זונה
מאת nerissa(אחרת)
14 ביולי 2004
"קדימה. רדי למטה, שיפחה."
חיכיתי בקוצר רוח לטלפון הזה. לא הצלחתי להתרכז בעבודה... בטח לא עם החצאית הקצרה ובלי תחתונים, כפי שדרש ממני. הייחום נזל ממני עם כל פסיעה, מלחלח את השפתיים התחתונות המגולחות.
הגיע הרגע.
דחפתי מסטיק לפי וירדתי אל היציאה. הוא חיכה בחניון השומם.
במקום להיכנס למושב הנוסע כמצופה ממני, נשמתי עמוקות ופסעתי אל צד הנהג, מקישה באצבע מקופלת על החלון הסגור.
הוא פתח במבט שואל את החלון: "קרה משהו? למה את לא נכנסת?"
לעסתי את המסטיק ברעש, מנפחת בלון ומרשה לו להתפוצץ ברעש לפני שעניתי:"לא כל כך מהר, מותק. קודם צ'מע ת'מחירים. יש מזומנים, מותק?" אמרתי כשאני עם יד על המותן ונשענת על הרכב בשרלילנות מופגנת.
"מותק?"
"מה 'תה לא מותק? 'תה נראה לי אחלה של מותק.." הגבות שלו התרוממו עד לתקרת הקרקפת כשהוא תוקע בי מבט מקפיא "השתגעת לגמרי?"
"צ'מע מותק. אם אין מזומנים, אין זיון. חמשים שקל למציצה – אבל אני לא בולעת!" מתחתי לעבר פניו אצבע ארוכת ציפורן. "שיבים וחמישה שקל מקדימה, מאה שקל מאחורה – אבל בשבי'ך אני יעשה אנחה. רק תישים ושמונה שקל. מה אתה אומר, מותק?"
עיניו הצטמצמו כשהבין.
"כנסי לרכב. אני אחליט כבר מה אני עושה איתך."
"כן מא.. מותק." כמעט נפלט לי 'כן, מאסטר'.
גלשתי אל הכסא לצדו כשאני מפשקת רגליים ומושכת את החצאית מעלה, חושפת את הכוס המגולח והלח. "הנה, מותק, מוכנה בשבי'ך.." פוצצתי עוד בלון של מסטיק מול הפרצוף שלו... רואה שעם כל "מותק" שלי פרצופו מאדים... הלכתי כאן על הקצה אבל החלטתי להמשיך ביוזמה-האישית שלי. הוא רצה זונה – יקבל זונה!
"קודם מזומן. לא נ'סעת לאפמקום בלי מזומן ביד."
מבטו ננעץ בי וחיוך החל להתפשט סוף סוף על פניו. אבל... משהו בחיוך הזה הפחיד. לא הרגיע.
הוא שלף שטר של מאה שקלים והושיט לי. חטפתי את השטר ודחפתי אותו אל תוך החזיה.
"מה אני מקבל בזה?"
"צ'מע מותק. אתה יכול לקבל שני מציצות, אבל.." מבטי בחן אותו, "אתה נראה לי קצת זקן בשביל שני מכות בחצי שעה. תבחר מה 'תה רוצה ואני יחזיר לך עודף.."
"קדימה, מותק. ניסע" אמרתי נועצת מבט קדימה.
***
הוא החנה את המכונית בדרך עפר צדדית סמוך לאזור התעשייה האזורי. השיחים הגבוהים הסתירו את המכונית מהכביש הראשי.
"צאי" אמר ואני השארתי את תיקי מאחורי, יוצאת ונעמדת על יד הרכב.
"ידיים על המכסה מנוע. תחת החוצה."
עשיתי כמצוותו. מכסה המנוע רתח בשמש הקופחת. היה כל כך חם והרגשתי אגלי זיעה יוצאים לטיול בערוצים וגאיות לאורך גופי.
"קדימה, מותק. הזמן קצר. קדימה או מאחורה?"
"תשתקי עכשיו, זונה. קיבלת את הכסף – הגוף שלך שלי בסכום הזה."
"פסדר פסדר... לא צריך להתעצבן, מותק."
הוא הרים את החצאית, זורק אותה על גבי, חושף את הישבן הלבן לשמש.
ועמד שם שקט. מסתכל. התחלתי להרגיש את רעד ההתרגשות ממיס לי את פיקות הברכיים. שתקתי איתו. מחכה.
רחש. רוכסן נפתח. בעיטות קלות בנעלו פישקו את רגליי רחב יותר.
אצבעותיו טיילו עמוק בכוס שלי, בוחנות את הרטיבות השופעת.
"חתיכת שרמוטה רטובה את, מה?"
"כן, מאסטר" לחשתי בקול רועד, מהופנטת כמעט על ידי אצבעותיו המגששות.
חבטת חגורה עזה ולא צפויה שהקפיצה אותי בזעקה נחתה על לחיי ישבני. הרגשתי את הציור האדום נחרט בעור הלבן.
"מותק בשבילך. אין כאן מאסטר עבורך. ברור, זונה רטובה?" ושוב נחתה החגורה.
"כן ממ..מו.. מותק" הדמעות החלו לבקוע... החום, החרמנות המוטרפת, החשיפה הזו בחוץ, התחת הבוער שלי - הכל הסעיר מבפנים וטפטף מעיני אל מכסה המנוע.
אצבעותיו הרטובות ליטפו בין הישבנים הבוערים שלי, מלחלחות את כל הפתחים לכניסתו בהם.
ואז עזבו האצבעות את גופי ושריריי נמתחו לקראת שובה של החגורה. בחדירה אחת חזקה, עמוקה, הוא חדר אל הכוס שלי. ידו חובטת על הערוצים שהשאירה בי החגורה עם כל חדירה. גופי נחבט אל הרכב, מנדנד אותו איתנו בקצב הזיון החזק והקשה.
הטירוף הענוג החל לבעבע ברחמי, מבקש סדק לפרוץ החוצה.
"שלא תעזי לגמור! זונות כמותך לא גומרות. הן רק חורים רטובים – זה הכל!" ושוב נחתה ידו ברעש על התחת.
הרגשתי איך ציפורני שורטות את המכסה הלוהט תחת אצבעותיי כשנסגרו כפות ידיי לאגרופים, מהדקות פנימה עונג כמעט בלתי נשלט.
"כן, ממ..מותק. תזיין את הזונה הרטובה הזו..." בקע קול חרוך מגרוני.
מבעד לערפל הזיון שמעתי רכב מתקרב. גופי התכווץ מולו נגיחותיו. "שמעתי שמגיע רכב, זונה. אל תעזי לזוז!"
הרמתי מבט חצי-היסטרי לכביש, כשאני רואה מבעד לשיחים רכב שטח כסוף יורד אל דרך האפר, מעלה ענן אבק בדרך אלינו.
"מאסטרררר..." לחשתי באימה.
"שתקי ואל תזוזי, זונה!" חבטה ידו שוב על אחורי הכואבים, גופו לא מאט לרגע את נגיחותיו באגני.
קרועה בין העונג והאורגזמה העקשנית שלי לבין הרכב שנעצר בחריקה כמה מטרים מאיתנו, מנועו עדיין דולק, מרגישה מבטים ננעצים בנו – עצמתי עיני בחוזקה. נועלת עצמי פנימה. הבושה והמבוכה מנתקים אותי מהסביבה בבריחה מבוהלת אל מאחורי עפעפיים.
"את הזונה שלי, את הזונה המושתנת שלי" הוא נהם בדרך לאורגזמה שטלטלה את גופו.
נשענתי על המכסה בתשישות כשהוא יצא ממני, מותיר שביל דביק במורד ירכיי. מבעד לעפעפיים העצומות הדמעות המשיכו לרדת. מהבושה. מהריגוש. מהמתח של מה-יקרה-עכשיו.
רחש מאחורי כשהמאסטר סידר עצמו שוב.
"כמה היא לוקחת?" ראשי נזרק בהפתעה לכיוון הקריאה מהרכב הזר. אדם בסוף שנות הארבעים שלו הסתכל לערבנו משועשע, "היא שווה משהו?"
"הזונה הקטנה שלי לא רעה. כמה אתה רוצה לשלם בשביל לזיין אותה?"
"היא שלך?"
"כן. רוצה להשתמש בה? היא זולה. זה בסדר." חשבתי שאני עוד שניה מרימה את הרכב וקוברת עצמי מתחתיו. איך הוא יכול לעשות לי את זה?!
"כמה אתה רוצה?" שאל הזר.
"חמישים שקל ואתה יכול לזיין אותה מאחור. בעצם – עשרים שקל גם מספיק לה. יותר מדי חמישים בשבילה." כאב העלבון והחשש הציפו אותי, מחדשים את זרם הדמעות מעיני.
"מאסטר... בבקשה לא!" לחשתי בבהלה לעברו.
הוא התקרב אלי ונעצר מילימיטרים מפני. "את הזונה שלי, כלבה קטנה?"
"כן מאסטר, אבל.." הסטירה נחתה על פני ועצרה את נשימתי. קברתי מבטי בחול לרגליי, שוקעת מטה.
"את השפחה שלי?"
"כן מאסטר, אני אהיה כל מה שתרצה..." לחשתי את המנטרה.
"יפה, כלבה. עכשיו תחזרי למצב הקודם, ידיים על מכסה המנוע, תחת חשוף אלי – ותצפי לקליינט הראשון שלך."
הוא בטוח מכיר אותו. לא יכול להיות שהוא ירשה לזר מוחלט לגעת בי. לא יכול להיות! לא יכול להיות! שיננתי פנימה, מחזקת עצמי לעתיד לבוא.
צעדיו של המאסטר התרחקו ושמעתי מלמולים כמה מטרים ממני. עצמתי עיניים בחוזקה, מקפיאה עצמי מבפנים. מה שיהיה יהיה... תערובת של ריגוש וחשש.
פתאום מה שניקר בראש היה אם ירשה לי לגמור... לגמור... לגמור...
הצעדים קרבו ונעצרו מאחורי. יד ליטפה את התחת האדום ומסומן ההצלפות. "לא רע בכלל.." אמר קול אחר. המאסטר צחקק על ידו והיה נדמה שהיתה מהולה בו גאווה.
משהו נמתח לי בחזה. אני לא אבייש אותו! אני לא אשבר. אני אעשה אותו גאה, הרי אני יודעת עד כמה הסיטואציה החדשה הזו קשה גם לו.
שמעתי פסיעות לצדו האחורי של הרכב. תא המטען נפתח. שלחתי מבט דרך השמשה. המאסטר חיטט ב"תיק ההפתעות" שלנו שולף חבילה סגלגלה. קונדומים. הוא שומר עלי, תודה לאל!
"קח. תהנה. אני מעשן כאן בצד."
שוב נבלעתי מאחורי העפעפיים, שריריי מתוחים עד כאב.
הרעשים מאחורי ציירו לי זין נשלף ומולבש בקונדום ואז אחזו ידיים גדולות ופישקו את פלחי התחת.
לא להתכווץ... לא להתכווץ...
הרגשתי את ראש הזין מתחכך מול הכוס הדולף שלי.. מסכך עצמו.. הוא היה עדין בחדירתו אבל גודלו אילץ אותי לבלוע זעקה. הרבה זמן עבר מאז הרגשתי זין רחב שכזה ננעץ בתוכי.
זה היה מביש
זה היה כואב
זה היה טוב
הוא המשיך במסעו לתוך התחת, נעצר כשכולו היה בתוכי. כפות ידיו הגדולות אחזו במותני כשהחל בחדירותיו הקצובות.
בניגוד למאסטר, חדירותיו היו ארוכות, איטיות, עמוקות.
העונג שוב הציף. שקעתי בחדירות היסודיות המשכרות נשימתי נדחקת החוצה עם כל חדירה.
שנינו גמרנו יחד.
הוא יצא ממני ואני קרסתי על מכסה המנוע הלוהט, ישבני המפוספס, האדום, המזויין והנוטף חשוף לעיניהם.
צעדיהם התרחקו ממני ושוב התנהלה שיחה חרישית ובלתי ברורה כמה צעדים ממני.
דלת נטרקת.
מנוע מופעל.
הרכב מתרחק.
"קומי זונה. נגבי את עצמך. לא רוצה שתזהמי לי את המושבים." זרק לעברי חבילת מגבונים ששלף מתא הכפפות.
ניגבתי עצמי בין הרגליים, וכשאני אוחזת בחופן מגבונים ספוגי זיונים עמדתי דומעת עם ראש מורכן.
"כנסי לאוטו.." הקול שלו נשאר קר. ציפיתי כל כך לחיבוק, להרגעה, אבל הייתי בסך הכל זונה. זונה קטנה ומושתנת.
נכנסתי בשקט לרכב, מתכרבלת בתוך עצמי, אוחזת באגרופי מגבונים ספוגים ניחוח.
נסענו בדממה עד שהוריד אותי שוב על יד המשרד.
"לכי מכאן."
וזהו.
השתנקתי. תפסתי את תיקי, פתחתי את הדלת ודהרתי פנימה אל המשרדים הקרירים, כשאני פונה ישירות אל חדרי השירותים – סומא לכל השאר.
בשירותים הבכי הכואב פרץ. צנחתי על ברכי, והקאתי הכל החוצה בדמעות, מקווה שאף אחד לא שומע. בולעת את הקולות ומרשה רק לרטיבות מעיני לספר הכל.
הנייד מצלצל.
"עכשיו צאי חזרה החוצה, שפחה שלי."
הקול הרך חזר והאושר הציף בכזו עוצמה שחשבתי שאני מתעלפת שם על הרצפה.
כמעט בריצה יצאתי אליו. הרכב חנה שוב בקצה החניון. רצתי אליו וצנחתי לתוך החיבוק שלו. הוא נישק... ונישק... ונישק...
"תודה על... בית הספר הזה, שפחה שלי. היו רגעים שחשבתי שאני רוצח אותו. שנינו עמדנו בזה."
חייכתי חיוך רטוב ומאושר ומעט מנצח אל תוך החיבוק שלו.
הוא שוב נשק לי ובטפיחה על אחוריי, מה שהקפיץ זעקת כאב קטנה ושלח אותי לדרכי.
***
חיכיתי שהרכב יעזוב את החניון כשנעצר על ידי, פתח את החלון ואמר: "לקחתי ממנו את מספר הטלפון. אולי אני אקרא לו שוב להשתמש בך, זונה קטנה."
"רגע, אתה לא מכיר אותו?" עיני נקרעו לרווחה.
"בחיים לא פגשתי אותו" צחק ונסע לדרכו.
חיכיתי בקוצר רוח לטלפון הזה. לא הצלחתי להתרכז בעבודה... בטח לא עם החצאית הקצרה ובלי תחתונים, כפי שדרש ממני. הייחום נזל ממני עם כל פסיעה, מלחלח את השפתיים התחתונות המגולחות.
הגיע הרגע.
דחפתי מסטיק לפי וירדתי אל היציאה. הוא חיכה בחניון השומם.
במקום להיכנס למושב הנוסע כמצופה ממני, נשמתי עמוקות ופסעתי אל צד הנהג, מקישה באצבע מקופלת על החלון הסגור.
הוא פתח במבט שואל את החלון: "קרה משהו? למה את לא נכנסת?"
לעסתי את המסטיק ברעש, מנפחת בלון ומרשה לו להתפוצץ ברעש לפני שעניתי:"לא כל כך מהר, מותק. קודם צ'מע ת'מחירים. יש מזומנים, מותק?" אמרתי כשאני עם יד על המותן ונשענת על הרכב בשרלילנות מופגנת.
"מותק?"
"מה 'תה לא מותק? 'תה נראה לי אחלה של מותק.." הגבות שלו התרוממו עד לתקרת הקרקפת כשהוא תוקע בי מבט מקפיא "השתגעת לגמרי?"
"צ'מע מותק. אם אין מזומנים, אין זיון. חמשים שקל למציצה – אבל אני לא בולעת!" מתחתי לעבר פניו אצבע ארוכת ציפורן. "שיבים וחמישה שקל מקדימה, מאה שקל מאחורה – אבל בשבי'ך אני יעשה אנחה. רק תישים ושמונה שקל. מה אתה אומר, מותק?"
עיניו הצטמצמו כשהבין.
"כנסי לרכב. אני אחליט כבר מה אני עושה איתך."
"כן מא.. מותק." כמעט נפלט לי 'כן, מאסטר'.
גלשתי אל הכסא לצדו כשאני מפשקת רגליים ומושכת את החצאית מעלה, חושפת את הכוס המגולח והלח. "הנה, מותק, מוכנה בשבי'ך.." פוצצתי עוד בלון של מסטיק מול הפרצוף שלו... רואה שעם כל "מותק" שלי פרצופו מאדים... הלכתי כאן על הקצה אבל החלטתי להמשיך ביוזמה-האישית שלי. הוא רצה זונה – יקבל זונה!
"קודם מזומן. לא נ'סעת לאפמקום בלי מזומן ביד."
מבטו ננעץ בי וחיוך החל להתפשט סוף סוף על פניו. אבל... משהו בחיוך הזה הפחיד. לא הרגיע.
הוא שלף שטר של מאה שקלים והושיט לי. חטפתי את השטר ודחפתי אותו אל תוך החזיה.
"מה אני מקבל בזה?"
"צ'מע מותק. אתה יכול לקבל שני מציצות, אבל.." מבטי בחן אותו, "אתה נראה לי קצת זקן בשביל שני מכות בחצי שעה. תבחר מה 'תה רוצה ואני יחזיר לך עודף.."
"קדימה, מותק. ניסע" אמרתי נועצת מבט קדימה.
***
הוא החנה את המכונית בדרך עפר צדדית סמוך לאזור התעשייה האזורי. השיחים הגבוהים הסתירו את המכונית מהכביש הראשי.
"צאי" אמר ואני השארתי את תיקי מאחורי, יוצאת ונעמדת על יד הרכב.
"ידיים על המכסה מנוע. תחת החוצה."
עשיתי כמצוותו. מכסה המנוע רתח בשמש הקופחת. היה כל כך חם והרגשתי אגלי זיעה יוצאים לטיול בערוצים וגאיות לאורך גופי.
"קדימה, מותק. הזמן קצר. קדימה או מאחורה?"
"תשתקי עכשיו, זונה. קיבלת את הכסף – הגוף שלך שלי בסכום הזה."
"פסדר פסדר... לא צריך להתעצבן, מותק."
הוא הרים את החצאית, זורק אותה על גבי, חושף את הישבן הלבן לשמש.
ועמד שם שקט. מסתכל. התחלתי להרגיש את רעד ההתרגשות ממיס לי את פיקות הברכיים. שתקתי איתו. מחכה.
רחש. רוכסן נפתח. בעיטות קלות בנעלו פישקו את רגליי רחב יותר.
אצבעותיו טיילו עמוק בכוס שלי, בוחנות את הרטיבות השופעת.
"חתיכת שרמוטה רטובה את, מה?"
"כן, מאסטר" לחשתי בקול רועד, מהופנטת כמעט על ידי אצבעותיו המגששות.
חבטת חגורה עזה ולא צפויה שהקפיצה אותי בזעקה נחתה על לחיי ישבני. הרגשתי את הציור האדום נחרט בעור הלבן.
"מותק בשבילך. אין כאן מאסטר עבורך. ברור, זונה רטובה?" ושוב נחתה החגורה.
"כן ממ..מו.. מותק" הדמעות החלו לבקוע... החום, החרמנות המוטרפת, החשיפה הזו בחוץ, התחת הבוער שלי - הכל הסעיר מבפנים וטפטף מעיני אל מכסה המנוע.
אצבעותיו הרטובות ליטפו בין הישבנים הבוערים שלי, מלחלחות את כל הפתחים לכניסתו בהם.
ואז עזבו האצבעות את גופי ושריריי נמתחו לקראת שובה של החגורה. בחדירה אחת חזקה, עמוקה, הוא חדר אל הכוס שלי. ידו חובטת על הערוצים שהשאירה בי החגורה עם כל חדירה. גופי נחבט אל הרכב, מנדנד אותו איתנו בקצב הזיון החזק והקשה.
הטירוף הענוג החל לבעבע ברחמי, מבקש סדק לפרוץ החוצה.
"שלא תעזי לגמור! זונות כמותך לא גומרות. הן רק חורים רטובים – זה הכל!" ושוב נחתה ידו ברעש על התחת.
הרגשתי איך ציפורני שורטות את המכסה הלוהט תחת אצבעותיי כשנסגרו כפות ידיי לאגרופים, מהדקות פנימה עונג כמעט בלתי נשלט.
"כן, ממ..מותק. תזיין את הזונה הרטובה הזו..." בקע קול חרוך מגרוני.
מבעד לערפל הזיון שמעתי רכב מתקרב. גופי התכווץ מולו נגיחותיו. "שמעתי שמגיע רכב, זונה. אל תעזי לזוז!"
הרמתי מבט חצי-היסטרי לכביש, כשאני רואה מבעד לשיחים רכב שטח כסוף יורד אל דרך האפר, מעלה ענן אבק בדרך אלינו.
"מאסטרררר..." לחשתי באימה.
"שתקי ואל תזוזי, זונה!" חבטה ידו שוב על אחורי הכואבים, גופו לא מאט לרגע את נגיחותיו באגני.
קרועה בין העונג והאורגזמה העקשנית שלי לבין הרכב שנעצר בחריקה כמה מטרים מאיתנו, מנועו עדיין דולק, מרגישה מבטים ננעצים בנו – עצמתי עיני בחוזקה. נועלת עצמי פנימה. הבושה והמבוכה מנתקים אותי מהסביבה בבריחה מבוהלת אל מאחורי עפעפיים.
"את הזונה שלי, את הזונה המושתנת שלי" הוא נהם בדרך לאורגזמה שטלטלה את גופו.
נשענתי על המכסה בתשישות כשהוא יצא ממני, מותיר שביל דביק במורד ירכיי. מבעד לעפעפיים העצומות הדמעות המשיכו לרדת. מהבושה. מהריגוש. מהמתח של מה-יקרה-עכשיו.
רחש מאחורי כשהמאסטר סידר עצמו שוב.
"כמה היא לוקחת?" ראשי נזרק בהפתעה לכיוון הקריאה מהרכב הזר. אדם בסוף שנות הארבעים שלו הסתכל לערבנו משועשע, "היא שווה משהו?"
"הזונה הקטנה שלי לא רעה. כמה אתה רוצה לשלם בשביל לזיין אותה?"
"היא שלך?"
"כן. רוצה להשתמש בה? היא זולה. זה בסדר." חשבתי שאני עוד שניה מרימה את הרכב וקוברת עצמי מתחתיו. איך הוא יכול לעשות לי את זה?!
"כמה אתה רוצה?" שאל הזר.
"חמישים שקל ואתה יכול לזיין אותה מאחור. בעצם – עשרים שקל גם מספיק לה. יותר מדי חמישים בשבילה." כאב העלבון והחשש הציפו אותי, מחדשים את זרם הדמעות מעיני.
"מאסטר... בבקשה לא!" לחשתי בבהלה לעברו.
הוא התקרב אלי ונעצר מילימיטרים מפני. "את הזונה שלי, כלבה קטנה?"
"כן מאסטר, אבל.." הסטירה נחתה על פני ועצרה את נשימתי. קברתי מבטי בחול לרגליי, שוקעת מטה.
"את השפחה שלי?"
"כן מאסטר, אני אהיה כל מה שתרצה..." לחשתי את המנטרה.
"יפה, כלבה. עכשיו תחזרי למצב הקודם, ידיים על מכסה המנוע, תחת חשוף אלי – ותצפי לקליינט הראשון שלך."
הוא בטוח מכיר אותו. לא יכול להיות שהוא ירשה לזר מוחלט לגעת בי. לא יכול להיות! לא יכול להיות! שיננתי פנימה, מחזקת עצמי לעתיד לבוא.
צעדיו של המאסטר התרחקו ושמעתי מלמולים כמה מטרים ממני. עצמתי עיניים בחוזקה, מקפיאה עצמי מבפנים. מה שיהיה יהיה... תערובת של ריגוש וחשש.
פתאום מה שניקר בראש היה אם ירשה לי לגמור... לגמור... לגמור...
הצעדים קרבו ונעצרו מאחורי. יד ליטפה את התחת האדום ומסומן ההצלפות. "לא רע בכלל.." אמר קול אחר. המאסטר צחקק על ידו והיה נדמה שהיתה מהולה בו גאווה.
משהו נמתח לי בחזה. אני לא אבייש אותו! אני לא אשבר. אני אעשה אותו גאה, הרי אני יודעת עד כמה הסיטואציה החדשה הזו קשה גם לו.
שמעתי פסיעות לצדו האחורי של הרכב. תא המטען נפתח. שלחתי מבט דרך השמשה. המאסטר חיטט ב"תיק ההפתעות" שלנו שולף חבילה סגלגלה. קונדומים. הוא שומר עלי, תודה לאל!
"קח. תהנה. אני מעשן כאן בצד."
שוב נבלעתי מאחורי העפעפיים, שריריי מתוחים עד כאב.
הרעשים מאחורי ציירו לי זין נשלף ומולבש בקונדום ואז אחזו ידיים גדולות ופישקו את פלחי התחת.
לא להתכווץ... לא להתכווץ...
הרגשתי את ראש הזין מתחכך מול הכוס הדולף שלי.. מסכך עצמו.. הוא היה עדין בחדירתו אבל גודלו אילץ אותי לבלוע זעקה. הרבה זמן עבר מאז הרגשתי זין רחב שכזה ננעץ בתוכי.
זה היה מביש
זה היה כואב
זה היה טוב
הוא המשיך במסעו לתוך התחת, נעצר כשכולו היה בתוכי. כפות ידיו הגדולות אחזו במותני כשהחל בחדירותיו הקצובות.
בניגוד למאסטר, חדירותיו היו ארוכות, איטיות, עמוקות.
העונג שוב הציף. שקעתי בחדירות היסודיות המשכרות נשימתי נדחקת החוצה עם כל חדירה.
שנינו גמרנו יחד.
הוא יצא ממני ואני קרסתי על מכסה המנוע הלוהט, ישבני המפוספס, האדום, המזויין והנוטף חשוף לעיניהם.
צעדיהם התרחקו ממני ושוב התנהלה שיחה חרישית ובלתי ברורה כמה צעדים ממני.
דלת נטרקת.
מנוע מופעל.
הרכב מתרחק.
"קומי זונה. נגבי את עצמך. לא רוצה שתזהמי לי את המושבים." זרק לעברי חבילת מגבונים ששלף מתא הכפפות.
ניגבתי עצמי בין הרגליים, וכשאני אוחזת בחופן מגבונים ספוגי זיונים עמדתי דומעת עם ראש מורכן.
"כנסי לאוטו.." הקול שלו נשאר קר. ציפיתי כל כך לחיבוק, להרגעה, אבל הייתי בסך הכל זונה. זונה קטנה ומושתנת.
נכנסתי בשקט לרכב, מתכרבלת בתוך עצמי, אוחזת באגרופי מגבונים ספוגים ניחוח.
נסענו בדממה עד שהוריד אותי שוב על יד המשרד.
"לכי מכאן."
וזהו.
השתנקתי. תפסתי את תיקי, פתחתי את הדלת ודהרתי פנימה אל המשרדים הקרירים, כשאני פונה ישירות אל חדרי השירותים – סומא לכל השאר.
בשירותים הבכי הכואב פרץ. צנחתי על ברכי, והקאתי הכל החוצה בדמעות, מקווה שאף אחד לא שומע. בולעת את הקולות ומרשה רק לרטיבות מעיני לספר הכל.
הנייד מצלצל.
"עכשיו צאי חזרה החוצה, שפחה שלי."
הקול הרך חזר והאושר הציף בכזו עוצמה שחשבתי שאני מתעלפת שם על הרצפה.
כמעט בריצה יצאתי אליו. הרכב חנה שוב בקצה החניון. רצתי אליו וצנחתי לתוך החיבוק שלו. הוא נישק... ונישק... ונישק...
"תודה על... בית הספר הזה, שפחה שלי. היו רגעים שחשבתי שאני רוצח אותו. שנינו עמדנו בזה."
חייכתי חיוך רטוב ומאושר ומעט מנצח אל תוך החיבוק שלו.
הוא שוב נשק לי ובטפיחה על אחוריי, מה שהקפיץ זעקת כאב קטנה ושלח אותי לדרכי.
***
חיכיתי שהרכב יעזוב את החניון כשנעצר על ידי, פתח את החלון ואמר: "לקחתי ממנו את מספר הטלפון. אולי אני אקרא לו שוב להשתמש בך, זונה קטנה."
"רגע, אתה לא מכיר אותו?" עיני נקרעו לרווחה.
"בחיים לא פגשתי אותו" צחק ונסע לדרכו.
