבטון. מהדלי הוא הוציא מברשת צפופה שנראתה משומשת, והחל לקרצף את גופה בקדחתנות עם הפסקות קטנות שנועדו לטבול את המברשת בדלי שהיה מלא בשמן. היא הרגישה את הכאב, את השריטות שעל עורה, את ריח השמן החם שעוטף אותה, היא נאנקה מכאב ומעונג באותה נשימה ולא ידעה מתי יפסיק. הוא שימן אותה היטב בכל גופה וגם בשעריה שכבר החלו להראות אדומים ורפים ואז עבר לפניה וקרצף גם אותם עד שבקושי הצליחה לנשום. לאחר מכן כשגופה כולו אדום ומגורה הוא שטף אותה עם הצינור והקור שהרגישה הפך את החוויה למעוררת יותר ומגרה עד כדי טירוף. כן הוא שטף גם את הכוס האדום שלה עם זרם חזק וממוקד עד שהרגישה שמשהו בתוכה מתפוצץ ושוב היא גמרה אך הפעם הרגישה שכך לא גמרה מעולם בחייה. הוא ציפה לה וידע מיד ברגע שגופה הקמור רפה ונפל אל השולחן בחבטה משחררת, הוא הפסיק את זרם הצינור, הסתובב והתקרב שוב למגירה. משם הוא הוציא סכין חדה וארוכה בעלת תער בוהק והתקרב אליה שוב, תוך שהיא מנסה לחזור לעצמה היא הבחינה בו כשכבר הקריב את הסכין לעיניה והחל מפליג לו להנאתו מעל גופה תוך נגיעות קצרות שלוו בגל קור עז. כשחזר ועמד מול עיניה עם הכלי החד הוא הרגיש איך מתפתחת זקפתו וזאת רק מהמבט המבועת בעיניה.
