פגישות ליליות
מאת מילרקה
11 ביולי 2004
"את יודעת, יש לך עיניים נורא יפות."
יושבים ושותים בירה במקום זה או אחר, מדברים, כל אחד בודק את הצד השני קצת יותר לעומק - יתרונות מול חסרונות. איך שהוא נגררים משם לאיזו סמטה. הוא מזיז לי את השיער, תופס אותי ומנשק אותי. מתמזמזים קצת ופתאום הוא עוצר.
"אפשר לשאול אותך שאלה אישית?"
שתיקה.
"זה מה שאת אוהבת? שמתיחסים עליך כמו כלבה, אה?"
אני שותקת ופשוט מנידה את הראש בחיוך מבוייש.
מצמיד אותי לקיר, מרגישה איך הפנים שלי צמודות אליו, את המרקם המחוספס הזה של הסיד. והוא מושך לי את השיער, מוריד לי את הראש כמעט עד גבול היכולת של הצואר. לא לזה ציפיתי, חשבתי שזה יהיה עוד מפגש רגיל, שבסופו כל צד יחזור למקום שממנו בא, עד שיחת הטלפון שכנראה תבוא כעבור יומיים ותסמן את הפגישה הבאה. מנסה להגיד איזו מילה באמצע אבל ללא יכולת.
"שתקי! הרי את כלבה, ובתור כלבה אסור לך לדבר."
שותקת.
נותנת לו להמשיך להתעלל בי, לשרוט לי את הבטן והירכיים עם הציפורנים הקצרות האלו שלו, שלא עברו מעולם כל טיפוח. ואני יודעת שזה ישאיר סימנים, ככה זה העור שלי, אבל להוציא מילה אני לא מעזה. רק גניחות של הנאה פורצות לי מהפה.
והוא מרים לי את החצאית, מסיט את התחתונים הצידה מסתכל עלי במין מבט חרמני, מלקק את האצבעות ונוגע בי. ושוב מלקק את האצבעות שלו שמלאות בנוזלים שלי.והכל שם כבר כל כך רטוב. אני כבר בקושי מרגישה את אצבעות שלו עלי מרוב שזה חלק. הופך אותי ונצמד אלי, מרים את החולצה, חצי נושך חצי מנשק.
אני שומעת איזה רעש, כאילו מישהו מתקרב, ומנסה להגיד לו שצריך להפסיק כי אני מפחדת שמישהו יראה (ביישנית תמיד הייתי).
"אולי נפסיק? מיש..."
סטירה ניתחת עלי, ואני מרגישה את הכאב הצורב עלי הלחי. ואני לא יודעת אם אני אמורה להעלב או פשוט לקבל את זה כמו שזה. מחליטה שזה מגיע לי, כי הרי נאסר עלי להוציא מילה. העיקר שלגנוח הוא נותן לי, אם גם את זה הוא היה מונע הייתי משתגעת כאן.
הוא גורר אותי אליו ומנשק אותי, חודר אלי עם הלשון שלו, ואני מרגישה טעם חמצמץ, של בירה מעורבת עם סיגריות, טעם שבדרך כלל היה דוחה אותי, אבל ממנו זה רק מדליק אותי יותר.
הוא מושך לי את היד ושם אותה כל המכנסיים. אני פשוט משתגעת מלהרגיש כמה שעומד לו, והעכבות שעוד היו שם נעלמו כלא היו. שוב הוא מצמיד אותי לקיר, זז קצת אחורה ומצמיד את האגן שלי אליו. הוא זז קצת אחורה ואני כבר יודעת שאסור לי להסתובב או לזוז. הוא מרים לי את החצאית ואני מרגישה הפעם במקום את הבד של הג'ינס את הזין שלו עלי.
הוא חודר אלי בבת אחת, וגניחה עצורה משתחררת לי - של הפתעה מהולה בעונג. פתאום אני נזכרת :
"רגע, יש לך קונדום?"
"לא... ולך?"
הוא יוצא ממני, מסובב אותי אליו בשביל עוד נשיקה ונצמד אלי, ואני מרגישה את הזיעה שלו, שמתערבבת בשלי, וכל כך חם שם. מה לא הייתי עושה בשביל עוד איזה בירה עכשיו.
שוב הוא תופס לי בשיער ומוריד אותי על ארבע, ואני כבר מבינה ומתחילה ללקק לו את הזין. הוא מושך לי את הראש ודוחף אותו לפה שלי. אני כמעט נחנקת אבל בכל זאת מנסה להמשיך. אני עוצרת לרגע לקחת אוויר וממשיכה.
אני מרגישה נוזל חם ובולעת אותו בשקיקה. מין שילוב בלתי אפשרי של טעם מתקתק ומלוח. הוא מרים אותי אליו ומיד חונק אותי בנשיקה, לא מאפשר לי שהות לנשום. עוברות כמה דקות שבהן אנחנו פשוט בוהים אחד בשני במין מבט המום. בסוף מחליטים שהגיע הזמן לזוז משם, כי עברנו כבר את השעות הקטנות שלי הלילה.
חיוך שלו מצורף למילים:
"אז תתקשרי אלי מחר?"
אני מנשקת אותו כאישור והולכת.
יושבים ושותים בירה במקום זה או אחר, מדברים, כל אחד בודק את הצד השני קצת יותר לעומק - יתרונות מול חסרונות. איך שהוא נגררים משם לאיזו סמטה. הוא מזיז לי את השיער, תופס אותי ומנשק אותי. מתמזמזים קצת ופתאום הוא עוצר.
"אפשר לשאול אותך שאלה אישית?"
שתיקה.
"זה מה שאת אוהבת? שמתיחסים עליך כמו כלבה, אה?"
אני שותקת ופשוט מנידה את הראש בחיוך מבוייש.
מצמיד אותי לקיר, מרגישה איך הפנים שלי צמודות אליו, את המרקם המחוספס הזה של הסיד. והוא מושך לי את השיער, מוריד לי את הראש כמעט עד גבול היכולת של הצואר. לא לזה ציפיתי, חשבתי שזה יהיה עוד מפגש רגיל, שבסופו כל צד יחזור למקום שממנו בא, עד שיחת הטלפון שכנראה תבוא כעבור יומיים ותסמן את הפגישה הבאה. מנסה להגיד איזו מילה באמצע אבל ללא יכולת.
"שתקי! הרי את כלבה, ובתור כלבה אסור לך לדבר."
שותקת.
נותנת לו להמשיך להתעלל בי, לשרוט לי את הבטן והירכיים עם הציפורנים הקצרות האלו שלו, שלא עברו מעולם כל טיפוח. ואני יודעת שזה ישאיר סימנים, ככה זה העור שלי, אבל להוציא מילה אני לא מעזה. רק גניחות של הנאה פורצות לי מהפה.
והוא מרים לי את החצאית, מסיט את התחתונים הצידה מסתכל עלי במין מבט חרמני, מלקק את האצבעות ונוגע בי. ושוב מלקק את האצבעות שלו שמלאות בנוזלים שלי.והכל שם כבר כל כך רטוב. אני כבר בקושי מרגישה את אצבעות שלו עלי מרוב שזה חלק. הופך אותי ונצמד אלי, מרים את החולצה, חצי נושך חצי מנשק.
אני שומעת איזה רעש, כאילו מישהו מתקרב, ומנסה להגיד לו שצריך להפסיק כי אני מפחדת שמישהו יראה (ביישנית תמיד הייתי).
"אולי נפסיק? מיש..."
סטירה ניתחת עלי, ואני מרגישה את הכאב הצורב עלי הלחי. ואני לא יודעת אם אני אמורה להעלב או פשוט לקבל את זה כמו שזה. מחליטה שזה מגיע לי, כי הרי נאסר עלי להוציא מילה. העיקר שלגנוח הוא נותן לי, אם גם את זה הוא היה מונע הייתי משתגעת כאן.
הוא גורר אותי אליו ומנשק אותי, חודר אלי עם הלשון שלו, ואני מרגישה טעם חמצמץ, של בירה מעורבת עם סיגריות, טעם שבדרך כלל היה דוחה אותי, אבל ממנו זה רק מדליק אותי יותר.
הוא מושך לי את היד ושם אותה כל המכנסיים. אני פשוט משתגעת מלהרגיש כמה שעומד לו, והעכבות שעוד היו שם נעלמו כלא היו. שוב הוא מצמיד אותי לקיר, זז קצת אחורה ומצמיד את האגן שלי אליו. הוא זז קצת אחורה ואני כבר יודעת שאסור לי להסתובב או לזוז. הוא מרים לי את החצאית ואני מרגישה הפעם במקום את הבד של הג'ינס את הזין שלו עלי.
הוא חודר אלי בבת אחת, וגניחה עצורה משתחררת לי - של הפתעה מהולה בעונג. פתאום אני נזכרת :
"רגע, יש לך קונדום?"
"לא... ולך?"
הוא יוצא ממני, מסובב אותי אליו בשביל עוד נשיקה ונצמד אלי, ואני מרגישה את הזיעה שלו, שמתערבבת בשלי, וכל כך חם שם. מה לא הייתי עושה בשביל עוד איזה בירה עכשיו.
שוב הוא תופס לי בשיער ומוריד אותי על ארבע, ואני כבר מבינה ומתחילה ללקק לו את הזין. הוא מושך לי את הראש ודוחף אותו לפה שלי. אני כמעט נחנקת אבל בכל זאת מנסה להמשיך. אני עוצרת לרגע לקחת אוויר וממשיכה.
אני מרגישה נוזל חם ובולעת אותו בשקיקה. מין שילוב בלתי אפשרי של טעם מתקתק ומלוח. הוא מרים אותי אליו ומיד חונק אותי בנשיקה, לא מאפשר לי שהות לנשום. עוברות כמה דקות שבהן אנחנו פשוט בוהים אחד בשני במין מבט המום. בסוף מחליטים שהגיע הזמן לזוז משם, כי עברנו כבר את השעות הקטנות שלי הלילה.
חיוך שלו מצורף למילים:
"אז תתקשרי אלי מחר?"
אני מנשקת אותו כאישור והולכת.
