ככה יעשה לעבד

"בואי אחרי יקירתי" פרעה הושיט לה יד, "הנך מוזמנת לחדר המלכות הפרטי שלי."

גאווה רבה מילאה ליבה של היפה בנשות הנילוס - להיות מוזמנת באופן אישי לחדר השינה המלכותי של הוד רוממותו היה פיסגת שאיפותיה. פנטזיה מדהימה אותה חשבה לרחוקה ובלתי מושגת עמדה להתגשם הלילה. היא צעדה בקומה זקופה יד ביד עם הוד רוממותו.

את דלת העץ הכבדה פתחו שני עבדים מולאטיים, שריריים ונאים במיוחד. גופיהם היו בנויים לתלפיות ורק בד דקיק היה מלופף סביב מותניהם החסונות. הם השתחוו בפני הזוג המלכותי בהיכנסו לחדר.

גברת פוטיפר הביטה בהתפעלות רבה בחדר השינה הענק ובמיטת המלכות העשויה עצי שיטים משובחים ביותר. עיטורי זהב וכסף קישטו את הקירות. על ריצפת השיש שבהקה בלובנה הטהור היו מצויירים ברוב חן זוגות מתעלסים בתנוחות שונות ומגרות. החדר היה גדוש באבוקות אש, אשר האירו את חשכתו והוסיפו לו נופך חושני במיוחד.

בפינת החדר הוצב כיסא מלכות עשוי זהב, אליו מובילות שלוש מדרגות וכולו מעוטר בתבליטי חיות ובחריטות פרחים. משני צדי הכיסא עמדו שני עבדים עם מניפות ענקיות בידיהם. השניים עמדו מאובנים כמחכים לפקודה ולהוראה ברורה מגבוה.

פרעה נשכב על מיטתו המלכותית.
"בואי, יפה שלי" קרא לה כשהוא מושיט לעברה את שרביט. "עכשיו תורי לזכות בך."
הגבירה פוטיפר התעלמה מבקשתו, לא העיפה לעברו מבט נוסף. היא צעדה בקומה זקופה אל עבר פיסגת חלומותיה הרטובים - צעדה אל עבר כיסא המלכות והתיישבה על כרית המשי הרכה שעליו.

"הוד מעלתו!" קרא בבהלה אחד מעבדי הכיסא שעמד שם עם מניפה, "לשבת על כיסא המלכות נאסר אפילו על המלכה!" יממה שלמה שתק טרם הגיעה החצופה והנועזת שבנשות הנילוס, והעבד שתפקידו העיקרי היה שמירה על הכיסא ועינוג היושב עליו, רצה להגן על קדושת המושב הנשגב בכל מחיר. הוא רק לא שיער לעצמו מה גבוה יהיה המחיר.

הגבירה פוטיפר ישבה על הכיסא המלכותי במערומיה, כולה הוד והדר. היא הביטה במבט חד כתער בשפל שניסה זה עתה להסית את פרעה כנגדה, וחשבה בליבה מהו העונש הראוי לו.

"השליכוהו לצינוק העינויים!" ציוותה בקולה הרם והמלכותי.
עבדי החדר ההמומים הביטו בפרעה המלך כמצפים למוצא פיו.
"עשו כדבריה! למה אתם מחכים?!" ציווה עליהם, והם בחוסר רצון אך גם בחוסר ברירה נאלצו לגרור את העבד המרדן מחוץ לחדר המלכות היישר אל חדר הסיוטים...

"עכשיו מרוצה הנך?" שאל אותה ברוך. פניו, המורגלים בהבעה קשוחה, אטומה ומתנשאת במשך רוב ימות השנה, היו כעת רכים ונעימים. הערצה וסגידה אינסופיות ניבטו מעיניו השחורות. כמה יפה וכמה מפתה היא הוד רוממותה! עד חצי המלכות היה נותן לה!

"על ארבע! עכשיו!" צעקה לעברו.
קומתו הזקופה נפלה אפיים ארצה בהשתחוות מעוררת רחמים. היא הושיטה קדימה את רגלה הימנית הענוגה, הבהירה והחלקה. פרעה הביט בציפורני רגליה המשוכות לקה מבריקה, הביט בתאווה יתרה בכריות העדינות ובקימורי הרגל הנאה והמושלמת ביותר שראה מימי חייו.

"תתחיל לעבוד!" פקדה עליו והוא הצייתן החל מנשק רגלה המפתה, מתענג על טעמה הנפלא, על הריח המשכר, על הרכות המענגת ... נישק עוד ועוד. הוא החל מעסה את כריות רגליה בלשונו החמה בתנועות סיבוביות עוד ועוד, תוך שהוא מעסה את העקב עם אצבעותיו המתמסרות ומלטף ברכות את העמק הלבן והרך של קימורי כף רגלה הנערצת. הוא הכניס כל אצבע אל פיו הרעב ומצץ בתאווה יתרה.

"ממממ... את כה טעימה ..." נאנח, לא מנסה להסתיר הנאתו. הוא פנה אל הרגל השניה והקדיש לה מלוא תשומת הלב. גברת פוטיפר התענגה על כל רגע. היא הביטה בגיחוך קל על המושל העריץ השולט במצרים כולה ביד רמה: כמה אנשים סרים למרותו, כמה פוחדים מצלמו, יראים מדמותו וסוגדים לו. אילו רק ידעו מה מעמדו כעת... אילו היו מודעים לעובדה שכמו כלב צייתן מונח הוא לרגליה, על ארבע, עם לשונו הרטובה בחוץ, מוכן להשפיל כבודו ומעמדו בשבילה.

"מממ... כן..." מלמלה, "תתחיל לעלות למעלה!"
הוא עטף את ירכיה הרכות והחלקות בנשיקות ובליקוקים רבים. בשרה של הגבירה היה כה רך וכה מענג, טעמו כטעם גן העדן. מעולם לא נגע בירכיים כה חלקות ... ניגוד בולט לשאר נשות הנילוס שהיו ידועות בשעירותן הדוחה.

הוא נישק, ליקק ומצץ כל סנטימטר ברגליה המדהימות, והרגיש איך איברו מתקשה עוד ועוד. הוא הציץ אל עבר מקדשה המלכותי חסר התחתונים, שהיה חשוף לגמרי בפניו. הוא מעלתה ישבה בפישוק רגליים כך ששערי מקדשה היו פרוצים והוא יכל להגניב מבט פנימה ולראות את הכניסה לגן העדן הפרטי שלה. גן העדן המלכותי, המפתה בטירוף, ששפתיו הוורודות מלאות ודגדגנו זקור.

הוא יכל לראות בבירור דרך השער הפתוח את המסדרון הראשי המוביל לגן האלוהי, עטוף בטל תשוקתה של הגבירה פוטיפר. מי מעיין זכים וטהורים ועם זאת כה מפתים ומבושמים החלו שופעים ועולים על גדותיהם כשהם ממלאים את השער הפרוץ ומאיימים לזרום הלאה הישר אל פיו הרעב.

אשת פוטיפר חשה איך צמרמורות מתוקות ולחות מציפות אותה. כוסה הפך לגוש תאווה מטורף הקרוב לפורקנו. כל אותה העת נישק פרעה את ירכיה הנהדרות כשהוא שואף עמוק לראותיו את הריח המשכר, המפתה והמזמין שעלה מנהר גן העדן שלה. כל כך התאווה וכל כך חשק בה... כל רצונו היה ללקק, לטעום ולשאוב את המעדן המבושם חזק אל פיו. אך הוא לא העיז לממש רצונו ללא פקודתה הברורה של גבירתו הישובה על כיסא המלכות.

"אתה מוזמן לסעודת חייך!" קראה לעברו כשהיא אוחזת בראשו המגולח ודוחפת אותו בפראות אל עבר כוסה המגורה שופע מיצי התאווה . "קדימה! זלול מהר את המעדן! טרוף אותו לפני שייגמר."
"אה! אה! אהההההההה!" שאגה.

בשניה בה נחתה לשונו המורעבת על דגדגנה הלוהט, חשה אורגזמה מטורפת מרעידה את גן העדן הפרטי שלה. הסכר נפרץ ומי הנהר השוצפים זרמו בפראות אל תוך פיו היונק בתאווה. פיו הכנוע, המסור, הצייתן והרעב של הוד רוממותו מלך הנילוס.

היא המשיכה לאחוז בראשו חזק ולהדקו היטב אליה בשעה שגנחה בפראות כשמיצי האורגזמה שלה מושפרצים לכל עבר. והוא, הכלבלב שלרגליה, שתה בהנאה יתרה את המשקה המשכר בעל הניחוח האלוהי שהציף פיו לשונו וגרונו. הוא היה אסיר תודה לה על שזכה לטעום את יינה המשובח ועל שהירווה צמאונו המטורף.

נשימותיה הלכו ונרגעו. היא פקחה את עיניה המכושפות והביטה בחיוך ובשביעות רצון בעבד הקטן והמושפל שלה, בכלב העינוגים הפרטי שלה, אשר באופן מעורר גיחוך מצליח לעורר הערצה ויראה בקרב רבבות נתיניו. הוא המשיך לינוק את מיציה ולבלוע כל טיפת רטיבות משכרת ומענג. כל רסיס אורגזמי נשאב אל פיו הרעב.

הגבירה פוטיפר הביטה בשלווה בעבדי החדר שזיקפתם הלכה לפניהם. מחנה אוהלים מרשים למדי הוקם שם ללא רשותה... כל עבדי חדרו הפרטי של המלך הביטו בה בתאווה והיו מוכנים לתת גופם ונשמתם תמורת ליקוק אחד בלבד...!

הגבירה קמה על רגליה הענוגות כשהיא בועטת בהוד רוממותו לקקן הנילוס ומפילה אותו על הריצפה.
"כל הערב הסתובבת עם גלימת הקטיפה המטופשת שלך!" צעקה. "הורד אותה כעת! אני רוצה להביט בגופך!"
"גבירתי הנעלה ..." מלמל כשהוא מתקשה להסתיר את ההשפלה שכרגע חווה. פניו האדימו. מה יחשבו עבדי עליי... למזלי אימת צינוק העינויים חלה עליהם ועל כן ינצרו פיותיהם.

"לא יאה למלך להסתובב במערומיו" ניסה להסביר לה. נימוקו לא שיכנע את הוד מעלתה והיא אחזה בגלימתו היקרה, משכה אותה וקרעה אותה לגזרים בידיה הענוגות. לאחר מכן היא הביטה בגופו הכהה, שהיה לא רזה ולא שמן, כולו חסר צורה וחן.

"מה זה?!" הצביעה על פלג גופו התחתון שהיה קשור בתחתוני עור אטומים לגמרי.
"זז... זאת חגורת צניעות, הוד מעלתך" גמגם המלך.
"את זה אני יודעת , טיפש!" סטרה בחוזקה על פניו הנבוכים. "כל נערה מתבגרת מחוייבת ללבוש חגורת צניעות אטומה כדי שלא תיבעל בטעות על ידי זר! אך מדוע אתה לובש זאת? מפחד להיאנס? מה אתה מסתיר שם?!" דרשה לדעת.
"דדד... דבר אינני מסתיר!" ניסה פרעה להגן על עצמו כשהוא נבוך ומאדים כולו.

"הראה לי אותו!" פקדה עליו.
"את... מה?!" שאל בחשש.
"הראה לי את הזין המלכותי שלך כעת! אני רוצה לנצל אותו היטב!"
"לא... אין צורך, גבירתי... יש כאן מספיק עבדי מין שיכולים להיות מנוצלים על ידך..."
"הבא לי תער!" פקדה על אחד העבדים, והוא, שכבר הבין מי השולט האמיתי בחדר זה רץ מיד למלא מבוקשה.

פרעה האומלל נפל לרגליה, התחנן וביקש על נפשו אך דבר לא עזר. היא חתכה בחוזקה את חגורת הצניעות שהסתירה את אברו. כה השתוקקה לראותו, כה ציפתה לראות את הוד רוממות שרביטו המלכותי, כה קיוותה להחדיר את איבר המלכות לתוכה בחוזקה ולהשתמש בו כבחפץ דומם, כבמכשיר לעינוגה הפרטי. אך...

"מה זה?!" עיוותה פניה בסלידה ברורה. לעיניה נגלה מחזה פאטתי ביותר: שלושה סנטימטרים זעירים וזקופים עיטרו את חלציו של הוד רוממותו... לא ייתכן! הרי לבנה הקטן היה איבר גדול ממנו...! האם הוד רוממות עליונותו פרעה המלך הוא מוטאציה גנטית מעוררת גיחוך?!

"בבקשה ממך!" קם פרעה על רגליו כשהוא מסתיר מבושיו בעזרת כף ידו האחת, "אל תגלי לאף אחד..."
הגבירה חשה זעם רב ממלא את גופה. היא חשה מרומה ונבגדת לראשונה בחייה.
"בשביל זה אתה הבאת אותי לכאן? שאלה בכעס, "בשביל לעשות ממני צחוק?"
היא אחזה בשרביט הזהב העטור יהלומים ואבני חן והתקרבה אליו.

"לא... בבקשה ממך... את לא מבינה..."
"על ארבע! כלב עלוב שכמותך!" צעקה.
והוא, המבוייש, כרע על ארבע כשהוא מוכן ומזומן לגרוע מכל...
היא החלה להצליף עוד ועוד בישבנו העלוב כשהיא נעזרת בשרביט המלכות המוזהב.
"כן! כן! תמשיכי!" צעק. "עוד! עוד! מגיע לי! כפרי על עונשי... חזק!!!"

היא הצליפה בישבנו עוד ועוד ולחשה לאוזנו של אחד מעבדי החדר שישיג עבורה קולר כלבים. היא הלבישה את קולר העור על גרונו הזועק של כלבלב השעשועים שלה ומשכה בשרשרת הברזל הקשורה אליו כל אימת שהתחשק לה. היא הצליפה בו עוד ועוד. חזק במיוחד. הוא חש כאב חד וצורב בישבנו הבוער. הוא המשיך לצעוק, לבקש ולהתחנן לעוד.

העבד שהביא את הקולר נראה היה להוט במיוחד. זיקפתו לחצה לו והוא הביט בתאווה בישבנו הלוהט של המלך. כמה רצה לנקום בו על רשעותו כלפיו, על הניצולים, על ההשפלות. כמה התאווה לזיין אותו בתחת, חזק וכואב כדי שילמד לקח אחת ולתמיד.

הגבירה פוטיפר הביטה בעבד שעיניו בערו לא פחות מחלציו. היא הפסיקה את הצלפותיה וקשרה את השרשרת המחוברת לקולר לכיסא המלכות, כדי שהוד רוממותו לא יעז לברוח או להתנגד לה ברגע האמת. הגבירה פוטיפר לחשה סוד לאוזנו של העבד המאוכזב. ובכן... הוא לא יזכה לבתק את בתולי אדונו הלילה. העבד רץ מיד להביא את הדבר אותו ביקשה הגבירה: דילדו ענק עשוי זיקפת סוס משומרת.

הגבירה פוטיפר הביטה בשביעות רצון בצעצוע הענק. פרעה, שכרע עדיין על ארבע כשהוא קשור בקולר כלבים לכיסא המלכות, פזל לעבר הדילדו הענק וצעקה חדה בקעה מפיו: "לאאאא!"

הגבירה הביטה בו בסיפוק רב. היא אהבה אותו כנוע, מושפל ומתחנן על נפשו.
"בבקשה ממך... תני לי להסביר!"
"מה יש כאן להסביר, יקירי?" שאלה בקולה המפתה, כשהיא מלטפת ארוכות את איבר הסוס שבידיה. "אתה עדיין בתול? פוחד להיקרע? אל דאגה! אהיה זהירה במיוחד. לא אפגע לרעה בכלב השעשועים הפרטי שלי ..."

היא ליטפה את חור עכוזו כמנסה לבחון קוטרו ויכולתו להיחדר.
"הגבירה פוטיפר!" התחנן שוב.
"המלכה!" תיקנה אותו. "המלכה פוטיפר!"
"סליחה הוד רוממותך... המלכה פוטיפר. עלי להסביר לך משהו ... ישנו כישוף... כישוף נורא ..."

"אני מקשיבה, המשך בדברייך" - נעצה בו מבט חד כתער, כמנסה לבחון האם דובר הוא אמת או שקר. משפל קומתו, כשהוא קשור וראשו מורכן ארצה המשיך בדבריו:

"חטאי היחיד היה חטא הגאווה. כל חיי היתי גאה בכל אשר זיכו אותי האלים: במעמדי הרם, בעושרי, בנכסיי הרבים, בניצחונותי במלחמות , בבני המוצלחים, בגופי המרשים ובאברי הענק... כן גבירתי... האיבר המרשים של בני, שכבר הספקת להכיר, הוא כאין וכאפס לעומת הכלי המרשים אותו קיבלתי מהאלים.

אך חטוא חטאתי גבירתי. באחת מהמלחמות, עת כבשתי עם קשה עורף לאחר שנות מלחמה רבות, עשיתי דבר נורא. זה התחיל כמעשה שיגרתי ביותר: מבין השבויים, בחרתי נשים נאות וגברים חטובים להיות לי לשפחות ועבדים כמקובל. בשפחה אחת חשקה נפשי במיוחד. כה יפה היתה, כה מפתה. גופה חטוב ואלוהי, כמעט כמו שלך יקירתי. תכננתי להופכה לשיפחת המין הפרטית שלי.

לילה אחד קראתי לה לחדרי ואנסתיה. התברר שהיתה זו טעות גורלית. התברר שאותה יפת מראה היתה מכשפה רעה ומטורפת במיוחד. אחרי האונס היא הפכה בן רגע לזקנה כעורה חסרת שיניים, מקומטת ברוב חלקי גופה. היא הטילה עליי קללה נוראית, כישוף איום ונורא - שאותו איבר גדול וגאה שקרע בתוליה באכזריות מרובה, יהפוך לאיבר ילד קטן. 30 ס"מ גבריים אותם העניקו לי האלים הפכו לשלושה ס"מ אומללים... וגם הגודל הזה מופיע בזיקפה מלאה בלבד.

היה זה לפני שנתיים, ומאז חיי אינם חיים. חי אני בבושה ובסיוט מתמיד, בוש ונכלם הנני ... חיי המין פסקו לגמרי ואני מסתובב עם חגורת הצניעות המטופשת הזאת רק כדי שאיש לא יגלה ... פן תתגלה חרפתי."

אשת פוטיפר הביטה בו במבטה המחשמל. לרגע חשה אמפטיה מסויימת והזדהות עם מר גורלו של כלב השעשועים העלוב שלה.
"זהו? נחרץ גורלך לעד? אין אפשרות להסיר את הכישוף?" התעניינה.

"דבר אחד בלבד יוכל לכפר על מעשיי ולהסיר את הכישוף ממני לעד. המכשפה טענה שרק אם אישה יפה תבתק את בתוליי האחוריים על מזבח האלים במקדש, רק אז הקללה תוסר. בבקשה ממך גבירתי, אני מתחנן בכל לשון של בקשה! אם תבתקי בתוליי כבר עכשיו הקללה תישאר לעד! לעולם לא אשתחרר ממנה עד יומי האחרון! כולי אפס אפסים, עבד לרגלייך, לטאה כעורה, חתיכת צואה של נמלה זעירה... הנני כלום לעומת גדולתך גבירתי הנעלה, הוד רוממותך המלכה פוטיפר... בבקשה ממך! סייעי לי! עד חצי המלכות אתן לך!"

"חצי המלכות?!" צחקה בקול גדול, "נראה לך שאסתפק רק בזה?!"
"כל שתגידי וכל שתבקשי אתן לך יקירתי! אך אנא, התחשבי בי. לא אוכל לשלוט בעמי אם אשאר חסר פרוטה."
"לא על כסף דיברתי" צחקה. "ובכן, בוא נלך למקדש... נלך להסיר את הקללה!"

"תודה לך הוד מעלתך!" פרעה הכלבלב נשק לרגליה המלכותיות. "לא אשכח לעולם את אצילות ליבך ורוממות נפשך. בקשי מהעבדים להתכונן לנסיעה, שיכינו את כיסאות המסע המפוארים ביותר. המסע ייארך כחצי שעה."

"לא!" קטעה את דבריו.
"הוד רוממותה מתחרטת?" שאל בבהלה כשהוא מנשק רגליה כדי שתתרצה.
"הוד רוממותה לא מעוניינת בעבדים שיישאו אותה על כפם אלא בך יקירי, כלבלב המשא החמוד שלי...!"

היא שיחררה את שרשרת הקולר המחוברת לכיסא המלכות, אחזה בה בידה והתיישבה על גבו. היא ציוותה על העבד שיאחז בידו את זיקפת הסוס ושיתלווה אליהם. היא הצליפה בבהמת המשא שלה עם שרשרת הברזל שבידה.
"קדימה! לדרך!"

פרעה, שקיבל על עצמו את רוע הגזירה, רק ביקש שיכרכו פיסת בד סביב מבושיו, כדי שאורחי הארמון או סתם עוברי אורח לא יציצו בו ויתגלה סודו. הוא קיבל על עצמו את המשימה - להיות בהמת המשא של גבירתו.

וכך הם יצאו מהחדר, פרעה נושא גבירתו על גבו הכנוע. כל אורחי המסיבה עצרו והביטו בהשתאות במחזה המוזר. בהמת המשא, הגבירה שעליה, העבד וזיקפת הסוס עשו דרכם הרגלית לעבר המקדש, כשהעבד המלווה אליהם צועק בקול רם בהתאם לציווי גבירתו -
"ככה יעשה לעבד על ארבע אשר הגבירה פוטיפר חפצה ביקרו!"