צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואתה

מאת nerissa​(אחרת)     10 במאי 2003
למה לא אמרו שזה כואב כל כך
למה לא סיפרו שזה חודר
מסעיר
לא נותן מנוח

שנתי אבדה בצריבה נועזת
וכל שידעתי אז
חלול

מלאה
עד גולשות דמעותיי ממני
עמוסה
עד לבי חישב לפרוץ מכלובו

פתאום הכל שביר כל כך
רך כל כך
עדין כל כך

זו אני?

שאבת ממני את הכוח להתגונן
ריסקת בי חומות
השארת אותי חשופה לך
ללא כסות
מלאה מתמיד
עטופה מתמיד
מוגנת מתמיד

זה אתה.

יודעת עכשיו
לא יודעת מחר
רק אתה שם.
מחמם.
אני ואתה הולכים
אל אופק שקוף
רק אל תפסיק לחבק.
פוחדת לבד.

אני ואתה.