נבחרת החלומות

חלק ראשון – הכל התחיל בכלל מאהוד

הטלפון צלצל. הייתי במקלחת ולא הספקתי להרים. שמעתי את קולו הברור אומר לי: "אני מגיע".
"אני מגיע" פירושו שיש לי בערך שלוש דקות להתארגן. שלוש דקות, כי אסף לא מודיע מראש שהוא אמור להגיע. הוא מתקשר אליי רק מהצומת הקרובה, מה שמשאיר לו עוד 2 דקות נסיעה ועוד דקה לחניה. להתארגן... זה אומר שעליי להיות להכין את גופי לקראתו. ההסכם שלנו מחייב אותי להיות תמיד זמינה עבורו, ותמיד ומוכנה לביקור שלו או של שאר החברים בהסכם. מלבד אסף יש עוד שישה בחורים שאני מחויבת אליהם. הם מגיעים לדירה מתי שהם רוצים ועושים מה שרוצים ואני משרתת אותם תמיד. הדירה המקסימה שלי מוחזקת על ידם. היא למעשה שלהם. כנ"ל חשבון הבנק שלי.

הכל התחיל בכלל מאהוד. לפני שלוש שנים. היינו יחד, ומהר מאוד הקשר שלנו הפך אותי להיות הכלבה שלו. זה פשוט קרה. מצאנו שהרבה יותר נעים לשנינו לתפקד מתוך הקסם הזה של ההתמסרות, של השליטה. אהוד היה חוזר הביתה מהעבודה, בערב. היה לו חשוב מאוד שתהייה ארוחה חמה ושהשולחן יהיה ערוך. בגלל שנהגתי לאכול מוקדם יותר יצא שהיינו יושבים אחד מול השני, הוא אוכל ואני יושבת מולו. ערב אחד, כשישבנו כך, הוא אמר לי שמעכשיו הוא רוצה שאשב לפניו עירומה. אהבתי את הרעיון. פשטתי מעליי את מעט הבגדים שהיו לגופי וכך הגשתי לו את הארוחה. מנה ועוד מנה. דואגת למלא את כוסו שהתרוקנה ולהגיש לו כל מה שרצה. הוא ביקש שלהבא לא אוכל עד שהוא מגיע. הייתי סקרנית. כל הבקשות האלו הדליקו אותי כל כך. עירומה ורעבה (כי ממש לא אכלתי כל היום) ערכתי את השולחן לשנינו וחיכיתי לו שיחזור. כשהגיע הוא נישק אותי והתיישב לשולחן. מזגתי אוכל לשתי הצלחות וכשהתכוונתי לשבת הוא עצר אותי וסימן לי לשבת לרגליו, על הרצפה.

הוא התחיל לאכול. מידי פעם ליטף אותי את שיערי. שאל אם אני רעבה. אמרתי שמאוד. הוא לקח בידו מהאוכל והושיט לי. לא הייתי בטוחה אם לזה התכוון אבל מצאתי עצמי אוכלת ישר מכף ידו, מתחת לשולחן. כשהתרוקנה ידו מאוכל, הוא פרש אצבעותיו ואני ליקקתי את כל שאריות הנוזלים ממנו. הוא אמר: "כלבה טובה", ואני הרגשתי איך המילה הזו עושה לי גלים בכל הגוף. "רוצה עוד?" הוא שאל ואני אמרתי שכן – לא יודעת אם בגלל שהאוכל יצא לי באמת טעים או שההגשה הזו הציפה אותי בכוכבים מתנפצים ומתקתקים... הוא שאל אם אני צמאה והנהנתי. "לפתוח פה", אמר. הוא מילא את פיו ביין, התכופף אליי והעביר לי את הנוזל ישר לפי. עודי מרימה ראשי אל על, עיניים עצומות, שמעתי אותו אומר: "לסלון. בזחילה." הוא קם והלך לידי. הרגשתי איך אני משאירה שובל של ייחום על השטיח...

אהוד התיישב על הכורסא, לקח את השלט של הטלוויזיה והדליק אותה. הוא אמר לי לחלוץ נעליו, להסיר את גרביו.הוא נעמד, הוריד את המכנסיים ואת התחתונים וחזר לשבת."לקקי" הוא פקד. התחלתי לטעום אותו, את הביצים, את הזין, את הירכיים. כשעמד במלוא תפארתו, הוא נשען לאחור, אמר לי להכניס את הזין כולו לפה, ואת רגליו הוא שיכל על הגב שלי.

"טוב לכלבה שלי?"
נהמתי בחיוב.
"הכלבה שלי אוהבת להיות שרפרף?"
"ממממ..." ניסיתי להביע את התרגשותי בפה מלא.

אהוד שקע לו בתכנית הטלוויזיה שהוקרנה מאחורי ואני נשארתי שרפרף יונק לכמה דקות ארוכות. היה לי כל כך טוב, הרגשתי איך כולי משרתת את האדם היקר לי בעולם וזה הציף אותי באושר, עד שהוא אמר לי לשחרר ואני הוצאתי אותו מהפה, מחכה בדריכות לפקודה הבאה. הוא אמר לי להביא לו בקבוק בירה והוסיף: "בזחילה". הוא עקב אחרי זוחלת לי על ארבע אל המקרר, מוציאה משם את הבקבוק.

"תניחי אותו על הרצפה ותביאי אותו בפה בלבד". וואוו. הגשתי לו את הבקבוק ולא התאפקתי לנשק אותו ברגל והגיד לו: "תודה, אתה טוב אליי". הוא ליטף אותי וחייך. "פנים לטלוויזיה" הוא אמר. הסתובבתי."או, מה יש לנו פה?" נבהלתי. מה הוא גילה? אהה, הרגליים שלי היו רטובות מהנוזלים השוצפים שיצאו ממני. לא זוכרת מתי הרטבתי ככה. זה נחמד.

"מה עשית היום כלבה שלי? איך העברת את היום?"
סיפרתי לו על העבודה, על סידורים.
"ומה עשית שחזרת הביתה?"
"הכנתי אוכל."
"ומה עם לסדר קצת?"
"לא הספקתי."
"לא הספקתי?", הוא חזר אחרי בנימה מעט מזלזלת.

לא הבנתי לאן זה הולך אבל זה לא הריח טוב כל כך. מה פתאום הוא שואל על לסדר. תמיד הבית מסודר ונקי, אני דווקא לא רעה בתוך עקרת בית עובדת... אז היום לא הספקתי. מה יש? "בואי אלי", הוא אמר. "על זה שלא סידרת את צריכה להיענש." להיענש? מה זו המילה הזו בכלל? עכשיו כבר נבהלתי באמת. טוב, נהניתי מהמשחק, בוא נשכב ונלך לישון. אמרתי. לעצמי כמובן אלא מה? לאהוד? פחדתי. תאמינו או לא... משהו בו התחזק כל כך, הנוכחות שלו, השקט הזה. הרגשתי שעדיף לשתוק... ולציית.

הוא כיוון אותי לעלות עם הבטן על הרגליים שלו. עליתי. זכיתי לליטוף מדהים בתחת. ואז הוא אמר: "העונש שלך זה אחת עשרה מכות בתחת. אחרי כל מכה אני רוצה לשמוע תודה, ברור?" אמרתי: "כן", אבל לא לגמרי הייתי סגורה על זה. הרגשתי איזה שהוא מאבק פנימי כזה. מה הוא מחנך אותי? מה קורה לו? אבל אז הונחתה המכה הראשונה והמאבק שלי הלך לישון. הגיעה המכה השניה והתודה שיצאה ממני הייתה כל כך מאושרת.

"עוד" אמרתי והוא המשיך, "תודה" "תודה" "תודה" "תודה"!!! הלוואי ויתבלבל בספירה ולא יפסיק, אלוהים כמה זה טוב. כשסיים אני כופפתי את הראש עד לירך שלו ונישקתי ונישקתי. הדמעות עלו לי ככה בלי להתכונן, הרגשתי שמשהו בי השתנה לגמרי. הייתי כל כך שלו. רציתי שיבקש ממני הכל ואוכל להוכיח לו כמה אני אוהבת אותו. אהוד הפך אותי וחיבק אותי, שתי ידיו אוחזות - האחת ברגלי והשניה בעורפי, ואני הושטתי ידיים לחבק אותו ולנשק אותו. אמרתי לו: "אני אוהבת אותך כל כך אהוד. כל כך."

הוא ניגב את הדמעות שלו עם הלשון שלו והחזיר לי אהבה גדולה. הרגשתי את אצבעותיו חודרות אלי. הוא אמר לי לזיין לו את היד ולגמור, ואני הגעתי לאורגזמה נדירה – כזו שאוספת את כל הגוף למקום אחד ומשם שולחת קרינה מעגלית אל היקום כולו. אוךךךךךךךךךךך זה היה רגע נפלא. נאספתי אל חיקו, מרגישה את פעימות ליבו, ואז העמיד אותי שוב על ארבע, אמר לי להישען על השולחן וחדר אל תוכי מאחור כשהוא אוחז במותניי, מושך בשערי. הוא חדר ויצא כל כך בכוח וגמר עמוק עמוק בפנים. נשכבנו שנינו על השטיח מחובקים, מלטפים, ונרדמנו.

כשהתעוררתי כבר היה לגמרי בוקר. אהוד לא היה בבית. הוא כיסה אותי בשמיכה כשישנתי. התמתחתי והסתכלתי על התקרה ממקום שוכבי, משחזרת את כל מה שהיה, לא לפרטים, אלא למהות הכוללת. איך הוא ידע? הרגשתי שהפעיל אותי באמצעות איזה ספר הפעלה סודי שמצא איפה שהוא בתוך התת מודע שלי. נשמתי עמוק והתיישבתי. על השולחן לידי מצאתי פתק: "אני אוהב אותך כלבה יפה שלי. מאוד".

אם אראה את הפתק הזה למישהי מהחברות שלי אקבל תגובה של: "מה? כלבה? מי הוא חושב שהוא? ואת? מה קרה לך? בלה בלה בלה..." אבל כשהעיניים שלי קראו את המילים הללו שכתב לי אהובי, הן ספגו אותן בכזה עונג שיכולתי להרגיש איך הלב מתרחב באושר עילאי. זה היה כמו לקבל ציון לשבח מאלוהים...
ועל הזין שלי מה יש למישהו להגיד על זה.

חיכיתי בקוצר רוח שיחזור מהעבודה.

חלק שני – הכנות

הערבים עם אהוד הפכו לחלק המהותי של חיי. את כל מה שהייתי צריכה לעשות העברתי לבקרים, העיקר שאוכל לחזור אל רגלי אהובי. אדוני.

מאז המטמורפוזה ההיא הרגשתי איך הכל השתנה. איך האני שלי התחלף לאני שלו. הייתי שלו. שייכת לו. לרצונותיו, לגחמותיו, לכולו. היו ערבים שעברו בסשנים מלאים ועסיסיים, היו עונשים - חייבת להודות שכמה ימים בלי עונש גרמו לי להיות יצירתית בעשיית פשלות ולו רק כדי לקבל את מתיקות העונש הנכסף... אבל היו גם ערבים שהועברו במינימום פעילות. בהם הייתי שולחן, או שרפרף, או חניה לזין שלו למשך זמן ארוך מאוד, בלי לזוז. רק לשבת לרגלי אדוני המדהים וליהנות מקרבתו.

ערב אחד, כשהייתי הדום לרגליו, אהוד הוריד את הרגליים שלו מגבי, התכופף כמו תמיד כדי לדחוף משהו לכוס שלי – ליד הכורסא כבר הייתה סלסלה מוכנה בכל מה שעשוי להתחשק לו- פירות וירקות, בקבוקים, שפורפרות, אטבים, חגורות, מגבות קטנות (שהיה נהנה למלא את הכוס שלי בהן ולהוציא אותן לחות ומלאות במיציי...) ועוד ועוד...

הפעם הייתי פעורה עם אטבים, ובתוכי נח לו מיכל דאודורנט ארוך. הפטמות שלי היו קשורות בגומיות דקות. אהוד סובב את המיכל בתוכי, הכניס והוציא והזכיר לי להיזהר שלא ייפול אחרת... (נכון, גם פה פישלתי לפעמים וגם בפעם הזו בטרם נאמר האיום נפל לו המיכל על השטיח...) אהוד קם ממקומו. נעמד לידי והניח רגל אחת על הגב שלי. בתנוחה הזו, של האדם החושב, הוא אמר לי שנראה לו שהגיע הזמן להשתמש בי לדברים נוספים. הרמתי אליו עיניים שואלות והוא נעמד מולי בכיפוף ושאל:

"מה את שלי?"
"אני הכלבה שלך" אמרתי בגאווה.
"מה עוד?" לא ידעתי.
"מה עוד? חברה שלך?"
"כן. ומה עוד?"
באמת שלא ידעתי.
הוא ליטף את פניי ואמר לי: "את הזונה שלי".
אוקי. תן לי רגע... הנה עיכלתי – הכל בסדר.
"כן אהוד, אני הזונה שלך".
"את יודעת מה זה אומר?"
"לא". אמרתי.
"זה אומר שמחר, כשיגיעו החבר'ה לצפות במשחק, הם ידעו מה את בדיוק."
אמא'לה. נאבקתי בדחף לקום ממקומי וללכת לארוז את הבגדים – ביי ביי!!!

נשמתי והשפלתי ראש. אהוד אמר: "שבי על העקבים". התיישבתי בזהירות (אל תשכחו שהאטבים עדיין מפשקים לי את הכוס לצדדים). הוא הסיר את הגומיות מהפטמות שלי ואמר לי: "שמת לב שהן שינו צורה?" זה היה נכון. מאז שהתחלנו עם כל המשחקים שלנו הפטמות שלי קיבלו צורה מאוד יפה - במרכז הפטמה התייצבה לה גבעונת מתוקה שניתן היה להשתעשע בה במגוון דרכים... הוא לקח מהסלסלה מלפפון ובננה ואחר לי – "תדחפי". הרמתי רגל אחת הצידה כדי לדחוף בקלות וכך דחפתי את המלפפון לתחת ואת הבננה לכוס. "יפה. שמת לב כמה קל להחדיר לך מכל כיוון?" גם זה היה נכון. מה שהתחיל כתחת עם פתיחה אפסית הפך להיות חור נעים ונגיש לכל דורש... הכוס שלי הורחב גם הוא והרטיבות הקבועה שבו הפכה אותי למוכנה לכל דבר בכל רגע...

"אני חושב שהכנתי אותך מספיק. את מוכנה לעבור לשלב הבא". הורדתי סנטר לברך שעדיין ניצבה בתנוחת כריעה וחיכיתי שימשיך. "את מכירה את החברים שלי. הם מכירים אותך. את תמיד מארחת אותם יפה. כיבוד, שתייה. עכשיו, חוץ מהמזמוזים הסטנדרטיים, אני רוצה להשתמש בזונה שלי כמו שהיא. ברור, נכון?" הסמקתי. לא ידעתי אם בגלל שאמר "המזמוזים הסטנדרטיים" או בגלל החלק השני. טוב, מודה, לשבת בסלון מלא טסטוסטרון זו חוויה, ולוותר על הישיבה במרכז הספה יעני מתעלמת מנגיעות קלות ברגליים או במקרה בחזה- זה משהו שלא במיוחד אשמח לעשות. אז עכשיו בא אהובי ומאפשר לי לקחת חלק הרבה יותר פעיל – משהו שסביבו יצרתי פנטזיה אבל נשבעת שלא אמרתי לו כלום. אולי כן אמרתי? רמזתי. הייתה פעם שאהוד קלט יופי איך גדי מחבק את מותניי כאילו זה הדבר הכי טבעי לעשות. ובאותו ערב הוא שאל אותי אם בא לי לגוון ולהוסיף עוד גבר למיטה. אבל אני ממש לא זוכרת מה אמרתי לו.

עכשיו אהוד הזכיר לי. "אני מכיר את הכלבה שלי. אני יודע שהיא זונה אמיתית. מחר בערב תראי לי כמה את כלבה טובה ותהיי הזונה שלי- כולם, אבל כולם ישתמשו בך". בום. הבננה יצאה לה מהכוס שלי והוא חייך. "חרמנית קטנה. זה מגרה אותך לא?" שוב הסמקתי... הוא אחז בפניי בשתי כפותיו הגדולות ואמר לי: "אני לוקח אותך רק עוד קצת מהמקום אליו את מסוגלת ורוצה להגיע." וחיבק אותי.

חלק שלישי – המשחק מתחיל

הגיע הערב. אהוד אמר לי ללבוש את השמלה הדקה הזו שהוא קנה לי. יש לה כתפיות דקות, היא קצרה ומגיעה הרבה מעל הברך, הבד שלה גמיש מאוד. צבע ורוד רך כזה. בלי חזיה ובלי תחתונים. בלי נעלים.
כשיצאתי מהמקלחת אהוד חיכה לי בחדר. הוא הוציא משקית קולר של כלב וענד לי אותו. בראי ראיתי איך הוא עומד מאחורי ומסתכל על הצוואר שלי. ואז השיר עיניו לראי ונתקל בעיניי וראה את ההתרגשות שפעמה בגופי וחייך אליי. אמרתי לו: "אתה תהייה גאה בי היום. גאה בכלבה שלך. אעשה הכל." והוא אמר: "אני יודע אהובה שלי. תתלבשי".

צלצול בדלת. הם הגיעו. הסתרקתי, התאפרתי, התבשמתי קלות ויצאתי. עוד במסדרון הרגשתי איך הפטמות שלי זקורות מהתרגשות. הם נכנסו כולם ביחד וכבר עמדו להתיישב בסלון כשקלטו אותי.
"היי", אמרתי. מהתגובה שלהם הבנתי שלא ידעו על התכנית, ואם ידעו- לא תיארו לעצמם שעכשיו זה קורה. כולם פלטו מין "ואוו" כזה והסתכלו על אהוד ועליי במבט שואל. אהוד אמר: "היי, אתם מכירים את הכלבה שלי, לא?" ואז הם הבינו ונפלטה אנחת הקלה וצחוקים שוחררו להם לחלל. אחד אחד הם ניגשו אליי לנשק, ללטף, לצבוט לגעת... והתיישבו להם.

בזמן שהם התמקמו התחלתי למלא את השולחן בפיצוחים, פירות, מתוקים, בירות. כל פעם שרכנתי לשולחן נראו שדיי מפתח השמלה ונחשפו אחוריי ברמיזה קלה. הגשתי לכל אחד בקבוק בירה ואהוד אמר: "תרגישו חופשי חבר'ה, היא בשבילכם". פונה לי מקום על הספה בין אמיר לאסף. זכרתי שאהוד אמר לי - בשום מקרה, לא לשכל רגליים. אבל אפילו הזדמנות לעשות זאת לא הייתה לי. רגל אחת הונחה על אמיר, רגל שניה על אסף וידי שניהם התחילו לגשש את תוכי, אל שדיי. המגע שלהם היה ישיר, ברור, כאילו כולם אוהבים את השליטה הזו בכלבה של אהוד. המשחק התחיל.

אסף דחף את ראשי קדימה והוריד אותי אל השטיח, על הברכיים, הרים את השמלה והתחיל לשחק לי בתחת. אמיר, שגמר את הבירה, דחף לתוכי את הבקבוק והזיז אותו למעלה, למטה, כמו מרחיב לי את הכוס עוד ועוד. אהוד ניגש מולי עם בקבוק מלא ואמר לי לשתות הכל. שתיתי ושתיתי והרגשתי איך הראש מתחיל להסתובב לי. זה היה שילוב נפלא - אלכוהול ומין... התחלתי ממש לזיין את הבקבוק שעד עכשיו זיין אותי. גדי קם, הרחיק את השולחן שהיה לפניי והכניס ידיים אל החזה, לש וצבט את הפטמות. אהוד סימן לו משהו והוא שלף את הזין שלו ודחף לי אותו לפה.

התחלתי למצוץ כשאני חושבת כל הזמן שאני מוצצת לאהוד. כל מה שאני עושה נועד לו, לכן המציצה חייבת להיות מצוינת! מצצתי אותו עמוק, למעלה ולמטה, הרגשתי איך הגרון שלי מתרחב רק כדי להכיל עוד יותר ממה שבדרך כלל אני מסוגלת. גדי אמר לאהוד: "טובה הכלבה שלך. טובה מאוד", ואני נמלאתי אושר גאה. הבקבוק מאחורי נשלף החוצה ודודי התקרב אל אחורי. הוא העביר יד מהנוזלים שלי לחור של התחת, פער אותו וחדר אל תוכי.

עדיין מסוחררת ממימוש הפנטזיה של שני גברים שמשתמשים בי בו זמנית וכבר הרגשתי איך מתחתי נשכב לו מישהו ומכוון את הכוס שלי אל הזין שלו. זה היה דורון. שלושה!! שלושה זרגים מזיינים אותי והכל לעיניו המרוצות של אהוד. הגוף שלי מספק את תשוקתם של שלושה יחד. אושר צרוף! שיא ההצלחה! אחד אחרי השני הם זיינו מכל חור ובכל תנוחה. לפעמים רק אחד בתוכי, לפעמים שניים ושלושה. כל אחד גמר בתורו- כולם גמרו בפנים - או בפה או בתחת או בכוס.

הזמן עבר בסערה ובערבוביה גדולה, עיניי היו עצומות כמעט כל הזמן - לא רציתי לדעת מי זה מי – התמכרתי לשימוש המלא שנעשה בי, למימוש נשיותי לצרכי מספר גברים בו זמנית, הרגשתי גדולה כל כך, אישה כל כך, ונהנתי מאוד. המשחק העיקרי היה על גופי. המשחק בטלוויזיה נשכח כמעט לגמרי. כשהאחרון גמר הייתי עם הפנים לכורסא של אהוד, ראשי היה בין רגליו כמעט. הוא משך אותי אליו, הפנה את גופי לקהל פישק את רגליי ושם את כף ידו ביניהן. הוא לחש לי באוזן: "עכשיו תגמרי" ואני התחלתי לאונן על היד שלו ותוך שניות גמרתי. בדיוק במחצית...

עכשיו כולם נחו. אהוד הוריד לי את השמלה המקומטת ואמר לי לנקות כל אחד ועברתי בזחילה אחד אחד, ועם הלשון ניקיתי לכל אחד את הזין שלו מהמיצים שלי. אח"כ הלכתי (כן, על שתי רגליים) , להגיש בירה לכל אחד מהם ונכנסתי להתקלח. חזרתי שוב. רק הקולר לצווארי. החבר'ה עדיין עירומים אבל כבר התאוששו מהמחצית הראשונה. כשהפרשן נתן את דעתו למהלכי המשחק הם אישרו בצחוק גדול, נהנים מאוד ממה שעברו כרגע...

ישבתי לרגלי אהוד והוא ליטף את ראשי. מזג לי כוס גדולה של יין כהה וסימן לי לגמור הכל. עכשיו הוא הצמיד רצועה לקולר והניח אותה בפי.
המחצית השניה של המשחק הייתה משחק אישי של כל אחד להנאתו הבלעדית. אף אחד לא הפריע לזה ששיחק. מי שרצה אותי ניגש לקחת את הרצועה והוביל אותי לאן שרצה (אבל רק במתחם הסלון. אהוד לא הרשה התבודדויות). זחלתי אחריו ומסרתי לו את גופי בלי לחשוב. הסלסלה עברה בין החבר'ה והם לא פסחו על כלום. כשהאחרון סיים איתי כבר היו כל החפצים, כל האצבעות, כל מה שאפשר בתוכי בכל כיוון...

דרור אמר שהוא קופץ רגע לבדוק משהו. זחלתי אל אהוד וחיכיתי. עכשיו רציתי רק אותו. רציתי שכולם ילכו כבר. רציתי לשמוע ממנו אם הוא גאה בי. זה היה לי הכי חשוב בעולם. אח"כ הם התחילו להתארגן לתזוזה ואני נשארתי על ארבע, מחכה לאהוד.

אהוד חזר מהפרידה, התיישב לידי ומשך אותי אליו. הוא ליטף, וניגב את גופי במגבת לחה, ושתק ושתק. פחדתי שהוא עומד להגיד דברים לא טובים והתחלתי לבכות. אבל אז הוא אמר: "היית נפלאה. כולם מאוד נהנו. ואני במיוחד. אני מניח שלא תסרבי להפוך לזונה של החבר'ה, נכון?"
"נכון", אמרתי ונשמתי לרווחה.

***
מאז המשחק ההוא אני כבר לא עוקבת מי זוכה באליפות או לא. אני רק יודעת את מועדי המשחקים.
עברה שנה כזו של שימוש ברבים. אח"כ אהוד עבר לעבוד בארה"ב. לא לפני שנסגר הסכם בינו לביני לביניהם. הדירה מוחזקת על ידי כולם. אני מוחזקת על ידי כולם. הם דואגים לממן אותי (כי אני כבר לא עובדת עבור אף אחד למעט החבר'ה). עליי להיות תמיד זמינה עבורם ביחד ולחוד. אין להביא חברים שאינם כלולים בהסכם אלא רק בתיאום עם אהוד. עדיין יש ניסיונות שליטה פה ושם, כל פעם של מישהו אחר שרוצה שאהיה שלו כמו שאני שייכת לאהוד. אבל מה לעשות - אלו הם ניסיונות שווא. אדוני הוא הבלעדי. ואין אחר מלבדו...

כך זה כבר שנתיים. מדי פעם אהוד חוזר לארץ ואז כולם יודעים שלא מפריעים (אלא רק בתיאום איתו).
בפעם האחרונה שהוא הגיע הוא אמר לי שהוא רוצה לקחת אותי איתו לאמריקה.
רק לא אמר באיזו מתכונת...